המשפחה בקהילה

המשפחה בקהילה

מאת ג'והן פייפר

כולנו רוצים שהילדים שלנו יגדלו וישתתפו באספות הקהילה מתוך רצון ללמוד את דבר אלוהים. ילד שאינו יושב באספה לצד הוריו כשהוא צעיר, יתקשה לשבת בה וללמוד כשיגדל

אלוהים צריך לעמוד במרכזה של כל אספה בקהילה. לכן על כל קהילה להתייחס לאספה השבועית ברצינות רבה וביראה, ולהימנע מקלות ראש או מפטפוטים חסרי משמעות.

האספות האלה אינן חשובות רק למבוגרים, הן חשובות גם לילדים. בימינו נוהגים להפריד בין האספות של המבוגרים לאלה של הילדים, שבהן קצת לומדים וקצת משחקים. המטרה של מאמר זה היא להפציר בקהילות, וביחוד בהורים, לשבת בקהילה כמשפחה, ולהציע דרכים שבהן אפשר לעשות זאת.

אלה הן רק עצות, ואינני אומר שהן הטובות ביותר. אני רק מבקש לומר שחשוב שהילדים ישבו בקהילה עם הוריהם, ושאפשר להצליח בעניין הזה.

אם אנחנו רואים בילדים חלק מהקהילה, אין זה נכון להוציא אותם מהאולם דווקא כשהמבוגרים רוצים לעבוד את אלוהים. לכל דבר יש עת, ושעה או שעתיים בשבוע הן לא יותר מדי עבור הילדים. הם בהחלט יכולים לשבת ולעבוד את אלוהים יחד עם הוריהם במסגרת הקהילה.

המכשול הגדול

אפשר להפציר בהורים לשבת עם ילדיהם כדי לעבוד את אלוהים, אבל להפצרותינו לא תהיה כל משמעות אם ההורים עצמם אינם מגיעים לאספה כדי לעבוד את אלוהים.

הקושי הגדול ביותר שניצב בפני הילדים הוא הורים שאינם מייחסים לאספה את החשיבות הראויה. ילדים מיטיבים להבחין בהבדלים בין חובה לתענוג, בין מה שנעשה מתוך אילוץ לבין מה שנעשה ברצון. לכן, יותר מכול חשוב שההורים יאהבו את אותן שעות של עבודת אלוהים. לא נוכל להקנות לילדינו משהו שלנו אין.

יחד

עבודת אלוהים משותפת מנוגדת לפיצול שרווח היום במשפחות המודרניות. אורח החיים הקדחתני מותיר למשפחה זמן מועט ביותר לבלות ביחד. קשה לתאר את התועלת הרבה שהמשפחה מפיקה כשכולם עוסקים ביחד במשהו בעל ערך, שבוע אחר שבוע, שנה אחר שנה.

עבודת אלוהים היא הדבר החשוב ביותר שהמשפחה יכולה לעסוק בו. לא נוכל לאמוד את התועלת שמשפחה מפיקה כשילד עובד את אלוהים לצד הוריו כ-650 פעם - מגיל ארבע עד 17.

דוגמה אישית

על ההורים ללמד את ילדיהם לעבוד את האלוהים, ואת זה הם יכולים לעשות רק אם יתנו דוגמה אישית טובה. ההורים צריכים לשאוף לכך שילדיהם יֵשבו לצדם בקהילה ויספגו את הרוח שבה הוריהם עובדים את אלוהים.

הילדים צריכים לראות את ההורים מרכינים ראש בתפילה, מתכוננים לאספה, מצפים ביראה לשעה שבה הם יִלמדו את דבר אלוהים. הם צריכים לראות את אמא ואבא שרים לכבוד אלוהים כשפניהם זורחות משמחה, ואת עיניהם הרעבות לדבר אלוהים ברגע שהדרשה מתחילה. הילדים צריכים לחוש את השמחה שממלאת את לב הוריהם כשהם באים לקהילה כדי לעבוד את אלוהים.

מוזר שהורים רוצים שאנשים אחרים יְלמדו את ילדיהם לעסוק בדבר החשוב ביותר בחיים - בעבודת אלוהים. מן הראוי היה שההורים ינצלו את הגיל שבו עוד ניתן לעצב את דרך החשיבה של ילדיהם, וישקיעו בכך כל מאמץ אפשרי. על ההורים להוות דוגמה לילדיהם לגבי היראה שצריכה לאפיין אותנו כשאנחנו עובדים את אלוהים.

אל תצפו ליותר מדי

אין זו הגזמה לצפות מילד בן שש לשבת בשקט לצד הוריו במשך שעה או שעתיים. אם הילד רגיל לציית להוריו - אין זו בעיה גדולה עבורו. כמובן שיש לאכוף משמעת, אבל זה בדיוק מה שההורים צריכים לעשות עם ילדיהם מרגע לידתם.

הרעיון שהילדים ישבו לצד הוריהם בזמן האספה משתלב היטב עם עניין המשמעת, שכן עליהם להישמע להוריהם ולנהוג בדרך ארץ (טימ"א ג' 3-4).

ילדים יכולים ללמוד לשבת בשקט אם ההורים מורים להם לעשות כך. אספות נפרדות לילדים אינן פתרון לחוסר האונים של ההורים ולקושי שלהם לשלוט בילדיהם. ההורים צריכים ליטול לידיהם את האחריות על חינוך הילדים, הן בבית והן בקהילה.

לא הכול "גדול" על הילדים

האמת היא שילדים קולטים בלי הפסקה דברים שיש להם ערך, גם כשהם אומרים שמשעמם להם.

מהר מאוד הם לומדים בעל פה את המילים של שירי ההלל, והמסר שלהן מתחיל לפעול בלבם. עם הזמן האספה הופכת למשהו טבעי ונינוח עבורם. אחרי הכול, איפה עוד הם יכולים לשמוע מוזיקה משיחית, תפילות ותהילות? וגם אם אינם מבינים חלקים ניכרים של הדרשה, הניסיון מלמד שהם זוכרים את עיקרי הדברים ומפנימים אותם.

תוכן השירים, התפילות והדברים שמלמדים בקהילה מעניקים להורים הזדמנות יחודית ללמד את הילדים אודות אלוהים ואודות האמונה המשיחית. הורים שמשכילים לשאול את ילדיהם אחרי האספה בנוגע למה שלימדו במהלכה, ומסבירים את מה שהילדים לא הבינו, מגדילים לאין שיעור את יכולתם של הילדים להשתתף באספה וליהנות ממנה.

ילדים אינם חייבים להבין עד תום כל דבר שהם שומעים. לפעמים אין בררה ויש להוריד את רמת ההסברים כדי שהילדים יבינו את הדברים, אבל לא תמיד יש בכך צורך.

למשל, בבתי הספר מַקנים לילדים שפה זרה צעד אחר צעד. בהתחלה הם לומדים את האלף- בית, ואחר כך הם לומדים את חוקי הדקדוק ובונים לעצמם אוצר מילים. המורים בכיתה מתקדמים על פי מידת ההבנה של תלמידיהם. אבל היום יש קורסים שבמהלכם אוסרים על התלמידים לדבר בשפתם. לא משאירים להם בררה אלא להקשיב לשפה שאינה מוכרת להם ולהפנים אותה. רוב המורים מסכימים שהדרך השנייה יעילה יותר.

אין זה נכון שאספות הקהילה אינן מועילות לילדים רק משום שחלקים ניכרים מהן קשים להבנה. הילדים יִלמדו את "השפה החדשה" הזו מהר יותר משנדמה לנו, אם יראו שאנחנו שמחים בקהילה ומגיעים לשם מלאי יראה.

יראת כבוד

עלינו להנחיל לילדינו תחושה של הוד ושל יראת כבוד כשאנחנו עובדים את אלוהים. את התחושה הזו הם יתקשו לספוג באספות שמוקדשות רק לילדים.

ילד שרואה את הוריו עובדים את אלוהים ברצינות, בשמחה וביראה ירצה להכיר את אלוהים בעצמו. הילד יחשוב על תפארתו של אלוהים בכל פעם שישמע את הוריו מהללים, כשמישהו מתפלל בקול רם או כשהקהילה כולה מתפללת בשקט. הוא יתמלא יראה כשישמע דרשות שעוסקות בסמכותו של אלוהים ובריבונותו. רגעים כאלה הם יקרים מפז, והם עשויים לגרום ללבם הרך של הילדים לאהוב את אלוהים ולמלא אותם יראה כלפיו.

אין זה נכון שילדים שהלכו בעקביות לאספות ילדים בילדותם, יהנו יותר מעבודת אלוהים כשיתבגרו מילדים שישבו לצד הוריהם. בדרך כלל ההפך הוא הנכון. חוץ מזה, אפשר לשלב בין שני הדברים. הילדים והמבוגרים יכולים להתאסף בקבוצות קטנות והומוגניות, ואחר כך להתאסף יחד לאספה המרכזית. ככל שהילדים יתחילו לשבת לצד הוריהם בגיל צעיר יותר, כך הם ימצאו עניין רב יותר באספה כשיהפכו לנערים. נער שמעולם לא ישב לצד הוריו באספה יתקשה להתרגל לאספות כשיגיע הזמן לכך.

אין דבר מבורך יותר ממשפחה שמתאספת כדי לעבוד את אלוהים. הקהילה תזכה לברכה כשהמשפחות שחברות בה יֵשבו יחד ויעבדו את אלוהים. בעזרת אלוהים, זה בהחלט אפשרי.

הצעות מעשיות מאת נואל פייפר - אם לחמישה

כשארבעת הבנים שלנו התבגרו, חשבנו שהתפקיד שלנו הסתיים, שלא נצטרך עוד ללמד אותם איך לעבוד את אלוהים. אבל אלוהים הפתיע אותנו. כשבננו הצעיר היה בן 12, אימצנו תינוקת בת חודשיים. וכך התחיל כל הסיפור מההתחלה.

צעד אחר צעד

השיעורים הראשונים של הילדים מתחילים כבר בגיל רך, כשאנחנו דורשים מהם לשבת בשקט בשעה שאנחנו מתפללים לפני הארוחה, וכשהם מקשיבים לסיפור שאנחנו מקריאים להם מכתבי הקודש (אפילו בגיל שבו נדמה לנו שהם עדיין לא מבינים דבר), וגם כשהמשפחה נאספת כדי להתפלל וללמוד את דבר אלוהים.

גם בקהילה עזרנו להם ללמוד. נהגנו להביא את הילדים לכל הפעילויות שהתקיימו בשעות שבהן הם עדיין היו ערים. הבאתי אותם לחזרות של המקהלה, לשיעורי נשים ולפעילויות שונות. כשהם התחילו להבין אפילו מעט ממה שקורה סביבם, אמרתי להם שהפעילות שאנחנו הולכים אליה היא חשובה ומעניינת, ושגם הם יכולים להשתתף משום שהם בוגרים דיים. ילדים מאוד אוהבים שמתייחסים אליהם כאל בוגרים, וכך בדיוק עשינו.

לא הסכמתי שהילדים יֵשבו אתנו כל עוד יש להם סבלנות, ואחר כך יֵצאו לשחק או שמישהו אחר ישמור עליהם. לא רציתי שהם ילמדו שאפשר לפרוש מאספה שאינה מעניינת. הרי גם אנחנו לפעמים חושבים שהאספה משעממת ובכל זאת איננו יוצאים החוצה. היה לי חשוב להבהיר להם שכל אספה היא טובה.

כמובן שיש מקרים שבהם הילדים מרעישים והופכים לחסרי מנוחה גם כשההורים עושים כמיטב יכולתם. במקרים כאלה התפללתי שהאנשים מסביב יהיו סבלניים, והשתדלתי לטפל בבעיה בלי להפריע לסביבה. במידה ודבר לא עזר, יצאתי עם הילד שהפריע, כעסתי עליו ובמידת הצורך גם הענשתי אותו, וחזרתי פנימה, אלא אם כן הילד היה במצב רוח נורא במיוחד. אסור לעורר בילד את המחשבה שכאשר הוא מפריע הוא בעצם מרוויח את הזכות לצאת ולשחק. לכן, גם אם נשארתי בחוץ, דרשתי שיֵשב בשקט. בקהילה שלנו יש חדר מיוחד להורים עם תינוקות, וגם שם ניתן להאזין לדרשה. אבל גם אם אנחנו יושבים בחדר שבו אנחנו לא מפריעים לאספה, חשוב שנְלמד את הילדים לשמור על שקט.

עוד לפני שמלאו לילדינו ארבע שנים הם למדו לשבת בקהילה ולהשתתף באספות, ולא להפריע.

הכנות במשך השבוע

שוחחו עם הילדים לפני האספה, אחרי האספה ובמהלך השבוע. השיחות האלה יעזרו לילדיכם לאהוב את האספה ולהתנהג כראוי במהלכה. דברו אתם על החשיבות של האספה ועל ההנאה שלכם כשאתם עובדים את אלוהים. שוחחו אתם על האספה גם לאחר שהיא הסתיימה ושתפו אותם במחשבותיכם.

עשו כמיטב יכולתכם כדי שהילדים שלכם יכירו את רועה הקהילה ואת אלה שמשרתים את הקהילה במהלך האספה. למדו אותם לברך את משרתיו של אלוהים שמלמדים את דברו. כדאי שמדי פעם הרועה או אחד מזקני הקהילה יכנסו לשיעורים של הילדים. ככל שהילדים יכירו טוב יותר את אלה שעומדים בקדמת הקהילה, יהיה להם קל יותר להקשיב להם.

נסו לברר מראש את נושא הדרשה, וקִראו בבית את הפסוקים שעליהם היא מבוססת, בשבוע שקודם לאספה. נסו ללמד את הילדים על הנושא, כדי שבזמן הדרשה הם ישמעו משהו מוכר וירגישו בנוח.

אם צפוי משהו מיוחד באותו שבוע, דברו על כך בבית. למשל אם עומדים להצטרף לקהילה חברים חדשים, אם מישהו עומד לספר על העבודה שהוא עושה בשירות הבשורה במקום נידח וכדומה, הכינו את ילדיכם לקראת האירוע הזה. התפללו לקראת האספה. תפילות אלה יועילו לכם - ההורים, וגם יגרמו לילדים שלכם להרגיש שיש להם חלק במה שקורה בקהילה.

אם אפשר, תנו לילדים לתרום בקהילה. למשל, אתם יכולים לשבת באספה לצד נכה ולסייע לו לפתוח את ספר השירים. אתם יכולים שבאספה הבאה תברכו לשלום את בני הנוער, או את השמשים. כך יהיה לילדים משהו לצפות לו, והם ישמחו למלא את תפקידם.

במהלך האספה

אם בקהילה שלכם נוהגים להכין עלון ובו הודעות ובקשות תפילה, הרשו לילדים לקחת עלון לעצמם. כך הם ירגישו שהם שווי זכויות. אתם יכולים לעבור אִתם על הכתוב לפני תחילת האספה, כדי שיֵדעו לְמה לצפות במהלכה.

במהלך האספה, המשפחה צריכה לנהוג כמו שאר האנשים בקהילה. אל תמשיכו לשבת כשכולם עומדים רק משום שיש לכם ילדים קטנים. כשכולם פותחים ספרים, עשו כמותם.

לפעמים יש לספק לילדים פעילויות נוספות אם הם מתקשים להתרכז במשך כל האספה. כדאי לשתף אותם באופן פעיל באספה, לפחות בזמן ההלל והתפילה. כשילדַי היו קטנים, הרשיתי להם להתבונן בתמונות או לצבוע, ובלבד שתוכן התמונות וחוברות הצביעה היה לקוח מכתבי הקודש. אין זה נכון להרשות לילדים לקרוא בזמן האספה ספר שהביאו מהספרייה של בית הספר.

בגיל מאוחר יותר הילדים יכולים למצוא את הקטע שהדרשה דנה בו, ולהעתיק אותו על דף נקי. ילדים אוהבים לעשות זאת. הם גם יכולים לנסות ולכתוב במילים פשוטות את מה שהרועה אומר. כך הם יִלמדו לכתוב לעצמם הערות בזמן הדרשה, והדבר יסייע להם בתהליך ההתבגרות שלהם באמונה.

מטרות וציפיות

כשאני מלמדת את ילדַי כיצד להתנהג באספות, עומדות לנגד עינַי שלוש מטרות:

1. אני רוצה שהם ילמדו כבר מגיל רך לכבד את אלוהים בלב שלם.

2. שההורים יוכלו לעבוד את אלוהים ולא רק לטפל בילדים.

3. שמשפחות שיש להן ילדים קטנים לא יהוו מטרד לקהילה כולה.

לכן אני מצפה שהילדים הקטנים וגם הגדולים יותר יקפידו על הדברים הבאים:

1. עליהם לקום ולשבת, לשיר ולעצום את עיניהם בשעת תפילה, כשכל הקהילה עושה זאת.

2. עליהם לשבת יפה, לא לצחוק, לא לנוע בחוסר סבלנות או לזחול, אלא לכבד את אלוהים ואת האנשים שנוכחים בקהילה.

3. לבוא לאספה עם ספר בריתות משלהם, ולפתוח אותו כשכולם עושים זאת.

4. לא להירדם במהלך האספה (אלא אם כן מדובר בפעוטות).

5. להביט אל מי שמלמד או מדריך את האספה, ולא לקרוץ לחבריהם.

אווירה נכונה

חשוב ליצור אווירה מתאימה במקום שבו אנחנו יושבים. בדרך כלל נהגתי לשבת באספה בין שני הילדים שבאותו יום או באותה תקופה נהגו לריב זה עם זה. השתדלתי גם לשבת במקום שממנו רואים טוב יותר את המורה.

חשוב גם שלכל ילד יהיה עותק משלו של כתבי הקודש. אם בקהילה נהוג להעביר סלסילה לאיסוף תרומות, כדאי שכל ילד יביא אתו מעט כסף כדי לתרום לעבודת אלוהים.

לאחר האספה

עם סיום האספה כדאי להחמיא לילד שהתנהג כראוי, וגם לציין את הדברים שראוי לשפר בפעם הבאה.

אם הילדים לא התנהגו כראוי, יש להגיב מהר ובחומרה הראויה. על הילדים ללמוד שלחטא יש מחיר.

קרבה וחום

חשוב שהילדים לא יחושו ניכור כשהם לפני אלוהים, אחרת הם עלולים לחשוב שהוא רק גוזל מהם את הוריהם. טוב שהילדים יבינו וירגישו שעבודת אלוהים אינה פוגעת במשפחה אלא תורמת לה.

המאמר The Family: Together in God's Presence