מדליית זהב

מאת ג'וני אירקסון טדה

בחיים המשיחיים המנצח אינו מי שחוצה ראשון את קו הסיום, אלא זה שעוזר לרבים לחצות את הקו יחד אתו

לא בכל יום מזדמן לנו לראות אנשים שמיישמים עיקרון חשוב. בעלי ואני היינו עדים למקרה כזה באולימפיאדה מיוחדת שהתקיימה בלוס אנג'לס.

תזמורת גדולה ניגנה, האצטדיון קושט בכרזות צבעוניות ובדגלים. על כר הדשא ובין המסלולים הסתובבו המתחרים - אנשים שסובלים מנכות נפשית ובני משפחותיהם. כולם המתינו בהתרגשות לפתיחת המשחקים האולימפיים.

מיקמתי את כיסא הגלגלים שלי במרומי היציע, כך שאוכל לראות את בעלי, קן, שהיה אחראי על ארגון התחרויות ועל המסלולים. הוא עמד בקצה המסלול, חבוש כובע מצחייה אדום. על צווארו הייתה תלויה משרוקית ובידו לוח כתיבה. הוא עזר למתחרים להצמיד את מספריהם לגב החולצות.

כעבור כמה דקות החלו ההכנות לריצת חמישים מטר מכשולים. קן שרק במשרוקית כדי לקרוא למתחרים. נערה שלוקה בתסמונת דאון, ושהרכיבה משקפיים עבים במיוחד, חייכה חיוך רחב וקפצה במקומה משום שלא יכלה לעצור עוד את התרגשותה. קן הרגיע את המתחרים, באצטדיון השתררה דממה ואז נשמעה יריית הזינוק.

ששת המתחרים יצאו לדרך לקול תרועות הקהל.

כל המתחרים השתדלו מאוד. חלקם דילגו מעל המכשולים, אחרים עקפו אותם או עברו מתחתם, אבל כולם עשו כמיטב יכולתם. לפתע, אחד המתחרים, גם הוא לוקה בתסמונת דאון, סטה מהמסלול והחל לרוץ לעבר חבריו שישבו על הדשא. קן שרק וניסה לקרוא לבחור חזרה למסלול, אבל המתחרה היה נחוש לרוץ אל ידידיו.

הנערה עם המשקפיים העבים הבחינה במתרחש, ועצרה מטרים ספורים לפני קו הסיום. שאר הרצים חלפו על פניה. היא קראה לידידה: "הי, בוא לכאן, זו הדרך הנכונה". כשהבחור שמע את קולה, הוא נעצר והסתובב.

"בוא לכאן, זו הדרך הנכונה", ניסתה הנערה שוב, "חזור לכאן!". הבחור עמד והביט סביבו. הוא נראה מבולבל. בנחישות רבה, ועם חיוך על שפתיה, רצה הנערה אל ידידה וחיבקה אותו בחום. הם אחזו ידיים, רצו חזרה למסלול וחצו יחדיו את קו הסיום. כמובן שהם סיימו אחרונים. חבריהם, המתחרים האחרים, חיבקו אותם וקיבלו אותם באהבה רבה.

הקהל עמד על רגליו והריע בהתלהבות. רבים מחאו כפיים, אחרים הריעו בקול וכולם התקשו לעצור את התרגשותם. כולנו ידענו שאנחנו עדים לאירוע מיוחד במינו.

באותו ערב ישבנו קן ואני במטבח, ושוחחנו על אירועי היום. "אני מארגן תחרויות כאלה כבר שנים רבות", אמר קן, "אבל אף פעם לא הייתי עד לאירוע שכל כך נגע ללבי כמו המעשה של הנערה הזו. היא ויתרה על המטרה שלה כדי לעזור לידידה המבולבל להגיע אל קו הסיום".

קן פתח את כתבי הקודש וקרא: "אנחנו החזקים חייבים לשאת את חולשות החלשים ולא לבקש הנאה לעצמנו. כל אחד מאתנו ידאג לטובת רעהו כדי שרעהו יבָּנה... ואלוהי הסבלנות והנחמה יתן ותהיו תמימי דעים זה עם זה כרצון המשיח ישוע" (רומים ט"ו 1-5).

קן סגר את הספר והרהר דקה ארוכה. אחר כך הוא אמר ברכּות: "כל אחד מאתנו ידאג לטובת רעהו כדי שרעהו יבָּנה".

חשבתי על כל אותן פעמים שבהן לא הייתי מוכנה לוותר על המטרות שלי כדי לעזור לידיד שנזקק לעזרה. כל אותן פעמים שבהן ראיתי חבר משיחי סוטה מהמסלול, עומד נבוך ומבולבל, ובכל זאת המשכתי בדרכי. נזכרתי במקרים הרבים שבהם לא הייתי מוכנה לשמוע על בעיות של אחרים כי הייתי עסוקה בסדר היום שלי, במירוץ האישי שלי לעבר קו הסיום.

למרבה הצער, רק משיחיים מעטים מחפשים את טובת הזולת יותר מאשר את טובתם הם. אבל כל עוד אנחנו במרוץ שבסופו נקבל את עטרת הצדקה (ראה השנייה לטימותיאוס ד' 8), עלינו לזכור גם את אלה שרצים לצדנו.

בחיים המשיחיים לא מנצח זה שחוצה ראשון את קו הסיום, אלא זה שפועל כדי שרבים יחצו את הקו יחד אתו. קן הזכיר לי שזו בעצם גם המטרה של האולימפיאדה המיוחדת הזו - שכל המתחרים יגיעו לקו הסיום. אין זה חשוב אם המתחרה יגיע ראשון או אחרון.

כך זה גם בחיים המשיחיים. הניצחון אינו חשוב, חשובה הדרך שבה אנחנו רצים את המירוץ. האם אנחנו מוכנים "לשאת את חולשות החלשים"? שני הנכים הללו, שחצו את קו הסיום שלובי זרועות, לימדו אותי שיעור חשוב.

כדי שחיי יפארו את ישוע עלי להשתתף במירוץ לא כדי להגיע ראשונה ולפאר את עצמי, אלא כדי לעזור בדרך לאנשים רבים, כך שגם הם יוכלו להגיע לקו הסיום ולפאר את ישוע. לשם כך עלי לעצור מדי פעם, לשלב זרוע עם ידיד שמתקשה ולרוץ אתו יחדיו.

זה ההבדל בין מירוץ שמטרתו מדליית זהב לבין מירוץ שמטרתו עטרת צדקה.

המאמר It`s Called  Unity

המקור לא ידוע

תסמונת דאון :

תסמונת דאון יכולה להופיע אצל בני אדם מכל עם ומקורה בפגם גנטי. למעשה היא התופעה השכיחה ביותר מכל התופעות המוכרות שמקורן בפגם גנטי. תסמונת דאון מתרחשת אחת לכל 800 עד 1000 לידות. הסיכוי ללדת תינוק עם תסמונת דאון עולה משמעותית ככל שהאם מבוגרת יותר. לבעלי תסמונת דאון יש רמות שונות של פיגור שכלי, בדרך כלל בטווח קל עד בינוני. ישנם מספר מאפיינים גופניים לסובלים מתסמונת דאון: חולשת שרירים, גשר אף פחוס ואף קטן, עפעפיים מלוכסנים, אפרכסת אוזן קטנה ועוד. יש להדגיש שרוב הלוקים בתסמונת דאון נולדים עם מעט מהמאפיינים ולא בהכרח עם כולם.

הלוקים במחלה לומדים את רוב הדברים הבסיסיים אם כי בשלב מאוחר יותר מבני גילם. ילדים ומבוגרים עם תסמונת דאון מעוניינים להיות חלק מן החברה, ובעזרת טיפול נכון השתלבותם בבית הספר מוצלחת. הם חברותיים, משתתפים בהחלטות שמשפיעות על חייהם ותורמים לחברה. לאנשים עם תסמונת דאון יש אותם צרכים ורגשות כפי שיש לבני גילם והם זכאים להזדמנות שווה.