נישואים משיחיים

היחסים שבין גבר לאישה משיחיים צריכים להיות שונים הן בחיי הנישואים והן בכל מסגרת אחרת

בימיו של שאול השליח האמינו היהודים במוסד הנישואים. באופן כללי ניתן לומר שגם בתרבות היוונית והרומית האמינו שעל כל גבר להינשא. עם זאת, שאול השליח אמר שאין חובה להינשא, ושטוב לגבר ולאישה להישאר רווקים (קור"א ז').

באותם ימים היו משיחיים שסברו שעל זוגות נשואים להימנע מקיום יחסי מין, משום שיחסים כאלה נתפסו כסיפוק תאוות הגוף. שאול יצא גם נגד הרעיון הזה. הוא אמר שכל ההיבטים של חיי הנישואים חשובים.

שאול לא התנגד לנישואים, בניגוד למה שטוענים רבים שמסתמכים על פרק ז' באיגרת הראשונה לקורינתים.

לאפסים הוא כתב: "יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו, והיו לבשר אחד. גדול הסוד הזה, ואני מתכוון למשיח ולקהילה" (אפס' ה' 31-32).

באיגרתו לטימותיאוס הוא הגדיר כ"מטיפי שקר" את אלה שאסרו להינשא (טימ"א ד' 2), ובאיגרתו הראשונה לקורינתים הוא הפגין הבנה עמוקה במהות הנישואים: "באדון אין האישה בלי תלות באיש, ואין האיש בלי תלות באישה" (י"א 11). כשאלוהים מחבר גבר לאישה והם נישאים, הם משלימים זה את זה. האחד אינו שלם בלי זולתו. זהו הביטוי המוחשי והנפלא ביותר של מחויבות הדדית.

באיגרת לאפסים שאול הסביר שהיחסים בין בני זוג נשואים מקבילים ליחסים שבין המשיח לקהילתו (ה' 32). דבר אלוהים מגלה את האמת הנפלאה אודות הנישואים. לכן, אם נדמה לנו ששאול התנגד לנישואים (בעיקר כשאנחנו קוראים את דבריו בקור"א ז'), עלינו לזכור שקטעים אחרים בכתבי הקודש מבטלים טענה זו. אם כך, מה כתב שאול לקורינתים?

"לעניין מה שכתבתם אלי: 'טוב לו לאיש להימנע מאישה'…" (פס' 1). כדי להבין את הקטע הזה יש לבחון היטב את השימוש ששאול עושה במילים השונות. הוא נוהג בנושא בזהירות רבה. מההקשר ברור שפירוש המילה "להימנע" הוא להינשא. האמת היא שהתרגום החדש לעברית מטעה מעט, משום שהמילה צריכה להיות "לגעת", כפי שתרגם דליטש.

כיצד עלינו להתייחס לבני המין השני?

כל קשר גופני בין גבר לאישה צריך להיעשות רק בין זוג נשוי. כמובן שלא מדובר על מגע צנוע, שהוא חלק בלתי נפרד מכל מערכת יחסים ובוודאי בכזו שכרוכה בחיזור. כמובן שכל מגע בין בני זוג שאינם נשואים צריך להיעשות בזהירות רבה, כי במקרה הזה השניים עלולים להיכנס לתחום שמיועד בסופו של דבר אך ורק לבני זוג  נשואים. לפיכך, כששאול אומר "לגעת", הוא מתכוון למגע גופני שמבטא מחויבות עמוקה בין בני זוג, מחויבות שקיימת אך ורק במסגרת הנישואים.

אבל מדוע יש לאסור כל מגע מחוץ למסגרת הנישואים? כדי שגברים ונשים לא יראו בבני המין השני אובייקט מיני, אלא יתייחסו אליהם כאל בני אדם.

משיחיים צריכים להעריך את זולתם על סמך המתנות שאלוהים העניק להם, בגלל מעשיהם, בזכות הערכים שהם דוגלים בהם והדרך שבה הם משרתים את אלוהים. אסור לנו להשתעשע במחשבות על קשר גופני עם אנשים שלא נישאנו להם. עלינו לעקור ממוחנו כל מחשבה על מגע גופני אִתם.

באותו עניין כדאי להוסיף כמה מילים על לבוש. בימינו נהוג ללבוש בגדים לא צנועים, וחייבים להודות שהדבר נכון במיוחד לגבי בחורות. לעתים קרובות מדובר בניסיון לעורר תשוקה אצל בני המין השני.

כשבחורה משיחית מאמצת אופנה לא צנועה, יתכן שזה משום שהיא אינה רוצה להיות יוצאת דופן בחברה. חבל, משום שהמשיחיים צריכים להיות שונים, לפעמים גם בלבושם.

הדבר נכון גם לגבי גברים. משיחיים רבים אינם ערים לסכנות הכרוכות בדרך שבה הם נוהגים להתלבש.

בדרשות ובמאמרים שלנו כמעט שאיננו מדברים על נושא הלבוש, ובצדק. איננו רוצים לאסור מה שאלוהים התיר. אבל כל רועה וזקן עדה יכולים לספר על הקשיים שצעירים רבים מתמודדים אִתם כשהם נמצאים בחברת בני המין השני שלבושים בצורה פרובוקטיבית. קשה להתייחס למעלותיה האמיתיות של בחורה יפה כשלבושה מסיח את מחשבותינו לעבר גופה. לבוש לא צנוע הוא חטא, והוא חטא אכזרי משום שהוא מכשיל גם את הזולת.

המצווה "לא לגעת באישה" מזכירה לנו שיש מגבלות על מגע פיזי. אם נשמור על עצמנו טהורים לפני אלוהים, הקשרים שלנו עם בני המין השני יהיו מלאי שמחה.

ברית הנישואים

נחזור לדברי שאול. ברור שהנישואים מקובלים על רוב בני האדם. שאול אמר: "כל איש ישא לו אישה, וכל אישה יהיה לה בעל" (קור"א ז' 2). נישואים הם ברית שבה בני הזוג מוקדשים זה לזה. האחד הופך להיות הבעלים של השני. מערכת היחסים הזו היא ברית לכל דבר, וכך בדיוק היא מתוארת בתנ"ך. זה חשוב, כי מי שבאמת אוהב את כתבי הקודש מבין היטב את משמעות הברית.

ברית היא הסכם רציני שבו שני הצדדים מתחייבים זה כלפי זה. זהו חוזה בלעדי, שכמוהו אסור לכרות עם גורמים נוספים.

עם ישראל כרת ברית עם אלוהים, ולכן נאסר עליו לעבוד אלילים. נאסר עליו לקיים עם אלילים אחרים מערכת יחסים דומה לזו שנקבעה בברית שלו עם אלוהים, וכשבני ישראל בכל זאת עשו זאת, הם נענשו על פי התנאים שהוגדרו בברית שהם הפרו.

שני הצדדים שכורתים את הברית מסכימים ביניהם, וכך זה גם בנישואים. אין מקום לנישואים כפויים בין שני משיחיים. מערכת היחסים שלהם צריכה להיות מבוססת על אהבה (כמו זאת שבין המשיח לקהילה). אבל שני הצדדים שבאים בברית הנישואים לא רק מסכימים ביניהם, אלא גם מתחייבים. הם מתמסרים זה לזה ומחויבים לחלוטין לשמור על הברית.

בתקופת התנ"ך נתנו סימנים מיוחדים כאות למחויבות הזאת. שני הצדדים שכרתו את הברית נהגו להישבע בפומבי, כך שהברית לא הייתה משהו סודי. כך זה צריך להיות גם בברית הנישואים.

מדוע צריך לערוך טקס?

אנשים שואלים מדוע אנחנו עורכים טקס נישואים. האם כך מצווים כתבי הקודש? התשובה היא שאנחנו עורכים טקס נישואים משום שמדובר בברית, ובריתות נהוג לכרות לעיני הציבור. כך זה גם עם ברית המילה. כולם יודעים על כך, והדבר לא נעשה בהיחבא.

כך זה גם כשמדובר בנישואים. אין כל היגיון להינשא בהסתר. חשוב להתחייב בפומבי, לעיני עדים. הנישואים הם עסק רציני, ולכן יש לציין אותם בדרך משמעותית. זו משמעות המילה ברית.

אנשים שנישאים בלי לערוך טקס, הם בהחלט נשואים מבחינה מוסרית וחוקית, בתנאי שאינם קשורים בברית קודמת, כמובן. בעיני אלוהים הם מחויבים זה לזה. אבל ראוי שנישואים משיחיים יצוינו בטקס, שבו שני הצדדים מהללים את אלוהים, וכל צד מתחייב בפני רעהו לעיני עדים.

חובות הדדיים

כששאול אמר: "האיש יקיים את חובתו לאשתו, וכן גם האישה תקיים את חובתה לבעלה" (פס' 3), הוא הוסיף נדבך חשוב למערכת היחסים. השליח דיבר על הקשרים האינטימיים של בני הזוג. שימו לב לשפה הנקייה של השליח, מה שמלמד שכל שיחה בנושאים אלה צריכה להיעשות בזהירות ובלשון נקייה. זו הסיבה שצריך להיזהר עם ספרי ההדרכה השונים בענייני זוגיוּת. רבים מהם מתייחסים לקשרים האינטימיים בקלות ראש יתרה.

שאול אמר שעל בני הזוג לקיים את חובתם זה כלפי זה.

למה הוא התכוון במילה חובות? למעשה מדובר בחובות רבים:

ראשית: כפי שכבר אמרנו, על שני בני הזוג מוטלת חובת נאמנות בלעדית. כל אחד מהצדדים חייב לשמור את עצמו רק לבן זוגו.

שנית: על שני בני הזוג לדאוג זה לזה. דאגה כנה לא באה לידי ביטוי רק במילים, אלא גם במישור המעשי. זוהי חובה.

שלישית: עלינו להעריך ולכבד את בני הזוג שלנו. למשיחיים יש תרופה מיוחדת נגד הנטייה הטבעית להקל ראש בכבודו של בן הזוג. תפילה. עלינו להתפלל עבור בן הזוג ולהודות לאלוהים עליו. כשלבנו מתמלא רגשות שליליים, כמו עוינות או מרירות, אנחנו יכולים להתפלל ולהודות לאלוהים על בן הזוג שלנו, ולעשות זאת באריכות. כך נזכור את המעלות של בן הזוג, והרגשות השליליים יֵעלמו בהדרגה.

התמקדות בברכות שאלוהים העתיר עלינו דרך הבעל או האישה תעזור לנו לשנות גישה. לכן, החובה להעריך זה את זה בעצם אינה רק חובה, היא גם מועילה לנו.

רביעית: עלינו לעודד זה את זה. החיים עצמם זורעים בנו יאוש. אבל כל אחד מבני הזוג צריך לעודד את רעהו. האם אנחנו ממלאים את החובה הזו או שמא אנחנו מטילים את כל המעמסה שלנו על בן הזוג?

חמישית: עלינו להסב הנאה לבן הזוג. על כל אחד מבני הזוג מוטלת החובה לשמח את זולתו. עלינו להתפשר ולעשות כל מאמץ כדי להנעים את חייו של בן הזוג, בלי לפגוע בעקרונות רוחניים, כמובן.

אל לנו להסתובב עם פרצוף חמוץ ולהפוך לאנשים שקשה לשהות במחיצתם. אסור לנו להתמקד בעצמנו ולהקריב את בן הזוג שלנו. אסור לנו לחשוב רק על עצמנו ועל הקשיים שלנו. אל לנו להיות אנוכיים. עלינו לדאוג לרווחתו של בן הזוג ולאושרו.

שישית: מוטלת עלינו החובה לשמור על פרטיותו של בן הזוג. אסור לנו לספר לזרים אודות ענייניו הפרטיים של בן הזוג שלנו.

שביעית: עלינו לנהוג עם בן הזוג בפתיחות ובהגינות. אסור שיהיו סודות בין בני זוג, ובוודאי שלא שקרים - אפילו לא לבנים.

שמינית: עלינו לנהוג זה בזה בסבלנות. ככל שהקרבה שלנו לאדם מסוים גדֵלה, כך עלינו לנהוג בו ביתר סבלנות. אנשים רבים חושבים שבמסגרת המשפחתית הם יכולים להרשות לעצמם לנהוג בקוצר רוח, אבל ההפך הוא הנכון. עלינו לנהוג בסבלנות דווקא משום שכולנו חוטאים וטועים, ומכיוון שיש בינינו הבדלים בכישרונות, ביכולות, בנטיות ובטעם האישי.

תשיעית: עלינו לבלות עם בן הזוג. נכון שהחיים גורמים לכך שבני זוג רבים אינם נמצאים יחדיו במשך שעות, אבל דווקא בגלל זה חשוב לשים לב לנקודה הזאת.

אסור שבני הזוג יהיו עסוקים בענייניהם עד כדי כך שלא יוותר להם זמן איש לרעהו.

כל הדברים שפירטנו כאן הם חובות של כל אחד מאתנו כלפי בן זוגו. לכן, "האיש יקיים את חובתו לאשתו, וכן גם האישה תקיים את חובתה לבעלה".

סמכותו של הבעל

שאול המשיך: "האישה אין גופה ברשותה אלא ברשות בעלה. כן גם האיש, אין גופו ברשותו אלא ברשות אשתו" (פס' 4).

גם כאן השליח מדבר בעיקר על יחסים אינטימיים, אבל דבריו נוגעים בכל ההיבטים של החיים המשיחיים. האם יתכן שאנחנו רואים בצורה מעוּותת את סמכותו של הבעל במשפחה? האם לגברים שבינינו יש נטייה להגזים בסמכותם ולנשים נטייה להמעיט בה?

כששאול מדבר על הגוף, הוא אומר לגברים שאין להם שלטון על גופם אלא שהגוף שייך לנשותיהם. חשוב שנבין משהו אודות סמכותו של הבעל במשפחה.

לגבר אין רשות לנהוג ביהירות ולומר כל הזמן: "אני ראש המשפחה, אני הבעל וזכותי לחלק הוראות לבני הבית". לא לכך התכוונו כתבי הקודש כשדיברו על מנהיגותו של הבעל. לבעל לא ניתנה סמכות למשול ולקבוע בכל תחומי החיים. כתבי הקודש לא קבעו שהבעל הוא הרודן של אשתו. אלוהים לא העניק לבעלים סמכות כזו.

אם כך, מה הן סמכויותיו של הגבר? בעצם, כשאנחנו מדברים על סמכותו של הבעל, עלינו לחשוב על אחריות. בוודאי שמי שמוטלת עליו אחריות זקוק לסמכות, אבל הסמכות נועדה לאפשר לו לשאת באחריות. הסמכות שהופקדה בידיו של הגבר קשורה לכבודה של בת זוגו ולדאגה כנה לרווחתה האינטלקטואלית והרגשית.

על הבעל להנהיג את המשפחה תוך מחשבה על העובדה שאשתו זכתה לחיי נצח ממש כמוהו. אלוהים הוא שהביא את שניהם תחת קורת גג אחת, ומחשבותיה ורצונותיה חשובים בעיניו כמו מחשבותיו של בעלה. כשיש ביניהם אי הסכמה על נושא חשוב ביותר, כתבי הקודש מצווים על האישה להיכנע לבעלה, אבל במקרה זה על הבעל לנהוג באשתו בעדינות ובהתחשבות.

לא תמיד האישה צריכה לציית לבעלה. כשמחשבותיו או מעשיו אינם מוסריים או כשהם מנוגדים למצוות אלוהים, עליה לציית לאלוהים ולצו מצפונה. לבעל אין סמכות מוחלטת על כל התחומים בחייה. סמכותו מוגבלת לתחומים שאלוהים הפקיד בידיו, כדי שיממש את רצון אלוהים במסגרת המשפחתית וביחסיו עם אשתו. אם במקרה מסוים הוא נוהג בניגוד למנדט שקיבל מאלוהים, סמכותו תאבד מתוקפה. אל לאישה לעשות דבר שהיא יודעת בבירור שהוא מנוגד לדבר אלוהים.

שמעון פטרוס הוסיף בעניין סמכותו של הבעל: "הנשים, היכנענה לבעליכן. וכך, אם יש שאינם מצייתים לדָבָר, יקָנה לבם לא על ידי דיבור אלא על ידי התנהגות הנשים" (פטר"א ג' 1).

יש סדר בהייררכיה המשפחתית, בדיוק כפי שיש סדר בקהילה. חשוב להבין שכתבי הקודש מתייחסים למקומם של הגברים והנשים במסגרת המשפחתית והקהילתית, ולא לגבי מקומם בעבודה או במערכות פוליטיות ואחרות. הסדר הזה נועד לסייע למשפחה לשרת את אלוהים, והאחריות בתחום זה מוטלת על הבעל.

איך על הנשים להיכנע לבעליהן? עליהן לקבל את דעתו, לשתף אתו פעולה ולתמוך בו, כל עוד הדבר תואם את מצוותיו של אלוהים.

שמעון פטרוס מדבר על נשים שבעליהן אינם משיחיים, ואומר שהדרך הטובה ביותר לבשר לבעלים היא לנהוג ביראת אלוהים.

המידע הדרוש לבעלים

"וכן אתם, הבעלים, חיו יחד עמהן בידיעה שהאישה היא כלי חלש יותר, ותנו להן כבוד כשותפות בנחלת חסד החיים" (פס' 7). מילת המפתח פה היא "ידיעה". במבט ראשון הפסוק הזה נראה מעט מעורפל, ואכן במשך השנים ניתנו לו פרשנויות שונות. מהי אותה ידיעה שכל כך חשובה לחיי הנישואים?

ראשית: כדי לנהוג בנשותינו בעדינות עלינו להכיר את אלוהים. למשל, אם נבין שאלוהים נוהג בנו בנדיבות לב, למרות שהוא בעל הסמכות, נִלמד גם אנחנו לנהוג ברכּוּת ובנדיבות עם נשותינו.

שנית: כדי לנהוג בכבוד בנשותינו עלינו להכיר את מצוותיו של אלוהים ואת דברו. זוג נשוי חייב לדעת כיצד לנהל את חייו המשותפים, אבל את זה הוא יוכל ללמוד רק בעזרת דבר אלוהים.

שלישית: כדי לנהוג כראוי בנשותינו, עלינו להיות מודעים לקשיים שלהן. האם הן עמוסות מדי? האם הן לוקחות על עצמן יותר מדי? לעתים קרובות הבעלים נוהגים באנוכיות. נדמה להם שהעיסוקים שלהם חשובים יותר מכול, והם אינם ערים לקשיים של נשותיהם. על הבעלים לדעת במה עוסקות נשותיהם ולסייע להן.

רביעית: על הבעלים להבין כמה קשה לנשים להיכנע לבעליהן. אין זו מצווה קלה. גברים רבים חושבים שנשים נכנעות לבעליהן באופן טבעי משום שכך הן נבראו, אבל אין אישה שתסכים עם הצהרה כזו. הן נכנעות לבעליהן מתוך ציות לאלוהים, ואין זו משימה פשוטה. כשמדובר בנשים מוכשרות, שאלוהים חנן אותן במחשבה ברורה וביכולת מעשית, הקושי גדול שבעתיים.

נשים רבות מוכשרות יותר מבעליהן ובעלות יוזמה. לנשים כאלה קשה עוד יותר להיכנע. בעליהן של נשים כאלה צריכים להעריך עוד יותר את הנכונות של הנשים להיכנע, למרות הכישרונות והיכולות שאלוהים חנן אותן בהם, מפני שהן עושות זאת למען שמו של אלוהים ולמען אחדות המשפחה ואושרה.

חמישית: על הגברים לנהוג בנשותיהן מתוך ידיעה שהן זכו לחסד אלוהים ממש כמו בעליהן. אלוהים אומנם הטיל תפקידים מסוימים על הבעלים ואחרים על הנשים, אבל הוא לא קבע שלגברים יש ערך רב יותר משל נשים או שתפקידיהם חשובים יותר. מי שאינו מבין זאת, נוהג ביהירות ובטיפשות.

שישית: על הגברים להכיר במגבלות של בנות זוגם. בדרך כלל נשים רגישות יותר מגברים. אין זאת אומרת שהן חלשות יותר, אלא שהרגשות תופסים אצלן מקום מרכזי. במקרים רבים, במיוחד בשעת משבר, נשים מסוגלות להחזיק מעמד טוב יותר מגברים, דווקא בזכות רגישותן. כששמעון מכנה את האישה "כלי חלש יותר", הוא מדבר על כך שהיא רגישה וכמובן חלשה יותר מבחינה גופנית.

על הגברים להכיר בהבדלים הרגשיים והגופניים ביניהם לבין נשותיהם, ולהנהיג את המשפחה מתוך התחשבות מלאה בהבדלים האלה.

שביעית: הגברים גם צריכים לדעת כיצד בנות זוגם חושבות ומה הן שאיפותיהן. אלוהים חיבר בין הגבר לאישה כך שהם יוכלו לפתור יחדיו כל בעיה שתתעורר.

שמינית: חשוב שהגברים יכירו בחולשותיהם. על כל גבר לשאול את עצמו: "איזה אדם אני? באילו תחומים אני חלש? במה אני פוגע באשתי?". בדיקה עצמית היא יסוד חשוב שעליו יכולים להיבנות נישואים יציבים.

כיצד יש לכבד את הנשים?

שמעון פטרוס אמר לגברים: "תנו להן כבוד כשותפות בנחלת חסד החיים" (פטר"א ג' 7). הכוונה היא שעל הבעלים להחמיא לנשותיהם ולהכיר להן תודה: "בעלה יהללה, רבות בנות עשו חיִל ואת עלית על כולנה" (משלי ל"א 28-29). על הגברים לכבד את נשותיהם במעשים ובדיבור.

האם אנחנו מכבדים את נשותינו כראוי? על הבעלים להבין שהם אינם שלמים בלי נשותיהם, ושהאישה משלימה את הגבר כפי שהוא משלים את אשתו. יחד הם "בשר אחד". האחד מכסה על חסרונותיו של רעהו, וכך נוצרת משפחה מאוחדת שמשרתת את אלוהים.

כדי שהגבר יכבד את אשתו, הוא צריך לחשוב על יתרונותיה, על הזכות שניתנה לו לחיות לצדה. עליו לוודא שיש לה הזדמנויות להשתמש במתנות שהעניק לה אלוהים. גברים רבים נוטים לחשוב שרק המתנות שלהם חשובות, ושעל בנות זוגם לתמוך בהם ולאפשר להם לבטא את יכולתם. כשהגבר מכבד את האישה, הוא מוודא בין השאר שהמתנות שאלוהים העניק לה באות לידי ביטוי בחייה, כך שגם היא תוכל לשרת את אלוהים.

שמעון פטרוס הדגיש את הנקודה הזו כשציווה על קוראיו "תנו להן כבוד כשותפות בנחלת חסד החיים".

כשאלוהים קבע את יורשי הנחלה, הוא העניק מידה שווה לגבר ולאישה, ובכך הבהיר שערכם שווה בעיניו. במלכות השמים לא יהיה עוד מקום להייררכיה בין גברים לנשים, וחשוב שנבין זאת. כולנו ניכנע לישוע ולו בלבד, וראוי שאיש מאתנו לא ישכח זאת.

אם בעל אינו מכבד את אישתו ואת מעלותיה הרוחניות והאחרות, מערכת היחסים שלהם תהיה בסכנה מתמדת. בני הזוג יהיו אומללים ותפילותיהם יוכתמו ולא יעָנו על ידי אלוהים (פטר"א ג' 7). הדבר נכון גם לגבי תפקוד האישה. עליה לכבד את ראש המשפחה ולתמוך בו. רק אם שניהם יבצעו את משימתם, הם יוכלו לחיות בהרמוניה שתביא אושר וברכה לחייהם. בעל רודן אינו מושל בביתו בדרך שאלוהים ציווה עליה. הוא גאוותן, אין לו כל חוש של ביקורת עצמית והוא אינו מסוגל לראות את אשתו באותו אור שאלוהים רואה אותה. הוא מורד באלוהים ומונע מאשתו את ההנאה והברכה שהיא ראויה להן.

נישואים הן מתנה משמים. על הבעלים והנשים לזכור זאת ולנהל את מערכת היחסים ביניהם מתוך יראת אלוהים.

המאמר Rules for Christian Marriage

מתוך Sword and Trowel

המחבר אינו ידוע

רוסיה

ב-1918 חוקקה רוסיה הקומוניסטית חוקקה חוק שעל לפיו רשאי זוג לחיות ביחד גם בלי להינשא ועדיין להיחשב כנשוי לכל דבר מבחינת הממשל. ב-1926 הוסיף הממשל הקומוניסטי לחוק זה סעיף שקבע שתהליך הגירושים יסתיים תוך שלושה ימים. ב-1936 התעוררה דרישה מטעם הציבור להשיב את מוסד הנישואים כפי שהיה וב-1944 נחקק החוק שקבע שזוג שרוצה להתגרש צריך לקבל אישור מבית משפט, ובוטל החוק שמכיר בזוג שחי יחד כזוג נשוי.

צרפת

המהפכה הצרפתית גרמה שזוגות רבים חיו יחד ללא נישואים ובכל זאת הוכרו על ידי החברה כזוג נשוי. ב-1974 החליט הממשל הצרפתי שהתא המשפחתי יחזור להיות אבן היסוד של החברה הצרפתית.