אלוהותו של המשיח

סדרה המבוססת על ספרו של ר' ס' ספראול "עיקרי האמונה המשיחית"

אם ישוע אינו אלוהים, אנחנו לא משיחיים -  אנחנו עובדי אלילים

מי מלבד אלוהים יכול לשאת את חטאינו ולסלוח עליהם? מי מלבד אלוהים יכול להרים אותנו מאשפתות למלכות שמים? למי מלבד אלוהים אנו יכולים לקרוא אדוננו ומושיענו? אם ישוע אינו אלוהים הרי שאנחנו עובדי אלילים

כדי להיות משיחי חייב אדם להאמין באלוהותו של המשיח. הנושא הזה הוא מרכזי בבשורת המשיח כפי שהיא מתוארת בברית החדשה. בכל זאת, בכל תקופה נאלצה הקהילה המשיחית להתמודד עם אנשים שטענו שהם משיחיים והתכחשו לאלוהותו של ישוע או עיוותו את משמעותה.

היו ארבע תקופות בהיסטוריה שבהן הצהרה על אלוהותו של המשיח הייתה נושא מרכזי בחייה של הקהילה. התקופות האלה היו במאות הרביעית, החמישית, התשע עשרה והעשרים. מכיוון שרק לאחרונה הסתיימה המאה העשרים ומכיוון שהנושא עדיין לא ירד מהפרק, חשוב שנבין אודות אלוהותו של המשיח.

בוועידת ניקיאה, בשנת 325 לספירה, הכריזה הקהילה הבינלאומית שישוע הוא בן אלוהים מבחינת מעמדו, אבל שהוא לא נברא ושאלוהותו שווה במהותה לאלוהותו של האב. משתתפי הועידה הכריזו שישוע שווה באלוהותו לאב ושהם, במהותם, אחד. כלומר ישוע אינו אלוהי אלא אלוהים.

ההכרזה נבעה באופן ישיר מהנאמר בברית החדשה. "הדבר", שמוזכר ביוחנן א', לא רק קדם לבריאה אלא הוא גם נצחי: "בראשית היה הדבר, והדבר היה עם האלוהים, ואלוהים היה הדבר. הוא היה בראשית עם האלוהים. הכול נהיה על ידיו, ומבלעדיו לא נהיה כל אשר נהיה" (פסוקים 1-3). העובדה שישוע היה עם האלוהים אינה אומרת שהוא בעצמו אינו אלוהים אלא שהוא והאב הם שתי אישויות נבדלות.

הברית החדשה מייחסת לישוע שמות ותיאורים שבבירור מצביעים על אלוהותו. למשיח יש "שם הנעלה על כל שם", ו"כל לשון תודה כי ישוע המשיח הוא האדון" (פיליפים ב' 9-11). ישוע טען שהוא "אדון השבת" (מרקוס ב' 28) ושיש לו סמכות לסלוח על חטאים (ב' 1-12). ישוע נקרא "אדון הכבוד" (יעקב ב' 1) ו"אדונִי ואלוהַי" (יוחנן כ' 28). ברור שאילו ישוע לא היה אלוהים, הוא היה גוער בתומא שכינה אותו "אלוהַי".

שאול השליח אמר שבמשיח שוכן המלוא (קולוסים א' 19), ומחבר האיגרת אל העברים אמר שישוע גדול ממלאכים (א' 7-13). כתבי הקודש מצווים את המאמינים לעבוד את ישוע והרי על פי כתבי הקודש עצמם מותר לעבוד את אלוהים לבדו.

בוועידה שהתקיימה בשנת 451 לספירה בקלסדון, הקהילה הבינלאומית אישרה מחדש את מחויבותה לאמת אודות אלוהות המשיח. בוועידה נאמר שישוע הוא אלוהים ואדם ושטבע אחד אינו נוגד את השני ואינו נפרד ממנו.

סיכום

1. אלוהות המשיח היא אמת חיונית באמונה המשיחית.

2. בהיסטוריה המשיחית היו אנשים שכפרו באמת הזו ולכן כפרו באמונה המשיחית כולה.

3. כבר בשנת 325 לספירה הצהירה הקהילה הבינלאומית שכתבי הקודש מלמדים שישוע הוא אלוהים כפי שהאב הוא אלוהים. היא גם הצהירה שישוע לא נברא אלא שהוא נצחי. במשך השנים חזרה הקהילה והצהירה שוב ושוב על אלוהותו של ישוע.

4. הברית החדשה אומרת בפירוש, ובמקומות רבים, שישוע הוא אלוהים.

5. משתתפי ועידת קלסדון, שהתקיימה בשנת 451 לספירה, הצהירו שוב שישוע הוא אלוהים.

מראי מקום: מרקוס ב' 28, יוחנן א' 1-14, יוחנן ח' 58, יוחנן כ' 28, פיליפים ב' 9-11, קולוסים א' 19, עברים א' 1-14.

Taken from Essential Truths of the Christian Faith © 1992 by R.C. Sproul, used with permission of Tyndale House Publishers, all rights reserved.

אילולא היה המשיח אלוהים, לא היינו משיחיים כלל. היינו פתאים, עובדי אלילים, גרועים מכל אלה שרחמינו נכמרים עליהם. מי שאינו מאמין באלוהותו של המשיח בהכרח מאמין באלוהותו שלו עצמו (צ'רלס ספרג'ון).