אלוהים פועל בלבי - היום! 

מאת ג'יימס מקדונלד

זוכרים את המכונית שהייתה להורים שלכם כשהייתם ילדים? אני זוכר את המכונית שהייתה לנו - פונטיאק סטיישן בצבע ירוק צהבהב. הכי כיף היה לשבת במושב שנמצא בתא המטען. המושב הורכב הפוך, עם הפנים נגד כיוון הנסיעה. כשישבנו שם, יכולנו לראות את כל מה שהתרחש מאחורינו. אנשים רבים רואים את אלוהים בצורה כזו, כאילו שהדברים הנפלאים שהוא עשה נמצאים רק מאחוריהם, בעבר. אחרים יושבים במושב הקדמי ולעולם אינם מביטים אחורה. הם חושבים שהכתובים מדברים רק על העתיד, ומחפשים בהם את כל הסימנים שמעידים על קץ העולם.

אבל הכתובים אינם מתרכזים במושב האחורי - בעבר, וגם לא במושב הקדמי - בעתיד. המושב הטוב ביותר בכתובים הוא ההווה, של היום. אלוהים מגלה את כוחו ופועלו בחיינו היום.

הנביא ישעיהו הכריז את אותו מסר. "רוח אדונָי ה' עלי, יען משח ה' אותי לבשר ענווים. שלחני לחבוש לנשברי לב, לקרוא לשבויים דרור ולאסורים פקח קוח. לקרוא שנת רצון לה' ויום נקם לאלוהינו, לנחם כל אבלים. לשום לאבלי ציון, לתת להם פאר תחת אפר, שמן ששון תחת אבל, מעטה תהילה תחת רוח כהה. וקורא להם אילי הצדק, מטע ה' להתפאר" (ישע' ס"א 1-3). הבטחת אלוהים בפי ישעיהו מתייחסת לזמן שבו ישוע ישוב, למה שישוע עשה כשהיה עלי אדמות ולפעולת רוח הקודש היום. את פעולת הרוח אפשר לסכם במשפט אחד: גם אם מאוד נפגעת, אלוהים יכול לעזור לך. אלוהים פועל היום כדי "לבשר ענווים... לחבוש לנשברי לב, לקרוא לשבויים דרור ולאסורים פקח קוח". אלוהים פונה בקריאתו לענווים, לשבורי הלב, לשבויים ולאסורים. מי הם כל האנשים האלה? אלה הם אנחנו - את, אתה ואני.

"לבשר ענווים"

הסוג הראשון של האנשים בהם מדובר בפסוק הזה הם הענווים. הכוונה היא לאנשים שרוחם מדוכאת ומושפלת, אנשים שסובלים. כולנו מכירים את הפסוק: "ללצים הוא יליץ ולענווים יתן חן" (משלי ג' 34; יעקב ד' 6; פטר"א ה' 5). אלוהים חזר על המשפט הזה שלוש פעמים בכתבי הקודש, כך שאיננו יכולים לומר שאיננו יודעים שעלינו להיות ענווים.

"אשרי עניי הרוח" (מתי ה' 3). עניי הרוח הם אנשים שמכירים בצורך שלהם. אשרי הענווים, המוכנים להודות שאינם מסוגלים לזכות בסליחתו של אלוהים בכוחות עצמם. המשיח נותן חיי נצח, אבל לפני כן עלינו לשמוע בענווה את הבשורה. אם לא נכיר בצורך שלנו במשיח, לא נוכל לקבל את מה שיש לו להציע. ואין מדובר רק בצורך בישועה, אלא גם בכל מעשה חסד שאלוהים עושה אתנו בכל יום.

"לחבוש לנשברי לב"

האם לבנו נשבר אי-פעם לרסיסים? הכתובים מתארים אנשים שלבם נשבר בקרבם, שכמעט ונהרסו מהמכות שספגו בחייהם. גם אנחנו סובלים לעתים מכורח הנסיבות שמסבות לנו כאב. אולי חווינו טרגדיה נוראית בעבר, שהותירה פצע עמוק בלבנו. ישעיהו אמר שהמשיח בא לעולם כדי "לחבוש לנשברי לב". כמו שרופא חובש את רגלו השבורה של פצוע, כך ישוע חובש את לבנו השבור. וכמו שמשחה מרפאה פצע פתוח ומשככת כאב, כך המשיח מנחם את כאבי הלב שלנו. "ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו. הסולח לכל עוונכי, הרופא לכל תחלואייכי" (תהל' ק"ג 2-3).

"לקרוא לשבויים דרור"

לכולנו קרה שניסינו לחדול מחטא כלשהו, אבל המשכנו להיכשל בו. זה קורה משום שהחטא טבוע עמוק בלבנו (שאול השליח אמר שאיננו משועבדים עוד לחטא ושהוא אינו שולט בנו עוד). למרות מאמצינו הגדולים אנחנו ממשיכים להיכשל, מרגישים מתוסכלים ולפעמים חושבים שהמלחמה בחטא אבודה.

אלוהים מבטיח לתת לנו חירות, לשחרר אותנו מהשעבוד לחטא. זאת הסיבה שישוע בא לעולם. הבה נבחן את לבנו ונבדוק את חולשותינו. עלינו להתמיד בתפילה ולבקש מאלוהים שיעזור לנו, כפי שהבטיח. זוהי זכות ששמורה לילדי אלוהים.

פאר, ששון ותהילה תחת אפר, אבל ורוח כהה

אנחנו יכולים לסכם את פעולתו של אלוהים בלבם של הענווים, שבורי הלב והשבויים בשתי מילים: עזרה ונחמה. כולנו זקוקים לחסד אלוהים ולעזרתו. ישעיהו תיאר את מה שהמשיח בא לתת: "לשום לאבלי ציון, לתת להם פאר תחת אפר, שמן ששון תחת אבל, מעטה תהילה תחת רוח כהה. וקורא להם אֵילי הצדק, מטע ה' להתפאר" (ישע' ס"א 3).

אלוהים מחליף את האפר של צערנו בפאר. "הללו (מתחרים) כדי להשיג זר נובל, אבל אנחנו כדי להשיג זר שלא יבול" (קור"א ט' 25). את האבל אלוהים מחליף בששון ואת לבנו הכבד במעטה תהילה.

כשהאבל שלנו יהפוך לשמחה ניקָרא "אֵילי הצדק". האם אנחנו יכולים לתאר את עצמנו כעצי צדק? גבוהים, חזקים, יציבים, נאמנים ומושרשים היטב בדבר אלוהים? אלוהים מצפה שכך נהיה. החדשות הטובות הן שכשאלוהים קורא לנו אילי צדק, הוא מתכוון לצדקתו ולא לצדקתנו! איננו יכולים להיצדק בזכות מעשינו ומאמצינו. גם אם נשתדל להיות ישרים יותר ולנהוג ביראה רבה יותר, לא נוכל להשיג צדקה. אלוהים הוא זה שמצדיק אותנו ולא מעשינו.

האם אנחנו רואים את פעולתו של אלוהים בחיינו? למרבה הצער מאמינים רבים יודעים על כוחו של אלוהים, אך אינם מכירים אותו באופן אישי. הם אינם משקיעים את תשומת הלב הדרושה כדי להבחין בפעולתו בחייהם. האם אלוהים הרופא של תחלואינו? האם הוא חובש את לבנו השבור או שמא אנחנו עדיין מוקפים כאב וצער ואיננו רואים את חסדו בחיינו? אין טעם להעמיד פנים שחיינו הרוחניים תקינים אם אין זה כך, שהרי אלוהים בוחן לב וכליות. אם איננו רואים את פעולתו בחיינו, עלינו לפנות אליו בתפילה. עלינו לעמוד בפניו בענווה, מתוך מודעות לצורך שלנו בו, ולבקש את עזרתו. אם תבקשו, ינתן לכם. אלוהים אינו מפקיר את ילדיו. "כל מה שתבקשו בתפילה ואתם מאמינים, תקבלוהו" (מתי כ"א 22).

אל תשבו בחיבוק ידיים במושב הקדמי, וגם לא במושב האחורי. אלוהים פעל בעבר ויפעל בעתיד, אבל הוא פועל גם היום! "נדעה, נרדפה לדעת את ה', כשחר נכון מוצאו, ויבוא כגשם לנו, כמלקוש יורה ארץ" (הושע ו' 3).

המאמר Christ at Work In Me Today

מתוך Sola Scriptura 9, Winter 2003