|
הברית החדשה וחבריה מאת ג'והן פייפר
כמו שנישואים דורשים מחויבות לבן הזוג ולמשפחה בטוב וברע, כך השתייכות לקהילה דורשת מחויבות, לקהילה ולחבריה, בטוב וברע
באיגרת הראשונה לקורינתים י"א הנחה שאול השליח את הקהילה בנושא סעודת האדון. כמובן שאפשר לכתוב רבות אודות המסר של שאול, אבל הפעם נדון רק בשתי נקודות. ראשית, אנחנו לוקחים את סעודת האדון משום שישוע שילם בדמו את מחיר חטאינו ויסד את הקהילה, ושנית, הברית החדשה, שנכרתה בדם ישוע המשיח, היא הבסיס לקיומה של הקהילה המקומית. הנקודה הראשונה עולה בבירור מדברי שאול: "לקח [ישוע] את הכוס לאחר הסעודה ואמר: 'הכוס הזאת היא הברית החדשה בדמי, זאת עשו לזִכרי בכל עת שתשתו' " (קור"א י"א 25). בכל פעם שאנחנו שותים מהיין בסעודת האדון, אנחנו זוכרים את דמו שנשפך ואת הברית החדשה שהוא כרת. הנביא ירמיהו דיבר על הברית הזאת: "הנה ימים באים, נאום ה', וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה. לא כברית אשר כרתי את אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצריים, אשר המה הפרו את בריתי ואנוכי בעלתי בם, נאום ה'. כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם, נאום ה', נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה. והייתי להם לאלוהים והמה יהיו לי לעם... כי אסלח לעוונם ולחטאתם לא אזכור עוד" (ירמ' ל"א 31-34). הברית החדשה הגשימה את ההבטחה של אלוהים לסלוח לנבחריו על חטאיהם, לכתוב את תורתו בלבם, להיות להם לאלוהים ולהפוך אותם לעמו. הברית החדשה אינה רק אפשרות, היא בריאה חדשה. היא אינה רק תוכנית שאלוהים יגשים ביום מן הימים, אלא משהו שהוא מגשים כעת. במסגרת הברית החדשה אנשים נולדים מחדש במישור הרוחני, ואלוהים מבטיח שלא יעזוב אותם לעולם. הם עמו והוא אלוהיהם לנצח נצחים. הדבר אינו תלוי בהם אלא בהבטחה שאלוהים נתן במסגרת הברית. הוא הבטיח שיסלח לעוונם ולא יזכור את חטאיהם. הוא הבטיח שיתן את תורתו בקרבם. הכול תלוי בו ולכן אין ספק שהכול גם יתקיים. שתי הבעיות שגרמו לניתוק של בני האדם מאלוהים נפתרו בברית החדשה. הבעיה הראשונה היא האשמה שבאה בעקבות החטא. הבעיה הזו נפתרה כשישוע מסר את נפשו על הצלב, שפך את דמו ונשא את חטאינו ("אסלח לעוונם", "הכוס הזאת היא הברית החדשה בדמי"). הבעיה השנייה היא המרדנות שלנו, הנטייה להתרחק מאלוהים ולהעדיף על פניו את הדרכים ההרסניות של העולם. את הבעיה הזו אלוהים פתר כשכתב את תורתו על לבנו ונתן לנו את רוחו. בזכות התורה שחקוקה על לבנו, הרצון שלו יכול להפוך לחלק מאתנו. עוד בימיו של משה הבטיח אלוהים לכרות ברית חדשה עם המין האנושי: "וּמָל ה' אלוהיך את לבבך ואת לבב זרעך, לאהבה את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חיֶיךָ" (דבר' ל' 6). במסגרת הברית החדשה, המצווה "ואהבת את ה' אלוהיך" אינה רק מצווה, היא גם מתנה. יחזקאל מתאר את הברית החדשה בדרך שונה מעט: "את רוחי אתן בקרבכם, ועשיתי את אשר בחוקַי תלכו ומשפטַי תשמרו ועשיתם" (יחז' ל"ו 27). בברית החדשה, הנאמנות של אלוהים למאמינים אינה מוטלת בספק ואין מאחוריה כל תנאי. אלוהים הבטיח את הנאמנות הזו בדם בנו היקר ובכוחו הבלתי מוגבל של רוחו. מחבר האיגרת לעברים מתאר את הקשר בין הברית החדשה למוות של ישוע ולפעולתו בלבו של המאמין: "אלוהי השלום, אשר בדם ברית עולם העלה מן המתים את רועה הצאן הגדול, את אדוננו ישוע, הוא יכשיר אתכם לכל דבר טוב כדי שתעשו את רצונו, בפועלו בכם את הרצוי לפניו ביד ישוע המשיח" (עבר' י"ג 20-21). דמו של המשיח, דם הברית החדשה, הוא הדבר היחיד שמספק את דרישותיו הצודקות של אלוהים. כשאנחנו חוגגים את סעודת האדון, אנחנו בעצם מכריזים שישוע יסד את הברית החדשה כששפך את דמו עבור אלה שאלוהים בחר בהם, שהוא סלח להם על חטאיהם וטיהר אותם מעוונותיהם. הנקודה השנייה שהזכרנו היא שהברית החדשה היא הבסיס לקיומה של הקהילה המקומית. כשאנחנו מתמקדים בקהילה המקומית איננו ממעיטים מערכה של הקהילה הכלל עולמית, שאליה שייכים כל אלה שנולדו מחדש בכל מקום ובכל התקופות. הברית החדשה אינה מוגבלת לקהילה מקומית כזו או אחרת, או לארגון משיחי מסוים. כשאלוהים אמר: "והייתי להם לאלוהים והמה יהיו לי לעם" (ירמ' ל"א 33), הוא לא דיבר על קבוצת מאמינים שחיה ופעלה בזמן מסוים ובמקום מסוים. הקהילה כוללת את כל המאמינים, ומורכבת מקהילות מקומיות שקמו ופועלות על בסיס אותה ברית חדשה. שאול כתב לקורינתים: "ראשית כול, שמעתי כי בעת שאתם מתאספים בקהילה מתגלעות מחלוקות ביניכם" (קור"א י"א 18). ברור שהקהילה שהוא מדבר עליה בפסוק זה אינה הקהילה הכלל עולמית, אלא דווקא קהילה אחת מסוימת. מדובר באנשים שהתאספו כדי לעבוד את אלוהים במקום מסוים ובזמן מסוים. ממקומות נוספים בברית החדשה אנחנו לומדים שכדי לפעול במסגרת הברית החדשה קמו קהילות שפועלות לאור הנאמר בה. ההבטחה של אלוהים - להיות אלוהינו - אינה מתגשמת רק במובן הכלל עולמי, אלא גם במובן המקומי, בקהילה המקומית, במקום שבו מתאספים אנשים כדי לעבוד את אלוהים. שאול הוכיח את חברי הקהילה בקורינתוס על התנהגותם. העשירים נהגו להביא עמם לקהילה את ארוחתם, ולאכול לפני סעודת האדון. כך יצא שחלק מהחברים בקהילה היו שבעים כשהגיעה השעה לקחת את סעודת האדון. חלקם אף היו שיכורים, ואילו כל השאר נותרו רעבים (פס' 21). שאול הוכיח אותם על התנהגותם, ומיד אחר כך דיבר אתם על סעודת האדון ואמר: "אכן אני קיבלתי מאת האדון את אשר גם מסרתי לכם" (פס' 23). שאול בעצם רצה להסביר לקורינתים מדוע היה עליהם להימנע מהתנהגות קלוקלת וחסרת אהבה זו, וביסס את כל הסבריו על דם הברית החדשה. כלומר, הקהילה המקומית לא רק קמה על בסיס הברית החדשה ("והייתי להם לאלוהים והמה יהיו לי לעם"), אלא גם פועלת על בסיס זה. אופיה של הברית החדשה מעצב את אופי הקהילה. מי שטוֹהר בדם המשיח, מי שתורת אלוהים נכתבה על לבו, אינו אמור להתנהג כחזיר, לאכול ולשתות ולהשתכר בלי לדאוג לרעבים בקהילה. הברית החדשה שנחתמה בדם המשיח מקרבת את האנשים לאלוהים ומכוונת את חייהם. דבר אלוהים מבהיר שהקהילות המקומיות צריכות לתת ביטוי לברית ולשותפות של המאמינים בקהילה הכלל עולמית. הרי על בסיס הברית הזו קמו הקהילות לאורך הדורות, ועל הבסיס הזה הן מתפקדות עד היום. כשאנחנו מתכנסים בקהילה המקומית, עלינו לזכור שהברית החדשה שנכרתה בדם ישוע המשיח מקשרת אותנו לאלוהים וזה לזה. הברית החדשה הופכת אותנו לשייכים לאלוהים וזה לזה. המחויבות שלנו לאלוהים וזה לזה מעוגנת בברית, כשהמחויבות לאלוהים קובעת את אופי המחויבות שלנו זה לזה ומעצבת אותה. זו הסיבה שלקהילות רבות יש תקנון, שמגדיר את עקרונות אמונתן ואת אופי היחסים בין הקהילה לאלוהים ובין חברי הקהילה לבין עצמם. כתבי הקודש אומנם אינם אומרים שיש לנסח תקנון, בדיוק כמו שאינם אומרים שיש לחתום על חוזה שכירות או לנסח מסמך כלשהו בטקס הנישואים. אבל כתבי הקודש בהחלט מתארים את הקשר בין המאמין לקהילה המקומית כהתקשרות שמבוססת על ברית. הברית הזאת היא המסגרת של מערכות היחסים בתוך הקהילה, של כל חבר בקהילה עם אלוהים, ושל כל חברי הקהילה ביחד עם אלוהים. הקהילה המקומית בנויה מאנשים שרואים בה את ביתם הרוחני, ושכורתים ביניהם ברית נאמנות. הקהילה המקומית מורכבת מכל אותם אנשים שמתאספים יחדיו לעבוד את אלוהים, כשלכולם יש מחויבות משותפת וערבות הדדית. את הערבות ההדדית ניתן לראות בדרך שהקהילה באנטיוכיה שלחה את שאול ובר-נבא לעבודת הבשורה: "לאחר שצמו והתפללו, סמכו את ידיהם עליהם ושלחו אותם" (מה"ש י"ג 3). לאחר שסיימו את שליחותם, הם חזרו לקהילה ששלחה אותם ודיווחו לה על עבודתם (י"ד 26-28). קהילה שאין לה תקנון דומה לקשר נישואים שאינו כולל נדר לשמירת נאמנות. כתבי הקודש אינם מצווים על בני הזוג להישבע אמונים זה לזה, ובכל זאת בטקס הנישואים נשבעים בני הזוג להיות נאמנים זה לזה בעושר ובעוני, בבריאות ובחולי, ואפילו מחליפים טבעות כדי לתת תוקף להתחייבות. יש היגיון בהתחייבות כזו, ויש היגיון בהתחייבות דומה בקהילה המקומית. ההתחייבות הזו גם מאפשרת לקהילה לפעול בצורה מסודרת. זו הסיבה ששאול הורה לטימותיאוס: "החזק במתכונת הדברים הבריאים אשר שמעת ממני, באמונה ובאהבה אשר במשיח ישוע" (טימ"ב א' 13). אין זה אומר שאי אפשר לעזוב את הקהילה המקומית. הכלה של המשיח גדולה יותר מהקהילה המקומית. אבל זה אומר שכל עוד אנחנו חברים בקהילה מסוימת, אנחנו קשורים אליה בברית. הברית החדשה שנכרתה בדם ישוע המשיח מביאה לקהילות המקומיות, שפועלות על בסיס אותה ברית, אנשים שנולדו מחדש. אין זה אומר שכל אדם חייב להצטרף כחבר רשמי לקהילה מקומית, ושאחרת אסור לו לעבוד בה את אלוהים וללמוד בה את דברו. לעתים ישנן סיבות טובות שבגללן כדאי למאמין להמתין לפני שיצטרף כחבר בקהילה מקומית. אבל למרות שיש כאלה שעוזבים קהילה מקומית אחת ועוברים לקהילה אחרת, ולמרות שבמקרים מסוימים אנשים אינם מסוגלים להצטרף מיד כחברים לקהילה שהם משתתפים באספותיה, טוב שהקהילה תפעל על פי תקנון מוגדר, המבוסס על כתבי הקודש ושמחייב את חבריה להיות נאמנים זה לזה. התקנון מאפשר לכל מבקר ולכל חבר לבחון את עקרונות האמונה של הקהילה ולהבין כיצד היא פועלת. התקנון מאפשר לחברים בקהילה להניח בסיס משותף, שאינו נתון לפרשנויות, ושעל פיו נבחנת התנהגותם של כל חברי הקהילה, כולל זו של הזקנים והשמשים. ברית ההצטרפות צריכה להגדיר את המחויבויות של הקהילה כלפי המאמין, של המאמין כלפי הקהילה ושל שניהם כלפי אלוהים. כמובן שהתקנון וברית ההצטרפות חייבים להיות מבוססים על הברית החדשה שנכרתה בדם ישוע המשיח.
המאמר The New Covenant and the New Covenant People מתוך Copyright Desiring God Ministries. Used by permission. ©
|
|
ברית ההצטרפות כחבר בקהילת חסד ואמת "אנו כורתים בזה ברית עם אלוהים ואחד עם השני נוכח פני ריבון העולם, והוא עד להתחייבות זו: אנו מתחייבים לנהל בחסד אלוהים את חיינו יחד על פי דבר אלוהים כפי המתואר בתקנון הקהילה. נשקוד לגדול עם אחינו ואחיותינו במשיח על פי דבר אלוהים: בקדושה, ביושר, ביראת אלוהים, באהבה ובענווה. נימנע מכל מעשה שנוגד את טובת רענו או את טובת הקהילה ונסור למשמעתה ולמשמעת זקניה בכל מה שנוגע לפעילותה ולפעילותנו כמשיחיים. נשקוד להיות אזרחים למופת, חברי קהילה נאמנים ועבדים מסורים לאלוהינו בכל תחומי חיינו הפרטיים והמשותפים. נשקוד על הפצת הבשורה ונתרום ככל יכולתנו מזמננו, מכישרונותינו ומכספנו לפעילות הקהילה ולבניינה. כל זאת ועוד נעשה, אם יעזרנו אלוהים ולמען תפארת שמו בלבד. אמן". |