מה לעשות?

כשמציקים לי בגלל שאני מאמין, אני אומר שאנחנו חיים בחברה דמוקרטית ומתקדמת ולכן על החברים שלי להתייחס בסובלנות לאמונתי. אבל האמונה המשיחית עצמה אינה נוהגת בסובלנות. אז מה הפלא שרבים לא אוהבים אותנו? איך אפשר להיות משיחיים סובלניים?

איתן משיב:

הסובלנות היא אחת הבעיות הגדולות בחברה המודרנית. לא משום שסובלנות היא דבר רע, להפך, סובלנות היא דבר מצוין, אלא משום שסובלנות בלי גבול היא דבר רע.

בעבר, המילה סובלנות פירושה היה שלכל אדם יכולה להיות דעה משלו. מי שאוהב צבע כחול צריך להיות סובלני כלפי מי שאוהב אדום. הבעיה היא שבימינו, האנשים מתכחשים לאמת בשם הסובלנות. בעצם, כבר לא מדובר בסובלנות אלא בכפירה בָּאמת.

כדי להיות משיחיים סובלניים עלינו ללמוד מישוע ומהשליחים כיצד ליישם זאת בחיינו.

ישוע היה סובלני, אבל לא התפשר על האמת. הוא אמר בצורה ברורה: "אני הדרך והאמת והחיים. אין איש בא אל האב אלא דרכי" (יוחנן י"ד 6). הוא לא אמר שכל אדם יכול לבחור לעצמו את הדרך לאלוהים. הוא לא היה מוכן להתפשר על האמת.

כשאנשים חטאו, הוא הוכיח אותם במילים נמרצות ואף כינה אותם "ילדי צפעונים". כשמדובר בָּאמת, כשמדובר בחטא – אין מקום לסובלנות. אבל כשמדובר בחוטא, בהחלט יש מקום לסובלנות. ישוע התייחס ברכּוּת לאישה השומרונית, למשל. הוא הסביר לה בעדינות שחטאה. במקרה אחר הביאו אליו הפרושים אישה שחטאה בניאוף. ישוע לא התעלם מהחטא ואמר לאישה: "לכי ואל תוסיפי לחטוא עוד" (יוחנן ח' 11). הוא לא אמר לה "עשי כרצונך ובלבד שלא תפגעי באיש", כפי שנהוג לומר בימינו. הוא היה סובלני כלפי החוטא אבל לא כלפי החטא.

שאול השליח דיבר על סובלנות ברומים י"ד: "קבלו את החלש בָּאמונה" (פסוק 1). בהמשך הפרק שאול הסביר שיש כאלה שאוכלים הכול, ואילו אחרים אוכלים רק מזון צמחי. יש כאלה שמייחסים חשיבות ליום מסוים ואחרים לא. "קבלו את החלש באמונה", קבלו את השונה. זה המסר של הפרק כולו. אבל בהמשך שאול אומר שכל אחד מאתנו יתן בבוא היום דין וחשבון לפני אלוהים (פסוק 12). סובלנות כן, פשרה לגבי האמת לא.

הסובלנות שלנו צריכה להתבטא בהבנה ללבם של אנשים, בהזדהות עם כאבם ובסיוע שנגיש להם בלי להתנשא. אנחנו הרי לא חכמים מהלא-מאמינים. שאול אומר שעלינו לזכור שגם אנחנו היינו מתים בפשעינו ובחטאינו (אפסים ב' 1), "אבל אלוהים המלא רחמים אהב אותנו, ובאהבתו הרבה, אף כי מתים היינו בפשעינו, החיינו עם המשיח" (פסוקים 4-5).

תארו לכם מה היה קורה אילו אלוהים לא נהג כלפינו בסובלנות. מצד אחד הוא אהב אותנו עוד כשהיינו חוטאים, ומצד שני הוא לא התעלם מהחטא ושלח את בנו יחידו כדי למות ולכפר על חטאינו.

מצד אחד עלינו לנהוג בסובלנות עם החברים שלנו - לכבד את פרטיותם ואת הזכות שלהם להחליט לגבי עצמם, להבין ללבם ולאהוב אותם גם כשהם חוטאים. זוהי סובלנות בריאה. מצד שני אסור לנו לחשוב או לומר שהכול מותר. אסור לנו להתפשר על האמת ולהתעלם מהחטא. אסור לנו להישאר אדישים נוכח כפירה באלוהים, התעלמות מהמשיח או פגיעה בשמו הטוב. חיי היומיום שלנו צריכים להעיד יותר מכול על הסובלנות שלנו, שמתקיימת לצד קנאות חסרת פשרות לאמת.