ישוע שר השלום

מאת אריאל בירנבאום

בעוד כמה חודשים אני עולה על מדים ומתגייס לצבא ההגנה לישראל. כיהודי שעלה לארץ עם משפחתו בגיל צעיר, מתוך מניעים ציוניים ותנ"כיים, אני רואה בזה זכות גדולה - לשרת בצבא הרשמי והאיכותי של מדינת ישראל. יחד עם זאת, כמאמין בישוע המשיח, אני חושב שאלוהים מנסה ללמד אותי משהו.

כמעט כל חיי היו לי דעות פוליטיות מגובשות בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני, וגם היום יש לי דעות מגובשות בעניין. אבל בלי קשר לדעות האלה, אני מאמין שלאלוהים יש פתרון לסכסוך, פתרון שאינו קשור לפוליטיקה, לצבא ולמדיניות כזו או אחרת.

ישראלי ופלשתינאי – איך זה הולך ביחד?

לאחרונה השתתפתי בכנס של משיחיים ישראלים ופלשתינאים. בכנס היינו עדים למה שרק ישוע המשיח יכול לעשות: להשכין שלום ואהבה אמיתית בין אנשים שנחשבים אויבים זה לזה.

כיהודי משיחי הרגשתי ממש מבורך להיות יחד עם אחיות ואחים מ"הצד השני". הרגשתי מהי אהבה אמיתית. אמרתי לעצמי שאם אנשים בעולם יראו את האהבה הזאת שבינינו, זו תהיה העדות הכי טובה לכך שאלוהים קיים, ושבעזרת הבשורה הוא מגשר, משנה ומשפיע.

ישוע יכול למחוק לחלוטין את חומת האיבה שקיימת בין אויבים, ולתת לנו תקווה חיה, משהו אמיתי שאפשר להישען עליו. שלום אמיתי בין יהודים לערבים לא יבוא בזכות פתרון מדיני או צבאי. הפתרון הוא רוחני – השלום המיוחל יגיע רק כששני הצדדים יכירו בכך שישוע הוא מלך מלכי המלכים.

באחד הערבים בכנס, הפלשתינאים התפללו עבורי ועבור שני מאמינים נוספים שעמדו לפני גיוס. היה זה אחד הרגעים המבורכים ביותר בחיי. אלוהים נכח בינינו. התחלתי לבכות מרוב אושר. הם התפללו שגם בצבא נתמיד באמונה, ושנקרין את אורו של ישוע.

באותו יום חוויתי את האהבה של ישוע. כשהבנתי שיש פלשתינאים שמתפללים עבורי, אמרתי לעצמי: "הנה הפתרון לבעיות במזרח התיכון: ישוע!". זה כל-כך פשוט. לא פוליטיקה (שאני באופן אישי מאוד מעורב ומתעניין בה), לא צבא ולא שום דבר אחר. רק אהבתו של ישוע, אהבה כנה ואמיתית.

לאהוב אותם?

אני מודע לכך שלפעמים קשה לאהוב אנשים מ"הצד השני". קשה לחוש אהבה כשהטרור מכה בנו וכשרבים בצד השני מפגינים שנאה גדולה כל-כך אלינו. המוות מאוד קרוב לפתחנו, איש מאתנו אינו חסין מפניו. כעס תמיד יכול להתעורר, וזה מאוד טבעי. השאלה מה עושים עם הכעס הזה. האם נותנים לו לאכול אותנו מבפנים ולשלוט בנו, או משתמשים בו כדי לשנות ולהתריע? אסור לנו לתת לרגשות לשלוט בנו, במיוחד במצב כזה. הרגשות יובילו אותנו לאבדון, לשנאה אינסופית, ובסופו של דבר למוות רוחני. אבל ישוע ציווה שנאהב את אויבינו, ואם כך עלינו לאהוב את הפלשתינאים למרות הסכסוך בין שני העמים. הדבר נכון שבעתיים כשמדובר באחים ואחיות שלנו לאמונה. הרי המשותף בינינו רב על השונה.

אז בפעם הבאה שאנחנו מרגישים כעס בלב כלפי הפלשתינאים, אם זה אחרי פיגוע או כל דבר אחר - אל נרשה לכעס הזה לשלוט בנו. עלינו לבקש מאלוהים שיקח את הכעס וימלא את לבנו שלום. על כולנו להתפלל. היהודים שבינינו צריכים להתפלל עבור הערבים, והערבים עבור היהודים. עלינו לזכור שכולנו חוטאים, וכולנו זקוקים לחסד המשיח.

אני (היהודי) ואתה (הערבי) נשנה את העולם

אנחנו, כמאמינים, חייבים לחולל את השינוי ולהשפיע, כדי שכולם יבינו שרק דרך ישוע יכולה לשרור בינינו אהבת אמת. השלום האמיתי מתחיל בלב של כל אחד מאתנו. ישוע אוהב אותנו, והוא נתן לנו את השלום שלו במתנה. אנחנו צריכים לתת לאחרים את השלום הזה. כך נוכל להראות לכל העולם שיש תקווה, שיש פתרון של שלום. והפתרון הזה אינו קשור לשטחים, למים, לסגרים ולכבוד עצמי. הוא קשור ליראת אלוהים שבלב האדם, לבשורת השלום של שר השלום – ישוע המשיח.