חפירות – יורדים ליסודות

עם ג'וני חורי

סדרת שיעורים באיגרת שאול אל הרומים

תתחדשו!  - חלק ב'

בגיליון הקודם ראינו שפרק ח' באיגרת לרומים מכיל אמיתות נפלאות, שנוגעות לכל מאמין. אמיתות אלה יכולות לשנות את ההבנה שלנו מן הקצה אל הקצה - לעודד ולדרבן אותנו לנהל חיים רוחניים מלאים ושופעים במשיח. להזכירכם, בפרק ח' שאול עונה על השאלה "כיצד בכל זאת המאמין יכול לחיות חיי קדושה?". בשיעור הקודם קראנו על מספר רב של דברים חדשים ונפלאים שקיבלנו ברגע שנולדנו מחדש, דברים שמאפשרים לנו לנהל חיי קדושה - אם רק נרצה בכך!

קראו כעת את פרק ח' כולו. בשיעור זה נתרכז בפסוקים 26-39.

עזרה חדשה (פסוקים 26-27)

קטע זה מלמד שמטבענו אנחנו חלשים! המצב אינו הולך ומשתפר עם הזמן. להפך, ככל שאנחנו מתבגרים באמונה, אנחנו רק מבינים טוב יותר את האמת הזאת. אנשים חלשים זקוקים לעזרה, וכפי שראינו בשיעורים הקודמים, לרוח הקודש יש תפקידים רבים, ובין היתר לתמוך בנו בכל חולשותינו (גופניות, רגשיות ורוחניות), וכן בשעת תפילה (פסוק 26). רוח הקודש בעצם עוזר לנו לשאת את הנטל הכבד שעל כתפינו, לא רק מדי פעם, כשיש בכך צורך, אלא כל הזמן (פועל מתמשך)! אם כך, רוח הקודש תומך בנו בלי קשר לנסיבות, לרגשות או  למוּדעוּת שלנו. עלינו לזכור שאנחנו חלשים מעצם טבענו וזקוקים לעזרה במיוחד כשקשה לנו, כשאנחנו מרגישים חסרי אונים. האין זה נפלא לדעת שיש לנו "עזרה צמודה"?

הרוח תומך בנו גם בתפילה. התפילה עצמה היא מאבק רוחני, אבל במקרים רבים המלחמה פורצת עוד לפני שאנחנו מתחילים להתפלל. התירוצים לכך שאיננו מתפללים מספיק הם רבים ומגוונים. בדרך כלל אנחנו אומרים שאין לנו זמן, או שאנחנו עייפים. בעצם מדובר בחוסר חשק. אין לי ספק שאילו הכרנו בחשיבותה של התפילה ובכוחה, היינו מבלים זמן רב יותר על הברכיים. ישוע ניסה להעביר את המסר הזה לתלמידיו בגת שמנים. הם אומנם ביקשו שיְלמד אותם כיצד להתפלל, אבל דווקא ברגע הכי חשוב הם לא היו על הברכיים, אלא ישנו (נשמע מוּכּר?). ישוע, לעומתם, כרע על ברכיו והתפלל, כי ידע היטב מה עומד לקרות.

באותה עת רוח הקודש טרם ניתן לתלמידים, אם כי ישוע כבר הבטיח שאלוהים ישלח להם את רוח הקודש, שיהיה אִתם לעולם (יוחנן י"ד 16). לצערנו, הגישה של רבים מאתנו אינה שונה מזו של התלמידים בגת שמנים. אנחנו נוטים לבוא לאלוהים על ברכינו רק כשאנחנו מרגישים חסרי אונים נוכח בעיה או צורך מוחשי (כמו לפני מבחן קשה, למשל). במצבים כאלה כבר לא מדובר בחשק או במודעות מצדנו, אלא בצורך מוחשי ובוער. אולם, עלינו לזכור שמעבר לבעיות היומיומיות, שאולי דוחקות בנו להתפלל, יש מלחמה רוחנית שהיא לא תמיד כל כך מוחשית, אבל מתישה ומסוכנת. ישוע אמר לתלמידיו להתפלל שלא יבואו לידי ניסיון, וגם שאלוהים יחלץ אותם מן הרע, מכיוון שהחיים הרוחניים מלאים בניסיונות ובפיתויים. אומנם לא תמיד הניסיונות והפיתויים מוחשיים, אבל הם תמיד קיימים.

מעבר לכך, שאול אומר כאן בצורה מפורשת שגם כאשר אנחנו מתפללים, איננו יודעים להתפלל כראוי. לְמה הכוונה? בהמשך נראה שיש פער בין המחשבות של אלוהים למחשבות שלנו, משום שאנחנו נוטים לבקש כל מיני דברים מתוך ראייה אנושית צרה. בנוסף, איננו מוצאים את המילים המתאימות שיבטאו את הדברים בצורה נאותה. לכן רוח הקודש בא לעזרתנו, ומפגיע בעדנו ללא הרף. כמה נפלא לדעת שרוח הקודש, יחד עם ישוע המשיח, מפגיעים בעדנו (עברים ז' 25). כמה טוב לדעת שלמרות כל חולשותינו, התפילות שלנו עולות אל האב, אל ריבון העולם, כקטורת קדושה (ההתגלות ה' 8). תפילותינו נשמעות, בין שאנחנו מבטאים אותן בקול, ובין שלא! לכן אלוהים מצווה עלינו להתמיד בתפילה (רומים י"ב 12); "בכל תפילה ותחינה התפללו תמיד ברוח. שִקדו בתפילתכם והתמידו בתחינה בעד כל הקדושים" (אפסים ו' 18).

ביטחון חדש (פסוקים 28-30)

את פסוק 28 רבים מאתנו מכירים בעל פה ואוהבים לצטט. הפסוק הזה מעודד אותנו, לא משום שמצפים לנו חיים נינוחים בעולם הזה, אלא דווקא בגלל הזמנים הלא-קלים שעוד יבואו. כשאני חושב על הפסוקים האלה, תמיד עולה במוחי תמונה של מבוך. לפעמים החיים נראים לנו כמו מבוך מלא פניות, כשאנחנו בעצם מגששים את דרכנו באפלה. אבל בעיניו של אלוהים החיים שלנו הם לא מבוך, אלא תוכנית! זוהי נקודה חשובה שעלינו לזכור - אלוהים הוא זה שהגה את התוכנית, והוא קובע מראש את מהלך חיינו. כשקורים לנו דברים מוזרים, או כשנראה לנו שהעניינים משתבשים, חשוב שנזכור את מה שאלוהים אומר בישעיה נ"ה 8-9: "כי לא מחשבותַי מחשבותיכם, ולא דרכיכם דרכָי, נאום ה'. כי גבהו שמים מארץ, כן גבהו דרכַי מדרכיכם ומחשבותַי ממחשבותיכם". במילים אחרות, במישור האנושי לא תמיד נוכל להבין את כל מה שאלוהים עושה. לכן עלינו להישען על הבטחותיו ועל נאמנותו. חיינו הם אומנם מבוך במובן מסוים, אבל אנחנו מודעים לנקודת ההתחלה ומאמינים שבבוא היום נגיע אל סופו. אלוהים יודע מתי נגיע לנקודת הסיום של חיינו, כיוון שהוא הריבון, זה שהגה את התוכנית. אנחנו צריכים לנהל את חיינו  צעד אחר צעד ושלב אחר שלב. איננו מסוגלים לראות את המבוך של חיינו מלמעלה, אלא מתנהלים בו מבפנים, בזמן הווה. בכל פעם שלא ברור לנו לאן לפנות, או כשנדמה לנו שהגענו למבוי סתום, עלינו לפנות אל זה שתכנן את חיינו, אל "מורה הנבוכים", ולבקש את הדרכתו. עלינו לבקש את רצונו, ולא לתכנן תוכניות משלנו ורק אז לבקש מאלוהים שיברך אותן.

בספר משלי יש שני פסוקים חשובים בנושא הזה: "יש דרך ישר לפני איש, ואחריתה דרכי מוות" (ט"ז 25). לפעמים אנחנו בטוחים שהתוכנית שלנו היא מושלמת ונכונה, אבל אם היא אינה חלק מתוכניתו של אלוהים, היא עלולה לזרוע הרס. באותו פרק, בפסוק 9, כתוב: "לב אדם יחַשב דרכו, וה' יכין צעדו". כמובן שעלינו לתכנן את צעדינו, אבל לפני שאנחנו מוציאים לפועל את התוכנית שלנו, עלינו להתפלל ולבקש את הדרכתו של אלוהים. לפעמים יש לנו תוכניות נפלאות, ואנחנו מאמינים שהן יפארו את אלוהים. השאלה היא אם התוכניות האלה נולדו במחשבות שלנו או אצל אלוהים. גם לשאול ולשאר השליחים היו תוכניות נפלאות, אבל הם היו קשובים להדרכתו של רוח הקודש ולא ניסו לבשר במקומות שהרוח מנע מהם להגיע לשם (ראה למשל מעשי השליחים ט"ז).

עלינו לזכור שדבר אלוהים צריך לשמש נר לרגלינו ואור לנתיבתנו. איננו יכולים לבקש מאלוהים שיברך דברים שעומדים בניגוד מוחלט לדברו. אם מישהו מחליט להתחתן, למשל, עם בחורה לא-מאמינה, ברור שהדבר נוגד את מצוות אלוהים. אותו אדם יצטרך לשאת בהשלכות של מעשיו.

במבוך של חיינו יכולות להיות תקופות שבהן הדרך שמתפרסת לפנינו היא ברורה, כשכל ניסיון לפנות לצדדים יגרום לנו להיתקל בחומה. לעומת זאת, יכולות להיות תקופות שבהן נמצא את עצמנו בפרשת דרכים, בלי לדעת באיזו אפשרות לבחור. לפעמים ניתקל במבוי סתום (בדרך ללא מוצא), ונרגיש מתוסכלים. מה הפתרון במצבים כאלה? הפתרון נמצא בפסוקים הקודמים שקראנו - עלינו להתפלל. יש קשר הדוק בין תפילה לבין ידיעת רצון אלוהים. עלינו לבקש חוכמה מלמעלה, ואני בטוח שאלוהים, בדרכיו המופלאות, יַראה לנו את הדרך בצורה ברורה. הרי הוא פועל בנו כך שגם נרצה וגם נפעל כטוב בעיניו (פיליפים ב' 13). התנאי הוא כמובן קשר תקין עם אלוהים, נכונות לציית לרצונו, גם כשהוא דורש מאתנו דברים שלפעמים לא ממש נראים לנו הגיוניים.

בשעת משבר בדרך כלל קשה לנו לראות את הפתרון. אבל ככל שנתבגר באמונה נוכל לשאת את עינינו למעלה גם בשעת קושי וניסיון, ולבקש מאלוהים את החוכמה הדרושה לנו. נוכל גם להסתכל אחורה ולהיזכר איך יצאנו מחוזקים מניסיונות שכבר התמודדנו אִתם בעבר.

אלוהים הבטיח שכל הדברים (הנעימים והלא-נעימים, הצפויים והבלתי צפויים), חוברים יחד לטובת אוהביו, הקרואים על פי תוכניתו. וכשאלוהים מבטיח, לא צריך להיות לנו כל ספק שהוא גם מקיים. בזמנים הקשים ביותר בחיינו נוכל להישען בביטחון על הבטחותיו, בידיעה שהוא פועל לטובתנו.

פסוק 28 ברומים ח' אומר ש"אנו יודעים (בראש)...", אבל השאלה היא אם בזמנים קשים אנחנו גם מאמינים בכל לבנו! הכתובים מלאים סיפורים על אנשי אלוהים שעברו תלאות קשות. אנחנו משתמשים בדוגמאות האלה כדי ללמוד איך הפכו הקשיים האלה למקור של ברכה. אחת הדוגמאות היא זו של איוב. הוא לא היה מוּדע לשיחה שהתקיימה בין אלוהים לבין השטן, ובעצם שילם מחיר כבד במיוחד. דווקא משום שהיה נאמן לאלוהים במהלך הניסיון הראשון (פרק א), בא עליו ניסיון נוסף (פרק ב').

הדברים נראים פשוטים וברורים למי שמכיר את סופו של הסיפור, וגם כשמדובר בקשיים שעובר אדם אחר. אבל אם אנחנו שייכים לאלוהים, עלינו להיות מוכנים לכול. בפסוקים הראשונים של ישעיה מ"ג נאמר שאלוהים מכיר את שמם של כל אלה ששייכים לו! הוא מבקש מאתנו לא לפחד, כי הוא גאל אותנו. מדוע אלה ששיכים לאלוהים אינם צריכים לפחד? האם משום שהוא ימנע מהם כל סבל? התשובה היא לא! אלה ששייכים לאלוהים אינם צריכים לפחד כי גם כאשר הם עוברים באש ובמים, אלוהים אתם.

איזו תועלת אנחנו יכולים להפיק מניסיונות וממשברים, מסבל ומרדיפות? עלינו לראות את הדברים בעיניים רוחניות ולזכור מהי תכלית חיינו. אלוהים תיכנן הכול עוד בטרם היווסד תבל, וכבר אז הוא ראה לנגד עיניו את הנצח. אלוהים הכיר אותנו מִקֶדם, והוא רוצה לשנות ולפאר אותנו כך שנידָמה לאדוננו ישוע (פסוק 29). גם פטרוס כותב באיגרתו הראשונה (פרק א' פסוקים 6-9): "שמחים אַתם, גם אם מן הצורך הוא שתתעצבו זמן-מה בכל מיני מסות (ניסיונות), כדי שאמונתכם הצרופה והיקרה הרבה יותר מזהב, הנשחת על אף היצרפו באש, תצא לתהילה ולכבוד ולתפארת בהתגלות ישוע המשיח. הוא אשר אתם אוהבים אותו, אף כי לא ראיתם אותו, ואשר כעת אינכם רואים אותו ובכל זאת מאמינים אתם בו, וששים בשמחה מפוארה ועצומה מִסַפֵּר, בהשיגכם את תכלית אמונתכם, את ישועת נפשותיכם".

ודאות (פסוקים 31-39)

העולם הזה אינו יכול לספק לנו ביטחון או יציבות. גם כשאנשים מבטיחים לנו משהו, תמיד יקנן בלבנו הספק שמא משהו ישתבש, או שירמו אותנו. הדוגמה הקלאסית היא של חברות הביטוח. הן מתיימרות לנסוך בנו ביטחון כדי שנוכל לישון בשקט, מתוך ידיעה שאם חלילה יקרה משהו, נקבל את התמורה לכספנו ונזכה לפיצוי הולם. אבל בעלי הניסיון שבינינו יודעים שהדבר הכי בטוח עם חברות ביטוח הוא, שברגע האמת אנחנו צריכים להילחם על זכויותינו. לצערנו, כל מה שקשור בעולם הזה הוא בעירבון מוגבל. המציאות הזו הופכת אותנו לחשדניים, עם תחושה מתמדת שבסופו של דבר נצא מופסדים (תחושה שבדרך כלל מתגשמת והופכת למציאות).

הבעיה היא שלפעמים אנחנו "כולאים" גם את אלוהים בתפיסה הזו, ובכוח ההרגל מחפשים את "נקודות התורפה" בהבטחותיו. זהו חטא!!! אלוהים אינו מוכר ביטוחים לבעלי אמצעים, אלא נותן חיים בחינם לבעלי אמונה. בעבר החטא הפריד אותנו מאלוהים הקדוש. אבל אלוהים לא רצה שהחטא יהווה מכשול, ובאהבתו הרבה הוא הסיר את המכשול הזה אחת ולתמיד! כעת אין עוד דבר שיכול להפרידנו מאהבת האלוהים שבמשיח ישוע. אלוהים אינו עושה חצי עבודה. הוא נתן את בנו אהובו כדי שמצד אחד לא יהיה עוד כל בסיס לטענה כזו או אחרת נגד אלה שמאמינים בו, ומצד שני אנחנו, המאמינים, נוכל לדעת בוודאות שאנחנו שייכים לו לעד.

בגיליון 17 הזכרתי את זכריה ג', שם מסופר שהשטן הפנה אצבע מאשימה כלפי יהושע, הכוהן הגדול, שבגדיו הצואים סימלו את החטא. אבל, אלוהים ביקש להחליף את בגדיו של יהושע במחלצות, וכך ביטל את הבסיס לטיעוניו של השטן.

ישוע המשיח נמצא לימין האלוהים ומפגיע בעדנו גם היום. הוא ביטל אחת ולתמיד את הבסיס לטענות שמעלים נגד אלה ששייכים לו. אין כוח, נראה או בלתי נראה, מן העולם הזה או שלא מן העולם הזה, שיכול לערער את מה שישוע עשה על הצלב. הרי ישוע עצמו הוא "מעל לכל ממשלה ושלטון, גבורה ומשרה וכל שם נקרא – לא בעולם הזה בלבד, אלא גם בעולם הבא" (אפסים א' 21). מי שחושב שיש כוח כלשהו שיכול להפרידנו מאהבת המשיח, בעצם מטיל ספק בגודל אהבתו של המשיח ומערער על סמכותו.

לפעמים יהיה עלינו להתמודד עם רדיפות, מצוקות וסכנות אחרות. אבל האם זה אומר שאלוהים אינו אוהב אותנו? נהפוך הוא! הצרות האלה הן חלק בלתי נפרד מתוכניתו המושלמת, שנועדה לטובתנו (רומים ח' 28). סִבלו של המשיח ומותו על הצלב הם חלק מהתוכנית שאלוהים טווה במטרה להושיע את אוהביו, הקרואים על פי תוכניתו. הם אינם מפסידים, אלא מנצחים! והמאמינים שסובלים למען האדון יזכו לכבוד נצחי.

בפסוק 38 שאול אומר: "ואני בטוח...". זוהי אמירה חד משמעית. אי אפשר לפרש אותה בדרך כזו או אחרת. אדם כלשהו יכול לומר שהוא בטוח רק אם הוא יודע את האמת כולה, ואם אין דבר שיכול לסתור את האמת הזו. ידיעת האמת היא מרכיב הכרחי בביטחון ובוודאות שלנו, והביטחון שלנו חיוני לגדילה באמונה. אם נטיל ספק באהבתו של אלוהים במשיח ישוע, או בפועלו המושלם והבלתי מעורער של המשיח על הצלב, לא נוכל לגדול, ובמקום לִבנות נהיה עסוקים עם עצמנו.

ניתן לסכם את האמיתות הנפלאות האלה בפסוקים מהאיגרת אל העברים י' 19-23: "לכן, אחַי, מכיוון שיש לנו ביטחון להיכנס אל הקודש בדם ישוע, בדרך חדשה וחיה אשר הוא חנך לנו דרך הפרוכת, שהיא בשרו, ובהיות לנו כוהן גדול על בית אלוהים, נתקרבה נא בלבב שלם ובמלוא ודאות האמונה, כשלבותינו מטוהרים מהרשעת מצפון והגוף רחוץ במים טהורים. נחזיקה נא בַּתקווה שאנו מצהירים עליה ואל נימוט, שכן נאמן המבטיח".