המשיח - הבן היחיד

סדרה המבוססת על ספרו של ר' ס' ספראול "עיקרי האמונה המשיחית"

העובדה שישוע הוא בן אלוהים אינה מעידה על כך שהוא שונה באלוהותו מהאב אלא להפך, היא מדגישה שהוא אלוהים במלוא מובן המילה

ההתייחסות לישוע כאל "בן יחיד מלפני אביו" (יוחנן א' 14) הייתה נושא שנוי במחלוקת בתולדות הקהילה המשיחית. יש  הטוענים שהכתובים אינם מלמדים שישוע הוא אלוהים, אלא שהוא יציר נברא, שנעלה על כל בריאה אחרת מכיוון שהוא מכונה "בכור כל בריאה" (קולוסים א' 15).

עדי יהוה, למשל, מבססים את הכפירה שלהם באלוהותו של המשיח על הרעיונות האלו. זו הסיבה שהם נחשבים לכת ולא לזרם באמונה המשיחית.

במאה הרביעית כפר אדם ששמו אריוס בכך שהאלוהות מורכבת משלוש אישוּיות. הוועידה המשיחית שהתכנסה בניקיאה בשנת 325 לספירה עסקה באלוהותו של המשיח והחליטה להאשים את אריוס בכפירה.

אריוס טען שאת המילים היווניות "בן יחיד" יש לתרגם ל"הבן שנתהווה", "הבן שנהיָה", "הבן שהחל להיות". לדבריו, המונח "בן יחיד" חייב להתחיל בנקודת זמן מסוימת. מדובר במשהו בר חלוף, ולכן הביטוי מוכיח שישוע הוא יציר נברא. לדברי אריוס, העובדה שישוע הוא "בכור כל בריאה" מרמזת על כך שהוא נעלה על המלאכים, שגם הם יצורים שנבראו, אבל לא מעבר לזה.

אבל אם ישוע נברא בשלב מסוים בזמן, אסור לנו לעבוד אותו, שהרי מי שעובד את הנברא במקום את הבורא, בעצם עובד אלילים. שום יצור שנברא לא ראוי שנהלל אותו כאילו היה אלוהים, נשתחווה לפניו ונודה לו כמו שעלינו להודות לאלוהים. אריוס ראה באלוהותו של ישוע חילול האמונה באל אחד.

העקרונות שעל פיהם פעלה הוועידה בניקיאה משקפים את תגובת הקהילה לכפירתו של אריוס. ההחלטות שהתקבלו במהלך הוועידה מבהירות שישוע הוא "בן יחיד" שלא "נתהווה", שכן הוא נצחי. הקהילה רצתה לשמור על עצמה בקנאות מפני חדירת רעיונות המרמזים שישוע הוא יציר נברא ובר חלוף.

היסטוריונים מסוימים שרצו להתנער מהמשמעות של המילים "בן יחיד", האשימו את הוועידה בניקיאה ב"כפייה מחשבתית". אבל האמת היא שקהילת המשיח לא התנערה ממונחים אלו בדרכים ערמומיות ובאמצעות כפייה. ההחלטות שהתקבלו באותה ועידה מבוססות היטב.

ראשית, הקהילה ביקשה להבין את המונחים האלו בהקשר שבו הם מופיעים בכתבי הקודש, ולאור מה שהם מלמדים על טבעו של המשיח. הקהילה השתכנעה שהברית החדשה אומרת באופן ברור שהמשיח הוא אלוהים, ולכן התנגדה לניסיון לסתור חלק מסוים בכתובים באמצעות חלק אחר.

שנית, למרות שהברית החדשה נכתבה ביוונית, מקורם של דפוסי החשיבה בברית החדשה הם בשפה העברית. הרעיונות העבריים באים לידי ביטוי בברית החדשה בשפה היוונית. זוהי עובדה חשובה, שכן אל לנו להישען יותר מדי על גוֹני גוונים של השפה היוונית הקלסית. אחת הדוגמאות לכך היא בשימוש שיוחנן עושה במונחlogos  ("הדבר". יוחנן א') כשהוא מדבר על ישוע. אי אפשר לפרש את המונח הזה רק על רקע השפה היוונית, בלי להביא בחשבון את החשיבה היהודית ואת השפה העברית באותם ימים.

שלישית, המונח "בן יחיד" מופיע בברית החדשה במקומות מסוימים: יוחנן א' 14 ו-18. יש רמז לכך שבטקסט המקורי אפילו נכתב "אלוהים היחיד". אילו התקבל אותו טקסט, היה בא הקץ לדיון הזה. אבל גם אם נתייחס לכתוב "בן יחיד" כאל הכתוב המקורי, נראה שאי אפשר לייחס לו משמעות אחרת. ישוע נקרא הבן היחיד (monogenais), כלומר, אחד שאין שני לו, "הבן היחיד מלפני אביו". הבן שקיים מהנצח ועד הנצח, כאישיות נצחית ולא כיציר נברא.

האיגרת אל העברים מחזקת את הדעה הזאת כשהיא מפרטת את תכונותיו של ישוע ואת אופיו (עברים א' 5). ספר נוסף בבשורה שמתייחס בהיקף כזה לאופיו של ישוע הוא בשורת יוחנן. יוחנן קרא לישוע "אלוהים", ואמר שהוא "בן יחיד מלפני אביו".

ולבסוף, הביטוי "בכור כל בריאה" צריך להיות מובן על רקע התרבות היהודית במאה הראשונה לספירה. המונח "בכור" מתאר את מעמדו הרם של ישוע כיורשו של האב. באותם ימים, הבכור ירש את נחלת אביו. וישוע, בתור בן אלוהים נצחי, קיבל את מלכות האב בירושה.

סיכום

1. הביטויים "בן יחיד מלפני אביו" ו"בכור כל בריאה" עוררו מחלוקת בתולדות הקהילה בנוגע לשאלת אלוהותו של המשיח.

2. עדי יהוה משתמשים בביטויים אלו כדי לבסס את הכפירה שלהם באלוהותו של המשיח.

3. העקרונות שעל פיהם פעלה ועידת ניקיאה ביטאו את אמונת הנציגים בוועידה בכך שישוע הוא "בן יחיד" שלא "נתהווה", אלא היה ועודנו נצחי. תפיסה זו משקפת את אלוהותו של המשיח בברית החדשה.

4. ישוע נקרא "הבן היחיד מלפני אביו". כלומר, ישוע הוא יחיד שאין שני לו. הוא בנו הנצחי של אלוהים, הוא אחד משלוש האישויות של אלוהים ואיננו יצור שנברא.

5. יש להבין את המונח "בכור" בהקשר התרבותי של המילה. ישוע הוא "בכור כל בריאה", שכן הוא היורש של נחלת האב, כפי שהיה נהוג בתרבות היהודית במאה הראשונה.

מראי מקום: יוחנן א' 1-18; קולוסים א' 15-19; עברים א' 1-14

Taken from  Essential Truths of the Christian Faith. © 1992 by R.C. Sproul. Used with permission of Tyndale House Publishers. All rights reserved.