סליחה?

מאת קית' גרין

לפעמים אנחנו נהנים לדמיין את מי שפגע בנו סובל, אבל אם אנחנו מסרבים לסלוח, אל לנו לצפות שאלוהים יסלח לנו

ישבתי במטוס ושקעתי במחשבות. חשבתי על ידיד שנהג בי בחוסר הגינות בעניין כספי מסוים. נזכרתי באירוע כולו, ואיך נהגתי לנחם את עצמי במחשבה שהכסף ממילא שייך לאלוהים, ושהוא כבר יטפל בעניין כראות עיניו.

אבל במהלך הטיסה התעוררה בי תחושה לא נעימה, מין רצון לנקום באותו ידיד. לא הסתפקתי עוד בכך שהפקדתי את העניין בידיו של אלוהים. מצאתי את עצמי מקווה שביום הדין, אלוהים יעלה את העניין הזה בפני ידידי.

אבל מיד אחר כך חשבתי שאלוהים עלול לומר לי: "אשמח להעלות את העניין הזה בפני ידידך, בתנאי שאעלה גם בפניך את כל הטעויות והדברים המטופשים שאתה עשית".

פרצתי בצחוק. לפתע ראיתי את חוסר ההיגיון שבמחשבותַי. בעצם, כך הבנתי, מעולם לא סלחתי לאותו ידיד. רוח הקודש הראה לי שבעצם מעולם לא סלחתי, לא רק לאותו ידיד, אלא גם לאנשים אחרים.

על רקע זה נשמעו לי דבריו של ישוע ברורים מתמיד: "אם לא תסלחו לבני אדם, גם אביכם לא יסלח לכם על חטאותיכם" (מתי ו' 15).

עבד חסר רחמים

ישוע סיפר משל על עבד שהיה חייב כסף למלך: "דומה מלכות השמים למלך בשר ודם שרצה לערוך חשבון עם עבדיו. כאשר החל לחשב הובא לפניו איש שהיה חייב לו עשרת אלפים כיכרי כסף. כיוון שלא היה לו לשלם, ציווה אדוניו למכור אותו ואת אשתו ואת בניו ואת כל אשר לו כדי שישולם החוב" (מתי י"ח 23-25). אבל בכך לא תם הסיפור: "כרע העבד והשתחווה לו באומרו: 'אנא, הֱיה סבלן כלפַי ואשלם לך את הכול'. נכמרו רחמי האדון על העבד ההוא, פטר אותו וויתר לו על החוב" (פסוקים 26-27).

החלק היפה בסיפור הוא שהמלך ויתר על החוב - ומדובר בחוב גדול. למרות שהעבד הבטיח לפרוע את חובו, המלך ידע שהדבר בלתי אפשרי כי החוב גדול מדי. לכן ריחם על העבד ופטר אותו מתשלום החוב. היינו מצפים שהעבד יהיה אסיר תודה, ויִלמד משהו מהתנהגותו של המלך הרחמן, אבל לא כך קרה.

מיד אחר כך, "כשיצא העבד ההוא, מצא את אחד מחבריו העבדים שהיה חייב לו מאה דינרים. תפס אותו בגרונו ואמר: 'שלם מה שאתה חייב!'. נפל חברו לרגליו וביקש מאתו: 'אנא, הֱיה סבלן כלפַי ואשלם לך'. אלא שהוא לא הסכים ועוד הלך והשליך אותו לכלא עד אשר ישלם את החוב" (פסוקים 28-30).

תארו לכם, חוב של מיליונים נסלח לעבד ההוא, אבל במקום לחגוג, הוא דרש מעבד אחר שיפרע חוב זעום. היינו מצפים מהעבד שחובו נמחק לחגוג עם אלה שחייבים לו, ולבשר להם שגם הם פטורים מחובם. אבל במקום זאת הוא השליך את בעל חובו לכלא.

אולי נדמה לנו שאנחנו לא היינו נוהגים כך, ובכל זאת אני בטוח שכל אחד מאתנו נהג כך בעבר. ישוע כיפר על חטאינו וסלח לנו על חוב אדיר. כל מרירות או חוסר נכונות מצדנו לסלוח, הופכים אותנו לגרועים לא פחות מהעבד חסר הרחמים. חוסר הנכונות של העבד לוותר לחברו היה מעשה טיפשי ומכוער שגם חיבל במחילת החובות שהוא זכה לה מהמלך: "כשראו חבריו העבדים את הנעשה, התעצבו מאוד ובאו וסיפרו לאדונם את כל אשר היה. אז קרא לו אדוניו ואמר לו: 'עבד רשע, את כל החוב ההוא מחלתי לך משום שביקשת ממני. האם לא היית צריך גם אתה לרחם על חברך העבד כשם שאני ריחמתי עליך?'. ובכעסו מסר אותו אדוניו לנוגשים, עד אשר ישלם את החוב כולו" (פסוקים 31-34).

ישוע הסביר את פשר המשל: "ככה גם אבי שבשמים יעשה לכם אם לא תמחלו איש לאחִיו בכל לבבכם" (פסוק 35).

ישוע הסביר שאבינו שבשמים כועס כשאנחנו מסרבים לסלוח על פגיעות ועוולות קטנות שגרמו לנו אנשים שישוע מת עבורם. אחרי הכול, הוא סלח לנו על עוולות גדולות יותר.

חשוב לשים לב שהחוב הראשוני של העבד שוב נזקף לחובתו. עלינו להיזהר! מי שאוזן לו - שישמע!

"אם יחטא לך אחיך"

המשל הזה בא ללמד אותנו שאם יש בלבנו משהו נגד אחינו, עלינו לגשת ולהבהיר את העניין. יתכן שמדובר בהורים, במעביד, בידיד או אפילו בבן זוג. המשל מבהיר שבכל מקרה, אלוהים סלח לנו על יותר ממה שאנחנו נדרשים לסלוח לאחרים. לכן עלינו להיזהר, שהרי כאשר אנו מתפללים, אנו אומרים: "סלח לנו על חטאינו, כפי שאנו סולחים לחוטאים לנו". כך שאם איננו סולחים לאחרים, אנו בעצם מסכנים את סליחת החטאים שקיבלנו. אלוהים ציווה: "עד כמה שהדבר בידכם, חֲיו בשלום עם כל אדם" (רומים י"ב 18), והסביר, "הכול מאת האלוהים שריצה אותנו אליו על ידי המשיח, ומסר לנו את שירות הריצוי" (השנייה לקורינתים ה' 18).

המאמר Forgiveness - Forgive or Forget it

מתוך Last Days Ministries

כשמישהו סולח לנו, אנו חשים טעם מתוק כל כך, שלעומתו הדבש אפילו חסר טעם. אך יש משהו מתוק אפילו יותר, וזה הטעם שאנו חשים כשאנחנו סולחים. טוב לתת מלקחת, ולכן טוב לסלוח מלהיסלח. להיסלח הינו השורש - לסלוח הינו הפרח (צ'רלס ספרג'ון)