תפארת המשיח כיצוג של אלוהים

מתוך הספר "תפארת המשיח" מאת ג'והן אוון

לא נוכל להידמות לישוע אם לא נכיר את תפארתו, שהיא צלם תפארתו של אלוהים האב

תפארת המשיח היא התפארת שישוע קיבל מהאב (יוח' י"ז 24).

המשיח הוא ההתגלות המושלמת של האב – זהו אחד הדברים העיקריים שאנחנו לומדים אודותיו. ההתגלות הזאת ניתנה לתועלת הקהילה, שהרי אלוהים "הִגיה אור בלבנו להאיר דעת על אודות כבוד אלוהים אשר בפניו של המשיח" (קור"ב ד' 6).

תפארתו של אלוהים כוללת הן את תכונותיו והן את מעשיו ותוכניותיו. הדרך היחידה שבה נוכל להכיר את תפארת אלוהים היא על פי כבודו, שמתגלה בפניו של ישוע, משום ש"כבוד המשיח... הוא צלם האלוהים" (פס' 4). ישוע הוא "זוהר כבודו וצלם עצמותו" של האב (עבר' א' 3), הוא ה"צלם של האלוהים הבלתי נראה" (קול' א' 15).

ישוע מפואר בראש ובראשונה משום שהוא ההתגלות המושלמת של טבעו של אלוהים ושל רצונו. ללא ישוע לא היינו יודעים דבר אודות אלוהים, משום שהוא היה נשאר לנצח בלתי נראה. לא היינו זוכים לראות את אלוהים, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא: "את האלוהים לא ראה איש מעולם. הבן היחיד, הנמצא בחיק האב, הוא אשר הודיעוֹ" (יוח' א' 18).

ישוע, אלוהים הבן, הוא צלם אלוהים האב. הוא והאב הם אחד, ושניהם קיימים במהות אלוהית אחת (י"ד 10). יתר על כן, ישוע נמצא עם האב והוא גם הצלם של האב (יוח' א' 1 ; קול' א' 15; עבר' א' 3). כשנטל על עצמו דמות עבד, כשהיה לאדם, הוא הפך למי שמייצג את אלוהים בפני הקהילה, ורק דרכו אנחנו יכולים להבין את גדולתו האמיתית של אלוהים ושל מעשיו (קור"ב ד' 6). בלי המשיח אלוהים היה עדיין בלתי נראה, ולא היינו יכולים לחזות בתפארתו.

האב נתן את התפארת לישוע, ואנחנו יכולים להבחין בה באמונה. רק ישוע מאפשר לבני אדם לראות את תפארתו של האב, ובלי ישוע הייתה האנושות כולה שרויה בחשכה.

הבסיס לאמונה המשיחית, הסלע שעליו בנויה קהילת המאמינים, היסוד לתקוותם של המשיחיים, הביטחון בחיי הנצח, נובעים כולם מההתגלות של אלוהים במשיח. אילו נכשל המשיח, אור העולם היה כבה וכולנו היינו שרויים בחשכה כבדה. אבל היות שהסלע יציב, המאמינים בטוחים ונוחלים חיי עולם.

המשיח מפואר משום שהוא הצלם של אלוהים האב. מי שאינו מסוגל לראות באמונה את תפארתו של המשיח, אינו שייך לו. אנשים כאלה אינם עובדים אותו, אלא אל שהוא פרי דמיונם. מי שאינו רואה את ישוע כמי שמייצג את תפארתו של אלוהים, אינו מאמין כלל. כאלה היו היהודים והגויים בקהילה שבקורינתוס. הם לא יכלו, לא רצו ולא השכילו לראות את תפארת אלוהים בישוע, משום שלא האמינו בו (קור"א א' 21-25). מי שאינו רואה במשיח את החוכמה, הכוח והתפארת של אלוהים, ואת יתר תכונותיו, ומי שאינו מבין שישוע הוא הדרך היחידה לישועה, אינו מאמין כלל.

מהות האמונה היא לפאר את אלוהים (רומ' ד' 20). אבל לא נוכל לפאר אותו ללא התגלות של תכונותיו המפוארות, ואלה מתגלות לנו בישוע המשיח ובו בלבד.

רק דרך ישוע אנחנו יכולים לפאר את אלוהים כראוי. לכן המטרה העיקרית של השטן הייתה ועודנה לעוור את עיני האנשים, "לבל יזרח עליהם אור הבשורה של כבוד המשיח אשר הוא צלם האלוהים" (קור"ב ד' 4). הוא מנסה בדרכים שונות לאחוז במעמדו כ"אל העולם הזה". בעזרת כוחות על-טבעיים וחוכמה מדומה הוא מנסה לטעת דעות קדומות במוחם של אנשים. הוא מנסה להסיט אותם מאור הבשורה של כבוד המשיח, ומהעובדה שישוע הוא ההתגלות המושלמת, האמיתית והיחידה של צלם אלוהים. העיוורון בחייהם של המאמינים מוסר רק בזכות כוחו של אלוהים. שאול השליח אמר ש"האלוהים האומר 'יופע אור מחושך' - הוא הִגיה אור בלבנו להאיר דעת על אודות כבוד אלוהים אשר בפניו של המשיח" (קור"ב ד' 6). אלה שאינם מאמינים, אלה שמתכחשים לעובדה שישוע הוא אלוהים במלוא מובן המילה ואדם במלוא מובן המילה, יאבדו בחשכה הנוראה. אם ישוע הוא רק אדם, הוא אינו יכול לייצג את תפארת אלוהים משום שיצור נברא אינו יכול לייצג את אלוהים באמת.

החטא אופף את מוחם של בני האדם בעלטה, והם אינם יודעים דבר אודות טבעו האמיתי של אלוהים. הם אינם מכירים אותו ומעולם לא ראו אותו. אבל אלוהים הבטיח: "הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים, ועלייך יזרח ה' וכבודו עלייך יֵראה" (ישע' ס' 2).

לפילוסופים בעת העתיקה היו מחשבות רבות אודות אלוהים. אותם פילוסופים התיימרו להיות החכמים ביותר (רומ' א' 22). אבל העולם, למרות חוכמתו הרבה, אינו מכיר את אלוהים. שאול הגדיר את אותם פילוסופים ואמר שהם "ללא אלוהים בעולם" (אפס' ב' 12).

הם היו בעצם אתאיסטים משום שלא היה דבר שידריך אותם אל אלוהים. הם נשענו רק על מחשבותיהם ורעיונותיהם הפרועים (רומ' א' 21). הדבר היחיד שהם יכלו לעשות הוא לגשש באפלה, בניסיון למצוא את אלוהים (מה"ש י"ז 27).

למעשה, הרעיונות החכמים ביותר שהיו להם אודות דברים בלתי נראים לא הצליחו להגן עליהם מפני עבודת אלילים, חוסר מוסר וחטאים אחרים. שאול מדבר על כך באיגרת לרומים א' 18-32.

אנשים עלולים לטעון שיש אור בלבם, שיכולת המחשבה וההיגיון הבריא עשויים לעזור להם להכיר את אלוהים ולנהל את חייהם על פי רצונו. אבל בלי התגלות מאלוהים עצמו, הם אבודים כמו אותם אנשים שתיאר שאול.

על רקע האפלה ששוררת בעולם והבּוּרות בכל מה שקשור לאלוהים, ישוע הוא האור של העולם שמאיר את לבותיהם של המאמינים, ורק בו יש אור. הוא "שמש צדקה".

הבורות של בני האדם בנוגע לאלוהים היא הסיבה לחטא בעולם, ועל כך מבסס השטן את מלכותו. הוא מרומם את עצמו על רקע החשכה, ומציב את עצמו במקום אלוהים כמי שראוי להערצה ולסגידה. לכן הוקרבו למענו קורבנות (קור"א י' 20; ויק' י"ז 7; דבר' ל"ב 17; תהל' ק"ו 37; גלט' ד' 8). לכן הוא מניף את שרביט מלכותו במוחם של בני המרי.

בּוּרות היא שורש כל רע. בגלל הבורות קמו האלילים שאלוהים השמידם במבול בימי נוח. בגללה הביאו תושבי סדום ועמורה על עצמם אש משמים. אפשר לומר שכל התחלואים שקיימים בקרב האנושות בימינו, המלחמות, חוסר היושר, האסונות השונים וכדומה - כולם נובעים מהבורות שלנו לגבי אלוהים.

כולנו צאצאים של אנשים שבחרו לשמש ככלי שרת לשטן. רק בחסד זרחה עלינו השמש ונגה עלינו אור אלוהים. אלוהים היה רשאי, ובצדק, להניח לנו ללכת בדרך האבדון, להותיר אותנו בעיוורוננו כפי שהיו אבותינו. אבל בחסדו, ועל פי רצונו, הוא שחרר אותנו מהאפלה ונתן לנו אור מופלא.

אלוהים מתגלה במשיח

בימי התנ"ך התגלה אלוהים דרך דברו ודרך הדינים והמצוות שהוא ציווה על עמו לציית להם. התפארת הזו הייתה נחלתו של עם ישראל בלבד: "מגיד דבריו ליעקב, חוקיו ומשפטיו לישראל. לא עשה כן לכל גוי" (תהל' קמ"ז 19-20). עם ישראל אומנם הכיר את אלוהים, אבל לא זכה להתגלות מלאה, אלא רק למעורפלת (שמות כ' 21; דבר' ה' 22; מל"א ח' 12; דהי"ב ו' 1). אלוהים השאיר אותם בערפל כדי שיכירו בחסרונותיהם. רק במשיח אנחנו יכולים לראות בבירור שאלוהים הוא אור ושאין בו חושך.

באותם ימים יכלו המאמינים לראות רק מעט מאורו של אלוהים, רק אור דמדומים. שמש הצדקה זרחה במלוא אורה ויופייה רק כשבן אלוהים הופיע בבשר. כשישוע, אלוהים עצמו שהתגלה בבשר, בא וחשף את האמת אודות האלוהים האחד בעל שלוש האישויות, התגלתה תפארתו של אלוהים. אורו של אלוהים גירש כל צל ששרר בקרב המאמינים, ואף האיר את העולם, ומאז איש אינו יכול עוד להצטדק (יוח' א' 5, 14, 17-18).

המשיח הביא לעולם את תפארתו של אלוהים, וכדי לחזות בה עלינו ללמוד להביט בפניו. אלוהים הרי אמר: "פנו אלי והיוושעו" (ישע' מ"ה 22). אבל מה אנחנו רואים כשאנחנו מביטים אל ישוע? האם אנחנו רואים בו את צלם האלוהים הבלתי נראה? את מי שמייצג את טבעו של אלוהים ואת רצונו? האם אנחנו רואים בו את האב, כך שאיננו צריכים עוד לומר את מה שאמר פיליפוס: "אדונִי, הראה לנו את האב" (יוח' י"ד 8)? כשאנחנו רואים את המשיח, אנחנו בעצם רואים את אלוהים וחוזים בתפארתו - בתפארת שאנחנו משתוקקים ומשתדלים לראות. אם איננו רואים אותה, סימן שאנחנו עדיין שרויים בחשכה ושאיננו רואים דבר, גם אם נדמה לנו שאנחנו מבחינים באור.

דוד המלך התפלל: "אלוהים, אלי אתה, אשחרך, צמאה לך נפשי, כמה לך בשרי בארץ צייה ועייף בלי מים. כן בקודש חזיתיך לראות עוזך וכבודך" (תהל' ס"ג 2-3). בתקופת התנ"ך, כבוד אלוהים נראה בקודש הקודשים ואיש לא העז להתקרב אליו. עלינו להעריך את העובדה שהיום "כולנו בפנים מגולים רואים במראה את כבוד ה' " (קור"ב ג' 18).

גם משה כמה לראות את תפארת אלוהים, וביקש: "הראני נא את כבודך" (שמות ל"ג 18). הוא הבין שניתן להגיע למנוחה, לברכה ולסיפוק מושלמים רק כשחוזים בתפארת אלוהים. אם נבין נכונה את הברכה שמצפה לנו, גם אנחנו נִכמַה לחזות עוד ועוד בתפארת אלוהים. השאלה היא כיצד, שהרי ברור שלא נוכל לעשות את זה בכוחות עצמנו.

רק במשיח יש לנו מושג אודות תפארתו של אלוהים. האב מינה את ישוע כנציג של תפארתו (יוח' א' 18, י"ד 7-10; קור"ב ד' 6; קול' א' 15; אפס' ג' 4-10; עבר' א' 1-3). כבודו של האב משורטט היטב על ידי ישוע בחוכמה ובאהבה.

תפארת אלוהים וחוכמתו של האב

חוכמה בלתי מוגבלת היא אחד הביטויים הבולטים של תפארת אלוהים. הדרך שבה תפארת אלוהים באה לידי ביטוי בבריאה ובעיקר במשיח, היא פרי של תכנון חכם מצדו של בורא העולם. מכיוון שחוכמה כזאת נובעת מטבעו של אלוהים, לא נוכל להבין אותה, ונותר לנו רק להעריץ את אלוהים ולהשתאות נוכח כבודו. אומנם איננו יכולים להבין את חוכמת אלוהים, אבל אנחנו יכולים להכיר אותה בזכות מעשיו. ובין יתר מעשיו, המפואר ביותר הוא מעשה הישועה, כפי שאמר שאול (אפס' ג' 9-10).

כל אוצרות החוכמה הזו נסתרים מעיני כול, אך גלויים במשיח. המאמינים רואים אותם בישוע, ואלה שאינם מאמינים אינם רואים אותם כלל (קור"א א' 22-24). כשאנחנו רואים את תפארתו של אלוהים במשיח, אנחנו רואים גם את תפארתו של המשיח עצמו, את התפארת שהוא קיבל מהאב. בתפארת זו מתגלה חוכמתו של אלוהים בשיא עוצמתה. כשהאב שלח את ישוע, הוא נתן לו תפארת גדולה יותר מזו שיש לבריאה כולה. לעומת המשיח, הבריאה מבטאת רק שמץ מתפארתו של אלוהים. די אם נראה כיצד השתמשו בני האדם לרעה בבריאה, כדי שנבין עד כמה אנחנו זקוקים להתגלות תפארתו של אלוהים בישוע. המאמינים שחוזים בתפארת הזאת "ששים בשמחה מפוארה ועצומה" (פטר"א א' 8).

תפארת אלוהים ואהבתו של האב

גם אהבה היא ביטוי לתפארת אלוהים. יוחנן אמר ש"האלוהים הוא אהבה" (יוח"א ד' 8). זוהי התגלות נפלאה של טבעו של אלוהים. האהבה מנצחת קנאה, שנאה, רשעות ונקמה, זעם, אכזריות, התנשאות, וחטאים נוספים שנובעים ממעמקי הנפש. כל אלה אינם שייכים לאלוהים משום שאלוהים הוא אהבה. אבל כיצד נחזה בתפארת אלוהים שבאה לידי ביטוי באהבה? נסתרות הן דרכי אלוהים, ואפילו החכמים שבפילוסופים רואים תמונה מעוּותת של אהבתו. בדרך כלל, כשאנשים חושבים על אהבתו של אלוהים, הם חושבים על אהבה שטחית שמוכנה להתעלם מחטאיהם.

מעניין שדווקא הדאגה של אלוהים מונעת מאתנו לראות כראוי את אהבתו. אנחנו נוטים לשכוח שלמרות שאלוהים אוהב, הוא גם ישפוט את אלה שאינם מאמינים וישפוך את כעסו הצודק על החוטאים. אם כך, איך נוכל לחזות בתפארתו של אלוהים, שבאה לידי ביטוי באהבתו? יוחנן משיב: "בזאת נגלתה אהבת אלוהים בָּנו, בעובדה שאלוהים שלח את בנו יחידו לעולם למען נחיה בזכותו" (יוח"א ד' 9). זוהי העדות הבטוחה ביותר לכך שאלוהים הוא אהבה. טבעו של אלוהים מתגלה לנו במעשיו של בן האלוהים, באישיותו ובתפקידיו. אילולא עשה ישוע את מה שעשה, לא היינו מכירים את אהבתו של אלוהים.

ישוע מייצג באופן נפלא, ראוי ומושלם את אהבתו של האב. מי שאינו מכיר בתפארת המשיח, בהכרח אינו מכיר גם בתפארתו של אלוהים. הוא אינו מכיר את האב וגם לא את הבן. הוא אינו מכיר את אלוהים משום שהוא מתכחש לטבעו ולדרך שבה הוא בחר לגלות את כבודו. הוא אינו מכיר את המשיח משום שהוא אינו מסוגל לראות בו את כבודו של אלוהים. כך שגם אם מישהו רואה את אהבתו של אלוהים באה לידי ביטוי בטבע או בכל דבר אחר, אין לו תמונה מלאה, ואין לו הוכחה חותכת לאהבתו של אלוהים. בלי המשיח איש אינו יכול להבין את אהבתו של אלוהים.

הבט אל תפארת המשיח!

כל הדברים האלה הם סוד, שטמון בחוכמתו של אלוהים. מי שאינו חי מבחינה רוחנית אינו יכול להבין את הסוד הזה: "האדם הנפשי אינו מקבל את דברי רוח אלוהים, שכן סכלות הם בעיניו. גם אין הוא יכול לדעת אותם, משום שהם נבחנים באופן רוחני" (קור"א ב' 14). אם אתם רואים את תפארת המשיח ומבינים שרק בו תוכלו להתקדש ולמצוא נחמה, ואם אתם מבינים שרק אם אתם רואים את תפארתו היום, תוכלו לראות אותה גם בעתיד, חשבו על מה שהתפארת הזאת מייצגת. חשבו על העובדה שהתפארת שאתם רואים מייצגת את תפארתו של האב.

אנחנו יכולים להכיר את אלוהים, ביחוד את חוכמתו, אהבתו, טוב לבו, חסדו ורחמיו, והרי באלה תלוי עתידנו. כל התכונות האלה מתגלות לנו במלוא תפארתן בישוע המשיח. לכן אין זה פלא שהוא מפואר בעיני מאמיניו.

הרבה דתות אחרות, למשל האסלאם, רואות בישוע רק מורה שאלוהים שלח כדי לגלות את רצונו וכדי ללמד את בני האדם כיצד יש לעבוד אותו. ישוע אכן היה המורה בהֵא-הידיעה. אבל אין זו הסיבה היחידה לבואו. דתות אחרות אינן רואות בישוע את ההתגלות האמיתית היחידה של תפארת אלוהים. בגלל בּוּרות או בגלל מרדנות, דתות אלה דוחות את אלוהותו המושלמת או את אנושיותו המושלמת, ובכך מתעלמות מתפארתו.

אני רוצה לשאול את אלה שמוחם קשוב לעניינים רוחניים: מדוע אתם אוהבים את ישוע המשיח? מדוע אתם בוטחים בו? מדוע אתם מכבדים אותו? מדוע אתם רוצים לשהות לצדו במלכותו? אם זה משום שאתם חוזים באמונה בתפארת המשיח ומצפים בכיליון עיניים לראותה במלואה, אני מאמין שהוא באמת יקר מאוד בעיניכם.

זוהי זכות וחובה להכיר בתפארת המשיח. למרבה הצער, רבים היום מתעלמים מחובה זו. ישוע אמר לפרושים שלמרות שלכאורה הם עבדו את אלוהים, אמונתם נבעה מגאווה והם בכלל לא הכירו את אלוהים. לא הייתה להם יכולת רוחנית לראות את כבודו שעליו הם הִרבו לדבר. הדבר נכון גם לגבינו. למרות שאנחנו טוענים שאנחנו מכירים את המשיח, רק מעטים מאתנו באמת רואים את תפארתו, משתנים והופכים יותר ויותר דומים לו.

רבים מדברים על הצורך להשתנות ולהידמות לישוע, ומנסים לחקות את התנהגותו, אבל איש לא יצליח בכך אם לא יראה באמונה את תפארתו. האמת היא שאנחנו לוקים בחסר בעניין הזה, ורבים מאתנו חשים שהמחשבות על תפארת המשיח אינן מעשיות, או שהן נעלות מדי עבורם. אבל האמת היא שאנחנו מתקשים פשוט משום שאיננו רוחניים מספיק.

אילו חזינו בקביעות בתפארתו של המשיח, חיינו עם אלוהים היו מתוקים ונעימים יותר, האור הרוחני שלנו היה בוהק יותר וכוחנו לגדול באמונה היה גובר. חיינו היו משקפים את תפארתו של המשיח, והמוות לא היה מפחיד אותנו כלל.

האם המשיח מפואר בעינינו? האם בתפארתו אנחנו רואים את אביו? האם אנחנו הוגים מדי יום בחוכמתו, אהבתו, חסדו, טוב לבו, קדושתו וצדקתו של אלוהים, כפי שהיא מתגלה לעינינו במשיח? האם אנחנו מבינים שנזכה לראות את תפארתו ושזוהי ברכה נצחית? האם האור שגלוי לנגד עינינו כעת גורם לנו לשאוף עוד יותר ליום שבו נראה את תפארתו במלוא הדרה?

מישהו עלול לומר: "אינני מבין את הדברים האלה והם אינם מעסיקים אותי בכלל". אבל כתבי הקודש אומרים בבירור שישוע הוא "צלם של האלוהים הבלתי נראה" (קול' א' 15), שמי שרואה אותו רואה את האב, שאלוהים "הגיה אור בלבנו להאיר דעת על אודות כבוד אלוהים אשר בפניו של המשיח" (קור"ב ד' 6). זוהי אחת האמיתות שבבסיס הבשורה. אם מישהו אינו מבין אותה או אינו מאמין בה, גם האמיתות האחרות לא יועילו לנפשו.

אור האמונה ניתן לנו כדי שנוכל לחזות בתפארתו של אלוהים במשיח (קור"ב ד' 6). אילולא נתן לנו אלוהים את האור הזה, סוד תפארתו של המשיח היה נסתר מעינינו. אבל ברגע שאלוהים גילה לנו את תפארת המשיח, הוא גילה לנו גם את התפארת שלו במשיח. כך מתחדש צלמו של אלוהים בנו ואנחנו הופכים דומים לישוע.

מי שחושב שהמשיחיים אינם צריכים לעמול כדי לגדול באמונה ולהידמות למשיח, אינו מכיר את המשיח או את הבשורה. הוא גם אינו אח לאמונה ואינו חלק מקהילת המשיח. זהו קו מנחה לכל משיחי, וזה ההבדל בינינו לבין עובדי האלילים. מי שאינו מאמין שישועתו מבוססת על אמונה בלבד ועל התגלות התפארת של אלוהים במשיח, אינו משיחי כלל. התעלמות מהאמיתות האלה שומטת את הקרקע שעליה עומדת האמונה המשיחית. לכן עלינו לטפח יום-יום את אמונתנו ואת ההכרה בהתגלות תפארתו של המשיח.

עצות מעשיות

הנה כמה עצות לאלה שעדיין אינם מכירים את תפארת המשיח, אבל גם אינם מתכחשים לה במודע:

1. זכרו שאין ברכה גדולה יותר בחיינו מהיכולת לחזות בתפארתו של אלוהים. כדי לראות אותה עלינו לחזות בתפארת המשיח. היא האור שמאיר במלכות אלוהים. היא הטעם הראשון שנטעם מתפארת אלוהים, שנראית בשלמותה במקום שהוא הכין עבורנו, המקום שבו נכיר את האב ואת הבן (יוח' י"ז 3). אם לא תבינו שזוהי הברכה הגדולה ביותר, לא תוכלו ליהנות ממנה. עלינו לשאוף לכך בכל מאודנו.

2. הברכה הגדולה הזו היא גם סוד, שכדי להבינו וליישמו נדרשת חוכמה רוחנית רבה (קור"ב ד' 4). בשר ודם אינם יכולים לגלות לנו את האמת הזו. אנחנו חייבים ללמוד אותה מאלוהים (יוח' א' 12-13; מתי ט"ז 16-17). גם אם נקבל הסבר מלומד, לא נוכל להבין אותה.

איש מאתנו אינו חושב שיוכל ללמוד כלכלה בלי עזרה של מומחים בנושא. קל וחומר שלא נוכל לרכוש יכולת רוחנית ולהבין את סודותיו של אלוהים אם לא נשקיע כל מאמץ ולא נבקש את עזרתו. לכן חשוב ביותר שנתפלל על כך בלהט. התפללו שאלוהים "יאיר עיני לבבכם לדעת מהי התקווה הצפונה בקריאתו, מה עתירת כבוד נחלתו" (אפס' א' 18). התפללו "שאלוהי אדוננו ישוע המשיח, אבי הכבוד, יתן לכם רוח של חוכמה והתגלות (כדי) שתיטיבו לדעת אותו" (פס' 17). העסיקו את מחשבותיכם בישוע המשיח. נפש עצלה לא תחזה בתפארת המשיח.

3. לִמדו להתמקד בתפארת המשיח, וזכרו את הימים שבהם התמקדתם בענייני העולם. לבם של אנשים שלא נולדו מחדש מלא בתאוות, והם חושבים ללא הרף על אותם דברים שיספקו את תאוותיהם, עד כדי כך שאינם מסוגלים לחשוב על דבר אחר. הם פועלים ללא לאות כדי לספק את תאוותיהם, ולכן הם חוטאים ללא הרף. אם הם חרוצים כל כך כשמדובר בחטא, האין אנחנו צריכים לגלות חריצות ולהכיר את מי שגורם לנו להידמות למשיח? רק כך יוארו עיני לבבנו ונוכל לראות את כבודו. וכשנראה אותו, נביט אליו בלי שאיש יוכל להפריע לנו. לעולם לא נפסיק ליהנות ממראהו ותמיד נוסיף לאהוב אותו.

4. עלינו לסמוך על אלוהים ולהישען עליו משום שלנו עצמנו אין כל כוח רוחני. אנחנו יכולים לבחון את הבריאה, שמעידה על אלוהים, אבל אין בכך די. אומנם כתוב: "השמים מספרים כבוד אל, ומעשה ידיו מגיד הרקיע" (תהל' י"ט 2), "הלא עצמותו הנעלמת, היא כוחו הנצחי ואלוהותו, נראית בבירור מאז בריאת העולם בהיותה נתפסת בשכל באמצעות הדברים שנבראו" (רומ' א' 20). אבל אנחנו יכולים ללמוד מהבריאה רק מעט מאוד, בהשוואה למה שאנחנו לומדים כשאנחנו מביטים אל ישוע המשיח.

חִשבו כמה עיוורים היו גדולי הפילוסופים לעניינים האלה, לעומת השליחים, שהיו מפשוטי העם.

אבל אל לנו להסתפק בהסכמה עם האמת הזו. כוחה של האמת חייב לזעזע את לבנו. איזו ברכה מצפה למאמינים בשמים? האם לא מדובר ביכולת שלנו לחזות בתפארת המשיח? האם לא מדובר בכך שנראה את תפארתו של אלוהים במשיח? האין זה נכון שגיבורי האמונה מהתנ"ך, מהברית החדשה ומתולדות הקהילה המשיחית משתאים נוכח תפארת אלוהים, ואינם יכולים לבטאה במילים? האם אנחנו משתוקקים לקחת חלק במה שאותם מאמינים זכו לו? אם כן, דעו שהתפארת שבה אנחנו חוזים היום באמונה, מכשירה אותנו לקראת היום שבו נחזה בה במלוא הדרה, היום שבו נזכה להתגשמות הברכה הנצחית.

הדברים שאמרנו היום לא יועילו כלל למי שהוא תינוק או עצל מבחינה רוחנית, משום שאנשים כאלה אינם מסוגלים להבין את סודותיו של אלוהים (קור"א ג' 1-2; עבר' ה' 12-14). מחבר האיגרת לעברים אמר שדברים מסוג זה הם מאכל מוצק, שמיועד ל"אלה אשר חושיהם הורגלו על ידי הניסיון המעשי להבחין בין טוב לרע" (ד' 14). כדי לחזות בתפארת המשיח עלינו להתרגל לחזות בדברים המציאותיים שאינם נראים, לתרגל את אמונתנו ואת אהבתנו למשיח.

סיכום

1. במשיח אנחנו מגלים את חוכמתו של אלוהים, את טוב לבו, אהבתו, חסדו, רחמיו וכוחו. כל התכונות האלה פועלות יחדיו לישועתנו. חוכמתו של אלוהים ואהבתו מגלות לנו את תפארתו האין-סופית, שבאה לידי ביטוי בישועתם של המאמינים. במהלך הישועה, קרני תפארתו של אלוהים מחממות את לבנו וממלאות אותו נחמה ושמחה (קור"ב ד' 6). ראו כיצד השפיעה האמת הזו על שאול השליח: "הרי הכול ממנו, הכול דרכו והכול אליו. לו הכבוד לעולמים!" (רומ' י"א 36).

2. אנחנו מאמינים באלוהים רק כשאנחנו מאמינים במשיח. האלוהים המושלם והנצחי הוא מושא אמונתנו. אבל איננו יכולים לבוא ישירות אל האב. עלינו לבוא אליו בדרך היחידה שהוא סלל עבורנו, הדרך היחידה שבה הוא בחר להתגלות לנו. ישוע אמר: "אני הדרך... אין איש בא אל האב אלא דרכי" (יוח' י"ד 6). אם אנחנו מאמינים בישוע, אנחנו מאמינים באלוהים, ואין דרך אחרת אלא להביט אל תפארת המשיח ולראות את תפארתו של אלוהים.

3. רק כך נוכל להכיר את אלוהים כמי שמושיע ומקדש אותנו. בלי ההתגלות של "כבוד אלוהים אשר בפניו של המשיח" (קור"ב ד' 6), לא נדע דבר על אלוהים ונהיה עסוקים ללא הרף בתאוות העולם. קרן אור שמאירה לרגע באפלה ונכבית מיד, זורעת בלבול ומותירה רק צל של העצם הנסתר - כזה הוא מצבם של כל אלה שבמוחם מסתובבים כל מיני רעיונות מקוריים אודות אלוהים, ושחושבים את עצמם לחכמים גדולים. אבל הרעיונות האלה לא גרמו להם להשתנות ולהידמות למשיח. לעומת זאת, מי שמכיר את המשיח לובש "את האדם החדש, ההולך ומתחדש בדעת לפי צלם בוראו" (קול' ג' 10).

4. שאול השליח דיבר על סכלותם של בני האדם: היהודים מחפשים אות והגויים חוכמה. החכמים בעיני העולם הזה נותרים חכמים בלבם, אבל אינם מצליחים להבין עניינים רוחניים שקשורים לאלוהים ולישועה. בגלל יהירות לבם הם מתייחסים בבוז לדרך שבה אלוהים גילה את עצמו. אלוהים חשף את סכלותם של "החכמים", וגילה לעיני כול שאפשר להכיר את ישועתו רק במשיח ישוע.

המאמר  Christ’s Glory as God’s Representative

מתוך© The Glory of Christ used by Permission from The Banner of Truth Trust