אפפרודיטוס

מאת כריס מקגארווי

אורח חיינו הוא כמו טלסקופ שמכוון לעבר הדבר החשוב לנו מכול. הטלסקופ של אפפרודיטוס היה מכוון אל ישוע

איך מנהלים חיים כראוי לבשורת המשיח? באיגרת לפיליפים שאול מביא מספר דוגמאות לאורח חיים כזה.

כמובן שהדוגמה הטובה ביותר היא ישוע, "אשר היה קיים בדמות אלוהים, לא חשב לשלל היות שווה לאלוהים, אלא הריק את עצמו, נטל דמות עבד ונהיה כבני אדם... השפיל עצמו וציית עד מוות, עד מוות בצלב". זו הדוגמה הטובה ביותר, ולכן שאול אמר: "יהא בכם הלך רוח זה אשר היה במשיח ישוע" (פיליפים ב' 5-8).

גם שאול השליח מהווה דוגמה טובה. הוא כתב למאמינים בפיליפי ללכת בעקבותיו (ג' 17; ד' 9).

בקהילה בפיליפי היה עוד אדם שכדאי ללמוד ממנו, משום שחייו היו עדות חיה לבשורת המשיח. שמו של האיש הזה היה אפפרודיטוס. לפני שנבחן את חייו, ננסה להבין מה זאת אומרת לחיות חיים כראוי לבשורה. האם הכוונה היא לחיות בדרך שתְזכה אותנו בברכות של הבשורה? האם הכוונה היא שננהל חיים טובים מספיק כך שנהיה זכאים לחסד אלוהים? התשובה היא לא!

חיים כראוי לבשורה הם חיים המעידים שהבשורה ראויה, שבשורת המשיח היא טובה. אם נחיה כך, כל מי שיביט בנו יגלה את ערכה האינסופי של הבשורה. עד כמה יקר המשיח בעינינו? האם אורח חיינו מעיד בקול רם שהמשיח יקר לנו יותר מכל דבר אחר?

אורח החיים שלנו הוא כמו טלסקופ שמכוּון לעבר הדבר החשוב לנו מכול. די להכיר מישהו לזמן קצר כדי להבחין בדברים החשובים לו יותר מכול. אצל רוב האנשים, הדבר החשוב ביותר הוא כסף או ביגוד אופנתי, טלוויזיה, מחשב, מערכת יחסים עם בני המין השני וכדומה. חייהם סובבים סביב הדבר החשוב להם יותר מכול, וחייהם מעידים על הדבר שיקר להם.

האם הטלסקופ של חיינו מכוּון אל ישוע ואל הבשורה? הטלסקופ של אפפרודיטוס היה מכוּון אל ישוע. הוא יכול לומר עם שאול: "לחיות פירושו המשיח, ולמות פירושו רווח" (א' 21). כלומר, ישוע היה יקר לו יותר מכל דבר אחר.

כמעט כל מה שאנחנו יודעים על אפפרודיטוס נמצא בפרק ב' 25-30. שם מתוארות שתי תכונות האופייניות למי שחי למען המשיח: ראשית, אפפרודיטוס אהב את המשיח יותר מאשר את חייו שלו. שנית, הוא דאג לענייניהם של אחרים יותר מאשר לעניינים שלו.

 שאול האיץ בפיליפים: "שימו לבבכם אל האנשים המתהלכים על פי הדוגמה שיש לכם בנו" (ג' 17). אפפרודיטוס היה אחד מאלה שרצו את ישוע ופעלו בהתאם.

שאול שלח את אפפרודיטוס לבקר את הפיליפים, וכתב להם: "קבלוהו באדון במלוא שמחה והוקירו אנשים כאלה, כי בגלל עבודת המשיח הגיע עד סף המוות, בסכנו את נפשו כדי למלא את מה שנבצר מכם לעשות בשירותכם למעני" (ב' 29-30). כמו שאול, גם אפפרודיטוס הכיר בערכה של הבשורה, ולכן חייו העידו עליה בקול רם.

אפפרודיטוס לא חס על חייו כדי לשרת את המשיח, ודאג לרווחתם של אחרים יותר משדאג לעצמו. שאול השליח אמר: "אל תעשו דבר מתוך תחרות, אף לא מתוך כבוד שווא, אלא בנמיכות רוח יחשוב איש איש את רעהו לנכבד ממנו. כל אחד אל ידאג רק לענייניו, אלא גם לענייניו של זולתו" (ב' 3-4).

אורח חיים כזה בא לידי ביטוי בחייו של אפפרודיטוס, כשסיכן את חייו למען שאול. איננו יודעים מה בדיוק גרם לאפפרודיטוס לחלות, אבל ברור שהוא עשה למען שאול משהו מיוחד. יתכן שיצא למסע ארוך במטרה להביא לשאול משלוח מהמאמינים בפיליפי (ד' 18). איננו יודעים מה בדיוק קרה בדרך, אבל נוכל להניח שאילולא הוא נרתם למשימה, חייו לא היו נמצאים על סף סכנה גדולה כל כך.

ואין זה הכול. כשאפפרודיטוס חלה, הוא הסתיר זאת מחבריו בפיליפי כדי שלא יתעצבו (ב' 26). האם אנחנו דואגים כך לחברינו, עד שאפילו כשאנחנו חולים, אנחנו חושבים קודם כול עליהם? זוהי דוגמה נפלאה למשמעות הפסוק: "יהא בכם הלך רוח זה אשר היה במשיח ישוע" (ב' 5).

לא פלא ששאול ביקש מהמאמינים לקבל את אפפרודיטוס במלוא שמחה, שהרי חייו הכריזו את הבשורה בקול רם.

האם גם חיינו מכריזים את הבשורה? האם ישוע יקר לנו יותר מחיינו? האם אנחנו חושבים על הזולת לפני שאנחנו חושבים על עצמנו?

הבה נהיה כמו אפפרודיטוס, וננהל חיים שמבליטים את ערכה האינסופי של הבשורה.