רחב ותקוות חוט השני

מאת אורית קשטן

רחב ביקשה שני דברים שהיא  ידעה שאינם מגיעים לה - חסד ואמת. אלוהים העניק אותם אפילו לאישה זונה

אחד הדברים הנפלאים ביותר בכתבי הקודש הוא כל אותם סיפורים על אלוהים שפעל בלבם של אנשים שנדמה שלא היה להם כל סיכוי להיוושע. כזה הוא סיפורה של רחב.

הרקע

עם ישראל חי מאות שנים במצריים, ועוד ארבעים שנה במדבר. בתום שנות הנדודים עמדו בני ישראל להיכנס סוף-סוף לארץ המובטחת. יהושע התכונן לקרב הראשון לקראת הכניסה לארץ:

"וישלח יהושע בן נון מן השיטים שניים אנשים מרגלים חרש לאמור: 'לכו, ראו את הארץ ואת יריחו'. וילכו ויבואו בית אישה זונה ושמה רחב, וישכבו שמה. ויאָמר למלך יריחו לאמור: 'הנה אנשים באו הנה הלילה מבני ישראל לחפור את הארץ'. וישלח מלך יריחו אל רחב לאמור: 'הוציאי האנשים הבאים אלייך אשר באו לביתך, כי לחפור את כל הארץ באו'. ותיקח האישה את שני האנשים ותצפנו ותאמר: 'כן באו אלי האנשים ולא ידעתי מאין המה. ויהי השער לסגור בחושך והאנשים יצאו. לא ידעתי אנה הלכו האנשים. רִדפו מהר אחריהם כי תשיגום'. והיא העלתם הגגה, ותטמנם בפשתי העץ הערוכות לה על הגג. והאנשים רדפו אחריהם דרך הירדן על המעברות והשער סגרו אחרי כאשר יצאו הרודפים אחריהם" (יהושע ב' 1-7).

במבט ראשון, לא כל כך ברור מדוע נשלחו המרגלים מלכתחילה. הרי העיר נכבשה לאחר שאלוהים מוטט את החומות והעיר הועלתה באש. הלוחמים לא היו צריכים להיכנס לעיר כדי לכבוש אותה, ובכל זאת, יש סיבה טובה לכך שהם נשלחו לשם.

רחב גרה על חומת העיר, וחלון ביתה פנה ככל הנראה החוצה. עבור אישה זונה, היה זה מקום אידאלי. היא יכלה לשבת בביתה ולהביט מהחלון, ולראות כל מי שנכנס לעיר ויוצא ממנה. כך יכלה להשיג לקוחות שבאו מחוץ לעיר. הבית שלה עמד במקום תוסס, שאִפשר לה להתעדכן בכל מה שקורה.

לכן אין פלא שרחב ידעה על בני ישראל. בכל פעם שהגיע לעיר מישהו ששמע עליהם וסיפר על כך, היא שמעה את הסיפור. זו הסיבה שאמרה למרגלים: "ידעתי כי נתן ה' לכם את הארץ וכי נפלה אימתכם עלינו וכי נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם. כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצריים, ואשר עשיתם לשני מלכי האמורי... וַנשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם, כי ה' אלוהיכם הוא אלוהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת" (פסוקים 9-11).

רחב, כמו כל תושבי יריחו, חיכתה לבואם של בני ישראל, אבל בניגוד לשאר היא לא חיכתה בפחד אלא בציפייה. היא ידעה שה' אלוהי ישראל הוא באמת כל-יכול.

האמת הזו לא הייתה רק בגדר תאוריה, אלא הפכה למעשה. כשרחב זיהתה את המרגלים ולקחה אותם לביתה, היא לא התייחסה אליהם כאל לקוחות מזדמנים, אלא הגנה עליהם והסתירה אותם.

לפני ששלחה אותם לדרכה היא השביעה אותם: "הישבעו נא לי בה', כי עשיתי עמכם חסד. ועשיתם גם אתם עם בית אבי חסד ונתתם לי אות אמת. והחייתם את אבי ואת אמי ואת אחַי ואת אחיותַי ואת כל אשר להם, והצלתם את נפשותינו ממוות" (פס' 12-13).

שימו לב לאמונתה של רחב. היא ידעה שאלוהים הוא ריבון, ואמונתה גרמה לה להתחנן עבור משפחתה. היא הבינה שאיננה בת לעם שאלוהים בחר בו, ולכן השביעה את המרגלים בה'. היא גם הבינה שאם הם ישבעו בה', הם יקיימו את הבטחתם.

רחב ידעה שלא מגיע לה דבר. היא הרי לא הייתה מעם ישראל וגם הייתה אישה זונה. היא ביקשה שיֵעשה אתה חסד. היא ביקשה גם אמת - נאמנות. היא ביקשה הבטחה מפורשת מהמרגלים, ועמדה על כך שהם ישבעו בשם אלוהים: "הישבעו נא לי בה' כי עשיתי עמכם חסד. ועשיתם גם אתם עם בית אבי חסד ונתתם לי אות אמת. והחייתם את אבי ואת אמי ואת אחַי ואת אחיותַי ואת כל אשר להם, והצלתם את נפשותינו ממוות" (פסוקים 12-13). היא הבינה שאלוהי ישראל הוא בעל ברית שאפשר לסמוך עליו. חסד ואמת - זה מה שרחב ביקשה משום שהבינה שאינה ראויה לדבר. בתגובה הבטיחו לה המרגלים: "ועשינו עמך חסד ואמת" (פסוק 14).

אכן, כשהמרגלים יצאו מהבית הם אמרו לרחב: "עשינו עמך חסד ואמת... אֶת תקוות חוט השני הזה תקשרי בחלון אשר הורדתנו בו, ואת אביך ואת אמך ואת אחַיך ואת כל בית אביך תאספי אלייך הביתה... וכל אשר יהיה אתך בבית, דמו בראשנו אם יד תהיה בו" (פסוקים 14-19).

תוכנית הישועה של אלוהים

אלוהים מושיע בני אדם בכל מקום. כפי שאמרנו, מבחינה צבאית לא הייתה כל סיבה לשלוח מרגלים ליריחו. הרי ממילא אלוהים התכוון להרוס את חומות העיר מבחוץ. אלוהים השתמש בביקורם של המרגלים, כדי להעניק לרחב חסד. הביקור נתן לה הזדמנות להפגין את אמונתה, ובזכות אמונה זו ניצלו היא ובני ביתה. רחב ידעה, וכדאי שגם אנחנו נדע, שאלוהים נמצא בכל מקום, גם במקומות הקשים ביותר.

אמונתה של רחב

אמונתה של רחב בולטת דווקא מכיוון שהיא הייתה חלק מעם שראה בבני ישראל אויבים. תארו לכם אילו ויכוחים היא ודאי ניהלה עם בני משפחתה על אלוהיו של העם התוקפני הזה, שמאיים לכבוש את עירם. בשעה שאנשי יריחו התכוננו למלחמה, רחב התכוננה לקבל את פני המנצח, את פני אלוהי ישראל. כשבכולם אחז יאוש, לרחב הייתה תקווה. היא ידעה שאם חוט השני יהיה תלוי בחלון ביתה, היא תינצל. לשם כך צריך אמונה. כל כך הרבה פעמים אנחנו מאבדים את האמונה בכך שאלוהים באמת יעשה את מה שהבטיח. הקשיים מכריעים אותנו, ואיננו מסוגלים להפוך את אמונתנו לדרך חיים ולכלי שיחזק אותנו ברגעים קשים. אבל רחב החזיקה מעמד. היא הצליחה להביא אל ביתה את בני משפחתה, ולוודא שחוט השני יהיה תלוי. החוט הזה ביטא את תקוותה באלוהי ישראל.

הברכה הגדולה

רחב ובני משפחתה אכן שרדו. אבל זו לא הייתה הברכה הגדולה ביותר שרחב זכתה לה. לאחר כיבוש העיר הוצאו רחב ובני ביתה אל מחוץ למחנה ישראל (יהושע ו' 22-23). הם לא היו חלק מהעם, ובכל זאת החליט יהושע להוסיף לה חסד על חסד. בנוסף לכך שלא פגע בה ובבני משפחתה, הוא גם התיר לה לשבת בקרב בני ישראל: "את רחב הזונה ואת בית אביה ואת כל אשר לה החייה יהושע, ותשב בקרב ישראל עד היום הזה" (פסוק 25).

מה קרה לרחב מאוחר יותר? ככל הנראה היא נישאה לאחד מבני ישראל - בחור ששמו שלמון, ולשניים נולד בן ששמו בועז (מתי א' 5). בועז פגש את רות המואבייה, ומהם נולד עובד שהיה אביו של ישי וסבו של דוד המלך.

מדהים! אותה זונה מיריחו, שהאמינה באלוהי ישראל, הפכה לחוליה בשושלת של דוד המלך ושל ישוע המשיח (מתי א' 1-16). אכן, אלוהים גמל לרחב על נאמנותה, והפך אותה לחלק בלתי נפרד מעמו.

מהו כוחה של אמונה? "בגלל אמונה נפלו חומות יריחו אחרי שהקיפו אותן שבעת ימים. בזכות אמונה לא נספתה רחב הזונה עם הסוררים, שכן קיבלה את המרגלים בשלום" (עברים י"א 30-31).

בשושלת היוחסין של ישוע המשיח, מתי אינו מציין שמות נשים פרט לחמישה מקרים בודדים. מעניין לראות שמתי מזכיר דווקא את אותן נשים שהוצא להן שם רע שמבייש את בעליו.

אילו אנחנו היינו אלה שצריכים לקבוע את שושלת המשיח, סביר להניח שהיינו בוחרים לו "אמהות" אחרות. אבל, טוב שלא אנחנו אלא אלוהים, החכם מאתנו, הרחום והחנון, בחר בנשים האלה ולא רק הושיע אותן בחסדו, אלא גם בחר שיהיו חלק משושלת בנו יחידו - המשיח.

תמר – תמר נאלצה לזנות והרתה ליהודה. תמר התאלמנה משני אחים שלא מילאו את תפקידם כבעלים, ויהודה אביהם לא הסכים להשיא לה את אחיהם השלישי מחשש שמא גם הוא ימות, וזאת בניגוד לתורה שחייבה אותו לעשות כך. תמר נשארה אלמנה ללא בעל או בן שיגן עליה ועל שמה. היא לא ויתרה על רצונה, וכדי להשיג את מבוקשה התחפשה לזונה כדי להרות ליהודה. יהודה רצה להרוג אותה כששמע את האנשים סביבו מדברים על כך שכלתו זנתה.

בנוסף להיותה חזקה, תמר הייתה גם חכמה. היא הוכיחה ליהודה שהוא האב וכך ניצלה ממוות. לתמר נולדו תאומים והיא האישה הראשונה שמוזכרת בשושלת המשיח: "יהודה הוליד את פרץ ואת זרח מתמר, פרץ הוליד את חצרון וחצרון הוליד את רם. רם הוליד את עמינדב, עמינדב הוליד את נחשון ונחשון הוליד את שלמון. שלמון הוליד את בועז מרחב" (מתי א' 3-5).

רחב - רחב הייתה זונה. אנשים מכובדים לא חיפשו את חברתה (אלא אם כן חפצו בשירותיה). רחב הייתה חזקה. היא הייתה מוקפת בעם שלא האמין באלוהים, באנשים שחשבו שתכלית חייה היא להמתין ללקוח המזדמן הבא. רחב האמינה באלוהים ולכן צורפה לעמו. רחב, האישה השנייה המוזכרת בשושלת של ישוע, הייתה נוכרייה וזונה, אבל היא חזרה בתשובה והאמינה, ואלוהים הפך אותה לחוליה בשושלת המשיח. רחב התחתנה עם שלמון ומהם נולד בועז: "שלמון הוליד את בועז מרחב, בועז הוליד את עובד מרות" (מתי א' 5).

רות - רות הייתה מואבייה, היא לא הייתה מעם ישראל.  בני ישראל התייחסו אל המואבים כאל גויים שאין לקשור עמם קשרים. בספר דברים נאמר: "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה', גם דור עשירי לא יבוא להם בקהל ה' עד עולם" (דברים כ"ג 4). אבל, גם רות כקודמותיה, למרות השם הרע שהיה לה בקרב בני ישראל, לא ויתרה. היא הלכה אחרי אלוהי ישראל וחוקיו, ואלוהים גמל לה על כך. רות המואבייה התחתנה עם בועז: "בועז הוליד את עובד מרות ועובד הוליד את ישי. ישי הוליד את דוד המלך, דוד הוליד את שלמה מזו שהייתה אשת אוריה" (מתי א' 5-6).

בת שבע – בת שבע הייתה אשת אוריה החיתי. דוד ובת שבע חטאו בניאוף. בת שבע הרתה לדוד בזמן שעדיין הייתה אשת איש. דוד התחתן עמה לאחר שהרג את בעלה. דוד אומנם חזר בתשובה אבל הבן שנולד כתוצאה מהניאוף מת. אלוהים נתן להם בן אחר תחתיו, את שלמה: "דוד הוליד את שלמה מזו שהייתה אשת אוריה" (מתי א' 6). על שלמה שנולד לבת שבע ודוד נאמר: "ואדונָי אהבו" (שמואל ב' י"ב 24).

מרים – מרים היא אמו של ישוע. מרים גילתה שהיא בהיריון לפני שהתחתנה. היא הייתה מאורשת ליוסף, אבל הם עדיין לא היו נשואים והוא לא קיים אתה יחסי מין. יוסף חשש לחיי מרים ולשמה הטוב כשיגלו שהיא הרה ולכן רצה לשלח אותה כדי שלא ידעו על היריונה. אבל מלאך אלוהים עצר אותו. יוסף התחתן עם מרים ולא קיים אתה יחסי מין עד שנולד הבן, ישוע - בן אלוהים שנולד מבתולה: "יעקב הוליד את יוסף בעל מרים אשר ממנה נולד ישוע הנקרא משיח" (מתי א' 16).

אלוהים מושיע חוטאים. הוא בחר דווקא בנשים שאינן מושלמות ושאינן נחשבות בעיני בני אדם. אכן, אלוהים גדול ורב חסד.