מה לעשות?

אני לא טיפוס אלים ומעולם לא פגעתי בזבוב. אבל אני אוהב לראות סרטים אלימים. חברים אומרים לי שאני מזיק לעצמי, האם הם צודקים?

איתן משיב:

יצרני הסרטים האלימים טוענים שאין בהם כל רע. הם טוענים שמדובר רק בבידור, ושהבית והחינוך שהאדם מקבל הם שקובעים אם הוא יהיה אלים או לא. יצרני הסרטים באמריקה, למשל, טוענים שהעלייה בשיעור מקרי הרצח נובעת מבעיות חברתיות וכלכליות, וכן מהעובדה שבארצות הברית קל לקבל רישיון לאחזקת נשק.

אבל אין זו האמת. מחקר שנערך באוניברסיטת שיקגו מגלה ששיעור המחזיקים בכלי נשק בארצות הברית לא השתנה מאז מלחמת העולם השנייה, אבל שיעור מקרי הרצח גדל בצורה משמעותית. אבל זה לא הממצא המעניין ביותר במחקר.

הממצא המשמעותי מלמד שבשנות השישים של המאה העשרים חלה עלייה חדה במספר התקריות האלימות בארצות הברית. לעומת זאת, כשבדקו את שיעור מקרי האלימות בדרום אפריקה, התברר ששם חלה עלייה חדה באמצע שנות השמונים. מדוע? מה קרה השנות השישים באמריקה ובשנות השמונים בדרום אפריקה?

העלייה החדה באלימות החלה כעשר שנים לאחר שהטלוויזיה הפכה לכלי נפוץ בשני המקומות. באמריקה זה קרה בשנות החמישים, ובדרום אפריקה באמצע שנות השבעים.

נכון שהאלימות בסרטים אינה הורגת איש, וכמעט שאינה משפיעה על דרך מחשבתם של מבוגרים, אבל היא מאוד משפיעה על צעירים. אני זוכר ימים שבהם ילדים קפצו ממרפסת ביתם, רק משום שהאמינו שהם יוכלו לעוף כמו סופרמן.

הבעיה היא כפולה. ראשית, כשאנחנו צופים בסרטי אלימות, האלימות אינה נתפסת בעינינו כמשהו נורא. אנחנו מתרגלים אליה ומפתחים אדישות לנושא. המצפון שלנו מתקהה ואיננו מבחינים עוד ברוע שבאלימות. אגב, הדבר הזה נכון בכל תחום. שנית, כשאנחנו צופים בסרטים אלימים אנחנו לומדים שאפשר לפתור בעיות בכוח, וממלאים את מחשבותינו באלימות. הרי המוטו של סרטים אלימים הוא שאפשר לפתור בעיות בכוח. האם זה מה שאנחנו רוצים ללמוד? האין זה נכון שישוע ציווה עלינו להושיט את הלחי השנייה? מה עובר במחשבותינו כשאנחנו צופים בסרטים אלימים?

אלוהים הרי אמר על האדם: "כי כמו שער בנפשו כן הוא!" (משלי כ"ג 7), כלומר, האדם הופך למה שהוא משער בנפשו, למה שממלא את מחשבותיו. על מה עלינו לחשוב? "כל אשר אמת, כל מה שנכבד, כל דבר ישר, טהור, מלא נועם, כל אשר שמעו טוב, כל מעשה נעלה וכל דבר הראוי לשבח - באלה יהגה לבבכם" (פיליפים ד' 8).

כמובן, אינני מתכוון שאסור למשיחי לצפות בכל סרט שיש בו שמץ של אלימות. אלימות היא חלק מהחיים בעולם החוטא הזה, ולכן אל לנו לעצום עיניים ולהתנהג כאילו שאינה קיימת. אבל מדוע עלינו לצפות בסרט שמטרתו אלימות? מדוע אנחנו צריכים לבלות את זמננו בצפייה בסרט שאין בו כל מסר חיובי, ושרק מלמד דברים שמנוגדים לערכים משיחיים? מדוע עלינו לבזבז זמן יקר על סרט שלא מועיל לנו כלל?

"הכול מותר, אבל לא הכול מועיל. הכול מותר, אך לא הכול בונה" (הראשונה לקורינתים י' 23).

כמה נעים להיפגש עם כל החבר'ה, לשתות קולה ולצפות בגבר שדוקר בחור שתקף את בתו, ולראות את הנבזה מתבוסס בדמו בשעה שחבריו עומדים כשסכין קפיצית בידיהם, ואז... אופס, נגמר הפופקורן. רגע... נחדש את המלאי ונחזור ליהנות מהסרט

באוניברסיטת קנזס נערך מחקר שבמהלכו בדקו את פעילות המוח של ילדים בגילאי 8-13. מחצית מהילדים התבוננו בסצנות שנלקחו מסרטי אלימות, ואילו מחציתם צפו בסרטי טבע של נשיונל ג'יאוגרפיק. המכשירים הראו שבזמן שהתמונות האלימות הוקרנו על המסך, חשו הילדים כי הם נתונים בסכנה, והמוח שלהם הכין אותם למצב של קרב או בריחה מהמקום. בנוסף חיקה המוח את תנועות הקרב שנראו על המסך, ואחסן אותם בחלק המוח המשמש לקליטת אירועים טראומתיים. לעומת זאת, הצופים בסרטי הטבע נותרו רגועים ונינוחים.