מה לעשות?

אני תלמיד מצטיין ומקובל בחברה. הרבה מהחברים שלי נעזרים בי כשהם מתכוננים למבחנים. אבל אני שמנמן, ויש בחור אחד שממש מציק לי בעניין הזה. בכל פעם שהוא מעיר לי, אני מרגיש שהוא תוקע לי סכין בלב. אני יודע שצריך לסלוח, ישוע אמר שאנחנו צריכים לסלוח 77 פעם למי שפגע בנו. אחרי שאסלח 77 פעם, האם אוכל סוף סוף לתת לו קצת מכות? כמה אפשר לסבול?

איתן משיב

אוי, כמה שזה קשה. סליחה היא אחד הדברים הקשים ביותר בחיים המשיחיים. בהחלט ישנם מקרים שבהם ממש בא לנו להחטיף למישהו וללמד אותו לקח. כולנו מכירים אנשים שראויים לקצת מכות.

השאלה שלך מצוינת, ואני רוצה לענות עליה בשני חלקים.

לפני שנדבר על סליחה, נחשוב קצת על המצב שאתה מתאר. מישהו מטריד אותך, ואין לך הרבה מה לעשות בנדון. נכון, אתה יכול להרביץ לו, ויתכן שכך תפתור את הבעיה למשך זמן-מה, אבל ברור שאין טעם לפתור בעיות בכוח. הרי מחר עלול להופיע מטריד חדש, חזק יותר ממך, או שהמטריד הנוכחי ישוב עם תגבורת. כך שאין כל טעם שתרביץ לו.

מכיוון שאתה משיחי, עלינו להסתכל במתי י"ח, שם מדבר ישוע על הדרך לפתרון סכסוך. אני יודע שהתהליך הזה מתאים לסכסוך בין מאמינים, אבל הוא עשוי להועיל גם במקרה זה. הדבר הראשון הוא לנסות לפנות אל אותו בחור ולבקש ממנו שיפסיק את ההטרדה. אם הוא לא יסכים, קח אתך חבר או שניים. אם גם זה לא עזר, דע שאינך לבד.

ישוע מצא את עצמו במצב דומה פעמים רבות. במקרים מסוימים הוא פשוט התרחק מאלה שרצו לפגוע בו. בבשורת לוקס מסופר שהשליחים הלכו לכפר בשומרון כדי להכין מקום לישוע, אבל תושבי הכפר לא רצו לקבלו. השליחים חשבו כמונו. הם שאלו את ישוע: "אדוננו, רצונך כי נצווה שתרד אש מן השמים ותאכל אותם?" (לוקס ט' 54). נכון שהשאלה שלהם דומה לשלך? אבל ישוע ענה "לא!", ומה הם עשו? "הם הלכו לכפר אחר" (פסוק 56). אם כך, זו העצה הראשונה שאוכל לתת לך: הימנע מקשר עם הבחור הזה ככל שהדבר תלוי בך.

לעתים הדבר אינו אפשרי. גם במקרה זה עלינו ללמוד מישוע ומתלמידיו. ישוע אמר שאל לנו "להתקומם על עושה הרע. אדרבה, הסוטר לך על הלחי הימנית, הפנה אליו גם את האחרת" (מתי ה' 39). אינני אומר שזה קל, אבל זה מה שישוע אמר. אסור שהתגובה שלנו תבוא מתוך כעס ורצון לנקום. אסור לנו לנסות לפגוע במי שפגע בנו, אלא אם כן זה נחוץ כדי להגן על עצמנו. בהמשך הפרק ישוע מצווה עלינו להתפלל עבור אלה שרודפים אותנו - אלה שלועגים לנו ופוגעים בנו.

אתה מבין? כל מה שאמרנו עד כאן לא קשור כלל לסליחה אלא להבלגה.

כשפוגעים בנו, עלינו להבליג. אם נעשה זאת, נהיה עדים טובים של המשיח, לא רק בדיבורים, אלא גם במעשים. ואם אנחנו סובלים היום למען המשיח, בבוא היום נזכה לברכה גדולה: "אל תשלמו רעה תחת רעה ולא חירוף תחת חירוף. אדרבה - תברכו, שהרי לכך נקראתם, למען תירשו את הברכה... מוטב שתסבלו, אם זהו רצון אלוהים, בעשותכם את הטוב" (הראשונה של פטרוס ג' 17,9).

שמעון פטרוס מבטיח: "שִׂמחו ככל שחלק לכם בסבלות המשיח, למען תשמחו ותעלצו גם בהיגלוֹת כבודו" (ד' 13).

עד כאן לא דיברתי בכלל על סליחה, ואינני בטוח שהיא קשורה לעניין הזה.

אלוהים אכן מצווה עלינו לסלוח לאלה שחוטאים לנו, אבל הוא לא אמר שעלינו להתעלם מחטאיהם. אם הבחור שמציק לך מבקש את סליחתך ובאמת מצטער על מעשיו, אין ספק שעליך לסלוח לו. מאמר בנושא זה התפרסם בגיליון מס' 19 של "משהו אחר", ובגיליון מס' 103 של "מעט לעת". שם יש הסבר רחב יותר בעניין הסליחה.

ולסיום, אינני ממליץ לאיש לערוך רשימה ולייחל ליום שבו הוא יסלח לאדם מסוים 77 פעם. אלוהים הרי סלח לנו הרבה יותר פעמים, וגם אנחנו לא היינו רוצים שהוא יספור את חטאינו ובשלב מסוים יפסיק לסלוח לנו.

ברור שלא קל להיות משיחי. לא קל להבליג או לסלוח, אבל זה מה שעלינו לעשות.