תראו אותי, אני שמח סתם, פתאום

מאת יעל דר בלום (בת 16)

מאמינים רבים אינם מקדישים כל מחשבה למונח "מצבי רוח". לכן הם אינם מבינים שעליהם לשמוח תמיד ושאסור למשיחי להניח למצבי הרוח שלו להשתלט עליו.

כיצד עלינו להתנהג באמת, ומהו מקומה של השמחה בחיינו?

עלינו להיות שונים מהעולם הזה בכל המובנים. עלינו להיות אור. לשם כך עלינו להתנתק מהמוסכמות של העולם הזה, להתקרב למשיח ולציית למצוותיו. מצוות אלה הן חדשות וטהורות, ולעתים קרובות מנוגדות לחלוטין למה שמקובל בעולם. לפעמים הן נתפסות כמשונות וכנוגדות את ההיגיון האנושי.

עלינו להיות שונים בכל המישורים. האור שלנו צריך לבוא לידי ביטוי בכל תחום בחיינו: בלימודים, בעבודה, בתוך המשפחה, ביחסים הבין-אישיים ואפילו בצורת הלבוש. אך יש עוד מצווה חשובה שעלינו לקיים ללא רבב: על מנת להיות מלח הארץ עלינו לשמוח באדון.

האור שאלוהים הדליק בלב כל אחד ואחת מאתנו מתבטא במידה רבה בשמחה. אך מהי השמחה הזו?

מצבי רוח – לא גזרה משמים

האנשים בעולם, מבוגרים ובני נוער כאחד, אומרים שבגיל ההתבגרות ההורמונים בגוף משתוללים, ושלכן אנחנו, המתבגרים, נתונים למצבי רוח משתנים וקיצוניים. אבל הדבר הזה לא הוכח מדעית. למעשה, מחקרים שנעשו בנושא אינם מוכיחים את הטענה, ומבהירים שהיא בסך הכול השערה. אומנם בגיל ההתבגרות מתחוללים שינויים רבים בגופנו, באיזון ההורמונלי שלנו, בתחום המיני, והשינויים האלה עלולים ליצור אצלנו בלבול (ברמה הנפשית – שוב, אין לכך כל הוכחה מדעית), אך לא ידוע על שינויים פיזיים שגורמים למצבי רוח משתנים. כלומר, התירוץ הזה – "אני בגיל ההתבגרות ולכן יש לי מצבי רוח" - אינו תקף.

עלינו לנתק את עצמנו מדפוסי החשיבה של העולם הזה ומהעמדה המקובלת הזו, ולהתמקד ברצונו של אלוהים. עלינו להיות שונים ולפאר את שמו של ישוע ברבים. אומנם לפעמים מאוד קשה לנו להיבדל מהעולם ולשמוח תמיד, אך עלינו להפנות עורף לכל דבר, גם אם הוא מקובל, כל עוד הוא נוגד את רצון אלוהים. אנחנו הרי חיים בעולם מלא רשע ואיוולת. לכן עלינו לחפש את רצון אלוהים וללכת בדרכו גם אם היא קשה מזו שמקובלת בעולם. שאול הבין את האמת הזו ולכן אמר בביטחון: "הכול אני יכול בעזרתו של הנותן בי כוח" (פיליפים ד' 13).

אין סיבה להיות עצובים

אל לנו להיכנע למצבי רוח. עברנו משלטון העריצות של החטא אל חסדו של ישוע, ובעזרתו אנחנו יכולים לנצח את העולם, "שכן כל הנולד מאת אלוהים מנצח את העולם" (הראשונה של יוחנן ה' 4). אסור לנו להיכנע לשלטון האפל של העולם הזה, שבו התנהגות מחפירה של בני נוער זוכה להבנה רק בגלל "ההורמונים". "מה הסכמה יש למשיח עם בלייעל?" (השנייה לקורינתים ו' 15). עלינו לשבור את המוסכמות ולהוכיח לעולם שאפשר ואף הכרחי לגבור על העצב, לדכא את הדיכאון ולהאיר באור הנצחי של שמחת הישועה, בזכות אהבת המשיח. ישוע רוצה שנשמח בשמו כל חיינו, וניבדל מן העולם בצורה הבולטת ביותר.

האמת היא שרוב בני הנוער יודעים שאין סיבה מוצדקת לדיכאון שלהם. העולם הזה הוא מקום נוראי למי שאינו מכיר את אהבת המשיח. אמונתנו היא "המשקפיים הורודים" שלנו, שמבעד להם אנו רואים את העולם. לעומת אלה שתועים באפלה, לנו אין כל סיבה להיות עצובים. יתר על כן, אין לנו כל זכות להתנהג כך. כיצד נוכל להעיד ולבשר את בשורת האהבה של ישוע באמצעות דוגמה אישית, אם ננהג כמו כולם ונניח לרגשות למשול בנו?

עלינו לזכור תמיד שאנו בניו ובנותיו של אלוהים. הוא בחר בנו עוד לפני שיסד את העולם! עלינו להאמין שכל מה שמתרחש בחיינו קורה בהתאם לרצונו של אלוהים, ובסופו של דבר פועל לטובה (רומים ח' 28). אין לנו כל סיבה להתעצב כי כל הניסיונות שפוקדים אותנו תורמים לנו ומחזקים את האדם החדש שישוע ברא וקידש באהבתו (יעקב א' 2-3).

כל מאמין צריך לבנות מערכות יחסים עם הסובבים אותו על בסיס אמונה ולא על בסיס הרגשות בלבד. עלינו לזכור ולהאמין שהבטחותיו של אלוהים יתקיימו עד האחרונה שבהן, גם אם הרגשות אומרים לנו אחרת.

לא נוכל להוות דוגמה ולפאר את שם אלוהים אם נחליף את שלטון החושך בשלטון הרגשות שלנו. רגשות הם דבר נפלא בפני עצמו, מתנה שאלוהים העניק לאהוביו, אך הם ניתנו לנו כדי להעצים את אמונתנו ואת אהבתנו, ולא כדי להנחות את חיינו.

אם נבנה את חיינו על רגשות, לא נוכל לשמש דוגמה ומופת לעולם הזה, כי הרגשות הם הפכפכים. אם אנחנו רוצים לבנות את בית האלוהים שבלבנו על סלע, עלינו לאפשר לאמונה להנחות אותנו, וכך לא נמעד לעולם.

שִׂמחו בכל עת

אמרנו שאין לנו סיבה להיות עצובים, שכן אנו מכירים את ישוע - אור העולם. אם כך, אם אין לנו סיבה להיות עצובים, עלינו לשמוח. ויש סיבה נוספת שבגללה עלינו לשמוח: אלוהים ציווה לשמוח בכל עת. בעצם זוהי אחת המצוות החשובות.

יש בתנ"ך כ-800 פסוקים שמצווים עלינו לשמוח, שכן הם מתחילים במילות הציווי "שישו", "גילו" וכדומה. אפילו בימים שבהם האנשים לא הכירו את ישועת החסד, הייתה זו מצווה חשובה. לא בכדִי הזכיר האדון את השמחה פעמים כה רבות.

ומה לגבינו, המאמינים בישוע? "שִׂמחו באדון בכל עת. אומַר שוב, שִׂמחו" (פיליפים ד' 4). אלוהים מצווה עלינו לשמוח בכל עת, בכל מצב, בכל דבר. יתר על כן, השמחה היא אחד המרכיבים של פרי הרוח. "פרי הרוח הוא אהבה, שמחה, שלום..." (גלטים ה' 22). ולבסוף, השמחה מוזכרת כאחד המרכיבים של מלכות השמים, אותה מלכות שעלינו לבקש בראש ובראשונה: "מלכות אלוהים אינה אכילה ושתייה, אלא צדק ושלום ושמחה ברוח הקודש" (רומים י"ד 17). השמחה היא מצווה עיקרית ומרכיב חשוב באמונתנו, וישנם עוד פסוקים רבים שקוראים לנו לשמוח תמיד.

השמחה אינה קשורה בנסיבות

"הבל הבלים, הכול הבל", נאמר בפרק הראשון של ספר קהלת. מן הראוי שנאמץ את האמירה הזו. עלינו לזכור שאלוהים תמיד עומד במרכז, ולכן כל השאר הוא שולי ופעוט ערך. אין זה אומר שעלינו לוותר על הכול, על הלימודים, על עבודה ועל בילויים, אבל את כל חיינו עלינו להקדיש קודם כול לאלוהים. עלינו לפאר את שמו של ישוע בכל מקום ולהאיר באור שקיבלנו ממנו. עלינו לזכור שמערכת היחסים שלנו אתו חשובה יותר מכל מה שהעולם יכול להציע לנו. לכן אל לנו להתעצב בשל עניינים חיצונים, אלא להתמלא שמחה ולהישען עליה גם במצבים קשים. עלינו לזכור כל העת שיש לנו סיבה נצחית לשמוח, שהרי ישוע עמנו, והוא אף הבטיח שלא יעזוב אותנו לעולם. מי שמבקש את מלכות השמים יקבל את כל מה שנחוץ לו. והיות שהשמחה היא חלק בלתי נפרד ממלכות השמים, אם נלמד לשמוח באדון בכל עת לא נחסר דבר: "והתענג על ה' וייתן לך משאלות לבך" (תהילים ל"ז 4).

השמחה שלנו אינה צריכה להיות תלויה בנסיבות אלא בישוע בלבד, שכן הוא שוכן בנו תמיד, ללא כל קשר לרגשות שלנו. "אם איננו נאמנים, הוא נשאר נאמן, כי לא יוכל להתכחש לעצמו" (השנייה לטימותיאוס ב' 13). עלינו לשמוח תמיד. השמחה חייבת להיות חלק קבוע מאורח חיינו ולא אירוע מיוחד וחריג. עלינו לחיות את חיינו בשמחה ולדחוק החוצה את היאוש.

אל לנו להתיר לשביב של עצבות להתגנב אל לבנו. כמובן שישוע עצמו התאבל כשיוחנן הוצא להורג, אבל לא על עצב כזה מדובר, אלא על יאוש ודיכאון. עצב מהסוג הזה עלול להרוס ולהחריב, והוא אינו יכול לרפא או לסייע. עלינו להימנע מכל המחשבות העצובות שהשטן מחדיר לתוכנו בערמומיותו, ולהדוף אותן על הסף. אל לנו להניח לשטן לכבוש אפילו שטח קטן בחיינו, משום שאם נניח לו, הוא יתפשט במהירות עצומה, ומבלי משים יהפוך למושל של חיינו ושל מצבי הרוח שלנו!

עלינו להילחם על השמחה שלנו בכל רגע ורגע! האדון נאבק עבורנו ופועל בנו ללא הרף, אך עלינו להבין שחלק נכבד מהעבודה תלוי בנו, שעלינו להגיע להחלטה הנכונה ולדבוק בה תמיד.

לעתים מצב הרוח שלנו עלול להיעכר בשל שטות כלשהי. במקרה כזה עלינו להתאמץ בכל כוחנו כדי לעצור את המחשבות העצובות והמרירות. לעתים נדמה לנו שעולמנו חרב ושישוע נטש אותנו. אם ניתן לעצב כזה למלא את לבנו, הוא עלול להמיט עלינו הרס וחורבן. לכן ברגעים כאלו עלינו לחזור בתשובה ולדבוק בהבטחותיו של אלוהים. עלינו להתעלם מהשטן שמנסה ללחוש דברי שקר באוזנינו, ולהתקרב לאלוהים. רק כך יברח השטן מאתנו (יעקב ד' 7-8). עלינו להיצמד לאמונה יותר מכול ולדעת שגם ברגעים קשים ישוע נמצא עמנו, כפי שהבטיח. במבט לאחור נבין כי למעשה ברגעים האלה ישוע נשא אותנו ושמר עלינו מכל משמר.

בשעת עצב ומצוקה עלינו לפנות לכתובים ולהיזכר בהבטחותיו של אלוהים ובברית שהוא כרת עמנו במשיח. עלינו להיאחז בכל כוחנו בתקוות הישועה. אל נניח לשטן לחדור לתוכנו ולהחריב את אמונתנו.

לעתים, דברים רבים אינם תואמים את הציפיות שלנו. לדוגמה, אנו עלולים לקבל ציון נמוך במבחן למרות שלמדנו רבות והתפללנו. גם במצבים כאלו עלינו לבטוח באדון עד תום ולשמוח. על בשרי למדתי שלעתים מוטב לקבל ציון נמוך ולהפוך אותו למקור של אור ושמחה, מאשר לקבל ציון גבוה. את המסר של המשיח אנחנו לומדים גם דרך אכזבות. אם נתייחס לכישלונות בהשלמה ומתוך החלטה להשתפר ולהשתנות, הסובבים אותנו יראו את התנהגותנו כדוגמה וכמופת.

במצבים רבים יהיה לנו קשה לשמוח. הנסיבות והתנאים כמובן ישתנו מאדם לאדם, אך תמיד תקף רצונו של ישוע - עלינו לשמוח.

כאשר נלמד להוציא מתוק מעז ולהפקיד את מצבי הרוח שלנו ביד האדון, המשימה תהפוך לקלה יותר. אם נדע לגבור על הרגשות ועל המחשבות שלנו ולהפוך אותם למקור של שמחה, האדון ימלא את חיינו בשמחה קדושה ללא רבב.

מילים לחוד ומעשים לחוד

הגענו לחלק הקשה: איך הופכים את המסר הזה למעשים? איך מוציאים אותו לפועל? עלינו לזכור שבעזרתו של ישוע הדבר אפשרי. בעזרתו הקושי יהפוך למקור של שמחה.

למעשה, המצווה לשמוח היא חלק ממאמץ מתמיד ומעמידה על המשמר, חלק מהמלחמה הרוחנית שעל כל משיחי לנהל. במלחמה הארוכה הזו נספוג גם מפלות, אבל הניצחון הסופי מובטח לנו.

כדי להילחם כראוי עלינו להרבות בתפילה. עלינו להזכיר את הנושא בתפילותינו ולזעוק לאלוהים, ולבקש שילמד אותנו לשמוח בו בכל עת. עלינו להשתמש גם בכלי הנשק האחרים שניתנו לנו: קריאה בכתבי הקודש, הלל, צום וחיי קהילה. עלינו להיצמד לדרך שאלוהים סלל עבורנו, מתוך ידיעה שהשמחה היא הכרחית בחיי כל מאמין, למען עצמנו ולמען הפצת הבשורה.

עלינו לזכור כל העת שהבטחותיו של אלוהים יתקיימו ללא כל ספק. אל לנו להתיר לרגשות שלנו לשלוט בנו ולהעלים מעינינו את מלכות אלוהים.

עלינו לטפח את השמחה האמיתית שלנו. כך היא תתפרץ החוצה, ותתגלה לעיני כול.

עלינו ללמוד גם להתנחם בדבר אלוהים. כאשר השטן מעוור את עינינו ונדמה לנו שאין עוד כל טעם לחיות, עלינו לזכור מה נאמר בדבר אלוהים: "שִׂמחו על כך ששמותיכם נכתבו בשמים" (לוקס י' 20). העובדה הזו אינה תלויה כלל ברגשות שלנו. אנחנו יכולים לבנות עליה את שמחתנו בכל עת. עלינו לזכור אותה, להאמין בה ולסמוך על כך!