בר-נבא

מאת ג'ף לייר

בר-נבא היה איש נדיב, חבר נאמן, עבד מסור ועד נחוש של הבשורה. אם נאמץ תכונות אלו, נפאר את אלוהים כמוהו

האם מכריך רואים בך מישהו שיודע לעודד ולנחם בדבריו ובמעשיו? כתבי הקודש מצווים עלינו: "עודדו זה את זה וּבנוּ איש את אָחיו, כפי שאתם גם עושים" (הראשונה לתסלוניקים ה' 11). אם אתה שואל את עצמך "איך עושים את זה?", סימן שאתה כבר בדרך הנכונה.

כתבי הקודש מתארים אנשים רבים שאלוהים השתמש בהם כדי לעודד אחרים. בר-נבא היה אחד מהם. בברית החדשה מסופר ששמו המקורי היה יוסף, אבל "השליחים כינוהו בר-נבא, כלומר בן הנחמה" (מעשי השליחים ד' 36). בר-נבא נודע כאיש נדיב, כחבר נאמן, כעבד מסור וכעד נחוש של הבשורה. במאמר זה נבדוק איך התכונות האלה באו לידי ביטוי בחייו של בר-נבא, וננסה לבדוק איך נוכל ליישם אותן בחיינו בדרך שתכבד את אלוהים (הראשונה לקורינתים י' 31).

בר-נבא - איש נדיב

כבר בפעם הראשונה שאנחנו פוגשים את בר-נבא בכתבי הקודש מתגלה לנו אדם נדיב: "יוסף, אשר השליחים כינוהו בר-נבא, כלומר בן הנחמה... מכר את שדהו וגם הוא הביא את הכסף והניחוֹ לרגלי השליחים" (מעשי השליחים ד' 36-37). בר-נבא חשב על צורכיהם של אחרים לפני שחשב על עצמו. התנהגותו זו בלטה בעיקר על רקע התנהגותם של חנניה ושפירה, שדאגו לעצמם ושיקרו (ה' 1-11).

אולי אין לך קרקעות משלך או רכוש למכור, אבל אלוהים בהחלט עשוי להשתמש במה שיש לך כדי לעודד אחרים. יתכן שיש לך דיסק או תוכנה שאתה יכול לתת למישהו אחר, שאין לו דבר. אתה גם יכול לתרום לאחרים מכספך, ובעיקר מזמנך. התייעץ עם השמשים או הזקנים בקהילתך, ובדוק איך תוכל לסייע למי שנמצא במצוקה. משיחי צריך לדאוג לחברו לפני שהוא דואג לעצמו. שאול השליח שלח את טימותיאוס כדי שידאג לענייניהם של אחרים (פיליפים ב' 20-21), וכך גם עלינו לעשות.

בר-נבא - חבר נאמן

נוסף לנדיבותו, בר-נבא היה גם חבר נאמן. הוא הפגין אומץ לב והיה מוכן לסבול למען חברו שאול. לפני שחזר בתשובה, שאול רדף את המאמינים, הסגיר אותם לרשויות ואף הרג בהם. לאחר שחזר בתשובה תכננו כמה יהודים להרוג אותו, ואילו המשיחיים לא רצו כל קשר אתו. רבים מהמשיחיים פחדו מפניו וסירבו להאמין שהוא באמת חזר בתשובה ושהוא נאמן למשיח (מעשי השליחים ט' 23-26). אבל בר-נבא התגלה כחבר מסור. "לקח אותו בר-נבא והביאו אל השליחים. הוא סיפר להם כיצד ראה שאול בדרך (לדמשק) את האדון, שגם דיבר אליו, וכיצד בדמשק דיבר (שאול) בביטחון בשם ישוע" (פסוק 27).

גם אנחנו צריכים לאהוב את הזולת במסירות ומתוך נכונות להקריב את עצמנו. אהבה כזאת אינה תלויה במה שעלול לקרות לנו או במה שעשו לנו. אהבתו המושלמת של ישוע היא הדוגמה שלפיה עלינו לנהוג. ישוע אוהב גם את אלה שאינם ראויים לאהבה. הוא שילם עבורם בחייו, ועדיין משלם בשמו הטוב. אין אהבה גדולה מזאת, שהרי הוא מסר את נפשו בעדנו. כתבי הקודש אומרים שעלינו לאהוב זה את זה כפי שהוא אהב אותנו. האהבה שלנו לזולת היא אבן הבוחן שלנו בתור משיחיים. אם איננו אוהבים את הזולת, איך נוכל לאהוב את אלוהים? "נאהב נא איש את רעהו, כי האהבה מאלוהים היא. וכל מי שאוהב נולד מאלוהים ויודע את אלוהים. מי שאינו אוהב, אינו יודע את אלוהים, שכן האלוהים הוא אהבה" (הראשונה של יוחנן ד' 7-8).

בר-נבא - עבד מסור

בר-נבא לא היה רק חבר נאמן כששאול נזקק לו. הוא גם היה עבד מסור וצנוע שפעל בשירות הבשורה. בימיו היו בעיר אנטיוכיה מאמינים יהודים רבים. בר-נבא נשלח לשם כדי לשרת אותם. כשהגיע לעיר ההלניסטית הוא ראה שאלוהים באמת שינה רבים מתושביה, והפציר בהם להיות נאמנים למשיח. אבל הוא לא נשאר שם ובנה את הקריירה שלו כמוֹרה. בצניעותו הרבה הוא הביא לשם את שאול, כדי שיְלמד אותם (מעשי השליחים י"א 22-26). בר-נבא לא חיפש כבוד אישי, אלא חשב על טובתם של האנשים ועל התפשטות הבשורה. הוא לא ניסה לייסד קהילה ולהעמיד את עצמו בראשה, אלא דאג להביא לשם את הטוב שבמורים, ואחר כך העמיד את עצמו לרשות אותו מורה.

מיד אחר כך, כשהתלמידים החליטו לאסוף תרומות עבור האחים ביהודה, שוב היה זה בר-נבא (יחד עם שאול) שנטל על עצמו את התפקיד לקחת את התרומה ליעדה (פסוקים 29-30). חשוב לזכור שלא היו אז כלי תחבורה מודרניים, ושמסע כזה היה כרוך במאמץ רב ובסכנת נפשות.

בר-נבא - עד נחוש של הבשורה

בר-נבא ושאול העידו בנאמנות על בשורת המשיח, הן ליהודים והן לגויים. הם הגיעו עם הבשורה לקפריסין, לפפוס ולפרגי שבפמפיליה. למרות שנתקלו בדרך בהתנגדות וברדיפות ולמרות שגורשו מאנטיוכיה שבפיסידיה, הם לא חדלו להכריז את הבשורה (י"ג 49-52). בעיר איקוניון הושיע אלוהים רבים מאלה שפגשו את שאול ובר-נבא. רבים אחרים מתושבי העיר רצו לסקול את השניים באבנים. בר-נבא ושאול ברחו מאיקוניון, והמשיכו להכריז את הבשורה בכל מקום (י"ד 1-7).

גם אנחנו צריכים להכריז את בשורת המשיח בנחישות לבני משפחתנו, לידידינו ולבני עמנו. הלוואי שיהיה לנו אותו הלך רוח שבא לידי ביטוי אצל שאול: "חיי אינם יקרים לי כל עיקר ובלבד שאשלים את מרוצתי ואת השירות אשר קיבלתי מאת האדון ישוע - להעיד על בשורת חסד אלוהים" (כ' 24). לעתים קרובות, כשאיננו זוכים לראות פרי מידי לניסיונות הבישור שלנו, כשאנחנו נרדפים על ידי אנשים שמתנגדים או כשלועגים לנו, אנחנו פשוט מרימים ידיים ומפסיקים להכריז את הבשורה. הלוואי שנהיה עדים נחושים כמו בר-נבא, בלי כל קשר לתוצאות, ובלי לנסות למצוא חן בעיני החברים בבית הספר ובעיני הסובבים אותנו.

סיכום

בר-נבא באמת היה "בן הנחמה". התכונה הזאת באה לידי ביטוי בנדיבותו, בידידותו, ובדרך שבה הוא שירת את הזולת והכריז את הבשורה. הלוואי שהתכונות שאפיינו אותו יאפיינו גם אותנו. כך נוכל גם אנחנו להשלים את המירוץ בדרך שתפאר את אדוננו ישוע המשיח. "הוא, אדוננו ישוע המשיח, ואלוהים אבינו, אשר אהב אותנו ובחסדו נתן לנו נחמת עולם ותקווה טובה, הוא ינחם את לבבכם ויכונן אתכם בכל דיבור או מעשה טוב" (השנייה לתסלוניקים ב' 16-17).