להביט לסבל בעיניים

מאת ג'וני אירקסון טדה

שכבתי משותקת בחדרי בבית החולים וקראתי בספר איוב. הרגשתי מבולבלת. הפירוש שנתתי לתאונה שלי היה שונה לחלוטין מזה שמצאתי בסיפור חייו של איוב. אני ראיתי בתאונה שלי חוסר מזל: חשבתי שרק במקרה נסעתי לחוף הים באותו בוקר, ושרק בגלל מזל רע החלטתי לעלות על הרפסודה ונפגעתי רק משום שמבחינה סטטיסטית יש ימים שבהם מפלס המים נמוך מהרגיל.

כל האנשים שואלים "מי שולט בעולם?". אנשים מוגבלים נוטים לשאול את השאלה הזו בתדירות גבוהה יותר. הם שואלים "מדוע זה קרה לנו?". אנשים מוגבלים מאבדים תקווה כשנדמה להם שהמגבלות שהם נולדו אִתן או אלה שנוצרו בשלב מאוחר יותר בחייהם הן תוצאה של יד המקרה.

זו הסיבה שספר איוב הוא כל כך חשוב. בפרק א' אלוהים מבהיר שהוא הריבון ששולט בכול. אלוהים הוא שאישר לשטן להפעיל את תוכניתו הערמומית: לשלוח את אנשי שְבא ואת הכַּשׂדים אל רכושו של איוב, להוריד אש מהשמים ולהביא רוח גדולה (איוב א' 12-19).

כשקראתי את הפסוקים האלה חשבתי שאם אלוהים והשטן מעורבים בתאונה שלי, יוצא שהשטן כפה את רצונו על אלוהים ואילץ אותו להסכים לכך שאהיה משותקת. בדמיוני ראיתי את אלוהים מתפתל ואומר לשטן: "אתה יכול לעשות לה מה שתיכננת, אבל רק הפעם, ואל תכאיב לה יותר מדי".

אחר כך חשבתי שאלוהים התרוצץ בעצבנות אחרי השטן ומלמל לעצמו: "עכשיו אני צריך לתקן את כל מה שהוא קלקל...". מחשבותַי המשיכו להתגלגל, ובשלב מסוים החלטתי שבגלל הנכות שלי אפסיד את ברכתו של אלוהים, ושעליו להכין תוכנית חדשה עבורי.

אני מאמינה שמחשבות איומות כאלה על אלוהים ועל השטן חולפות במוחם של נכים ומוגבלים רבים. הם יוצאים מתוך הנחה שהשטן סיכל את תוכניתו המקורית של אלוהים, שהוא תפס את אלוהים כשלא היה מוכן והעמיד אותו בפני עובדות גמורות, בניגוד לרצונו.

איזו איוולת! אלוהים חזק מהשטן בכל התחומים. השטן הוא יצור שנברא, יצור שחטא. לפי ספר איוב, אלוהים לא היסס כשנתן לשטן אישור לפגוע באיוב, וגם לא איבד את שלוותו. להפך, הוא הציג את איוב בפני השטן. אם כך מיהו הריבון בסיפור הזה? אלוהים כמובן! אלוהים לא חש תסכול נוכח מעשיו של השטן וגם לא נפגע מהם. להפך, הוא השתמש במעשיו של השטן כדי להגשים את תוכניתו המקורית.

הבה נחשוב לרגע על סבלו של המשיח. גם בו השטן מילא תפקיד חשוב בהשתלשלות האירועים. הוא פעל בלבו של יהודה איש קריות, וגם בלבם של ההמונים שקראו לפילטוס לצלוב את ישוע.

הקהילה הקדומה היללה את אלוהים על כך ש"נאספו בעיר הזאת הורדוס ופונטיוס פילטוס עם גויים ולאומי ישראל, על עבדך הקדוש ישוע, אשר משחת לעשות את מה שבידךָ, ועצתך כבר מקדם גזרת שיהיה" (מעשי השליחים ד' 27-28). אם כך, אלוהים שלט בכול בריבונותו ובכוחו. אלוהים הכשיל את תוכניתו של השטן ושל עושי דברו. המאמינים התייחסו למותו של ישוע על הצלב כמו שיוסף התייחס לבעיותיו. הוא אמר לאחיו שבגדו בו ומכרו אותו לעבדות: "אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה, כי למִחיה שלחני אלוהים לפניכם" (בראשית מ"ה 5).

פרשן ידוע אמר ש"אלוהים השתמש בניצחונות של אויביו. הוא גרם לכך שההישגים האפלים שלהם יגשימו את מטרותיו הטהורות. הם צלבו את ישוע במטרה להמיתו, אבל לא הבינו שבמותו הוא מביא חיים. הם תלו אותו על צלב, אבל הוא הפך אותו לשרביט המלכות".

השטן חשב שהצליבה תעצור את בן האלוהים. אבל לנגד עיניו של אלוהים עמדה מטרה שונה לגמרי: הוא רצה לפתוח את שערי השמים בפני החוטאים. אנשים שסובלים ממוגבלויות שונות יכולים לשאוב מכך נחמה רבה. השטן חשב שהתאונה שלי והנכות שממנה אני סובלת יערערו את אמונתי. הוא רצה לסכל את ההליכה שלי בדרכו של אלוהים, ולאלץ אותי לשבת על כיסא גלגלים ולבכות את גורלי. אבל אלוהים רצה למנוע את הצלחתו של השטן, והוא משתמש בכיסא הגלגלים שלי כדי לבנות אותי ולהפוך אותי דומה יותר ויותר למשיח.

אם כך, אילו מטרות עומדות לנגד עיניו של אלוהים כשהוא מתיר לנו לחלות ולסבול מנכויות? אני חושבת שיש להיות זהירים עם השאלה הזו, משום שאלוהים דורש שנבטח בו גם כשאיננו יודעים מה הן תוכניותיו. אלוהים אינו חייב לנו הסברים, וממילא את ההסבר החשוב ביותר הוא כבר העניק לנו על הצלב. ובכל זאת, לסבל ולנכות יש מטרות וסיבות טובות. אנשים שנולדו עם מומים אינם תוצר של הומור שחור מצד אלוהים. אלוהים שולט בכול ותמיד פועל לטובתנו.

לאלוהים יש יותר ממטרה אחת שאותה הוא מבקש להגשים דרך הסבל שלנו. קראתי פעם ספר שפירט חמישים סיבות לסבל. אפרט כאן רק שלוש מתוכן:

1. "כדי שלא אתנשא... ניתן לי קוץ בבשרי... על זאת התחננתי שלוש פעמים אל האדון להסירו ממני. אך הוא אמר לי: 'די לך חסדי, כי בחולשה תושלם גבורתי'. על כן בשמחה רבה אתגאה בחולשותַי, כדי שתשרה עלי גבורת המשיח" (השנייה לקורינתים י"ב 7-9). שאול השליח, שכתב את השורות האלה, סבל ממוגבלות וגם הושלך לבית הכלא, שם הוא סבל מרעב, מהשפלות וממכות. אלוהים התיר לכך לקרות כדי ששאול יכיר בכוחו ובעומק חסדו.

2. "יודע אני לעמוד בעוני, ויודע אני לעמוד בשפע. בכל דבר ובכל הנסיבות מורגל אני גם לשובע וגם לרעב, גם לשפע גם למחסור. הכול אני יכול בעזרתו של הנותן בי כוח. עם זאת, טוב עשיתם שהשתתפתם בצרתי" (פיליפים ד' 12-14). המאמינים בפיליפי השתתפו בכאבו של שאול ובנסיבות הקשות שבהן הוא חי. אלוהים משתמש במגבלות שלנו כדי לחזק את אחדות הקהילה.

3. "ברוך האלוהים, אבי אדוננו ישוע המשיח, אב הרחמים ואלוהי כל נחמה, המנחם אותנו בכל צרותינו באופן שנוכל לנחם את הלחוצים בכל צרה שהיא בנחמה שנוחמנו אנו מאת אלוהים" (השנייה לקורינתים א' 3-4). אלוהים עשוי להשתמש באנשים שסובלים ממגבלות כדי לעזור לאחרים שסובלים. המגבלות השונות יכולות לרכך את לבנו כלפי אלוהים וכלפי הזולת.

נכים הם עדות חיה לכך שאלוהים, בריבונותו, משתמש בסבל כדי להגשים את תוכניתו. הוא "גורם לכך שכל הדברים חוברים יחד לטובת אוהביו, הקרואים על פי תוכניתו. שכן את אלה שהכיר מִקֶדם, אותם גם יעד להידמות לצלם בנו" (רומים ח' 28-29). העובדה הזו היא תשובה ברורה לכל מי שחושב שהמשיחי ראוי לחיים בלי כל כאב וצער. חשוב להדגיש שהבשורה אינה התשובה לבעיות הגופניות של בני האדם, אלא לבעיות הרוחניות שלהם.

כמה נפלא היה זה אילו גם היום היו שליחים שבכוחם לרפא. עם זאת אסור לנו לחשוב שרק נס יכול לשכנע חוטא לחזור בתשובה ולהמחיש את כוחו של המשיח. אסור לנו לשכוח שלסבל ולנכות יש תפקיד בהכרזת הבשורה. זִכרו שעל סף מותו היו אנשים שאמרו לישוע: "הושע את עצמך, אם בן האלוהים אתה, ורֵד מן הצלב!" (מתי כ"ז 40), אבל הוא לא חסך מעצמו את הסבל.

על הצלב ישוע הגשים את תוכניתו של האב, השפיל את עצמו וסבל עד מוות. הוא לא הפגין את כוחו בעזרת נס, אלא הִתיר לטומאת החטאים של המין האנושי להמית אותו על הצלב. ישוע עשה זאת מרצון, מתוך הכרה בריבונותו של האב. המעשה הזה יכול לחולל בימינו מהפך בחייהם של מיליוני אנשים סובלים, ולהפגין לנגד עיניהם את חסד אלוהים בעיצומו של הכאב.

המאמר Suffering and the Sovereignty of God

מתוך The Magazine for the Lusanne Committee for World Evengelization

בשנת 1967, בהיותה בת 17, קפצה ג'וני לאגם. כתוצאה מכך נפגעה בעמוד השדרה ומאז נותרה משותקת מצווארה ומטה ומרותקת לכיסא גלגלים. בתהליך השיקום שעברה, למדה ג'וני לכתוב ולצייר באמצעות פיה. על אף מגבלותיה מצטיינים ציוריה בדיוק בפרטים.

ספרה "ג'וני" תורגם ל-15 שפות (וביניהן לעברית) והתפרסם ברחבי העולם. בספרה מתארת ג'וני את המאבק שהתחולל בקרבה לאחר התאונה החל מהשלב שבו האשימה את אלוהים ועד לשלב שבו הבינה שכל עולמה עשוי להשתנות אם רק תבחן את חייה על פי אמות המידה שקבע אלוהים. לדבריה, השינוי האמיתי בחיינו מתרחש דווקא כשאנו סובלים: "בזמנים כאלו אנו מכירים את ישוע טוב יותר ואהבתנו אליו גוברת".

בשנת 1979 הקימה ג'וני ארגון מתנדבים ששמו "גוני וחברים". הארגון מסייע ברכישת כיסאות גלגלים וציוד לנכים ועוזר למשפחות הנכים ומפנה אותן לקהילות תומכות. מתנדבי הארגון גם מנחים את הקהילות כיצד לעזור לנכים. כך מקווה הארגון לתת ביטוי לבשורת החסד של ישוע ולהקל על חייו של הנכה.

בשנת 1982 נישאה ג'וני לקן טדה. קן עסק בהוראה במשך 32 שנה ולאחר שפרש מעבודתו הצטרף אף הוא לארגון שיסדה ג'וני.