ויליאם טינדל

מאת איתן קשטן

ויליאם טינדל הקדיש את חייו לתרגום כתבי הקודש ועל כך הוגש נגדו כתב אישום שבו נטען שהוא כפר בתורת הכנסייה. בית המשפט קבע שטינדל אשם וגזר עליו עונש מוות. הוא נקשר לעמוד עץ, וסביבו הונחו חומרים דליקים. בעת שהבעירו את האש קרא טינדל בקול חזק: "אלוהַי, פקח את עיניו של מלך אנגליה", ואלוהים נענה לתפילתו

הרקע

לקראת סוף המאה ה-15, עיקר הפעילות בנושא תרגום כתבי הקודש לאנגלית נעשתה על ידי חסידיו של ג'והן וויקליף (1330-1384). למרות שהמלך אסר להפיץ עותקים בשפת העם, אנשים אלה היו נחושים בדעתם לספק לתושבי אנגליה את דבר אלוהים בשפת אמם. הכנסייה הידרדרה אז מאוד מבחינה מוסרית, ורבים מהמאמינים דרשו שינוי.

באותה תקופה החלו אנשים ללמוד יוונית עתיקה, בלי שידעו שעובדה זו ציינה שחר של יום חדש. בשנת 1499 הגיע לאוניברסיטת אוקספורד תאולוג הולנדי ידוע, יליד רוטרדם - ארסמוס דזידריוס שמו. ארסמוס היה משכיל בעל שם, אבל הוא לא הכיר כלל את השפה היוונית. שניים מהפרופסורים באוניברסיטה עודדו אותו ללמוד את השפה. המרצה ליוונית עתיקה נהג ללמד את איגרותיו של שאול בשפה היוונית שבה הן נכתבו. הרצאותיו נחשבו למלאות חיים בעיני הסטודנטים.

מאמציו של ארסמוס ללמוד יוונית נשאו פרי. בשנת 1516 פורסמה בבזל שבשווייץ הברית החדשה ביוונית, כשארסמוס היה העורך הראשי של המהדורה.

טינדל - ההכנות

לא ידוע לנו הרבה על שנותיו הראשונות של טינדל. אנחנו יודעים שהוא למד באוניברסיטת אוקספורד, ובנוסף לתאולוגיה למד מוסיקה, גאומטריה, לוגיקה ומקצועות אחרים. במסגרת לימודיו הוא התעמק גם ביוונית, ולמעשה התעניין בשפה זו יותר מאשר בתאולוגיה.

בעת לימודיו באוניברסיטה נהג טינדל ללמד במפגשים ובהם דיבר על הרפורמציה שזעזעה אז את גרמניה. את הקבוצה ארגן תומס בינלי, שחזר בתשובה לאחר שלמד יוונית וקרא את הברית החדשה בשפת המקור.

מאוחר יותר שכרה משפחה עשירה את שירותיו של טינדל, והוא החל ללמד את ילדיהם. בתקופה זו הוא גילה שוב עניין בבשורה, ולאט לאט זכה להכרה ביכולתו ללמד ובהתמצאות הנרחבת שלו בכתבי הקודש. האנשים שאצלם הוא עבד שמו לב לכך, והחלו להזמין שכנים וחברים לדיונים תאולוגיים בנוכחותו. אחד האורחים כעס מאוד על טינדל, משום שהציג תורה שונה מזו של הכנסייה ואף האשים אותו בכפירה.

באחת האספות קם האיש ואמר: "די כבר לצטט מתורת אלוהים, די לנו בתורת האפיפיור". טינדל ענה בלהט: "אני בז לתורת האפיפיור. אם אלוהים יעניק לי מספיק שנים עלי אדמות, אגרום לכך שבן איכרים צעיר יכיר את כתבי הקודש טוב ממך". לא הייתה זו תשובה חסרת נימוס מצדו של טינדל, אלא ביטוי אמיתי של רצונו העז לראות כל איש קורא את כתבי הקודש ולומד אותם בעצמו.

טינדל החליט לתרגם את כתבי הקודש אך הבין שלא יוכל לעשות זאת בעיירה קטנה, והחליט לעבור ללונדון. הוא קיווה שאחד הבישופים יספק לו מגורים ודמי כיס, אבל לא כך היה. כדי לפרנס את עצמו הוא החל ללמד באחת הקהילות המקומיות. כעבור זמן-מה פגש באיש עסקים שמכר ורכש סחורות ברחבי אירופה. האיש, המפרי מונמאות, הפך לידיד קרוב של טינדל. הוא תמך בו מבחינה כלכלית ומאוחר יותר אף עזר להבריח לאנגליה את התרגומים שהכין טינדל.

באנגליה גברה ההתנגדות לעבודתו של טנדייל, ולראשונה בחייו הוא הבין שהכנסייה אינה מעוניינת לאפשר להמונים לקרוא את כתבי הקודש בשפתם. הוא החליט לברוח מאנגליה, ולהבריח אליה עותקים מהתרגומים שהכין. באותה תקופה הוצאו להורג באנגליה הורים שלימדו את ילדיהם לדקלם באנגלית את עשרת הדיברות ואת תפילת האדון.

תקופת ההברחות

טינדל סיים את תרגום הברית החדשה, והחל להבריח עותקים ממנה לתוך אנגליה. ידידו הסוחר נהג להחביא את הספרים במְכולות המטען שהעביר, בחביות קמח ובעוד שיטות שונות ומשונות. מאוחר יותר קבע טינדל את מקום מושבו באנטוורפן שבבלגיה. שם הוא למד עברית והחל לתרגם את התורה לאנגלית. טינדל למד עברית במהירות מדהימה, ומתרגומיו ברור שהבין אותה היטב.

השלטונות באנגליה רתחו מזעם, וכל משלוח שנתפס על ידם נשרף לעיני כול במרכזי הערים. כשטינדל שמע על כך, הוא אמר: "כשראיתי שהם שורפים את הספרים, הבנתי שאם יוכלו ישרפו גם אותי".

יום אחד שמע שרודפיו איתרו את מקום המחבוא שלו. הוא לקח את התרגומים שעבד עליהם, עלה על אונייה שהפליגה להמבורג וברח מבלגיה. טינדל הודה לאלוהים על שהציל את חייו ואת עבודתו. בדרכם, מול חופי הולנד התחוללה סערה גדולה. האונייה נחבטה בסלעים וכל הנוסעים נאלצו לקפוץ למים הקפואים ולשחות לחוף.

טינדל עמד על החוף והתבונן באונייה המתנפצת על הסלעים. הוא הבין שכל העבודה שהשקיע בשלוש השנים האחרונות ירדה לטמיון. בו במקום הוא החליט לחדש את מלאכת התרגום, נסע להמבורג ותרגם מחדש את חמשת חומשי התורה. כשסיים, חזר בחשאי לבלגיה והמשיך להבריח עותקים לאנגליה.

בתקופה שבה שהה באנטוורפן קרה משהו מעניין. הבישוף האנגלי טנסטול, שהיה ממונה על הטיפול בספרים שהוברחו לאנגליה, הגיע לביקור באנטוורפן. הוא שמע שניתן לרכוש בעיר עותקים של הברית החדשה באנגלית, וחשב שאם ירכוש כמות גדולה, ימנע מהספרים האלה להגיע בסופו של דבר לאנגליה. איש עסקים שנון, שהיה ידיד של טינדל, פגש את טנסטול והציע לו לרכוש כמות גדולה של ספרים, במחיר גבוה פי ארבעה מהמחיר הרגיל. טנסטול הסכים. הוא רק לא ידע שטינדל משלים את הגרסה המתוקנת של הברית החדשה, ושממילא לא התכוון להבריח את הספרים הללו. כך מימנה הכנסייה עצמה את הפקת הגרסה המעודכנת יותר.

הבגידה הגדולה

לאחר ששב מהמבורג לאנטוורפן הכיר טינדל איש עשיר שסיפק לו מיטה חמה, מזון ומשרד כדי שימשיך במלאכת התרגום. יום אחד פגש טינדל את הנרי פיליפס, בנו של סוחר בלגי ידוע. הנרי וטינדל הפכו לחברים, והנרי עודד את טינדל להאיץ את קצב התרגום. באחד הערבים הזמין הנרי את טינדל לארוחת ערב. בדרכם למסעדה הוא הוביל את ידידו לסמטה אפלה, שם המתינו נציגים של הממלכה האנגלית. הם תפסו את טינדל והשליכו אותו לצינוק בטירת וילוורד. רק אז הבין טינדל שהנרי בעצם היה מרגל מטעם השלטונות האנגליים. את שארית ימיו, כ-15 חודשים, עשה טינדל בבית הכלא.

טינדל ידע שאין סיכוי שיקבל עזרה כלשהי ממלך אנגליה, הנרי השמיני. תואר הכהונה נלקח ממנו והוא הואשם בכפירה. במהלך שהותו בכלא הוא כתב מאמר על נושא הישועה, תחת הכותרת "הישועה בחסד בלבד".

למרות המאסר הקשה טינדל לא התייאש. הוא רק הצטער שלא הספיק לתרגם כשליש מהתנ"ך. התנאים בצינוק היו איומים. התא שרץ עכברושים וחרקים, ובכל יום התעללו בו סוהריו. הם נהגו להכות אותו ולדרוש ממנו שיתכחש למשיח ולכתבי הקודש, אך הוא סירב בתוקף. אבל גם בתנאים הקשים האלה הייתה קרן אור: אחד הסוהרים התרשם מאוד מנאמנותו של טינדל ואף חזר בתשובה.

נגד טינדל הוגש כתב אישום, ובו נטען שהוא כפר בתורת הכנסייה והסית את המאמינים משום שטען שאינם זקוקים לכוהני דת כדי להיוושע. אבל טינדל ביסס את כתב ההגנה שלו על כתבי הקודש עצמם ועל מאמרו "הישועה בחסד בלבד".

בית המשפט קבע שטינדל אשם וגזר לו עונש מוות. ב-6 באוקטובר 1536 נלקח טינדל לכיכר העיר. הוא נקשר לעמוד עץ, וסביבו הונחו חומרים דליקים. ראשי הכנסייה והשלטונות ישבו בשורות הראשונות, על כיסאות מרופדים שהיו שמורים לאורחי הכבוד. המון רב בא לצפות בהוצאה להורג. בעת שהבעירו את האש קרא טינדל בקול חזק: "אלוהַי, פקח את עיניו של מלך אנגליה". רבים התרשמו מאוד מהדרך שבה מסר טינדל את נפשו לאלוהיו.

מותו לא היה לשווא

תפילתו של טינדל נענתה. פחות משנתיים אחר כך התיר הנרי השמיני להדפיס ולהפיץ את תרגומיו של טינדל. המלך ציווה שבכל כנסייה ברחבי הממלכה יהיה ספר בריתות באנגלית. מטרת חייו של טינדל הוגשמה, ותושבי אנגליה זכו לקרוא את כתבי הקודש בשפת אמם. בשנים שאחר כך נערכו תרגומים רבים, שהתבססו על התרגום של טינדל. החשוב ביותר ביניהם הוא "תרגום המלך ג'יימס", שמשמש גם בימינו. היום כולנו נהנים מהחופש לקרוא את כתבי הקודש בשפתנו, אבל עלינו להבין שאנחנו יכולים לעשות זאת בזכות נאמנותם של אנשים כמו טינדל, שעמדו על זכותם של בני עמם לקרוא את כתבי הקודש בעצמם.

כתב האישום נגד טינדל

1.      הנאשם טוען שהצדקה מושגת באמונה בלבד.

2.      הנאשם טוען שכדי להיוושע די להאמין בסליחת החטאים ולאמץ את החסד שמציעה הבשורה.

3.      הנאשם טוען שמסורת של בני אדם אינה מחייבת את המצפון אלא אם כן התעלמות ממנה פוגעת בזולת.

4.      הנאשם מתכחש לחופש הבחירה.

5.      הנאשם מתכחש לאמצעי הטיהור של הכנסייה.

6.      הנאשם טוען שהקדושים והבתולה אינם מתפללים עבורנו.

7.      הנאשם טוען שאל לנו להתפלל אל הקדושים או אל הבתולה ולבקש את עזרתם.

מתוך מכתב ששלח ויליאם טינדל מבית הכלא

אני מאמין שאתה ער להחלטות שהתקבלו בענייני. לכן אני מתחנן, אדוני, בשם ישוע המשיח, שאם עלי להישאר כאן בטירת וילוורד גם למשך החורף, בקש מה"רוכש" (האחראי על האסירים) שמחזיק ברכושי שישלח אלי אחדים מהדברים השייכים לי. ביחוד כובע חם, משום שאני סובל מאוד מהקור בראשי ומנזלת אין-סופית שהתגברה מאוד מאז שאני נמצא בתאי. גם מעיל חם, משום שאני רזה מאוד ואם אפשר גם פיסת בד שאוכל לכסות בה את רגלַי. המקטורן שברשותי התבלה לחלוטין וכך גם החולצה שאני לובש. בין חפצַי שאצל ה"רוכש" ישנה חולצת צמר - אנא בקש ממנו שיהיה טוב לב וישלח לי אותה. וגם, יש אצלו חותלות שעשויות מבד עבה ומצנפות לילה. אני משתוקק גם לאישור להדליק נר בשעות הערב, משום שאין זה נעים לשבת בחשכה.

אבל יותר מהכול אני מתחנן שתבקש עבורי רחמים, ושתפציר ב"רוכש" שיאפשר לי לקבל את כתבי הקודש שלי בעברית, את ספר הדקדוק העברי ואת המילון העברי, כדי שאוכל לנצל את הזמן וללמוד. זכור שזכית ביקר מכול, בישועת נפשך. אם העניין שלי יבוא לידי סיום לפני בוא החורף, פשוט אתאזר בסבלנות ואכנע לרצון אלוהים לתפארת אדוני ישוע המשיח וחסדו. אני מתפלל שרוחו תנחה את לבך, אמן.