אחדות גוף המשיח

מאת ג'והן מורי

האם באמת חשובה לנו אחדות גוף המשיח או שאנחנו רק מדברים על כך? מה משמעות המושג "גוף אחד"?

כשאנחנו מדברים על גוף המשיח, איננו מדברים על גופו הפיזי של ישוע - הגוף שנוצר ברחם מרים, שחי עלי אדמות, שנצלב ונקבר וביום השלישי קם מהמתים. הגוף הזה הוא חלק מישוע, מבן האלוהים שלבש בשר. כשאנחנו מדברים על אחדות גוף המשיח אנחנו מתכוונים לדברים שאמר שאול השליח: "גוף אחד ורוח אחת, כשם שגם אתם נקראתם אל תקוות יעודכם האחת" (אפס' ד' 4). אני יודע שרבים מדברים על אחדות גוף המשיח אבל מעטים חושבים באמת על הנושא. אני חושש שאיננו מקדישים תשומת לב לחשיבותו של הנושא, ולהשלכות שיש לו על אמונתנו, על המחויבות שלנו כמאמינים ועל חיי היום-יום שלנו. איננו מקדישים מספיק מחשבה למושג "גוף אחד". שאול השליח בהחלט יִחס לכך חשיבות רבה: "משום שהלחם אחד, אנחנו הרבים גוף אחד" (קור"א י' 17).

באופן עקרוני אינני שמח על הנטייה להקים ארגונים משיחיים בינלאומיים. ארגונים כאלה מתבססים אומנם על האמת אודות אחדות הגוף, אבל רבים מהם אינם מבינים מהי אחדות. אסור לנו לנתק את דברי השליח על כך שיש גוף אחד מההמשך של דבריו: "אדון אחד, אמונה אחת, טבילה אחת" (אפס' ד' 5). אם אין אחדות בעקרונות האמונה ובהבנה של יסודות הבשורה, כפי שאלה עולים מדבר אלוהים, אם אין אחדות בכל מה שקשור למותו המכפר של המשיח ולתקומתו, האחדות איננה אחדות כלל. עלינו לזכור את דברי ישוע: "לכך אני נולדתי ולשם כך באתי לעולם, כדי שאעיד על האמת. כל אשר הוא מן האמת שומע לקולי" (יוח' י"ח 37).

אם כך, מהי אחדות? אם אנחנו שייכים למשיח, איננו לבד. כשאנחנו במשיח, איננו מאוחדים רק אתו. דרכו אנחנו מאוחדים גם עם כל אלה ששייכים לו. כל המאמינים ביחד הם כמו סריג אחד, שהאחדות שלו עולה על כל אחדות אחרת שקיימת במערכת יחסים בין בני אדם.

כתבי הקודש משתמשים בדימויים שונים כדי לבטא את האחדות המיוחדת הזו. אנחנו מאוחדים כמו אבני בניין, "נבנים יחדיו להיות משכן אלוהים" (אפס' ב' 22). אנחנו מאוחדים כמו ענפים שיוצאים מאותו גזע: "אני הגפן, אתם השריגים" (יוח' ט"ו 5). אנחנו מאוחדים ופועלים יחדיו כמו איברים באותו גוף: "כשם שהגוף הוא אחד ואיברים רבים לו, וכל איברי הגוף הם גוף אחד אף כי רבים הם, כן גם המשיח. הרי ברוח אחד הוטבלנו כולנו לגוף אחד" (קור"א י"ב 12-13). לכן איננו יכולים לחיות או לפעול בלי תלות זה בזה, אפילו לא לרגע קט, ואסור לנו להתנהג כאילו היינו בני אדם מבודדים.

כדי לשמור על אחדות עלינו להקפיד על מספר תחומים בחיינו. כעת נציין רק ארבעה:

התקדשות

ההתקדשות היא תהליך שעובר כל משיחי, ובמהלכו הוא הופך דומה יותר למשיח. על כך אמר שאול השליח: "כולנו בפָנים מגולים רואים במראָה את כבוד ה' ונהפכים לאותו צֶלם, מכבוד אל כבוד, כמו מיד ה' - הרוח" (קור"ב ג' 18). התהליך הזה אינו יכול להצליח כמסע של מאמין בודד. ההתקדשות היא מנת חלקה של הקהילה במובן הרחב ביותר של המילה. למעשה, התהליך בחיי הפרט יכול להתרחש רק בתוך מסגרת של הקהילה, של גוף המשיח. המאמינים מעולם לא היו אנשים מבודדים, כשכל אחד חי לעצמו. אלוהים בחר באנשים בודדים שיאמינו ויוושעו כחלק מגוף גדול יותר, שמרכיב את גוף המשיח. הנבחרים נקראו לא רק להאמין אלא גם להתחבר עם המשיח ועם כל האחרים שנבחרו. תהליך ההתקדשות הוא תהליך מתקדם, אבל הוא לעולם לא יושלם בחייו של האדם הפרטי עד שהקהילה כולה תעמוד לפני המשיח ללא דופי.

לכן יש לעודד את הקהילה כולה ואת כל אחד מחבריה להתקדש, כי קדושתו של האדם הבודד תלויה בקהילה, וקדושת הקהילה תלויה באדם הבודד: "אם יכאב איבר אחד, כל האיברים יסבלו אתו" (קור"א י"ב 26). מי שאדיש לקדושתם של חבריו לא יאיץ בהם להעמיק את אמונתם, אהבתם, ידיעתם ותקוותם. ההתקדמות שלו תיעצר בשני תחומים לפחות. ראשית, אדישותו תפגום בתהליך ההתבגרות שלו ובהבנה שלו לגבי החסד, ולכן הוא לא ישרת את הסובבים אותו - וברור ששירות הוא חלק מתהליך ההתקדשות. שנית, העובדה שהוא לא ישרת אחרים תגרום לכך שגם הם לא יוכלו לשרת אותו, לעודד, לתקן ולהוכיח אותו. אין גבול לתועלת שנזכה לה בתהליך ההתקדשות אם נהיה מעורבים בחיי קהילה עֵרים.

לאור הדברים שאמרנו, קל להבין את דברי שאול השליח: "הוא נתן את אלה להיות שליחים, את אלה נביאים, את אלה מבשרים ואת אלה רועים ומורים, כדי להכשיר את הקדושים לעבודת השירות, לבניית גוף המשיח, עד כי נגיע כולנו אל אחדות האמונה ואחדות ידיעת בן האלוהים, אל האדם השלם, אל שיעור קומתו המלא של המשיח. וכך לא נהיה עוד ילדים נידפים ומיטלטלים ברוח של כל תורה המופצת על ידי בני אדם בעורמה ובתרמית כדי להטעות, אלא נדבר את האמת באהבה, ונגדל בכל דבר אלי המשיח, אשר הוא הראש, ועל ידיו כל הגוף מורכב ומתחבר באמצעות כל קשר מסייע, בהתאם לפעולה המיועדת לכל איבר ואיבר, כדי שיגדל הגוף ויבָּנה באהבה" (אפס' ד' 11-16). דברים דומים כתב שאול גם לקהילות אחרות (ראה קול' ב' 19, רומ' י"ב 4 ואילך, קור"א י"ב 12 ואילך).

הביטוי "שיעור קומתו המלא של המשיח" (אפס' ד' 13) הוא קשה להבנה. אבל לאור הדברים שהשליח אמר באותו קטע, ניתן להבין שהכוונה היא שהקהילה, גוף המשיח, תתמלא בכל החוכמה, הצדקה, החסד, האמת והמוסריות שקיימים אצל ישוע. לפיכך על כל מאמין, ועל הקהילה כולה לשאוף אל שיעור קומתו של המשיח בכל התחומים שהזכרנו, עד שכולנו נידָמה לבן האלוהים. זוהי מהותו של תהליך ההתקדשות, ואת התהליך הזה יש לעבור יחד עם אחים לאמונה.

שיתוף

כשאנחנו מדברים על שיתוף עם מאמינים אחרים, עלינו לזכור שהבסיס לשיתוף הזה הוא השיתוף שלנו עם המשיח. המאמינים נקראים לנהל מערכת יחסים עם המשיח. כדי להבין את הנקודה הזאת, נחשוב לרגע במונחים של נכס. ישוע בא לעולם הזה כדי להיות שותף של בני אדם. בטור החובה היה רשום על שמם נכס מסוים. נכס זה הוא החטא, הכאב והמוות. ישוע לקח על עצמו את הנכס שלהם, ונתן להם זכות להיות שותפים בנכס שלו. מכיוון שהם שותפים מלאים, הם גם שותפים זה של זה. כל מה שהם, כל מה שיש להם - הם קיבלו בזכותו. אבל הם לא התחלקו בנכס, שכן כל אחד מהם הוא בעליו של הנכס כולו, ולכן כל אחד מהם הוא גם שותף מלא. על כך מדבר שאול השליח: "כוס הברכה שאנו מברכים עליה, האין היא התחברות לדם המשיח? הלחם שאנו בוצעים, האין הוא התחברות לגוף המשיח? משום שהלחם אחד, אנחנו הרבים גוף אחד" (קור"א י' 16-17).

הכוונה היא שכל מה ששייך לאחד שייך גם לזולתו במישור הרוחני. כל מה ששייך לכלל שייך לפרט ולהפך. אנחנו שותפים למתנות, להצלחות ולכאבים, לשפע ולמחסור, לשמחה ולעצב של אחינו לאמונה. כמה עצוב לראות שאנחנו מתקשים להפנים את האמת הזו. עד כמה הקנאה וצרות העין, המדון והיהירות, הסכסוכים והתלונות פוגמים באחדות גוף המשיח. כל אלה עומדים בניגוד לשיתוף, שהרי שיתוף פירושו דאגה לזולת. כשחבר אחד מצליח, על הקהילה כולה לשמוח. האם אנחנו באמת מודעים לכך שכישלונו של אחד מחברי הקהילה הוא בעצם הכישלון של כולנו?

איפוק

איפוק איננו דבר קל ולא תמיד נעים. קל יותר להתפרץ, לכעוס, לאבד את הסבלנות ולהסתגר. איפוק מחייב שנחיה לצד אלה שנכשלו, ויחד עם אלה שאיננו מחבבים. איפוק דורש מאתנו מאמץ מיוחד. איפוק גם אומר שאנחנו יכולים לגלות הבנה לכישלונות של אחרים ושהם צריכים לגלות הבנה לכישלונותינו: "התנהגו בכל ענווה ונמיכות רוח ובאורך אפיים. סִבלו איש את רעהו באהבה" (אפס' ד' 2). אסור למשיחי להתבודד רק משום שהוא כועס על חבריו. עליו לנהוג בהם באיפוק ובענווה ולבנות את גוף המשיח.

אהבה

נדמה לי שאין מצווה שהופרה בצורה בוטה כל כך כמו המצווה לאהוב זה את זה. והדבר חשוב במיוחד כשאנחנו מדברים על אחדות הגוף. לעתים קרובות התנהגות המאמינים שמה ללעג את המושג אהבה. עד כמה הרחיקה לכת הקהילה - אפשר ללמוד מדבריו של תאולוג סקוטי ידוע שאמר: "עדיף להתפשר עם טעות ובלבד שהאהבה לא תמות". האמת היא שבדרך הזו ימותו האהבה והאמת יחדיו.

האהבה משמשת קשר לשלמות רק כשמדובר באהבתו של אלוהים שפועלת בנו וכשבראש ובראשונה היא מופנית כלפי אלוהים. אהבה לאלוהים פירושה גם אהבה לאמת ונאמנות לה. אהבה שקמה על מזבח האמת אינה אהבה כלל. עלינו לזכור שאהבה אמיתית, כזאת שמכסה על המון פשעים ושתורמת לבניין גוף המשיח, מבוססת על קנאות לאמת ומדברת את האמת באהבה. לאהבה יש עוצמה כי היא מבוססת על אהבת אלוהים ועל דברו. זוהי אהבה שנוזפת, גוערת ומעודדת. "נאמנים פצעי אוהב, ונעתרות נשיקות שונא" (משלי כ"ז 6).

אהבה אמיתית אינה דבר קל אבל היא איתנה. היא אינה מתפוררת ואינה גורמת לפילוגים. אנחנו תמיד נמשכים אל אלה שאנחנו אוהבים, לכן איך נוכל שלא לאהוב את אלה שמאוחדים אתנו בגוף המשיח? דם המשיח הוא הדבק של האחדות הזו, ואנחנו שותפים לגאולה אחת. ברוח הקודש נטבלים כל המאמינים לגוף אחד. כולנו מאוחדים באותה קדושה שהיא מתנת אלוהים, וכולנו גוף שראשו הוא ישוע המשיח.

שאול השליח הודה לאלוהים על האהבה שמאחדת את המאמינים: "מודים אנחנו לאלוהים, אבי אדוננו ישוע המשיח, ומתפללים בעדכם תמיד, כי שמענו על אמונתכם במשיח ישוע ועל אהבתכם לכל הקדושים" (קול' א' 3-4), והורה למאמינים לנהוג באהבה זה עם זה: "כבחירי אלוהים קדושים ואהובים, לִבשו חמלה ורחמים ונדיבות לב, נמיכות רוח וענווה ואורך אפיים. נהגו בסבלנות איש עם רעהו, וסִלחו זה לזה כאשר למישהו טענה על רעהו. כשם שהאדון סלח לכם, כן סִלחו גם אַתם. מעל לכל אלה תשרור האהבה, שהיא קשר השלמות" (ג' 12-14).

המאמר The Unity of the Body of Christ

מתוך The Banner of Truth, Issue 231, December 1982

בקהילת המשיח תמיד יש מחלוקות וריבים, אבל האם שמעת פעם על ריב בין השטן לבין בעלי בריתו? הם כה מאוחדים עד שאם נסיך הגיהינום רוצה לרכז את כל כוחותיו במקום אחד ובזמן אחד, הוא יכול לעשות זאת כהרף עין, ואז הפיתוי מגיע במלוא עוצמתו. אילו הייתה אחדות כזו בקהילת המשיח, אילו פעלנו כולנו על פי מצוות המשיח, אילו שיתפנו פעולה נגד מאמצי השטן, היה לנו קל יותר לנצח. כוחות הרשע אינם יכולים לנו כשאנחנו מאוחדים.

(צ'רלס ספרג'ון)