ישוע – בורא העולם

מאת חוסה בסקס

ישוע הוא אלוהים, הכול נהיה על ידיו, ישוע - בורא העולם

אחת הבעיות הגדולות ביותר של הקהילה בימינו היא שאיננו מכירים את אלוהים כפי שהוא באמת. רובנו מכירים בעובדה שחיינו המשיחיים אינם מתנהלים כפי שהיינו רוצים. לעתים קרובות אנחנו חשים שהמאמצים שלנו לבשר את בשורת המשיח אינם נושאים פרי, וכך זה גם בתחומים נוספים. הדרך שבה אנחנו רואים את אלוהים קובעת את אורח חיינו: את מחשבותינו, תחושותינו, מעשינו, חדות מצפוננו, שאיפותינו וכולי. מחשבה שאינה מתחילה באלוהים ואינה מובילה אליו היא מחשבה מזיקה שסופה אבדון. לכן כל כך חשוב שנבין מה אומרים כתבי הקודש אודות אלוהים. זו הסיבה ששמעון פטרוס כתב: "לא אחדל להזכירכם בכל עת את הדברים הללו, אף על פי שאתם יודעים אותם והנכם יציבים באמת הזאת" (פטר"ב א' 12). עלינו לשים לב "עד כי יבקע אור היום ויזרח כוכב הנוגה" בלבנו (פס' 19).

איך זה קשור לבריאה? אנחנו מבינים שאלוהים הוא מעל לבריאה, הוא אינו תלוי בה ואינו זקוק לה. אבל לא כך אנחנו. איננו יכולים לחשוב על אלוהים רק בצורה מופשטת משום שאנחנו תלויים בו גם בעניינים היומיומיים. אנחנו חיים בתוך הבריאה של אלוהים וכחלק ממנה. בה אנחנו פועלים וממנה אנחנו יונקים את כל מה שאנחנו יודעים. כך שאם נתעלם מהבריאה לא נוכל להכיר את אלוהים, לחשוב עליו בדרך נכונה ולהתייחס אליו כראוי. למשל, חִשבו על תפילה. כשאנחנו מתפללים, אנחנו מכירים בכך שהוא הבורא, שהוא עשה הכול ומקיים הכול, ולכן הוא נוכח בכול. אנחנו גם מכירים לו תודה על כל מה שהוא עשה ושאנחנו יכולים ליהנות ממנו. היות שהוא ברא את הכול, אנחנו יכולים לבקש שיספק את צרכינו, כי הרי הוא שולט בבריאה שיצר. בעצם, כשאנחנו מתפללים, אנחנו מכירים בכך שאלוהים הוא מקור חיינו וזה שמספק את צרכינו.

כשאנחנו חושבים על אלוהים ומתמקדים בחלקו של ישוע בבריאת העולם, לבנו מתמלא חום. לא מדובר בעניין תאורטי. כל לימוד בכתבי הקודש מועיל לנו ומאפשר לנו לנהל חיים דומים יותר לדוגמה שהציב לנו המשיח. אלוהים אינו רחוק, הוא קרוב.

מי ברא את העולם?

"וה' אלוהים אמת, הוא אלוהים חיים ומלך עולם, מקצפו תרעש הארץ, ולא יכילו גויים זעמו. וכן תאמרו להם: 'האלוהים אשר לא עשו את השמים ואת הארץ יאבדו מן הארץ ומתחת השמים האלה'. עושה ארץ בכוחו, מכין תבל בחוכמתו ובתבונתו נטה שמים" (ירמ' י' 10-12). המסר ברור. ראוי שנעבוד רק את בורא העולם. רק אלוהים יכול לברוא, ובמילים אחרות: אין הוכחה טובה ממעשה הבריאה לאלוהותו של הבורא.

אבל מה לישוע ולכל מה שאמרנו עד כה? הכול! הרי הבריאה היא הוכחה ניצחת לכך שישוע הוא אלוהים במלוא מובן המילה. אותו ישוע, הילד שגדל בגליל, בן אלוהים שלבש בשר, נטל דמות עבד, בא לעולם בזמן המיועד והביא ישועה לנבחרים מעולם ועד עולם. כשאנחנו אומרים שישוע הוא אלוהים, אנחנו בעצם אומרים שהוא הבורא ושהוא מעולם לא נברא. לפני שנבחן מספר קטעים עלינו לשים לב לשני דברים:

ראשית, כשהתנ"ך מדבר על הבריאה הוא בדרך כלל קושר אותה לאלוהים, בלי הבחנה בין האב, הבן ורוח הקודש. הסיבה היא שהריבוי באלוהות האחת מופיע במרומז בתנ"ך, ורק בברית החדשה בפירוט רב (מאמר בנושא זה התפרסם ב"מעט לעת" גיליון מס' 104). מחבר האיגרת אל העברים אומר: "האלוהים אשר דיבר מקדם פעמים רבות ובדרכים רבות אל האבות ביד הנביאים, דיבר אלינו באחרית הימים האלה ביד הבן" (עבר' א' 1-2). ההתגלות של אלוהים לבני האדם הלכה וגדלה עד הגיעה לשיאה בבנו. ראוי לזכור שברוב המקרים שבהם אלוהים גילה את עצמו בתנ"ך הוא השווה את כוחו העצום כבורא לזה של האלילים חסרי הכוח, שהם מעשה ידי אדם ושכמובן אינם מסוגלים לברוא דבר.

שנית, הדגש שהברית החדשה שמה הוא שונה. אם התנ"ך הרבה להתייחס לפעולת הבריאה, הרי שהברית החדשה מתייחסת למי שברא. לתלמידיו של ישוע לא הייתה כל בעיה לתאר אותו כבורא העולם. עובדה זו מופיעה בשפע בכתבי הקהילה הקדומה. ההבנה של האמת הזאת היא חשובה ביותר משום שהיא מציבה את ישוע במרכז חיינו. הוא ההתחלה והסוף, האלף והתו. התנ"ך מדבר עליו, הבשורות מגלות אותו, האיגרות מסבירות אודותיו, וספר ההתגלות מצפה לשובו. כמובן שהחלוקה הזו היא טכנית מדי, ויש חפיפה רבה בין הספרים השונים. אבל בהחלט אפשר לומר שישוע עומד במרכז כתבי הקודש - בתנ"ך במרומז ובברית החדשה בגלוי.

הקשר בין ישוע לבריאה

במאמר זה לא נוכל לבחון את כל הקטעים שמזכירים את ישוע בהקשר של הבריאה, ולכן בחרתי מספר קטעים שיספקו לנו תמונה בהירה על תפקידו בבריאה.

"בראשית היה הדבר, והדבר היה עם האלוהים ואלוהים היה הדבר. הוא היה בראשית עם האלוהים. הכול נהיה על ידיו, ומבלעדיו לא נהיה כל אשר נהיה" (יוח' א' 1-3).

מעניין שבשורת יוחנן מתחילה בסגנון שונה לגמרי מהבשורות האחרות. הקטע המיוחד הזה, ההקדמה לבשורת יוחנן, נמשך בעצם עד פסוק 18. מה שהופך את הפסוקים האלה לבעלי עוצמה גדולה הוא המילים שיוחנן בחר בהן. "הדבר", או ביוונית "לוגוס", מְבטא מישהו בלתי תלוי, מישהו בעל חוכמה שאינה תלויה בדבר. הרעיון הזה עמד בניגוד גמור לפילוסופיה היוונית שרווחה באותה תקופה. איננו מגששים באפלה לגבי זהותו של "הדבר" שהיה עם אלוהים והיה אלוהים. בפסוק 14 יוחנן אומר ש"הדבר נהיה בשר ושכן בתוכנו". אין שאלה לגבי זהותו – יוחנן מדבר על ישוע המשיח.

כעת, כשברור במי מדובר, הבה נבחן מה נאמר עליו. מעניין שיוחנן בחר לפתוח את הבשורה במילה "בראשית" (פס' 1). זוהי הקבלה ברורה לבראשית פרק א'. הנקודה הזאת חשובה מפני שבראשית אלוהים ברא את הכול בדברו. כך שיוחנן בעצם אומר שבראשית היה הדבר, כלומר ישוע, ושישוע הוא אלוהים. יוחנן מדגיש את העובדה שהדבר ברא את הכול ושבלעדיו לא היה קיים העולם. בראשית, עוד לפני שהעולם היה קיים, הדבר כבר היה. הוא לא נברא, הוא כבר היה. ישוע היה עוד לפני הבריאה. הוא נצחי ולכן היה קיים תמיד. ישוע אמר לאביו: "אהבת אותי מלפני היווסד תבל" (יוח' י"ז 24). בניגוד לכל הבריאה, ישוע היה קיים מאז ומתמיד. רק על הרקע הזה אפשר להבין את הפסוקים שקראנו. ישוע היה קיים תמיד ו"הכול נהיה על ידיו, ומבלעדיו לא נהיה כל אשר נהיה" (א' 3). ישוע ברא את הכול!

"הוא צלם של האלוהים הבלתי נראה, בכור כל בריאה. כי בו נברא כל אשר בשמים ואשר בארץ, מה שנראה ומה שבלתי נראה, גם כיסאות ורשויות וגם ממשלות ושלטונות. הכול נברא באמצעותו ולמענו, והוא קודם לכול והכול קיים בו. הוא הראש של הגוף, כלומר, של הקהילה. הוא הראשית, בכור מבין המתים, למען יהיה ראשון בכול, כי כן היה רצון לשכן בו את כל המלוא ובאמצעותו לְרצות אל עצמו את הכול. הן מה שבשמים והן מה שבארץ, באמצעותו, בעשיית שלום בדמו על הצלב" (קול' א' 15-20).

בקטע הזה שאול מספק תיאור עשיר של אישיותו של המשיח. בפסוקים 15-17 הוא מתאר את הקשר של ישוע לבריאה החומרית, ובהמשך לבריאה הרוחנית, לקהילה. שאול אומר שישוע הוא בעצם הדרך שבה בני אדם יכולים לראות את האלוהים הבלתי נראה. במילים אחרות, ישוע הוא ההתגלמות המושלמת של אלוהים האב, משום שכמו האב, גם הוא אלוהים נצחי. חשוב להבין את זה משום שישוע היה קיים לפני הבריאה ו"בו נברא כל אשר בשמים ואשר בארץ... הכול נברא באמצעותו ולמענו" (פס' 16). שאול מדגיש שהכול נברא באמצעות ישוע ואפילו מפרט מה כלול במילה "הכול": "כל אשר בשמים ואשר בארץ, מה שנראה ומה שבלתי נראה, גם כיסאות ורשויות וגם ממשלות ושלטונות" (פס' 16). אבל הוא לא רק ברא את הכול - "הכול קיים בו" (פס' 17) – הוא גם מקיים את הבריאה. כלומר היקום כולו ממשיך להתקיים – השמש זורחת בבוקר ושוקעת בערב, הכוכבים ממשיכים לנוע במסלולם – משום שישוע ממשיך לפעול כבורא העולם.

אבל כתוב גם שהוא "בכור כל בריאה" (פס' 15). האם זה אומר שהוא הראשון שנברא? האמת היא שרבים משתמשים בפסוק הזה כדי להוכיח שישוע הוא לא אלוהים באותו מובן שבו האב הוא אלוהים. למה התכוון שאול? רמז חשוב לכך ניתן למצוא בתנ"ך. בברכה של יצחק ליעקב (ברא' כ"ז) וכן בבראשית מ"ג 33 ברור שהבכור הוא זה שמקבל מאביו את החלק העיקרי. בשני המקרים האלה הבכור הוא זה שנולד ראשון. אבל על ישראל אלוהים אמר שהוא "בני בכורי" (שמות ד' 22). כלומר עם ישראל הוא בכורו של אלוהים למרות שברור שהוא לא העם הראשון על פני האדמה. המילה "בכור" במקרה זה מציינת מערכת יחסים ומעמד, ולא כרונולוגיה. במזמור פ"ט דוד מתואר כבכורו של אלוהים (פס' 28). גם כאן הדגש הוא על מערכת היחסים ולא על המועד שבו נולד דוד. כלומר, דוד היה בתוכניותיו של אלוהים מאז ומעולם, וניתנה לו סמכות עוד לפני שהוא נולד. ישוע הוא בכור הבריאה, בכור המאמינים (רומ' ח' 29). הוא מייצג אותם, ולכן הוא המוביל, הראשון מבחינת המעמד ולא מבחינת הדרך שבה נולד. כלומר, במילה "בכור" שאול מדבר על סמכות נצחית, על עליונות, על כך שכל הבריאה שייכת לישוע. כך שישוע לא רק היה קיים לפני הבריאה, הוא גם השליט הטבעי שברא את הכול!

"האלוהים אשר דיבר מקדם פעמים רבות ובדרכים רבות אל האבות ביד הנביאים, דיבר אלינו באחרית הימים האלה ביד הבן אשר שם ליורש כול ובידו גם עשה שמים וארץ. הוא זוהר כבודו וצלם עצמותו ונושא כול בדברו רב-הגבורה, ולאחר שעשה טיהור חטאים ישב לימין הגדוּלה במרומים" (עבר' א' 1-3).

כמו בשורת יוחנן, גם האיגרת לעברים נפתחת בצורה דרמטית. אלוהים חיים מגלה את עצמו ומספר שברא את העולם באמצעות בנו. כעת אנחנו כבר יודעים שהעולם לא נברא על ידי האב בלבד אלא באמצעות הבן, כלומר הבן ברא את העולם. האיגרת לעברים והברית החדשה כולה מבהירות היטב את הנקודה הזו. האב, הבן ורוח הקודש - כולם השתתפו במלאכת הבריאה ולכל אחד מהם היה תפקיד שונה. הכוח של כולם בא לידי ביטוי בבריאה. האב יזם והבן והרוח ביצעו. זוהי אומנם דרך גסה לבטא את האמת, אבל זה עדיין תיאור אמיתי של תהליך הבריאה. כך גם במעשה הישועה. האב בחר את המאמינים עוד לפני שהעולם נברא, הבן כיפר על הצלב והרוח חתם (אפס' א' 3-14). שלוש האישויות פעלו מתוך הרמוניה בתהליך הישועה, כמו שבבריאה. שאול כתב: "לנו יש אלוהים אחד, האב, אשר הכול ממנו ואנחנו למענו, ואדון אחד, ישוע המשיח, אשר הכול דרכו ודרכו אנחנו מתקיימים" (קור"א ח' 6). מצד אחד השליח אומר שהאב והבן בראו את העולם, ומצד שני הוא מבדיל בין תפקידיהם השונים. האב הוא המקור של כל הדברים, הוא היוזם. הבן, לעומת זאת, הוא המוציא לפועל של הבריאה. הכול נעשה באמצעותו ועבורו.

קשה לעכל את הדברים האלה. הם נשגבים מאתנו כפי שאלוהים נשגב מאתנו. אבל אולי הדוגמה הבאה תעזור: חִשבו על בית יפה. האם המהנדס שתכנן את הבית יכול לומר שזה הבית שלו, שהוא בנה? ודאי שכן. ומה לגבי חברת הבנייה? גם היא יכולה לזקוף לזכותה את בניית הבית. כמובן שהבנאי שעסק בפועל בבנייה רשאי לומר שהוא בנה. השלושה בנו את הבית, למרות שלכל אחד היה תפקיד שונה. כך זה גם בבריאה. האב יזם ותכנן, הבן והרוח ביצעו את העבודה.

למה זה חשוב?

כשאנחנו חושבים על הבריאה אנחנו לומדים להכיר את אלוהים טוב יותר. כשאנחנו מבינים את תפקידו של ישוע בתהליך הבריאה, אנחנו מכירים טוב יותר את מושיענו. הדבר גורם לנו להוקיר את האהבה של ישוע, להבין את מידת המסירות והנאמנות שלו. כשאנחנו חושבים על כך שבורא העולם לבש בשר ושכן בינינו, ואף מסר את נפשו בעדנו, אנחנו מרכינים ראש בתודה ושרים: "ליושב על הכיסא ולשה הברכה והיקר והכבוד והעוז לעולמי עולמים", ואנחנו "נופלים ומשתחווים" (התג' ה' 13-14). יום יבוא וכולם ישירו תהילות לבורא העולם ולמושיע. אי אפשר לפאר ולהלל את המשיח בלי לראות את פועלו בבריאה. מי שמכיר את פועלו של ישוע בעולם שאנחנו חיים בו, מבין טוב יותר מכל מדען את סודות העולם הזה.

"לך יאה, אדוננו ואלוהינו, לקבל את הכבוד והיקר והגבורה, כי אתה בראת הכול וברצונך היו ונבראו" (ד' 11).