התגלות אלוהים בסבל

מחשבות מספר איוב - מאת איתן קשטן

מי מאתנו אינו סובל? מי שאינו סובל היום, בוודאי סבל מתי- שהוא ועוד יסבול בעתיד. יש בינינו אנשים שאיבדו את מקום עבודתם, כאלה שסובלים משום שאינם מסוגלים לאהוב או משום שאין מי שיאהב אותם. אחרים איבדו אדם יקר, וישנם כאלה שסובלים מבעיות בריאותיות. החיים בעולם מלא חטא אינם גן של שושנים.

הבעיה היא שאסונות וקשיים נופלים עלינו כרעם ביום בהיר. לא תמיד אנחנו מקבלים אזהרה מוקדמת. יום אחד הכול נראה נהדר, ורגע אחר כך הבוס קורא לנו ומודיע שהצטרפנו למעגל האבטלה. היום אנחנו חזקים ולמחרת מתקשים לקום מהמיטה. הידיד הטוב ביותר היום עלול לדחות אותנו מחר. במדינה כמו שלנו, אנחנו או היקרים לנו ביותר עלולים לאבד את חייהם בן- רגע בפיגוע או בתאונת דרכים, ולפני שנספיק לעכל את מה שקרה נשאל את אלוהים מאה פעמים: "למה? למה זה קרה לי? מה עשיתי רע?".

מכיוון שכך, ספר איוב הוא חשוב ביותר. לנוכח האסונות והקשיים שנופלים עלינו בלי כל הכנה, אולי נוכל להיעזר בספר הזה וללמוד ממנו כיצד להתמודד עם הסבל.

ספר איוב נפתח בתיאור כללי של חייו הרגועים של איוב:

"איש היה בארץ עוץ, איוב שמו, והיה האיש ההוא תם וישר וירא אלוהים וסר מרע. ויוולדו לו שבעה בנים ושלוש בנות. ויהי מקנהו שבעת אלפי צאן ושלושת אלפי גמלים וחמש מאות צמד בקר וחמש מאות אתונות ועבודה רבה מאוד. ויהי האיש ההוא גדול מכל בני קדם. והלכו בניו ועשו משתה בית איש יומו, ושלחו וקראו לשלושת אחיותיהם לאכול ולשתות עמהם. ויהי כי הקיפו ימי המשתה, וישלח איוב ויקדשם, והשכים בבוקר והעלה עולות מספר כולם כי אמר איוב: 'אולי חטאו בנַי ובירכו אלוהים בלבבם'. ככה יעשה איוב כל הימים" (איוב א' 1-5).

רבים חושבים שהם סובלים מכיוון שחטאו לאלוהים, אבל מהסיפור של איוב ברור שהוא לא נענש משום שחטא. חִשבו על איוב: חייו התנהלו בדיוק כפי שחלם. הייתה לו משפחה גדולה ומלוכדת. כמה משפחות מסוגלות לאסוף לשמחה אחת את כל האחים והאחיות? היה לו עושר רב, ובכל זאת הוא לא השחית אותו. איוב היה רגיש לחטא, והקריב קורבנות רק כדי לכסות על האפשרות שבניו או בנותיו אולי חטאו. אבל אז מתחיל הזעזוע בחייו של איוב:

קִראו בבקשה א' 13-22.

ביום שבו התאספו ילדיו הגיע שליח אל איוב ואמר לו: "האתונות נגנבו והעובדים שלך נהרגו". עוד זה מדבר ואדם נוסף מגיע ואומר: "איוב, כל הצאן שלך והרועים נשרפו". עוד זה מדבר ואיש נוסף בא ואומר: "גם גמלים אין לך, איוב, וגם הנערים מתו!". בתור איש ירא אלוהים יתכן שאיוב חשב שהעיקר שבני המשפחה בריאים. אבל אז מגיעות החדשות הנוראות מכול: "ילדיך כולם מתים - כל עשרת ילדיך". ביום אחד איבד איוב את רכושו ואת עשרת ילדיו, את כל מה שהיה לו.

כל מי שסובל ודאי יודה שסבלו אינו דומה לזה של איוב. אסון רדף אסון, וכולם נחתו עליו בלי כל אזהרה מוקדמת. ולמי זה קרה? לאיש ירא אלוהים, שהיה קנאי לקדושה ולשמו הטוב של אלוהים. "למה, אלוהים, למה?".

אבל איוב לא שאל, הוא השתחווה לאלוהים ולא חטא.

כל הסיפור הזה מוזר במקצת. כשהשטן ביקש לבחון את לבו של איוב, אלוהים יכול היה לומר לו: "אינני חייב להוכיח לך דבר. אני מכיר את לבו של איוב עבדי, ודי לי בכך". כן, אלוהים היה רשאי לומר זאת, אבל לא כך הוא עשה. הוא התיר לשטן לפגוע באיוב. אלוהים בחר בניצחון שיהיה גלוי לעיני כול, כדי להוכיח לשטן ולכל בני האדם שחיו אז ושחיים עד היום שאפשר לאהוב את אלוהים ללא תנאי, ויותר מכל דבר אחר.

הנקודה היא שגם אם אין לנו דבר מלבד אלוהים, הוא עדיין ראוי לכל הכבוד וההלל. איוב הבין את זה, אבל השטן לא.

כשהשטן ראה שהוא אינו מצליח להשיג את מטרתו גם לאחר שפגע בדברים היקרים לאיוב, הוא ניסה לפגוע בגופו, אבל אפילו אז איוב לא חטא, ואף גער באשתו שהציעה לו לקלל את אלוהים: "כדבֵּר אחת הנבֵלות תדברי. גם את הטוב נקבל מאת האלוהים ואת הרע לא נקבל? בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו" (ב' 10). עלינו להבין שאיוב היה אז חולה מאוד. הוא הוכה בשחין מכף רגל ועד ראש, ולא הפסיק להתגרד.

האם זה הגמול שאיוב קיבל על נאמנותו ועל היראה שלו את אלוהים? "מה קורה כאן?", אנחנו שואלים, אבל התשובה אינה בעולם הזה אלא בשמים.

התגובה של איוב מדהימה. איזה ניצחון של אמונה, איזו אהבת אלוהים, המשוללת כל אהבה אנוכית. איזו הבנה של ריבונות אלוהים. ברכה ונחמה תמיד באות מאלוהים ולעולם לא מגורם אחר. זה הבסיס שעליו נשען איוב, וזה הבסיס שעלינו להישען עליו.

שמעון פטרוס אמר: "הֱיו ערים ועִמדו על המשמר. אויבכם השטן משוטט כאריה שואג ומחפש לו לטרוף מישהו. עִמדו נגדו יציבים באמונה, בידיעה שאותן הצרות עוברות על אחֵיכם אשר בעולם" (פטר"א ה' 8-9).

כשאנחנו סובלים, עלינו להתנגד לשטן כמו שעשה איוב - עלינו לעמוד בביטחון ולהאמין שאלוהים הוא ריבון, שאינו נתון למרותו של איש - גם לא של השטן. בכל מצב עלינו לכבד את אלוהים ולא לקלל אותו. עלינו להאמין שאלוהים ינצח והשטן יובס: "הסובלים כרצון אלוהים יפקידו נא את נפשותיהם ביד הבורא הנאמן, בעשיית הטוב" (ד' 19).

סבל אינו בהכרח סימן למשפט אלוהים

לאיוב היו שלושה חברים טובים: אליפז, בִּלדד וצופר. הם טענו את מה שכל כך רווח בימינו: "אם אתה סובל", הם אמרו לאיוב, "סימן שאלוהים מעניש אותך על חטא שחטאת. כל השנים שבהן נהנית משפע ומבריאות היו סימן לכך שאלוהים אהב אותך כי היית נאמן לו". אליפז אפילו הסביר לאיוב: "זכור נא מי הוא נקי אבד, ואיפה ישרים נכחדו. כאשר ראיתי חורשי אוון וזורעי עמל יקצרוהו" (איוב ד' 7-8). ואחר כך גער בו: "אשרי אנוש יוכיחנו אלוה, ומוסר שדַי אל תמאס" (ה' 17). בפרק כ"ב שוב גוזר אליפז את דינו של איוב: "הלוא רעתך רבה ואין קץ לעוונותיך" (כ"ב 5).

כתבי הקודש מלמדים שני דברים, ששניהם נכונים. מבחינה תאורטית, צדקו שלושת חבריו של איוב. במקרים רבים באמת אלוהים מעורר אותנו כדי שנִלמד ונתקן את דרכינו. המחשה נהדרת של האמת הזו נמצאת בספר דברים: "כּנשר יעיר קִנו, על גוזליו ירחף, יפרוש כנפיו יקחהו, ישאהו על אברתו" (דבר' ל"ב 11). במקרים רבים אלוהים מלמד אותנו בדרך הקשה. הוא מעיר את הקן שלנו, את קן הנוחות והשאננות, ומאלץ אותנו לנטוש אותו, אחרת לא נִלמד לעוף. במשלי ג' 11-12 ובאיגרת לעברים י"ב 5-6 נאמר שאלוהים מוכיח את בניו כאב אוהב. לכן הנטייה הטבעית שלנו לחשוב שרעיו של איוב לא הבינו דבר, אינה נכונה. הם הכירו את העיקרון ולכן הסיקו שמכיוון שאיוב סובל, הוא בוודאי חוטא.

כמה פעמים אמרנו לחבר ששרוי במצוקה: "אולי אלוהים מנסה לומר לך משהו?", "אם אתה כל כך סובל, אולי כדאי שתבחן את עצמך, הרי אין דבר שקורה בלי סיבה"?

אבל איוב הגן על עצמו ועמד על כך שסבלו איננו עונש על חטא שהוא עשה. עם זאת הוא לא הצליח לתת תשובה טובה לסיבה לסבלו הרב. דבר אחד היה לו ברור: המשוואה של סבל כסימן לעונש ורווחה כסימן ליראת אלוהים אינה נכונה תמיד.

לא יקרה כל רע אם נגיע גם אנחנו לאותה מידה של הבנה או חוסר הבנה שהייתה לאיוב. אנחנו יכולים לומר: "כן, אני מאמין שאלוהים שולט בכול, אני מאמין שהוא חכם וצדיק. ולמרות שחיי מעידים אחרת, אני מאמין שיש היגיון במעשיו, ושיום יבוא והכול יתבהר ויחבור לטובתי, משום שאני אוהב את אלוהים ונקראתי על פי תוכניתו". טוב נוהג מי שמחשבה כזאת היא נר לרגליו, אבל המחבר של ספר איוב לא הסתפק בכך. לכן בהמשך הספר מופיעה דמות נוספת - אליהוא, שנושא נאום ארוך. אבל שימו לב לנטיית הלב של אליהוא ושל שלושת החברים האחרים: "וישבתו שלושת האנשים האלה מענות את איוב כי הוא צדיק בעיניו. ויחר אף אליהוא, בן ברכאל הבוזי ממשפחת רם, באיוב חרה אפו על צדקו נפשו מאלוהים. ובשלושת רעיו חרה אפו על אשר לא מצאו מענה, וירשיעו את איוב" (ל"ב 1-3). אליהוא בעצם חשב שרעיו של איוב טועים - שסבל אינו מעיד בהכרח על חטא, ושגם איוב טועה  - ושאלוהים אינו נוהג בשרירות לב. אליהוא ניסה להעביר את השאלה לשדה אחר.

רבים סבורים שנאומו של אליהוא הוא קר וחסר לב, ושהוא נהג באיוב בקשיחות. רבים גם חושבים שהוא לא היה טוב יותר משלושת הרעים האחרים ושהוא לא חידש דבר, אבל אין זה כך. מעניין שאלוהים הוכיח את שלושת רעיו של איוב ולא את אליהוא. כשדיבר אל אליפז, הוא הוכיח אותו ואת שני רעיו ולא הזכיר את אליהוא. גם איוב לא התווכח עם אליהוא.

מדוע איוב סבל? – דעתו של אליהוא

אליהוא חשב, ובצדק, שאיוב חָטא בחטא הגאווה, דווקא אחרי שניחתו עליו כל האסונות (ל"ג 17, ל"ה 12). כשקוראים את מענהו של איוב לחבריו אכן מוצאים אצלו מידה של צדקנות. הנה מה שאמר אליהוא לאיוב: "אך אמרת באוזנָי וקול מלין אשמע: 'זך אני בלי פשע, חף אנוכי ולא עוון לי. הן תנואות עלי ימצא, יחשבני לאויב לו. ישם בסד רגליָ, ישמור כל אורחותָי'. הן זאת לא צדקת, אענך, כי ירבה אלוה מאנוש" (ל"ג 8-12).

איוב טעה כשניסה לשפוט את אלוהים בעיניו האנושיות והמוגבלות. אין ספק שאליהוא צדק, ומאוחר יותר גם איוב חזר בתשובה מהחטא הזה (מ"ב 6). הסבל הנורא גרם לאיוב להעריך את עצמו יותר מדי ואת אלוהים פחות מדי. זו סכנה אמיתית. כשאנחנו סובלים יש לנו נטייה להקצין את מחשבותינו, ולהכפיש את שמו של אלוהים.

אם כן, מדוע סבל איוב? אליהוא האמין שגם אנשים רוחניים שמכירים היטב את אלוהים נתונים בסכנה. הסכנה הזאת היא גאווה. זהו הטיעון העיקרי של אליהוא, שאיוב היה בסכנה בגלל הגאווה ושלכן הוא סבל - כדי שישאר צנוע (ל"ג 14-19).

אלוהים מדבר אלינו דרך דברו וגם דרך נסיבות החיים. לפעמים, בשעת כאב וסבל אנחנו מקשיבים לו טוב יותר ומבינים עד כמה אנחנו תלויים בו. לפעמים הוא מאפשר לכאב להפוך לחלק מחיינו כדי "להסיר אדם מעשה, וגווה מגבר יכסה" (ל"ג 17).

דברים דומים אמר שאול השליח. הוא סיפר על האירועים שהתרחשו בחייו ועל עברוֹ, ואז אמר: "כדי שלא אתנשא... ניתן לי קוץ בבשרי - מלאכו של השטן - להכותני כדי שלא אתנשא. על זאת התחננתי שלוש פעמים אל האדון להסירו ממני. אך הוא אמר לי: 'די לך חסדי, כי בחולשה תושלם גבורתי' " (קור"ב י"ב 7-9).

כדאי לשים לב לדברי שאול השליח. הוא אינו אומר: "אלוהים נתן קוץ בבשרי משום שחטאתי בחטא הגאווה". הוא אינו אומר: "טעיתי וחשבתי את עצמי ליותר ממה שאני, ולכן אלוהים העניש אותי". שאול בעצם אומר: "אלוהים נתן קוץ בבשרי כדי שלא אהיה גאוותן בעתיד, כדי שאוכל לעמוד בפיתוי".

זו הנקודה! הסבל לא נועד להעניש אלא להועיל, לא להרשיע אלא להושיע. הסבל הוא תרופה, לא מחלה. מי שסובל, מי שחולה, מי שנאבק, ראוי שיֵדע. יתכן שהסבל נועד להשלים את הגבורה, יתכן שזהו מין חיסון שיועיל לנו כשנותקף על ידי האויב. יתכן שזהו המרפא לחוליינו הרוחניים, גם אם נדמה לנו שאנחנו אנשים יראי אלוהים. כמו שילדים מקבלים חיסונים שונים, שגורמים להם סבל לזמן-מה, אבל מחזקים אותם ומאפשרים להם לנצח את המחלה המסוכנת כשזו תתקוף בעתיד, כך אלוהים מחסן אותנו כדי שנוכל להתמודד בעתיד כשהסכנה תרבוץ לפתחנו.

אליהוא אינו רואה באלוהים שופט כעוס, אלא רופא טוב לב.

איוב היה איש צדיק (כך כתוב בפרק א' 1). אלוהים בעצמו כינה אותו צדיק, ובכל זאת, לקראת סופו של הספר איוב חזר בתשובה וכינה את עצמו עפר ואפר (מ"ב 6).

איש ירא אלוהים הוא אדם שאינו אדיש, אלא כזה שמחפש את רצון אלוהים ומקבל כל מה שאלוהים עושה. משיחי ידוע נשאל פעם מדוע צדיקים סובלים. הוא ענה שרק צדיקים מסוגלים לסבול כראוי!

אם כן, מדוע אנחנו סובלים? ראשית, יתכן שבאמת אלוהים מוכיח אותנו. שנית, כדי שנלמד להכיר אותו טוב יותר וכדי שנדע להתגונן מפני סכנות. "טוב לי כי עוניתי, למען אלמד חוקיך" (תהל' קי"ט 71).

תוכניתו של אלוהים ותוכניתו של השטן

1. השטן רוצה להרוס את השמחה שיש לנו באלוהים

השטן משתמש לצורך זה בשני כלי נשק: סבל ושפע. הוא משתמש בסבלנו כדי לגרום לנו לחשוב שאלוהים אינו כל-יכול או שאינו טוב, ומשתמש בשפע כדי שנחשוב שאלוהים מיותר ואנחנו יכולים בלעדיו.

לא סתם אמר המשיח שקל יותר לגמל לעבור דרך חור המחט מאשר לעשיר להיכנס למלכות אלוהים. השפע משחית ומְמַכֵּר. השטן לא הצליח להרוס את איוב באמצעות שפע ולכן ניסה באמצעות כאב. אין ספק: המטרה של השטן היא להרחיק אותנו מאלוהים ולמנוע מאתנו את חדוות הישועה. הוא יעשה הכול כדי שנחליף את האוצרות שמצפים לנו בשמים באוצרות שבארץ, במשפחה ובבריאות.

2. אלוהים רוצה להבליט את ערכו בחייהם של אנשים

המטרה העיקרית של אלוהים היא להראות את גדולתו. מדוע אלוהים ברא את העולם? "השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע..." (תהל' י"ט 2). מדוע בחר אלוהים בעם ישראל? "וידעת כי ה' אלוהיך הוא האלוהים, האל הנאמן" (דבר' ז' 9). מדוע אלוהים יושיע את ישראל? "לא למענכם אני עושה, בית ישראל, כי אם לשם קודשי אשר חיללתם בגויים אשר באתם שם" (יחז' ל"ו 22). מדוע ישוע בא לעולם וכיפר על חטאים? "למען תכרע בשם ישוע כל ברך... וכל לשון תודה כי ישוע המשיח הוא האדון, לתפארת אלוהים האב" (פיל' ב' 10-11). אלוהים רוצה שנכיר בכך שהוא טוב מכל האוצרות בעולם. אין דרך טובה יותר להדגים את האמת הזו מאשר להוכיח שחסידיו אינם עוזבים אותו גם כשהם שרויים בעושר וגם כשהם שרויים בעוני, כי הם מבינים שבעזרת אלוהים הם יכולים לעשות הכול: "יודע אני לעמוד בעוני, ויודע אני לעמוד בשפע... הכול אני יכול בעזרתו של הנותן בי כוח" (פיל' ד' 12-13).

3. אלוהים מגביל את יכולתו של השטן לגרום לנו כאב

לא הכול מותר לשטן. אלוהים אמר לו: "הנה כל אשר לו (לאיוב) בידך, רק אליו אל תשלח ידך" (איוב א' 12), ואחר כך: "הינו בידך, אך את נפשו שְמוֹר" (ב' 6).

אלוהים מגביל את יכולתו של השטן לגרום לנו כאב. אלוהים אינו מתוסכל מכוחו וממזימותיו של השטן. הוא אינו רץ אחרי השטן ומנסה לתקן את הנזקים שנעשו. השטן אינו רשאי לעשות דבר בלי שאלוהים יתיר לו. אלוהים שולט בשטן, לא השטן באלוהים. יתר על כן, אלוהים משתמש בשטן כדי להגשים את תוכניותיו הטובות. הוא הִקשה את לבו של פרעה מלך מצריים כדי להפגין את כוחו לעיני כול. כך הוא השתמש ברשעותו של יהודה איש קריות כדי להביא ישועה לרבים.

אלוהים שולט בשטן! הוא מנע מהשטן לפגוע בשמעון פטרוס, והתיר לו לתת קוץ בבשרו של שאול השליח.

4. פעולתו של השטן משרתת את תוכניתו של אלוהים

כדאי לשים לב לתוצאה המידית של הפגיעה של השטן באיוב. בשני המקרים איוב לא האשים את השטן במה שקרה לו, אלא ראה בכך מעשה אלוהים כי ידע שאלוהים הוא ריבון. בפעם הראשונה איוב אמר: "ה' נתן וה' לקח" (א' 21). הוא לא אמר: "ה' נתן והשטן לקח". בפעם השנייה הוא שאל: "גם את הטוב נקבל מאת האלוהים ואת הרע לא נקבל?" (ב' 10). איוב הבין שכל מעשה של השטן הוא בסופו של דבר מעשה של אלוהים, משום שאלוהים שולט בכול, גם בשטן. הכתוב מבהיר למי שחושב לרגע שאיוב טעה ויחס לאלוהים את מעשי השטן, שאיוב לא חטא. כשאנחנו חולים או כשהשטן מכה בנו בכל דרך אחרת, אין זו טעות לומר שהקושי בא מאלוהים, שהרי בלי הסכמתו של אלוהים השטן אינו יכול לעשות דבר. ההבנה הזאת עזרה לאיוב להחזיק מעמד כשכל עולמו חרב עליו. גם אז הוא ידע שאלוהים הוא הבסיס של חייו - לטוב ולרע.

תשובתו של אלוהים

לאחר שאליהוא סיים את דבריו, איוב לא ענה. הוא כנראה ידע שיש אמת בטיעוניו של אליהוא. ואז התגלה אלוהים לאיוב:

"ויען ה' את איוב מן הסערה ויאמר: 'מי זה מחשיך עצה במילין בלי דעת?' " (ל"ח 1-2). הבה נקרא את הדברים שאלוהים אמר לאיוב:

קראו בבקשה ל"ח 3-18

אלוהים הקשיב בסבלנות לטיעונים שהובאו בפניו. בשלב זה הוא פנה אל איוב והעלה אותו על דוכן הנאשמים, כשהוא מתייחס לתחומים שונים.

1. הארץ - "איפה היית איוב כשיסדתי את העולם? הגד לי אם יש לך בינה. איוב, אתה לא היית שם ואינך יודע דבר על העניין הזה, אבל אני עשיתי הכול" (פס' 4-7).

2. הים - "האם אתה, איוב, שולט בגלי הים? האם אתה תוחם את המים למקום זה או אחר?, לא איוב, אני עושה זאת" (פס' 8-11).

3. אור - "האם אתה, איוב, ציווית על הבוקר להגיע? האם גרמת לכוכב השחר לעמוד במקומו? מעולם לא עשית זאת, איוב, וגם אינך מסוגל לעשות זאת. אני, ורק אני, עשיתי ועושה" (פס' 12-15).

4. מעמקי הים והיבשה – "איוב, מעולם לא התהלכת בתהומות הים והיבשה, לא היית אפילו ברחבי העולם, ובכל זאת נדמה לך שאתה יכול להתווכח אתי - עם אלוהים?" (פס' 16-18).

אלוהים ממשיך לדבר על המתרחש במרומים (פס' 19-41), ושואל שאלות לגבי האור והחושך, הגשמים והשלגים ומערכות הכוכבים.

הנקודה שאלוהים ניסה להבהיר לאיוב היא שאין זה חשוב לאן אנחנו נושאים את עינינו ולאן נודדות מחשבותינו. בכל מקרה אנחנו בורים שיודעים מעט מאוד. איש אינו יודע מאין באה הרוח ולאן היא נושבת, איש אינו יודע מה קורה במרחבי החלל, איש אינו יודע אפילו לרפא נזלת. איוב, וכך גם כולנו, מוקפים בדברים שאיננו מבינים עליהם דבר וחצי דבר, אם כי לפעמים נדמה לנו שאנחנו יודעים המון. במאתיים השנה האחרונות התפתח המדע ונצבר ידע עצום, ובכל זאת אין בו אפילו חלקיק של אחוז לעומת כל מה שקיים בעולמנו ושעדיין אין לנו כל מושג עליו. כמה מדהים שבמקום להתפלא על הבורות שלנו אנחנו מתרשמים מההישגים המדעיים של הדור הזה.

אלוהים המשיך ושאל את איוב מי דואג למזונם של בעלי החיים ולגוזלים הרעבים של העורב (פס' 39-41). וכך המשיך אלוהים והעלה נושאים שונים, מיעלי סלעים ועד לנשר, והבהיר שהוא זה שדואג לכולם (פרק ל"ט).

מדוע אלוהים פנה לאיוב במילים כל כך נחרצות? כדי למשוך את תשומת לבו. למשמע כל ההוכחות האלה ענה איוב: "הן קלותי, מה אשיבך? ידי שמתי למו פי. אחת דיברתי ולא אענה, ושתיים ולא אוסיף" (מ' 4-5).

סוף סוף איוב הבין: ליצור עלוב, חסר ידע וחסר כוח אין זכות להורות לבורא כל-יכול מה לעשות ולהאשים אותו בכך שאינו מנהל כראוי את העולם שברא.

בשלב זה אלוהים עבר לדבר על העניין הערכי: "האף תפר משפטִי, תרשיעני למען תִצדק? ואם זרוע כאל לך, ובקול כמוהו תרעם?" (פס' 8-9).

כעת אנחנו מגיעים ללב העניין. כאמור, מי שסובל צריך להכיר בריבונות אלוהים. ראינו שאיוב הצליח בהתחלה להתמודד עם הסבל, אבל עם הזמן הסבל הממושך הכריע אותו. חִשבו על כך: איוב היה חולה מאוד, הוא התאבל על עשרת ילדיו שמתו, נותר חסר כול וידידיו הוכיחו והאשימו אותו במצבו. כשהגיע לקרקעית הוא פגש את אלוהים, וזה אומר לו: "אני חזק ולכן מה שאני אומר זה נכון וצודק". האם אלוהים אמר לאיוב שעלינו לקבל את אמות המידה המוסריות שלו רק משום שזרועו חזקה וקולו רועם? האם הוא צודק משום שהוא חזק? האם דבר מסוים נחשב לטוב וצודק רק משום שאלוהים יכול עלינו לכפות את דעתו? אם כן, האם זה אומר שגם אנחנו יכולים לכפות את דעתנו בכוח היכן שרק נוכל?

כשאנחנו אומרים ש"אלוהים הוא טוב", איננו אומרים "אלוהים חזק". הטוּב של אלוהים אינו משהו שרירותי. כוחו של אלוהים משרת מטרה חשובה:

"עדה נא גאון וגובה, והוד והדר תלבש. הפץ עברות אפך וראה כל גאה והשפילהו. ראה כל גאה, הכניעהו והדוך רשעים תחתם. טומנם בעפר יחד, פניהם חבוש בטמון. וגם אני אודך כי תושיע לך ימינך" (פס' 10-14).

התשובה של אלוהים אינה רק: "אני חזק ולכן אני קובע", למרות שגם זה נכון. זו התשובה שאנחנו בדרך כלל נותנים למי שסובל. אנחנו אומרים: "אינני יודע למה זה קורה לך, אבל אלוהים יודע והוא קובע". אלוהים אמר לאיוב: "אני חזק ואני קובע, ויש סיבה טובה לכך שאני מפעיל את כוחי". אלוהים מפעיל את כוחו כדי להשפיל את הגאה וכדי לרומם את העניו. אם נסכם את תשובתו של אלוהים, נראה שהוא אינו אומר לאיוב: "אני צודק משום שאני חזק ולכן תפסיק לומר לי מה לעשות", אלא: "ראשית, יש מיליון דברים שאינך מבין דבר לגביהם, ושאני בראתי אותם ומקיים אותם ויודע עליהם הכול. לכן אין כל היגיון שתאמר לי איך לנהל את העולם שאינך יודע עליו דבר. אינך מבין כיצד לטפל בעולם ובאנשים, כי אתה אחד מהם ולא מי שברא אותם. שנית, הכוח שלי אינו נתון לגחמות ולשרירות לב. תפארתי באה לידי ביטוי בכך שאני בוחר לעזור לגאה להיות צנוע ולברך את העניו".

איוב היה צריך להבין שאלוהים חכם ממנו, יודע יותר וצודק יותר, ולהאמין לכתוב: "כי שמש ומגן ה' אלוהים, חן וכבוד יתן ה', לא ימנע טוב להולכים בתמים. ה' צבאות, אשרי אדם בוטח בך" (תהל' פ"ד 12-13).

איוב חוזר בתשובה

איוב סבל מאוד, ובסבלו הנורא פגש את אלוהים בדרך אינטימית, כפי שמעולם לא חווה. היכולת של איוב להתמודד עם סבלו הממושך נבעה מהחיפוש שלו אחר אלוהים, מהרצון שלו להבין ובעיקר לחזור בתשובה. כך עולה מפרק מ"ב. איוב נכנע לאלוהים בשלושה תחומים:

1. "ידעתי כי כול תוכל ולא יבָּצר ממך מזימה" (מ"ב 2). איוב הבין שאלוהים הוא ריבון וכל- יכול. הוא הבין שגם הצרות שבאו עליו וגם העובדה שסבלו נותר בעינו - הכול בא מידיו של אלוהים. מה שאיוב ידע בשעה שהצרות ניחתו עליו לא השתנה גם לאחר חודשים של סבל.

2. איוב ציטט את השאלה של אלוהים וענה עליה: " 'מי זה מעלים עצה בלי דעת?' לכן, הגדתי ולא אבין, נפלאות ממני ולא אדע" (פס' 3). איוב הבין שאלוהים חכם ממנו ושהוא באמת אינו יודע דבר. הוא בעצם חזר בו מטענותיו ובחר לסמוך על אלוהים.

3 איוב ציטט שוב את אלוהים ואחר כך השיב: " 'שמע נא ואנוכי אדבר, אשאלך והודיעני'. לשמע אוזן שמעתיך ועתה עינִי ראתך. על כן אמאס וניחמתי על עפר ואפר" (פס' 4-6). איוב הכריז שהוא הקשיב לאלוהים בתשומת לב, ולכן זכה לראותו ואף הבין שהוא בעצמו עפר ואפר. איוב חזר בתשובה וראה את הפער העצום בינו לבין אלוהים.

מה נוכל ללמוד מסיפורו של איוב?

אם אנחנו באמת רוצים לשרוד תקופות קשות (תקופות קשות עלולות להימשך זמן רב), עלינו ללמוד את הלקח שלמד איוב. הנה שש נקודות שעלינו לאמץ:

1.      עלינו להבין שאבל אינו סימן לחוסר אמונה או לחולשה. "ויקם איוב, ויקרע את מעילו ויגז את ראשו ויפול ארצה" (א' 20). שמחת הישועה עשויה להתגלות דווקא בעיצומו של בכי. ישוע התאבל על יוחנן המטביל. איוב השתחווה לאלוהים לא משום שעבודת אלוהים החליפה את האבל, אלא משום שהוא היה שרוי באבל. הבה נלמד מאיוב לבכות ביראת אלוהים ולשמוח ביראת אלוהים.

2.      עלינו להאמין בכל לבנו שאלוהים הוא ריבון מוחלט. "אלוהינו בשמים, כל אשר חפץ עשה" (תהל' קט"ו 3). הוא אינו מופתע ממה שקורה לנו ואינו נוהג בנו בשרירות לב. אין דבר שאלוהים רוצה לעשות ואינו יכול לעשות, או עושה בניגוד לרצונו. עלינו להתפלל שהוא ירשיע את לבנו כשאנחנו חוטאים, ושיפעל בנו על פי מידת הבנתו כדי למנוע מאתנו להתגאות.

3.      עלינו להאמין בכל לבנו שכל מה שאלוהים עושה הוא טוב, ולהתפלל שיפעל בנו בעוצמה ויטע בנו ביטחון. אלוהים תמיד טוב, והוא מקור שמחתנו. תארו לעצמכם מה היה קורה אילו הניח אלוהים לשטן לפגוע בחייו של איוב. נדמה לי שאיוב היה אומר: "כי טוב חסדך מחיים, שפתַי ישבחונך" (תהל' ס"ג 4).

4.      עלינו לחזור בתשובה בכל פעם שאנחנו מטילים ספק בכוחו של אלוהים, בטוב לבו או בצדקתו. עלינו להודות לאלוהים כשהוא משפיל אותנו, ולבקש ממנו שיעזור לנו להכיר בגדולתו.

5.      עלינו להסתפק ברצונו של אלוהים ולא להפוך למרירים. סבל, כמו שפע, יכול להיות ברכה או קללה - הכול תלוי בדרך שבה אנחנו מתייחסים למה שקורה בחיינו.

6.      בשעת סבל עלינו להתקרב לאלוהים משום שיתכן שזה הזמן שבו הוא יתגלה אלינו בדרך רעננה. איך עושים את זה? במקום להתעמק בסבל, עלינו להתעמק בדבר אלוהים. אינני אומר שעלינו להתעלם מהבעיות. כשיש בעיות צריך לטפל בהן. אינני אומר גם שהפתרון הזה יהפוך את הסבל לקל יותר. הגירוד של איוב לא פסק וילדיו לא קמו לתחייה. מי שחולה, מחלתו אינה נעלמת כשהוא קורא ומתפלל, אלא אם כן אלוהים בוחר להקל עליו. הנקודה היא שאלוהים ינחם אותנו וישתמש בסבל כדי להעמיק את אמונתנו ולהרחיק אותנו מהחטא. לכן עלינו להתפלל שכך הוא יעשה.
על כך בדיוק דיבר יעקב: "לשמחה גדולה חִשבו זאת, אחַי, כאשר אתם באים בכל מיני ניסיונות, שהרי יודעים אתם כי בחינת אמונתכם מביאה לידי סבלנות. אבל שתהא הסבלנות שלמה בפועלה, למען תהיו שלמים ובלא דופי ולא יחסר לכם דבר. איש מכם אם יחסר חוכמה, יבקש מאלוהים הנותן לכול בנדיבות ובלא גערה, ותינתן לו" (יעקב א' 2-5). האין זה נכון שהפסוקים הללו מתארים גם את חייו של איוב? רק כשהוא היה בתחתית הוא ביקש מאלוהים חוכמה, וגם קיבל אותה.

סיכום

1.      סבל אינו בהכרח תוצאה של עונש. לעתים, סבל הוא הדרך שבה אלוהים מעמיק את אמונתנו ומרחיק אותנו מהחטא.

2.      אין לנו כל זכות להטיל דופי באלוהים. הוא יודע יותר מאתנו, עושה יותר מאתנו וחזק מאתנו.

3.      כשאנחנו מבינים את גדולתו של אלוהים, אנחנו חייבים להודות שאנחנו עפר ואפר.

4.      אלוהים אינו צודק רק משום שהוא חזק, אלא בעיקר משום שהוא קדוש וטוב. כוחו של אלוהים משמש, בין היתר, כדי להגן עלינו מפני הגאווה.

5.      אלוהים הוא תמיד טוב ועלינו לאהוב אותו ואת רצונו.

6.      בשעת סבל אנחנו עשויים לפגוש את אלוהים. לכן עלינו להאזין לו - דרך דברו - להתפלל אליו. הוא אינו מבטיח שכשנעשה זאת הסבל יסתיים, אבל הוא כן מבטיח שיתן לנו חוכמה ויכולת להתמודד עם הכאב.