לחזות בתפארת המשיח

מתוך הספר "תפארת המשיח" מאת ג'והן אוון

פרק ראשון

תפארתו של ישוע משפיעה על מציאות חייו של כל מאמין. בעולם, נוכל לחזות בה באמונה בלבד, אך בעולם הבא נוכל לחזות בה בעינינו כשזו תתגלה לנו במלואה

כשהכוהן הגדול עמד להיכנס אל הקודש ביום הכיפורים, הוא לקח קטורת ומחְתָה מלאה בגחלי אש, מהמזבח שעליו הוקרב קורבן החטאת. כשנכנס אל מעבר לפרוכת, הוא הניח את הקטורת על האש, עד שענן הקטורת כיסה את הכפורת - את כס הרחמים (ויק' ט"ז 12-13). כך הציג הכוהן, בתור נציג העם, את הקורבן וביקש מאלוהים סליחה על החטאים.

הקְבלה לטקס הזה קיימת בתפילתו של הכוהן הגדול של הקהילה, של ישוע המשיח, לפני שנכנס אל הקודש שאינו מעשה ידי אדם (יוח' י"ז). תפילתו הנפלאה, הזוהרת באור דמו שנשפך, מילאה את השמים, את מקום מושבו של האב, בקטורת שנעמה לאלוהים והייתה סימן לפיוס שהושג בזכות הקורבן. באמצעות אותה אש נצחית שבה הקריב ישוע את עצמו כדי לכפר על חטאים, הוא גם הצית את לבותיהם של אהובי נפשו כך שיזכו בשפע לברכות הקשורות בקורבנו.

תפילתו ביטאה את רצונו העז שהאנשים שלמענם הוא מסר את נפשו יזכו לחזות בכבודו: "אבי, אלה שנתתָם לי, רצוני שיהיו גם הם אתי באשר אני, למען יחזו בכבודי אשר נתת לי, כי אהבת אותי מלפני היווסד תבל" (פס' 24). בתחילת תפילתו דיבר ישוע על כבודו: "אני פיארתיך עלי אדמות, השלמתי את המעשה שנתת לי לעשות. כעת אתה, אבי, פארני לידך בכבוד שהיה לי לידך בטרם היות העולם" (פס' 4-5). ישוע לא התרכז בעצמו. הוא רצה שתלמידיו יראו את כבודו, יתעודדו, יתחזקו ויתברכו. זו אחת הסיבות שלִשמן הוא זכה לכבוד. גם יוסף רצה שאחיו יספרו לאביהם על מצבו במצריים: "והגדתם לאבי את כל כבודי במצריים" (ברא' מ"ה 13). יוסף לא ניסה להתרברב באוזני אֶחיו, ואמר את הדברים משום שידע שיעקב ישמח לדעת שבנו הצליח. גם המשיח אינו מחפש כבוד לעצמו, על אף שהוא ראוי לכל הכבוד, אלא יודע שכשתלמידיו יחזו בכבודו, הם ישמחו ויתעודדו.

איש אלוהים לא יסתפק בפחות מכבודו של המשיח. לבם של המשיחיים דומה לסיכת מצפן, שאינה מוצאת מנוח עד שהיא מצביעה לכיוון צפון. לבותיהם של המשיחיים אינם מוצאים מנוח עד שהם מביטים אל המשיח ורואים את כבודו. נפש שבאה על סיפוקה בלי לחזות בכבוד המשיח, וגם נפש שרואה את כבודו ואינה שואבת מכך סיפוק, אינן שייכות למשיח ולא עבורן הוא התפלל.

אם כן, אחת הברכות הבסיסיות של המשיחי היא היכולת לחזות בתפארת המשיח, הן בעולם הזה והן בעולם הבא. כשישוע התפלל שתלמידיו יחזו בכבודו הוא לא דיבר רק על מה שיתרחש כשאלוהים יכונן את מלכותו בשמים, אלא גם על המציאות בחיי המאמינים היום.

אלה שאינם מאמינים אינם רואים את כבודו של ישוע. הם אינם רואים במשיח משהו מיוחד ומושך, ובלבם הם בזים לו. חלקם נוהגים כמו יהודה איש קריות, נראים כמו מאמינים, אבל בתוך תוכם מוכנים לפגוע במשיח. בעצם הם מפשיטים אותו מכבודו, מתכחשים לו ובוראים לעצמם משיח שקר. אחרים ממעיטים בחשיבותו של ישוע, כאילו שיש באמונתנו משהו שיכול להתקיים בלעדיו.

לאנשים רבים נדמה שהם אוהבים את ישוע, אבל בעצם הם בזים לו ולאלה שרואים בו את תכלית חייהם.

אבל אלוהים ידרוש את כבודו ואת תפארתו מאותם אנשים שנטלו אותם ממנו. מתי זה יקרה? ביום שאלוהים קבע. עד שיבוא אותו יום מיוחל, על אלה שבאמת ובתמים אוהבים את המשיח להעיד על גדולתו, על אלוהותו ועל כבודו בכל דרך אפשרית - ואת זה ברצוני לעשות בסדרה הבאה. אין בכוונתי להתווכח עם מי שחושב אחרת, אלא להעמיק את אמונתנו, לבנות אותנו ולהרחיב את ידיעתנו אודות המשיח ותפארתו. תפארת המשיח אינה עניין תאורטי, אלא אמת שמשפיעה על חיי היום-יום של כל מאמין אמיתי.

מי שמבין את תפארת המשיח זוכה לברכה גדולה בעולם הזה ובעולם הבא. רק מי שרואה את תפארתו של ישוע יכול לצעוד בדרך שבסופה הוא ידָמה לו ויהנה ממנו לנצח: "כולנו בפנים מְגוּלים רואים במראה את כבוד ה' ונהפכים לאותו צֶלם" (קור"ב ג' 18), "ראו איזו אהבה נתן לנו האב להיקרא ילדי אלוהים! ...יודעים אנו שבהיגלוֹתוֹ נהיה כמוהו, כי נראהו כמו שהוא" (יוח"א ג' 1-2). כדי לזכות לנחמה בהווה ולברכה בעתיד, עלינו לראות את המשיח כפי שהוא. פיליפוס נכשל בנקודה הזו וישוע הוכיח אותו: "הרואה אותי ראה את האב" (יוח' י"ד 9), ושאול השליח אמר: "האלוהים האומר 'יופַע אור מחושך', הוא הגיה אור בלבנו להאיר דעת על אודות כבוד אלוהים אשר בפניו של המשיח" (קור"ב ד' 6).

כתבי הקודש מדברים על שתי דרכים שבהן עלינו להביט על תפארת המשיח: בעולם הזה עלינו להביט מתוך אמונה, שהיא "ביטחון בממשות הדברים המקוּוים" (עבר' י"א 1). בעולם הבא נוכל לחזות בתפארתו של המשיח כשזו תתגלה לנו במלואה: "על פי אמונה אנחנו מתהלכים ולא על פי מראה עיניים. ואולם מלאי ביטחון אנו ומעדיפים לצאת ממשכן הגוף ולבוא הביתה אל האדון" (קור"ב ה' 7-8), "עכשיו רואים אנו במראָה, במעורפל, אבל אז - פנים אל פנים" (קור"א י"ג 12).

כשישוע התפלל "למען יחזו בכבודי", הוא דיבר בעיקר על הדרך השנייה, על היום שבו נחזה בכבודו באופן מושלם. אבל הוא אינו מונע מאתנו לראות באמונה, כבר היום, את תפארתו. הוא התפלל שביום שבו נגיע למלכותו, נוכל לראות את התמונה השלמה של תפארתו.

איש לא יוכל לחזות בעיניו בתפארת המשיח בעולם הבא, אלא אם כן חזה בה, באמונה, בעולם הזה. כדי לחזות בתפארת המשיח, כאן ובעולם הבא, אנחנו זקוקים לחסד אלוהים. נפש שלא הוכנה על ידי חסד אלוהים, לא תוכל לחזות בתפארת המשיח, גם לא במלכות אלוהים. רבים אומרים שהם רוצים להגיע למלכות אלוהים ולחזות בתפארת המשיח, אבל מתקשים להסביר מדוע. הם רק אומרים שטוב יותר להגיע למלכות השמים מאשר לגיהינום. אבל בעצם הם רוצים משהו שהם מעולם לא הכירו. רק מי שמכיר את המשיח בעולם הזה יהיה לצדו גם בעולם הבא. רק מי שחזה בתפארת המשיח באמונה, יוכל לחזות בה כשהיא תהיה גלויה.

יוחנן כתב: "אנחנו ראינו את כבודו, כבוד בן יחיד מלפני אביו, מלא חסד ואמת" (יוח' א' 14). על איזה כבוד דיבר יוחנן? איך "הם" ראו את הכבוד הזה?

אין מדובר בתפארת חיצונית, משום שישוע לא היה בעל כבוד או פאר שמקורם בעולם. לא היה לו ארמון והוא לא נהג להזמין אליו אנשים כדי להנעים את זמנם. לא היה לו מקום להניח בו את ראשו, למרות שהוא ברא את הכול. בהופעתו החיצונית לא היה דבר שמשך את תשומת לבם של אנשים או גרם להם לכבד אותו (ישע' נ"ב 14). מבחינה חיצונית ישוע נראה כ"איש מכאובות וידוע חולי" (נ"ג 3).

אנשים גם לא ראו את ישוע במלוא תפארתו כאלוהים, משום שבעולם הזה איש אינו יכול לראות את כבודו באופן מושלם. הרי את מה שנראה כשנגיע למלכות השמים, איננו מסוגלים להבין היום.

יוחנן דיבר על כבודו של ישוע, על כך שהיה "מלא חסד ואמת". תלמידיו ראו את תפארתו בכל פעם שהוא פעל בחסד ובאמת. איך הם ראו אותה? באמונה, שהרי רק "לאלה אשר קיבלו אותו, המאמינים בשמו, נתן תוקף להיות בנים לאלוהים" (יוח' א' 12). זה מה שראה יוחנן המטביל כשאמר: "הנה שה האלוהים הנושא חטאת העולם" (פס' 29).

אל יתעה איש את עצמו. מי שאינו רואה את תפארת המשיח כאן, באמונה, לא יראה אותה גם בעתיד. אין דבר חשוב יותר, נפלא ומבורך יותר מאשר לחזות בתפארת המשיח. עינינו אינן יכולות לחזות במלוא תפארתו של ישוע, ממש כפי שאיננו מסוגלים להביט אל השמש בלי להסתנוור. לכן, כל עוד אנחנו בעולם הזה, אנחנו יכולים לחזות בתפארת המשיח רק מתוך אמונה.

מחברים רבים כתבו על תפארת המשיח במלכות השמים. רבים מהדברים שהם כתבו מעוררים מחשבה ורגשות עזים בלב הקוראים. אבל רבים טוענים שהעיסוק בנושא אינו מועיל להם. האמת היא שהם אינם עושים את מה שעליהם לעשות, ולכן הם דומים ל"איש המביט על תואר פניו במראָה. הוא התבונן בעצמו והלך לו, ומיד שכח מה צורתו" (יעקב א' 23-24). המחשבה אודות תפארת המשיח אינה מניעה את לבם של אנשים כאלה. היא דומה לגשם קל היורד במדבר, ומתאדה מיד בחום השמש, עוד לפני שהמים הגיעו לשורשי הצמחים. מדוע המחשבות על תפארת המשיח במלכות השמים אינן מדברות ללבם? כי הנושא זר להם, כי הם אינם חוזים בתפארת המשיח באמונה.

האמת היא שמי שאינו חוזה באמונה את תפארת המשיח ולא טועם מטעמה המתוק, יחוש נבוך ומוטרד כשידברו אתו על תפארת המשיח במלכות השמים. אין טעם שנצפה למשהו במלכות השמים אם לא נחווה את אותו דבר באמונה כבר בעולם הזה. אילו הבנו את הנקודה זאת, היינו משקיעים זמן רב יותר בטיפוח אמונתנו ובאהבה לדברים ששייכים לאלוהים. כל עוד איננו מבינים ממה אנחנו נהנים היום, כיצד נדע לְמה לצפות בעתיד? זו הסיבה שאנשים שתפארת המשיח זרה להם, ממציאים לעצמם צלמים וטקסים שאמורים לעזור להם לעבוד את אלוהים.

רק אם נחזה בתפארת המשיח באמונה, נצעד בדרך שבסופה נחזה בתפארתו במלוא הדרה.

כשאנחנו חוזים באמונה בתפארת המשיח, אנחנו מתבגרים מבחינה רוחנית, אמונתנו מתחזקת ואהבתנו למשיח מתעצמת. לכן, אם אנחנו שואפים לאהוב את המשיח ולחזק את אמונתנו, אם אנחנו רוצים שהשלום ישכון בלבנו, עלינו לעמול כדי שנראה באמונה את תפארתו של המשיח. זו המשימה שעלינו לחיות ולמות בה. כל רצוני למקד את מחשבותיי בישוע ובתפארתו. אם אצליח בכך, אוצרות העולם הזה יאבדו את קִסמם בעיני, ואני אצלוב את גופי כפי שהמשיח נצלב. מנעמי העולם יֵראו לי חסרי חיים וחסרי כל טעם.

לכן אנסה להסביר כיצד נוכל לחזות בתפארת המשיח ולהעמיק את אהבתנו אליו ואת אמונתנו בו. מי שמוכן להתאמץ וללמוד אודות הנושאים הללו, יזכה לברכה גדולה.

כשנלמד לחזות בתפארת המשיח, בעצם נכין את עצמנו לקראת חיי הנצח במלכות השמים. לא כל מי ששואף להגיע למלכות השמים גם מוכן לקראתה. אנשים כאלה, גם אילו נכנסו למלכות, לא היו מסוגלים ליהנות ממנה. כולנו חושבים שאנחנו מתאימים למלכות השמים, אבל רבים אינם מודעים לכך שהם אינם מתאימים כלל, משום שאין להם כל ניסיון עם תפארת המשיח, כפי שהיא תהיה בשמים. איש לא ילבש כבוד על פי רצונו, אלא רק אם יזכה בו באמונה. רק אדם מאמין יכול ליהנות מתפארת המשיח. כפי שחירש אינו יכול ליהנות מיצירה מוזיקלית, וכפי שעיוור אינו יכול ליהנות משילוב של צבעים בציור, כך מי שאינו מאמין לא יוכל ליהנות מהמחשבה על חיי הנצח המצפים לו בנוכחות תפארת אלוהים.

זו הסיבה ששאול הודה לאלוהים על שהכשיר אותנו "להשתתף בנחלת הקדושים בָּאוֹר" (קול' א' 12). בחסד אלוהים ועל פי רצונו ניתנת למאמינים בעולם הזה טעימה מהאור הזה. מהטעם המלא הוא יוכל ליהנות מאוחר יותר, בעולם הבא. אלוהים מלמד אותנו להביט אל ישוע ולחזות בתפארתו. העובדה הזו אמורה לעורר אותנו ולעורר בנו תשוקה עזה לראות את מה שניתן לראות היום, ולצפות לשלמות שתבוא מאוחר יותר.

כשאנחנו חוזים בתפארת המשיח אנחנו "נהפכים לאותו צלם, מכבוד אל כבוד" (קור"ב ג' 18). כיצד זה קורה? כיצד אנחנו נהפכים לאותו צלם? על כך בפרקים הבאים.

כשנצליח לחזות בתפארת המשיח, נמצא מנוחה לנפשנו. המוח שלנו נוטה לעסוק כל הזמן בבעיות, בקשיים, בסכנות, בלחצים ובתאוות בלתי נשלטות. כתוצאה מכך אנחנו מבולבלים ונבוכים. אבל מי שממלא את מחשבותיו בתפארת המשיח, מוצא מרגוע לנפשו, שהרי "מחשבות הרוח הן חיים ושלום" (רומ' ח' 6).

כשנחזה בתפארת המשיח נבין את המשמעות של ברכה נצחית: "כך נהיה תמיד עם האדון" (תסל"א ד' 17), וזה הרי "טוב הרבה יותר" (פיל' א' 23). ישוע רוצה שאלה שהאב נתן לו יחזו בכבודו (יוח' י"ז 24), ויוחנן הבטיח  ש"יודעים אנו שבהיגלותו נהיה כמוהו, כי נִראֵהוּ כמו שהוא" (יוח"א ג' 2). זו הברכה הנצחית!

התקווה הזאת, לראות את המשיח כמו שהוא, לחיות לצדו וליהנות מתפארתו, היא המניע העיקרי בחייו של משיחי. מהי בדיוק אותה ברכה וכיצד נגיב כשנקבלה במלואה? את זאת איש אינו יודע ואיש אינו יכול להעלות על דעתו. בכל זאת אנחנו יודעים שאלוהים, במהותו, אינו נראה למי שנמצא בגוף ושעיניו מוגבלות, שהוא לנצח יהיה נשגב מבינתנו. אם כך, המראה שנוכל לחזות בו יהיה "כבוד אלוהים אשר בפניו של המשיח" (קור"ב ד' 6). בפניו של ישוע נחזה בכבוד אלוהים ובשלמותו המוחלטת. התפארת הזו תמלא את כל ישותנו לנצח, ותיטע בנו שלום ושמחה.

אנחנו יכולים ליהנות מכל הדברים האלה במהלך חיינו עלי אדמות, גם אם איננו מבינים זאת בשלמות. אומנם איננו יכולים לעכל אותם באופן מלא, אבל אנחנו בהחלט יכולים לטעום מהם ולחשוב עליהם. המאמינים זוכים לתמונה ראשונה ולקמצוץ של טעם כדי שיהיה להם מושג לגבי מה שצפוי להם. לעתים, כשאנחנו קוראים בכתבי הקודש והוגים בדבר אלוהים, לבנו מתמלא בתחושת יראה נוכח תפארתו של המשיח, ואז אנחנו מתמלאים שמחה מיוחדת במינה. במקרה כזה, "שלום אלוהים הנשגב מכל שכל ינצור את לבנו ואת מחשבותינו במשיח ישוע" (פיל' ד' 7). התפארת שממלאת את לב המאמינים מבוססת על "המשיח שבקרבם, התקווה אל הכבוד" (קול' א' 27). אם איננו מכירים את תפארת המשיח, יש לכך שתי סיבות: או שאיננו משיחיים, כלומר, לא נולדנו מחדש ולכן אנחנו עיוורים לדברים הרוחניים, או שאנחנו עצלים ובורים, ולכן איננו חווים את ברכות חסד אלוהים במשיח.

בפרקים הבאים ננסה לענות על השאלות הבאות: מהי תפארת המשיח שאנחנו יכולים לחזות בה באמונה? כיצד נחזה בתפארת הזו? במה שונה התפארת שנוכל לחזות בה היום מזו שנחזה בה במלכות אלוהים?

אם נענה על שאלות אלה ונעסוק בתפארת המשיח כפי שהיא מתבטאת בתחומים שונים, נוכל ליהנות כבר עתה מאחת הברכות הנפלאות ביותר שהעניק לנו אלוהים.

המאמר  Seeing Christ’s Glory

מתוך© The Glory of Christ used by permission from The Banner of Truth Trust