חפירות - יורדים ליסודות

מאת ג'וני חורי

סדרת שיעורים באיגרת שאול אל הרומים

תתחדשו! - חלק א'

פרק ח' מכיל פרטים שדורשים תשומת לב רבה. לפעמים אנחנו נוטים לקרוא קטעים, ואפילו פרקים שלמים, בלי לבחון את הדברים לעומקם, במיוחד כאשר הם מכילים מידע רב ועשיר בפרטים שלפעמים קשה לעכל אותם. האם יצא לכם אי פעם לקרוא חוק או פסק דין כלשהו? קרוב לוודאי שזה לא מה שתבחרו לעשות בזמנכם הפנוי. אבל נניח שמדובר בחוק או בפסק דין שנוגעים לכם באופן ישיר. סביר להניח שלמרות המידע הרב והמסובך שהם מכילים, תעשו מאמץ עילאי להבין אותם - במיוחד אם מדובר בזכויות שלכם! ובכן, פרק ח' מכיל אמיתות נפלאות שנוגעות לכל מאמין. האמיתות האלה יכולות לשנות את ההבנה שלנו מהקצה אל הקצה, לעודד אותנו ולדרבן אותנו לנהל חיים רוחניים מלאים, שופעים בברכות המשיח. נבחן את הפרק בשני חלקים.

קראו פרק ח' 1-25

הפרק מתחיל במילה "לכן", וכך קושר את הקטע שלפנינו לקטע הקודם. לכן, כמו תמיד, טוב שניזכר בעיקרי השיעור הקודם לפני שנתחיל עם הפרק החדש. השיעור הקודם עסק בהתמכרות שלנו לחטא. ראינו שההתמכרות היא חולשה שאנחנו משועבדים לה, ושבלי טיפול השעבוד הזה רק ילך ויחמיר. הטיפול מתחיל עם מוּדעוּת לבעיה שלנו (החולשה), ויש להיאבק בה בנחישות, כמו במחלה. כמו כן ראינו ששאול דיבר על חוק טבע שמתייחס למלחמה בין הבשר לרוח. ראינו שהמלחמה הזאת היא חלק מהמציאות שאנחנו, המאמינים, חיים בה, ושרק ישוע המשיח יכול להצילנו מגוף זה שהמוות בו.

המילה "לכן", בפרק ח' 1, מלמדת שהדברים שנכתבו בפסוקים הבאים הם תוצאה של מה שנאמר בפסוקים הקודמים.

בפרק ח' שאול עונה על השאלה "כיצד בכל זאת יכול המאמין לנהל חיי קדושה?". עלינו לזכור שחיי קדושה אינם תוצאה של מאמצים אישיים, אלא של פועל רוח הקודש בחייו של המאמין. כשהמאמין מציית, הוא זוכה לברכות רבות. אני משוכנע שכל אחד מאתנו רוצה לדעת הכול על הברכות שעומדות לרשותנו כמאמינים. שאול השליח שואל: "הוא (אלוהים) אשר לא חשׂך את בנו שלו, אלא מסר אותו בעד כולנו, האם לא יעניק לנו אתו את הכול?" (פסוק 32). התשובה ברורה: אלוהים כבר העניק לנו את הטוב ביותר כאשר שלח את בנו יחידו לכפר על חטאינו. המחיר הגדול ביותר כבר שולם. אלוהים רוצה שעכשיו, בתור מאמינים, ננהל אורח חיים שתואם את מעמדנו החדש. שמעון פטרוס כתב: "הן גבורתו האלוהית נתנה לנו את כל צרכינו לחיים ולחסידוּת, על ידי ידיעתנו את הקורא אותנו אל כבודו והודו" (השנייה של פטרוס א' 3). ברומים ח' שאול מבשר על הדברים החדשים והנפלאים שקיבלנו לאחר שנולדנו מחדש, דברים שיאפשרו לנו לנהל חיי קדושה - אם רק נרצה בכך! לפיכך, הבה נתמקד במתנות הנפלאות האלה, ובמטרה שהדברים שנלמד יעודדו וידרבנו אותנו להיות קדושים ולהידמות לישוע.         

חרות חדשה (פסוק 1)

לזה שואף כל אדם שמרגיש כבול, בין שהוא אסיר, עבד או מישהו שהתמכר לדבר מה ולא מצליח להיגמל. החוויות שחלק מהמאמינים החדשים חוו לאחר שנושעו היו שמחה ושלום, ותחושת טיהור ושחרור שקשה לתאר במילים. חשוב להדגיש שלא כולם חווים את הרגש הזה בצורה כה חזקה, אבל העובדה ששוחררנו אינה תלויה ברגש, אלא במה שאלוהים אומר בדברו. אלוהים אומר בפירוש ש"אין עכשיו (לאחר שהאמנו) שום הרשעה על אלה שנמצאים במשיח ישוע" (פסוק 1). זו הסיבה לחירות שיש לנו במשיח. עד כה חיִינו עם "גיליון הרשָעוֹת", שרק הלך וטפח עם השנים. לא הייתה לנו כל דרך להיפטר מהנטל הזה. אנחנו, שהיינו אסירי עולם, צריכים להיות אסירי תודה על כך שלעולם לא נהיה עוד אסירים.          

חיים חדשים (פסוק 2)

יש סיבה לחירות שלנו: "חוק רוח החיים שבמשיח ישוע שחרר אותנו מחוק החטא והמוות". זוכרים את הדוגמה עם "כוח המשיכה"? מבחינה רוחנית הכוח הזה מנוטרל! כעת יש חוק חדש שפועל בחיינו, ונקרא "חוק רוח החיים". הוא פועל רק בחייו של מי ששייך למשיח. לכן המאמין האמיתי יכול להתגבר על כל חטא, ולחיות חיים חדשים שמכבדים את אלוהים.

כוח חדש (פסוקים 3-4)

הפסוקים האלה ממשיכים את הרעיון שעולה בפסוקים הקודמים: התורה יכלה להרשיע (ובצדק), אך לא להצדיק. כפי שלמדנו בשיעורים הקודמים, היא רק יכלה לשקף את המציאות שלנו כחוטאים, אך לא לשנות את המציאות הזו. רק אלוהים ברחמיו ובחסדו יכול לשנות את המציאות הזו, והוא אכן שינה אותה בכפוף לתנאי התורה (הזיית דם לצורך כפרה). כוח החטא שהיווה את הבסיס שעליו התורה יכלה להרשיע, הוחלף בכוחו של רוח הקודש, שמאפשר למאמין לנצח.

שאיפות חדשות (פסוק 5)

לכל אדם (גם למבוגרים) יש שאיפות מסוימות, חלקן מציאותיות, וחלקן בגדר חלום. האם הקדשתם מחשבה לנושא ושאלתם את עצמכם: "מה הן השאיפות שאנחנו רוצים להגשים במהלך חיינו?". אם עדיין לא עשיתם את זה, אולי הגיע הזמן. אם נעשה את זה מתוך כנות, נוכל ללמוד מה הם הדברים שבאמת חשובים לנו, מה מניע אותנו ואיך זה פועל. העדות החזקה ביותר לכך שהישועה פועלת בחיי המאמין היא השינוי הקיצוני שחל במחשבותיו ובשאיפותיו. לפני הישועה האדם מתרכז באופן טבעי בכל מה ששייך לבשר. הוא מחפש דרכים שיספקו את צורכי הבשר ואת תאוותיו. אבל אחרי הישועה אותו אדם מוּנע על ידי מחשבות חדשות, שגורמות לו להתמקד בדברים שאלוהים מעוניין בהם. השינוי הזה הוא נס אמיתי שמתרחש בחייו של המאמין. 

תוצאות חדשות (פסוק 6)

למניעים שלנו יש תוצאות, בין שמדובר במניעים של הבשר ובין שבמניעים של הרוח. דבר אלוהים אומר שמחשבות הבשר הן מוות, כלומר, סופו של דבר שאנחנו מגדירים כ"לעשות חיים", הוא בעצם התאבדות. לעומת זאת, החיים האמיתיים והשלום הם נחלתו של כל מאמין. אלה הם חיים ששווה לחיות אותם.  

גישה חדשה (פסוק 7)

המניעים שלנו משפיעים באופן ישיר על הגישה שלנו. כל עוד המניעים שלנו גרמו לנו לאמץ סגנון חיים שנועד לספק את תאוות הבשר, באופן טבעי מרדנו בדבר אלוהים. לא רק שלא יכולנו לקיים את התורה, גם לא רצינו! באזכרה שנערכה לזכרה של אביגיל לייטל שנרצחה בפיגוע בחיפה, סיפר רועה הקהילה של "בית אליהו" על אנשים שפנו אליו וטענו שהאמונה המשיחית היא בריחה מהמציאות. תשובתו הייתה שדווקא מי שאינו מקבל את מרותו של אלוהים בורח מהמציאות! מי שאינו רוצה להיכנע לאלוהים נוקט מראש גישה ששוללת את קיומו. לעומת זאת, המאמין המשיחי שמתהלך ברוח, נוקט גישה הפוכה לחלוטין ויכול לומר בביטחון: "ידעתי באשר האמנתי", וגם רוצה להיכנע לאלוהים.     

רמת חיים חדשה (פסוקים 8-10)

המאמין המשיחי נכנע לאלוהים משום שהוא שייך לו במשיח. הביטוי "אם אומנם..." (פסוק 9), משמעו "מאחר ו...", כלומר, מאחר ורוח הקודש ניתן לנו, רמת חיינו עלתה מחיים בבשר לחיים ברוח. כל מי שהתנסה ברמת חיים גבוהה לא יהיה מוכן לוותר עליה. כאשר המאמין בוחן את החיים שהיו לו לפני שהאמין במשיח, קשה לו להבין כיצד הוא היה מסוגל לחיות ברמת חיים כל-כך נמוכה (חיים בבשר). אבל כאשר הוא נכשל, הוא מפנה מקום לגוף הבשר המת, וחש מיד את השינוי לרעה שחל באיכות חייו. לכן באופן טבעי הוא יעשה כל מאמץ כדי לקום ולהמשיך בדרך הרוח - דרך החיים.  

ערבוּת חדשה (פסוק 11)

רוח הקודש לא ניתן לנו רק כדי שנוכל לחיות ברמת חיים גבוהה יותר, אלא גם כעירבון. מילון אבן שושן מגדיר "עירבון" כ"חפץ או סכום כסף שאדם מפקיד בידי מישהו לביטחון שיקיים את התחייבותו או יפרע את חובו". ואכן, אלוהים הבטיח שהמאמינים בישוע המשיח יזכו בחיי עולם (יוחנן ג' 16). זוהי התחייבות שהוא נותן לנו. ברומים ח' 11 נאמר שמאחר ורוחו של ישוע נמצא בנו (זאת עובדה ולא שאלה), יגיע היום שבו הוא גם יחַיה את גופנו בן התמותה. באפסים א' (פסוקים 13-14) נאמר שנחתמנו ברוח ההבטחה, רוח הקודש, שהוא "עירבון לנחלתנו עד לפדיית הקניין לתהילת כבודו". העירבון ניתן לנו כאשר אלוהים הושיע אותנו מאשמת החטא, והוא יהיה תקף עד ליום שבו הוא יפדה אותנו מנוכחותו של החטא ויחליף את גופנו בן התמותה. העירבון הוא יוזמה של אלוהים. הוא זה שהחליט לתת לנו את רוח קודשו כעירבון, במטרה לנסוך בנו ביטחון בישועה שלו.

נאמנות חדשה (פסוק 12)

מרגע שנושענו הפכנו נאמנים למשיח, בניגוד לעוינות שהייתה לנו קודם כלפי אלוהים, עוינות שהתאפיינה בחוסר נאמנות (מרד). הנאמנות דורשת מאתנו מחויבות. לכן, בעבר היינו נאמנים לבשר, אבל כעת אנחנו נאמנים לרוח. זוכרים את הדוגמה מהשיעור על פרק ו', על המפעל שעבר מידיו של בעלים אחד לאחר? העובדים צריכים להיות נאמנים רק לבעלים החדשים. אם ישארו נאמנים לבעלים הקודמים, תהיה זו בגידה מצדם. כדאי לזכור שחוסר נאמנות כלפי אלוהים משול בתנ"ך לזנות רוחנית. ישוע היה נאמן לנו עד מוות, והוא רוצה שהקהילה (כלתו) תשמור לו אמונים.

אחריות חדשה (פסוק 13)

נאמנות יוצרת אחריות. כפי שראינו בשיעורים הקודמים, העובדה שנושענו בחסד ושאלוהים נתן לנו את העירבון שלו ברוח הקודש, אינה אומרת שאנחנו רשאים לחטוא. אלוהים צייֵד אותנו בכלים הדרושים כדי להתגבר על מעללי הבשר, והוא רוצה שנשתמש בהם. האחריות בידינו! יש הטוענים: "אם אלוהים ירצה, הוא ישחרר אותנו". אלוהים רוצה, והוא כבר שחרר. השאלה היא אם תבחרו להתנער מהאחריות שלכם למעשים שאתם עושים, בטענה שאתם חלשים. עלינו להתנגד בתוקף לכל מחשבה או מעשה שאינם מכבדים את המשיח. כאשר אנחנו רוצים למנוע ממישהו להיכנס אל ביתנו, אנחנו נועלים את הדלת. אנחנו יודעים שאם נפתח אפילו חריץ קטן, האדם שבחוץ יוכל להכניס את כף רגלו בין הדלת למשקוף, ואנחנו נהיה בצרות! מוטלת עלינו אחריות: לנעול את דלת לבנו בפני השטן. אם ניתן לו דריסת רגל, יהיה זה הצעד הראשון שיפר את נאמנותנו כלפי אלוהים, ומשם - הדרך לנפילה כואבת היא קצרה ומהירה. לוט כמעט נכשל כאשר ניהל משא ומתן עם אנשי סדום במטרה למצוא פשרה (בראשית י"ט). לולא הדפו המלאכים את לוט פנימה וסגרו את הדלת בפני אנשי סדום, התוצאות יכלו להיות הרות אסון עבור משפחתו.    

הדרכה חדשה (פסוק 14)

למאמינים אמיתיים יש זכות ליהנות ממדריך צמוד - רוח הקודש. אנשים שלא הייתה לחייהם כל תכלית, או שחיפשו תכלית, חדלו מלשוטט ללא מטרה ברגע שהאמינו במשיח וקיבלו את רוח הקודש. מאותו רגע הם היו לבני אלוהים, והם מודרכים על ידי הרוח מדי יום ומתקדמים לפי תוכניתו של אלוהים. זוהי מתנה נפלאה בעינַי - הידיעה שלאלוהים יש תוכנית ברורה עבורי. הידיעה הזאת נוסכת בי ביטחון אמיתי, כי היא מבהירה לי שלאלוהים אכפת ממני.  

תחושה חדשה (פסוק 15)

אנשים שמשועבדים לחטא אינם מסוגלים להתבונן אל פניו של אלוהים קדוש בגלל הפחד שלהם מעונש. זו הסיבה לכך שאנשים מסוימים שוללים את קיומו של אלוהים. כל עוד אין אלוהים, אין למצוות כל תוקף, ואם למצוות אין תוקף, אין מה לפחד. אבל, בתור בניו של אלוהים שניצח את הסיבה לפחד הזה, אנחנו גם יכולים לקרוא לו "אבא אבינו". יש לנו ביטחון שמאפשר לנו לבוא לפניו בדרך חדשה וחיה (עברים י' 19-20). אותו רוח שמספק לנו קשר אינטימי עם אלוהים, נוסך בנו ביטחון לא רק בקשר שלנו עם אלוהים, אלא גם במערכות היחסים שלנו עם לא-מאמינים, בכל פעם שאנו נקראים לתת עדות על אמונתנו (השנייה לטימותיאוס א' 7-8). 

מערכות יחסים חדשות (פסוקים 16–17 א')

היחסים האישיים שלנו עם אלוהים נובעים מהמעמד שיש לנו כבנים, ומהיכולת שלנו לבוא לפניו בכל עת, בביטחון וללא פחד. בשיעור הבא נראה שלרוח הקודש יש תפקיד חשוב כשאנחנו מתפללים. אולם מערכת היחסים האישית עם אלוהים לא מסתכמת רק באפשרות שלנו לבוא לפניו בתפילה. למעמד שלנו בתור בנים יש גם משמעות עתידית חשובה. מבחינה משפטית, הבן הוא בעל הזכות לירושה. כולנו יודעים איזו תשומת לב תופסות הכותרות שקשורות לבתי מלוכה שונים. כולם מתעניינים במה שעושים המלך או המלכה, אך תשומת הלב מתמקדת לא פחות גם בצאצא (ביורש העצר). באופן טבעי הבכור אמור לרשת את המעמד הנכבד של המלוכה. שאול כותב באיגרתו לאפסים ב' 6 שלא רק שנושענו בחסד, אלוהים ברוב חסדו גם הקים אותנו עם המשיח והושיב אותנו עִמו במרומים. כן, בתור בנים השייכים לאלוהים הפכנו ליורשים-שותפים למשיח - לבכור הקמים מן המתים. זוהי כמובן ברכה גדולה, אך יש בצדה גם אחריות גדולה. פסוקים 19-22 ברומים ח' מלמדים שהמצב שלנו מושך את תשומת הלב של הסביבה. אלוהים קילל את האדמה בגלל חטאם של אדם וחווה. כעת הבריאה כולה מצפה ליום שבו המשיח יבוא "אל שלו". הבריאה סובלת בגלל המרד של האדם הראשון, אך בזכות הציות של המשיח היא עתידה להשתנות – להיות בריאה חדשה, כפי שגם אנו נשתנה (ראו ההתגלות כ"א 1-5).    

זכות חדשה (פסוקים 17 ב' – 18 א', 22)

האם זכיתם להירדף בגלל אמונתכם במשיח? האם לעגו לכם בגלל שאתם מאמינים? הפסוקים האלה מדברים על זכות נעלה, שרק אלה שאוהבים את המשיח בכל לבם יכולים להבין אותה. מאחר שבמשיח ישוע קיבלנו מעמד של בנים, הרי שבאופן טבעי צפוי שהעולם יתייחס אלינו כפי שהוא התייחס למשיח. העובדה הזו אינה צריכה להפתיע אותנו, שכן המשיח אמר לתלמידיו בפירוש שהם יֵרָדפו בגלל שמו (יוחנן ט"ו 18-21). גם שמעון פטרוס מדבר על הסבל הזה כעל דבר טבעי, שאמור לשמח אותנו (הראשונה של פטרוס ד' 12-16). נכון שבשעת סבל איננו נהנים (אחרת זה לא היה סבל), אך הידיעה שהסבל הוא למען זה שאהב אותנו ומת עבורנו, ושהדבר יביא כבוד לאלוהים ויהיה מקור של ברכה עבורנו, היא זו שמשמחת אותנו. כאשר סטפנוס נסקל בגלל אמונתו, הוא נשא את עיניו למשיח וביקש מאלוהים שלא יפקוד על הסוקלים את חטאם. אכן, כפי שפטרוס כתב, רוח הכבוד, רוח אלוהים, נח עליו. חלקנו זכינו רק לטעום את טעמו של סבל למען המשיח - בבית הספר, בשכונה וכדומה. השאלה היא אם ראינו בכך זכות, או רק פגיעה בזכויות שלנו.     

תקווה חדשה (פסוקים 23-25)

התקווה החדשה מתייחסת לגאולת הגוף. כפי שהזכרנו בשיעורים הקודמים, נושענו בזכות מה שהמשיח עשה על הצלב, וכעת עלינו לפעול למימוש ישועתנו (פיליפים ב' 12). פועל הישועה יושלם רק כאשר אלוהים יחליף את גופנו החוטא ויצילנו מגוף זה שהמוות בו. התקווה הזו תתממש רק עבור אלה ששמו את מבטחם במשיח ישוע. שאול כתב לתסלוניקים אודות התקווה הזו (הראשונה לתסלוניקים ד' 13-18) במטרה לעודד אותם ("על כן עודדו זה את זה בדברים האלה"). איזו תקווה נפלאה!!!

ציפייה חדשה (פסוקים 18 ב', 19)

התקווה שלנו היא גם ציפייה. אנחנו מצפים למשהו טוב שברור לנו שהוא עומד להתרחש. הציפייה הזו אפשרית משום שאלוהים הבטיח לפדות גם את גופנו. עכשיו הכול עניין של זמן. השאלה היא לא אם, אלא מתי. הבריאה מצפה בכיליון עיניים יחד עם כל המאמינים, לאותו יום נפלא שבו המאמינים, שהפכו לבריאה חדשה במשיח מבחינה רוחנית, יהיו בריאה חדשה גם מבחינה גופנית ויקבלו גוף חדש. כפי שראינו, מאורע זה יהיה עוד צעד לקראת השלמת התוכנית של אלוהים - בריאה חדשה של שמים וארץ.

כפי שראיתם, כאשר קוראים את דבר אלוהים חשוב לשים לב לכל הפרטים. ראינו חלק מהדברים שאלוהים כבר העניק לנו באהובו, דברים שהוא גילה לנו. אולם, כמה נפלא שמעבר לדברים האלה יש עוד דברים שנשגבים מהבנתנו, דברים שהוא תכנן עבורנו כפי שנאמר בראשונה לקורינתים ב' 9: "עין לא ראתה ואוזן לא שמעה, ולא עלה על לב איש כל אשר הכין האלוהים לאוהביו". אני בטוח שכאשר נזכה לראות את מה שהוא הכין לנו, נשתאה עוד יותר ממלכת שבא, שהעידה שמה שעיניה ראו היה מעל ומעבר לציפיות שלה, שכן "לא הוגד לה" אפילו החצי... אין פלא ששאול אמר לפיליפים שהוא נכסף להיות עם המשיח – "שכן זה טוב הרבה יותר" (א' 23).

בשיעור הבא נבדוק בהרחבה עוד כמה דברים שאלוהים בירך אותנו בהם במשיח ישוע: עזרה חדשה, ביטחון חדש וודאוּת. בהחלט יש לְמה לצפות!