זאב בעור של כבש

מאת אורית קשטן

מראה, מראה שעל הקיר, אמרי לי מי אני: הדמות שרואים בקהילה? אולי אני הדמות שרואים בבית הספר או זו שמופיעה לעיני המשפחה?

לפניכם שני מכתבים שכתבו הורים לילדים בני 16.

המכתב הראשון:

"אני אם לנערה בת 16. היא תלמידה מצטיינת, יש לה המון חברים וחברות וכולם אוהבים אותה. היא מאוד פעילה במפגשי קבוצת הנוער של הקהילה, והמדריך שלה אומר שהיא ממש יד ימינו. היא גם ביקשה לעזור בהוראת הילדים בקהילה, ובכלל - היא תמיד עוזרת לכולם. היא גם שומרת על קשר עם בני הנוער שאינם מרבים להגיע לאספות. כולם אומרים שהיא אחראית ושהיא מאמינה חזקה.

"אבל בבית - הסיפור שונה. היא לעולם אינה עושה דבר ביוזמתה. כשמבקשים ממנה היא מחמיצה פנים, ובדרך כלל אינה עושה את מה שהתבקשה לעשות. היא אוהבת את חבריה, אבל מתקשה לאהוב את אחותה בת התשע. היא רוצה ללמד את הילדים בקהילה, אבל מסרבת לסייע לאחותה בהכנת שיעורי הבית. היא מאוד מנומסת עם זרים, אבל כשמתעורר ויכוח בבית, פורצת מלחמת עולם. אני חושבת שיש לה זהות כפולה. היא כבשה טהורה מחוץ לבית וזאב טורף בתוכו. כשאני מדברת אִתה על זה, היא אומרת שאיננו מבינים אותה ושנניח לה. אני חוששת שההתנהגות הטובה שלה בחוץ אינה נובעת מיראת אלוהים אלא מהרצון להיראות טוב בעיני חבריה. זוהי צביעות וזה מסוכן".

המכתב השני:

"לאחרונה הגיעה לאוזני ולאוזני אשתי בשורה לא נעימה. אנשים שונים, גם בקהילה וגם בבית הספר של בני, סיפרו על ההתנהגות שלו מחוץ לבית. התקשינו להאמין שמדובר בילד שלנו. מגיל צעיר הוא תמיד דיבר אלינו יפה וציית לנו. גם הציונים שלו תמיד היו סבירים, וכך זה גם עכשיו. אבל לאחרונה שמענו שהוא מקלל, מסתובב עם חברים לא ראויים, הוא מעשן מדי פעם ושותה משקאות חריפים. התקשינו להאמין למשמע אוזנינו. ניסינו לשוחח אתו על כך, אבל הוא הסתגר ולא היה מוכן לדבר. הוא טען שממילא לא נבין.

"איך יתכן שהילד שלנו הוא כבשה תמימה בבית וזאב טורף בחוץ? המשכנו לבדוק את העניין, וגילינו שגם בכנסי נוער הוא נחשב למופרע שפורק כל עול. הוא כל הזמן עסוק עם הבנות בכנס, ולא מתעניין בדבר אלוהים. החבר'ה הם הדבר החשוב לו ביותר. אני מרגיש שאנחנו מאבדים אותו ואינני יודע מה לעשות".

אם אתה כועס שההורים שלך שלחו אלינו את המכתב הזה, כדאי שתדע שהמכתבים האלה לא נכתבו בכלל בארץ. אם אתה מזהה את עצמך במכתב, סימן שהמאמר מיועד לך.

צביעות

"אל תהיו כצבועים, האוהבים להתפלל בעומדם בבתי כנסת ובפינות של רחובות למען יֵראו לבני אדם. אמן אני אומר לכם, שכרם אִתם" (מתי ו' 5).

בפסוק הזה ישוע הסביר לתלמידיו שלא יתפללו כדי שאחרים יראו אותם. הוא לימד אותם שצביעות היא חטא. אדם צבוע דומה לקיר סדוק ומלוכלך שבמקום לתקן אותו, פשוט מורחים עליו צבע חדש כדי שיֵראה טוב. אבל הצבע החדש אינו משנה את העובדה שהקיר סדוק ומלוכלך. כך זה גם אתנו. כשאנחנו מנסים להציג כלפי חוץ דימוי שונה ממה שאנחנו באמת, אנחנו בסך הכול מסתירים את החטא שבנו. אנחנו יכולים להטעות בני אדם בדרך הזו, אבל לא את אלוהים. ומה יקרה אם ננהג בצביעות? נקבל את שכרנו.

שאול השליח האיץ בקוראיו להתנהג כראוי בכל עת: "אהובַי, כשם שצִייתּם תמיד, לא רק כמו בעת נוכחותי, אלא על אחת כמה וכמה כעת, בהיעדרי – הישמעו עתה, וביראה וברתת פעלו למימוש תשועתכם" (פיליפים ב' 12).

צביעות היא חטא!

שה בקהילה, זאב בבית

אנחנו פוגעים דווקא ביקרים לנו, כי אנחנו יודעים שהם לא יעזבו אותנו לעולם. אילו היינו אומרים לחברים שלנו את מה שאנחנו מעזים לומר להורים או לאחים, אם היינו מתנהגים כלפיהם בזלזול ובגסות, הם היו מתרחקים מאתנו. לכן איננו מעזים להתנהג אתם בצורה כזו. אבל אנחנו יודעים שההורים לעולם לא יעזבו אותנו. הם יאהבו אותנו גם אם נתנהג בגסות, ולכן אנחנו מרשים לעצמנו לפגוע בהם. הרי גם אם נפגע בהורים הם לא יחדלו להיות הורינו.

אנחנו יכולים להעמיד פנים כשאנחנו בחברת זרים, אבל בבית מכירים אותנו עם מצבי הרוח הטובים וגם עם הרעים. רואים אותנו כשאנחנו עייפים וכשכואב לנו הראש. בבית קשה לעשות הצגות ולהעמיד פנים.

האמונה שלנו אינה יכולה להניב פרי ראוי בקהילה ופרי באושים בבית. אם איננו מוותרים לבני משפחה, אם איננו מפגינים סבלנות כלפי אחינו הקטנים או כלפי ההורים, איך נוכל לדבר בחוץ על אמונה ועל אהבת המשיח? התנהגות כזאת אינה נובעת מחוכמת אלוהים. "אין זו החוכמה היורדת ממעל, אלא זו שהיא ארצית ונובעת מן היצר והשדים. הן במקום שיש קנאה ומריבה, שם מהומה וכל מעשה רע" (יעקב ג' 15-16). האם יש מריבות אצלכם בבית? האם בחוץ אתם שוחרי שלום ובבית מחרחרי ריב? אם כן, חסרה לכם חוכמה מלמעלה. "החוכמה אשר ממעל, ראשית טהורה היא. לאחר זאת אוהבת שלום, סובלנית, נוחה להתרצות, מלאה רחמים ופרי טוב, ואין עמה משוא פנים וצביעות" (פסוק 17). החוכמה שבאה מלמעלה שוחרת שלום גם בבית, גם כשהאחים הקטנים שלנו מעצבנים וגם כשנדמה לנו שההורים שלנו הם בני הדור הישן ואינם מבינים דבר.

זאב בחוץ, שה בבית

הצד השני של המטבע מתואר במכתב השני. יש כאלה שמתנהגים כשורה בבית, כי הם חוששים שיענישו אותם. לכן הם עושים את מה שאומרים להם, פונים להורים בנימוס, ומשתדלים לא להרגיז יותר מדי. אבל כשהם יוצאים החוצה, הם פורקים כל עול. ואז, כשמישהו מספר להורים על ההתנהגות האמיתית של הבן או הבת שלהם, הם נדהמים.

מתברר להם שכאשר הבת שלהם יוצאת מהבית, המבט התמים וטוב הלב נשאר מאחור ופניה לובשים דמות חדשה. ברגע שהיא יוצאת מהבית היא משפצת את המראה שלה כדי למצוא חן בעיני החברים ולהרשים את הבנים. היא רוצה להיות אחת מהחבר'ה, להיות קוּלית. עוד לפני שהגיעה לפינת הרחוב היא קושרת את זנבות החולצה כך שתחשוף את הפופיק ותהפוך לחולצת בטן. היא מושכת מעט את המכנסיים כלפי מטה כדי להתאים אותם לצו האופנה. היא שולפת מהתיק עיפרון שחור ושפתון בוהק, ומתאפרת. מבחוץ היא נראית כמו שהחבר'ה מצפים. ואז היא משלימה את המהפך ומשתמשת במילים שהוריה אפילו לא חשבו שהיא מכירה, צוחקת צחוק פרוע ומטופש, ומתייחסת לבנים כאילו הייתה פרח שנועד למשוך אליו דבורים. היא אדם אחר לחלוטין מזה שיצא מהבית כמה רגעים קודם לכן.

לא רק בנות עוברות את השינוי הזה, גם הבנים עוברים תהליך דומה. יש בנים שבבית הם נחמדים ומנומסים, אבל בחוץ רודפי שמלות. הם פונים אל חבריהם בזלזול ולא מוכנים לוותר לאיש -  "למה שנצא פריירים?".

נשמע מוכר? אילו היינו מדברים בבית באותה שפה שאנחנו מדברים בחוץ, היו מענישים אותנו, לוקחים לנו את הטלפון הנייד ופוצחים בנאומים שאין להם סוף. לכן בבית אנחנו מְרצים את ההורים ובחוץ עושים מה שבא לנו.

בני נוער רבים מתלבשים בצורה פרובוקטיבית - אפילו בכנסי נוער משיחיים, מפלרטטים ומפתים, מעשנים, מנבלים את הפה, והכול רחוק מעיני השוטרים... סליחה, ההורים.

וזה לא הכול. בבית הכול נראה בסדר, אבל ברגע שאנחנו יוצאים משם, איננו חושבים עליו עוד. כשההורים מתקשרים לשאול איפה אנחנו, מה אנחנו עושים ומתי נחזור, אנחנו עושים פרצופים ומספרים לחברים איזה נודניקים ההורים שלנו. "הכי חשוב שהחבר'ה ידעו שאני עושה מה שאני רוצה" – גבר גבר!

"מבחוץ אתם נראים צדיקים לעיני הבריות, אבל בפנים מלאי צביעוּת ועוול" (מתי כ"ג 28).

התנתקו מהעולם

משיחי צריך להיות לבן מבחוץ ולבן מבפנים. אסור לנו לעטות מסכה שונה שמתאימה את עצמה לחברה שבה אנחנו נמצאים. ממילא לא נוכל לחיות עם זהות כפולה לאורך זמן, או ליהנות משני העולמות. אם אנחנו מאמינים בבית אבל חסרי אמונה בחוץ (או להפך), לא נוכל ליהנות מהברכות שמובטחות לנו כמאמינים, אבל גם לא נוכל להתמכר לחלוטין למעללי החטא. בשני העולמות האלה נרגיש שמשהו חסר לנו.

רבים מאתנו פשוט יושבים על הגדר – רגל פה ורגל שם. אנחנו מעדיפים לא להחליט אם אנחנו מאמינים או לא. אולי אנחנו באמת מאמינים בישוע, אבל מתקשים לוותר על מנעמי העולם ומסרבים להשתנות. שאול השליח כתב: "אל תידמו לעולם הזה, כי אם השתנו על ידי התחדשות הדעת כדי שתבחינו מהו רצון אלוהים, מהו הטוב והרצוי והמושלם בעיניו" (רומים י"ב 2).

זִכרו שההתנהגות הצבועה שלכם עשויה לקנות לכם חבר לרגע, ואולי אפילו להפוך אתכם למסמר הערב, אבל "מה תועלת תצמח לאדם אם ירוויח את כל העולם ויפסיד את נפשו?" (מתי ט"ז 26).

החליטו באומץ

די לשבת על הגדר! אין בלבכם מקום גם לזאב וגם לכבש. כולנו יודעים שאלוהים הוא קדוש, שאנחנו חוטאים הראויים לעונש, שישוע בא לעולם וכיפר על חטאינו - אם רק נאמין בו. כולנו גם יודעים שעלינו "לפשוט את האדם הישן אשר התנהגותנו הראשונה כרוכה עמו והוא נשחת בתאוות מתעות, ולהתחדש התחדשות רוחנית בשכלנו וללבוש את האדם החדש הנברא כדמות אלוהים בצדקה וקדוּשה של אמת" (אפסים ד' 22-24).

איש אינו לובש בגד חדש ונקי בלי לפשוט קודם את הבגד הבלוי והמלוכלך. אי אפשר לשלב את השניים. לכן שאול הוסיף: "הסירו את השקר ודברו אמת" - בבית, בקהילה ובכל מקום אחר. "רִגזו ואל תחטאו" - בבית, בקהילה ובכל מקום אחר. "אל תיתנו מקום לשטן" - בבית, בקהילה ובכל מקום אחר. "אל יֵצא מפיכם כל דבר ניבול, אלא דבר שהוא טוב בעתו ויש בו כדי לבנות" - בבית, בקהילה ובכל מקום אחר. "הסירו מכם כל מרירות וחמה וכעס וצעקה וגידוף וכל רשעה" - בבית, בקהילה ובכל מקום אחר. "הֱיו טובים איש לרעהו, היו מלאי רחמים וסִלחו איש לרעהו כשם שאלוהים סלח לכם במשיח" - בבית, בקהילה ובכל מקום אחר (פסוקים 25-32).

נניח שהייתם גיבוריה של תוכנית כמו "המופע של סטיב". תארו לכם שיגאל שילון היה שותל מצלמות נסתרות אצלכם בבית ועוקב אחריכם בבית הספר, בכנסי נוער ובמקומות שונים שאתם מבלים בהם. נניח שהוא היה חושף את המילים שכתבתם באַי-סי-קיוּ או במסנג'ר. האם הייתם מוכנים שיקרינו את הסרט הזה בקהילה שלכם או בנוכחות ההורים? האם הייתם מתביישים בזהות הכפולה שלכם, או שמחים על כך שכולם יכולים לראות שאלוהים הוא המלך שלכם?

תירוצים, תירוצים

אל תאמרו: "הכול טוב ויפה, אבל ההורים שלי הם מקרה מיוחד, והאח שלי מעצבן באופן מיוחד". אומנם יש הורים "מיושנים יותר", יש הורים קשוחים שבאמת מענישים בחומרה ויש גם אחים קטנים ומעצבנים. אבל אלה הם רק תירוצים. הרי גם בני נוער לא-מאמינים יכולים להתנהג בצורה יפה אל מי שנחמד אליהם. זִכרו שישוע בא כדי להושיע אותנו - את החוטאים שדחו אותו. האור שהמשיח נתן לנו צריך להיראות תמיד. לכן עלינו להיות מאופקים תמיד, לדבר בנימוס גם אם מרגיזים אותנו, לעודד את מי שזקוק לעידוד גם אם הוא לא ממש מקובל, ולעמוד על האמת גם כשכל החבר'ה חושבים אחרת. "כך יאר נא אורכם לפני בני אדם, למען יִראו את מעשיכם הטובים ויכבדו את אביכם שבשמים" (מתי ה' 16).

מה לעשות?

אם הדברים שנאמרו כאן מאפיינים אתכם, כדאי שתתחילו מיד לשנות את המצב.

ראשית, בואו לפני אלוהים ובקשו את סליחתו. חִזרו בתשובה והתפללו שאלוהים יעזור לכם.

שנית, גשו אל מי שפגעתם בו או למי שהעמדתם פנים בנוכחותו. אם פגעתם בבני משפחה, בחברים או באנשים מהקהילה - התנצלו על כך. מדובר במשימה קשה, שדורשת החלטה אמיצה וענווה. אתם יכולים לאסוף את בני המשפחה ולדבר עם כולם ביחד, או לגשת לכל אחד בנפרד. אתם יכולים לעשות את זה בעל פה או בכתב, אבל אם לא תיקחו על עצמכם את האחריות למעשים שלכם - לא תהיה זו חזרה אמיתית בתשובה.

שלישית, עליכם להחליט להשתנות. חזרה בתשובה אינה רק התנצלות, היא כרוכה בשינוי דרך. החליטו לדבר יפה אל בני המשפחה ואל החברים, ולהתנהג ביראת אלוהים בבית ובחוץ.

"אם חיינו מן הרוח, הבה גם נתהלך על פי הרוח... אל נא ירפו ידינו מעשות טוב. בבוא העת נקצור, אם לא נרפה" (גלטים ה' 25; ו' 9).

איש אינו יכול להציג לאורך זמן מסכה אחת בפני עצמו ואחרת בפני הסובבים אותו, בלי שתיחשף זהותו האמיתית (נתנאל האות'ורן)