חפירות - יורדים ליסודות

עם ג'וני חורי

סדרת שיעורים באיגרת שאול אל הרומים

מכורים מלידה

מספרים שאייזק ניוטון החליט לבדוק את כוח הכבידה (כוח המשיכה) - אחד מחוקי הטבע המוכרים  - בגלל תפוח שנפל על ראשו. ההשפעה של כוח המשיכה על חיינו היא מתמדת, ואנחנו מקבלים אותה כדבר מובן מאליו. קרוב לוודאי שהסיפור על התפוח הוא אגדה, אך אין ספק שכאשר מדובר בכוח אחר שמשפיע על חיינו באופן קבוע, כמה מאתנו זקוקים לתפוח שיפול על ראשינו כדי שנבין את העניין כראוי. הכוונה לכוחו של החטא.

הקטע שנלמד הפעם הוא אחד הקטעים החשובים ביותר עבור מאמינים מלאי תסכול. אבל לפני שנקרא את הפסוקים שעליהם מבוסס השיעור הנוכחי, הבה נחזור על הנקודות העיקריות שעלו בשיעור הקודם. עסקנו במקומה של התורה בחייו של המאמין. ראינו שהתורה מהווה אמצעי שעוזר לנו לבחון את עצמנו לאור קדושתו של אלוהים ולהבין את חומרת החטא. מצוות התורה מתארות את הדרך שבה נוכל להיות לבנים כשלג – אם נקיים את כולן! כמובן שבמישור האנושי אין זה אפשרי כלל. השאלה היא אם לאחר שנושענו, לאחר שחטאינו נסלחו ורוח הקודש בא לשכון בקרבנו, נוכל לקיים את כל המצוות. האם המאמין בישוע הוא אדם מושלם שאין בו כל חטא? בזמן שנקרא את הפסוקים שעוסקים בנושא, עלינו לזכור שהם לא נכתבו לבדם, מנותקים מהשאר, אלא מהווים המשך לדברים שנאמרו בפרקים הקודמים. 

כעת נקרא את רומים ז' 14-25:

מכורים לחטא

פסוקים אלה עוסקים באמת הכואבת. פסוק 14 מסביר ששורש הבעיה הוא שאנו מכורים לחטא! שימו לב ששאול אינו מדבר על אחרים, אלא על עצמו. התמונה שהוא מנסה לצייר היא של עבד שנמכר לחטא. העבד נמצא במצב הזה (תחת החטא) כל הזמן. בפרק ג' פסוק 9 שאול כבר אמר שהיהודים והגויים משועבדים לחטא. האם אי-פעם עלה על דעתכם שגם אנחנו, המאמינים, משועבדים לחטא? אני יודע שזה נשמע נורא, אבל לצערי זאת המציאות. על מנת להבין את חומרת הבעיה ננתח את משמעות הביטוי "מכור לחטא". כשמדברים על התמכרות, בדרך כלל עומדים לנגד עינינו אנשים שמכורים לסמים או לאלכוהול. ובאמת, אם נבדוק את המצב שלהם, נוכל ללמוד הרבה על המצב שלנו. קודם כול, אנשים אלה לוקים בחולשה בתחום מסוים. מי שמכור לאלכוהול לא בהכרח מכור לסמים, ובכלל, יש כאלה שמכורים למין, למחשב או לדברים אחרים. ההתמכרות מתחילה עם חשיפה של האדם לגורם כלשהו. הוא משתמש מעט באותו גורם, ונהנה מתשוקה כזו או אחרת שאותו גורם מספק. אבל מדובר בתרמית משום שאותם אנשים חושבים שהם שולטים במצב, כשבעצם, מהר מאוד הגוף או הנפש שלהם לא מסתפקים במה שאותו גורם מספק להם, והדרישה הולכת וגוברת. מהר מאוד הם מאבדים שליטה ומשתעבדים לחומר או לאותו גורם שמנצל את החולשה שלהם. במשך הזמן ההידרדרות תופסת תאוצה, כמו מערבולת שמושכת כלפי מטה, והסיכויים להיחלץ ממנה הולכים ופוחתים. הנזק הולך וגדל, ובשלב מסוים ההשלכות שלו הופכות לארוכות טווח. חייהם של אותם אנשים מתחילים להתנהל לפי לוח הזמנים שמכתיבה להם ההתמכרות. חייהם הופכים למאבק יומיומי, ובסופו של כל יום הם הולכים לישון מתוסכלים ומובסים.

מוּדעוּת

בעיה נוספת שאופיינית למכורים רבים היא חוסר המוּדעוּת שלהם למצבם. רובם פשוט מתכחשים לעובדה שהם מכורים, גם כשאומרים להם את זה ישירות. מדובר בבעיה מהותית שיש לפתור אותה. לכן, השלב הראשון בדרך לפתרון הוא מוּדעוּת. ואכן, בפרקים הקודמים באיגרת לרומים שאול דיבר על בעיית החטא של המין האנושי, ועל הצורך שלנו בכפרה והצדקה. הוא ניפץ את האשליות שעלולות להיות לנו - כאילו שעכשיו, לאחר שנושענו אנחנו כבר מחוסנים מפני החטא. אבל האם זה אפשרי? האם שאול לא כתב בפרק ו' פסוק 18 שכבר שוחררנו מידי החטא? אכן כך הוא כתב. אולם בפרק ו' פסוק 19 הוא אמר בפירוש שהבשר שלנו חלש, ושעלינו להכין את איברינו לעבודת הצדקה. שאול לא היה מזהיר אותנו מפני חטא (ו' 12) אם לא הייתה סכנה שנחטא. כלומר, עלינו להכיר בכך שאיננו מחוסנים מפני החטא! בכתובים לא נאמר שהמאמינים בישוע אינם חוטאים לעולם. נהפוך הוא, יוחנן כותב באיגרתו הראשונה: "אם נאמר שאין בנו חטא, מתעים אנו את עצמנו והאמת איננה בנו... אם נאמר שלא חטאנו, לכוזב שמנו אותו ודברו אינו בָּנוּ" (א' 10,8). אם כך, כל מאמין בישוע שטוען שהוא אינו חוטא, בעצם חוטא ברגע שהוא טוען את הטענה הזו. באיגרת לפיליפים ג' 12-16 שאול מדבר על המירוץ שלנו לקראת שלמוּת. שאול הבין שהמירוץ הזה הוא ארוך וכי לא ניתן להגיע לשלמוּת בחיינו עלי אדמות, אבל הוא גם ידע שניתן וצריך להתקדם. יש אנשים שאינם מבינים זאת. המחשבה שאנחנו יכולים להגיע לשלמות בחיינו עלי אדמות נובעת מגאווה, ומפחיתה מהכבוד שמגיע אך ורק למשיח, על הקורבן שהוא העלה על הצלב.

מה ההבדל בין המאמין לבין אדם אחר שאיננו מאמין בישוע?

כמאמינים נמלטנו מהעונש המגיע לנו בשל חטאינו, כי ישוע ביטל במותו את עוקץ החטא (המוות) – את התוצאות הנצחיות הרות האסון. בנוסף לכך יש לנו אפשרות לגבור על החטא משום שבאדם החדש (הרוחני) אנו משועבדים לצדקה. אבל האדם הישן (הבשרי) המשועבד לחטא לא נעלם, ומדי פעם הוא גם מזכיר לנו שהוא קיים.

ברומים ז' 15 שאול מבטא את מה שכל מאמין אמיתי מרגיש כשהוא חוטא. איננו רוצים לחטוא. החטא הוא כבר לא דרך חיים עבורנו, אבל מדי פעם אנחנו טועים וחוטאים. כמה פעמים הרגשתם שעשיתם משהו, או אמרתם משהו, שבדיעבד הצטערתם עליו? ודאי חשבתם לעצמכם: "אילו רק יכולנו להחזיר את הגלגל לאחור ולנהוג אחרת".

החטא מציק לנו, והוא בהחלט אמור להציק לנו, עד שנתוודה עליו לפני אלוהים ונבקש את סליחתו ואת עזרתו, כדי שנוכל להתגבר על החטא בעתיד.

לצד התסכול יש כאן דבר נפלא: המאבק הזה בחטא הוא עדות נפלאה לפעולת רוח הקודש בחיינו! לפני שנולדנו מחדש, המעשים האלה לא הפריעו לנו כלל. אולם כעת, אפילו "חטאים קטנים" מציקים לנו ומדירים שינה מעינינו. לכן, כמאמינים, אנו מכירים בכך שהתורה היא טובה ורוחנית, ושהבעיה נעוצה בנו – בבשרנו. 

מאבק רוחני

בפסוקים הבאים שאול מדבר על מאבק רוחני. לפני שנראה מה נאמר על הנושא, אתן דוגמה שתעזור לנו להבין את המאבק הרוחני. מרגע שנולדנו, ואפילו לפני כן, הגוף שלנו נמצא במאבק יומיומי, והמאבק הזה ימשך עד יום מותנו. המאבק שאני מדבר עליו הוא של מערכת החיסון נגד חיידקים, נגיפים ורעלים. לא תמיד אנחנו מוּדעים למאבק הגופני הזה, למרות שמדובר במאבק טבעי. כלומר, מאבק זה הוא חלק מהחיים, ותנאי הכרחי לחיים בריאים עלי אדמות!

יש תקופות שבהן אנו מוּדעים לו, תקופות שאנו מכנים בשם "מחלה". כשאנחנו חולים אנחנו רואים סימנים לכך שהחיידקים או הנגיפים הצליחו לערער במידת-מה את היציבות של הגוף שלנו, מסכנים אותה ומאיימים עליה. בתקופות כאלה הגוף שלנו משקיע כוחות רבים כדי להתגבר על האיום ולחזור לחיים "נורמליים". לפעמים אנו זקוקים להתערבות של רופא ותרופות כדי להתגבר על המחלה. אולם גם לאחר שהגוף התגבר על המחלה הוא אינו נח. בריאות איננה "הפסקת אש", אלא מלחמה מוצלחת של הגוף במזיקים. כמובן שהיינו רוצים להתנהל כל חיינו בלי לחלות כלל, אך המציאות היא אחרת. אנו מוּדעים לכך שמחלות הן חלק מהמציאות. אומנם במשך הזמן אנו לומדים כיצד למנוע מחלות ולחסן את גופנו, ובכל זאת, איש אינו יכול להיות בטוח שהוא לא יחלה שוב. כולנו צריכים לשמור על הבריאות!

שאול מתאר מציאות של מאבק שהוא כורח המציאות בחייו של כל מאמין אמיתי. כאמור, המאבק הרוחני מתחיל ברגע הלידה הרוחנית, ברגע שבו ישוע הושיע אותנו. המאבק הזה הוא הוכחה ניצחת לכך שאכן נולדנו מחדש! כעת, נוסף למלחמה היומיומית במחלות, מתחיל בחיינו מאבק שונה, הרבה יותר מתוחכם ומתיש. המאבק הוא בין האדם החדש – האדם הרוחני שרוצה לעשות את רצון אלוהים, לבין גוף הבשר – שיש לו דחפים ורצונות המנוגדים לרוח. גם כאן המאבק בתאוות הבשר הוא "חלק מהחיים", כלומר הוא ימשך כל עוד נימָצא בגוף הבשר (כמה מתסכל!). לכן, כמו במקרה של מחלות, גם כאן עלינו להישמר ממצבים שיחשפו אותנו בחולשותינו ויגרמו לנו לחלות במישור הרוחני.

השטן יודע היטב מה הם התחומים החלשים שלנו, והוא יתקוף שוב ושוב בניסיון להחליש ולייאש אותנו. יש אנשים שחולים במחלות כרוניות, שנמשכות זמן רב. בחיינו הרוחניים, מחלה כרונית היא למעשה נקודת תורפה. כל אחד מאתנו יודע מהו התחום שבו עליו להיאבק שוב ושוב. אם כן, האם העובדה שהמחלה חוזרת ואינה נעלמת מובילה למסקנה ש"אין מה לעשות" ושצריך להשלים עם המצב? בוודאי שלא! איש אינו מעוניין שהמחלה תהרוס את חייו, ולכן יש לטפל בה בצורה הטובה ביותר, גם אם זה אומר שיש ליטול תרופות מדי יום ביומו!

הפתרון!

בפסוקים 21-25 שאול מסכם את המאבק בין הבשר לרוח. הוא מדבר על "חוק טבע" שקשור בחטא. החוק עוסק במאבק בין שני כוחות: הטוב והרע. שאול רוצה בכל מאודו לעשות את הטוב, אך  מוצא את עצמו נלחם ברע. המאבק הוא כל כך קשה, עד שהוא זועק: "אוי לי, אדם אומלל שכמותי! מי יצילני מגוף זה שהמוות בו?" (פסוק 24). בפסוק 25 נאמר שהפתרון היחיד לבעיה נמצא במשיח ישוע.

כוח המשיכה שהוזכר בתחילת השיעור הוא אחת הדוגמאות הטובות ביותר למאבק בין שני כוחות. אנשים רבים היו רוצים לעוף. כמובן שללא אמצעים מיוחדים הניסיון לעוף נידון לכישלון. אנחנו יכולים לנסות ולקפוץ שוב ושוב בניסיון לעוף, אך תמיד ננחת על הקרקע בתסכול. הרצון לעוף מבטא את הרצון שלנו לגבור על כוח המשיכה. הניסיונות הנואשים של אנשים לעוף גרמו לפיתוחם של אמצעים מיוחדים שגוברים על כוח המשיכה על ידי ניצול חוק אחר שנוגד את כוח המשיכה - כוח העילוי. חשבתם פעם כמה מדהים שגוף ששוקל טונות יכול לשהות באוויר במשך שעות ארוכות?

כך נראים גם הניסיונות הנואשים שלנו להילחם בחטא בכוחות עצמנו. התוצאה היא תמיד נחיתות קשות ותסכול. אולם יש דרך שבה נוכל לגבור על החטא שמושך אותנו כלפי מטה. הדרך היחידה נמצאת במשיח ישוע: "אין תחת השמים שם אחר, הניתן לבני אדם, אשר בו ניוושע" (מעשי השליחים ד' 12 – תרגום דליטש). אם נעמוד במשיח ונתהלך ברוח, נוכל לגבור תמיד על כוחו של החטא.

אפשר לומר שמרגע שנולדנו מחדש, "המראנו". כלומר עזבנו את העולם ועכשיו אנו נמצאים בעיצומה של "טיסה". השאלה היא באיזה גובה אנו טסים. האם בגובה נמוך, קרוב לפני הקרקע? אם כן, יש סיכוי שנתנגש במה שהעולם מציע לנו. אבל אם נקפיד לנהל את חיינו מתוך ציות למשיח, נהיה קרובים יותר לאלוהים.

יש עוד דבר שעלינו לזכור: כוח המשיכה ימשיך להשפיע עלינו כל עוד נחיה בגוף הבשר. הוא יחדל לפעול בחיינו רק לאחר שנעזוב את האטמוספרה. וזה מה שיקרה כשנהיה עם המשיח ונשאיר את גוף המוות החוטא בעולם – במקום שאליו הוא שייך. 

מאמינים רבים משקיעים כל מאמץ אנושי בניסיון להתגבר על כוח המשיכה של החטא. אבל יש רק כוח אחד שגובר על החטא – כוחו של ישוע המשיח במותו המכפר ובתקומתו מן המתים.

סיכום

יש מספר נקודות שיעזרו לנו לנהל את חיינו הרוחניים בצורה תקינה:

א. מוּדעוּת: חשוב שנהיה מוּדעים לאמיתות שמצויות בכתובים. בין היתר עלינו להיות מוּדעים לכך שהמאמינים בישוע הוצדקו בזכות קורבנו של המשיח ולא בזכות מעשיהם. מאחר שרוח הקודש שוכן בנו, מתנהלת בלבנו מלחמה רוחנית, שהיא חלק בלתי נפרד מחיינו (אפסים ו' 10-12). עלינו לזכור שלכל אחד מאתנו יש נקודת תורפה, וששם האויב ינסה לתקוף אותנו ללא לאות.

ב. מניעה: עלינו להיות מוּדעים לסכנות שאורבות לנו (במיוחד כשמדובר בנקודות תורפה) ולהיות מוכנים להתקפותיו של האויב (אפסים ו' 13-18). עלינו לעמוד על המשמר, להדיר את רגלינו ממקומות מסוכנים, ולא לספק לשטן את "התפאורה" המתאימה לכישלון הבא שלנו. יוסף לא חשב שהוא גיבור גדול, ולכן ברח ברגע שאשת פוטיפר ניסתה לפתות אותו. שאול אמר לטימותיאוס שוב ושוב לברוח מהתאוות שהעולם מציע לו: "ברח לך מתאוות הנעורים..." (השנייה לטימותיאוס ב' 22). אך הפסוק לא מסתיים כאן, אלא ממשיך: "...ורדוֹף צדק, אמונה, אהבה ושלום עם כל הקוראים אל ה' בלב טהור". אם כן, הדרך הטובה ביותר להימנע מפיתויים היא הגות בענייני הרוח ולא בענייני הבשר. איך עושים זאת? אין חדש בעניין הזה. עלינו להתמיד בתפילה, בחיי קהילה פעילים, בלימוד הכתובים, בשירות הקדושים וכדומה. מאמין שמתבטל, סופו שיהיה עסוק בענייני העולם. רוח הקודש מספק לנו את הכוח להתגבר על החטא. עלינו מוטלת האחריות להתמלא ברוח ולמסור לאלוהים את איברינו ככלים של צדקה.

ג. טיפול: אם בכל זאת נכשלנו, עלינו לטפל בעניין ללא דיחוי. הכתובים מבטיחים ש"אם נתוודה על חטאינו, נאמן הוא (אלוהים) וצדיק לסלוח לנו על חטאינו ולטהר אותנו מכל עוולה" (הראשונה של יוחנן א' 9). שכן, "...אם יחטא איש, יש לנו מליץ לפני האב – ישוע המשיח הצדיק" (ב' 1).

תודה לאלוהים על ישוע המשיח אדוננו! אמן.

"סוף דבר, אחַי, כל אשר אמת, כל מה שנכבד, כל דבר ישר, טהור, מלא נועם, כל אשר שִמעוֹ טוב, כל מעשה נעלה וכל דבר הראוי לשבח – באלה יהגה לבבכם" (פיליפים ד' 8).

עכבר שזנבו נתפס במלכודת המשיך לאכול את הגבינה. אנשים רבים עושים את אותו הדבר. הם יודעים שהם אשמים וחרדים מפני עונש, אבל אינם מוכנים לחדול מהחטא האהוב עליהם (צ'רלס ספרג'ון).