עת להבטיח ועת לקיים

מאת איתן קשטן

כשאנחנו חושבים על יהושע, אנחנו רואים לנגד עינינו לוחם דגול. אבל סיפור חייו הוא בעצם סיפור על חסד אלוהים. יהושע נכנס לתפקיד בתנאים קשים במיוחד. משה, המנהיג הבלתי מעורער, מת. רבים בעם ודאי חשבו שאין עוד תקווה. יותר מכך. אחרי ארבעים שנות נדודים היה צריך ללכד את העם ולצאת לקרב, וזה לא עניין פשוט. בני ישראל היו חבורת נוודים, חסרי השכלה וחסרי תרבות. איש מהם לא ידע כיצד לעבד אדמה, להתפרנס, להקים ישוב תרבותי. הם אומנם היו אנשים חזקים בגופם, אבל עייפים, ומבחינה פסיכולוגית הם הרגישו שכבר הגיעו ליעדם. לא פשוט לגרום למישהו לעשות מאמץ נוסף לאחר שעבד קשה ונדמה לו שכבר הגיע ליעדו. הפרקים הראשונים בספר יהושע הם דוגמה מצוינת לנאמנותו של אלוהים.

הפרק מתחיל מיד לאחר שבני ישראל חצו את הירדן. הם נמצאים לא רחוק מיריחו, מוקפים באויבים.

הקטע מעלה כמה שאלות שננסה לענות עליהן:

מדוע אלוהים הוביש את הירדן מפני יהושע ובני ישראל?

מדוע הגברים נדרשו לעבור ברית מילה דווקא בשלב זה, ומדוע הם לא עשו זאת במדבר?

מהי חרפת מצריים?

מדוע נדרש העם לחגוג את הפסח דווקא בשלב הזה, נוכח פני האויב?

מדוע פסק המן דווקא בשלב זה?

1. מדוע אלוהים הוביש את הירדן מפני יהושע ובני ישראל?

מי שמכיר את נהר הירדן יודע שניתן לחצות אותו בקלות. אומנם יתכן שהירדן היה רחב יותר בעבר, אבל הוא מעולם לא היה, בחלקו הדרומי, רחב ידיים, ואין ספק שבני ישראל היו מסוגלים לחצות אותו באותו אזור. עלינו לזכור שהמרגלים חצו את הירדן וחזרו וגם שניים וחצי השבטים שקיבלו נחלה בעבר הירדן, חצו את הירדן ולא נזקקו לנס כדי לעשות זאת.

יש שתי סיבות עיקריות שבגללן אלוהים הוביש את מי הירדן. ראשית, הוא רצה להראות לעם וליהושע שהוא מקיים את הבטחתו: "כאשר הייתי עם משה אהיה עמך" (א' 5). זו הייתה ההבטחה הראשונה שאלוהים נתן ליהושע. אם יהושע חשב: "איך אוכל למלא את תפקידו של משה?", אלוהים בעצם הבטיח לו כאן: "אל תדאג, אהיה אתך כפי שהייתי אתו". זמן קצר לפני שהעם חצה את הירדן, אלוהים אמר ליהושע: "היום הזה אָחל גדלך בעיני כל ישראל, אשר ידעון כי כאשר הייתי עם משה אהיה עמך. ואתה תצווה את הכוהנים נושאי ארון הברית..." (ג' 7-8). זו הנקודה. אלוהים הוביש את מי הירדן כדי שכל העם יֵדע שיהושע הוא עבדו כפי שמשה היה. אלוהים בנה את המנהיגות של יהושע לא רק כאיש צבא, אלא כאיש אלוהים. אין ספק שדברים אלה נסכו ביטחון רב בעם וביהושע. הם בהחלט היו זקוקים לביטחון הזה לפני כיבוש הארץ.

שנית, אלוהים רצה לעורר פחד אצל האמורים ואצל שאר עמי כנען. ננסה לתאר לעצמנו מה התרחש באותם ימים בתוך כנען. עם ישראל הלך והתקרב לארץ המובטחת והביס את כל מי שעמד עד אז בדרכו. העמים שהיו בעברו המערבי של הירדן בוודאי שמעו על העם שהיה בדרכו וראו את המון העם מגיע אל גדת הנהר, את הכוהנים נכנסים למים ואת העם הרב עובר ביבשה. איזה מחזה! אם עד אז הם עוד חשבו שאולי יוכלו ללכד כוחות ולנצח את בני ישראל, הנס הגדול ודאי המס את לבם. הם הבינו שאין להם סיכוי, ושבני ישראל אינם רק גיבורי חיל, כי יש מישהו שעוזר להם להתגבר אפילו על כוחות הטבע. בעוד רגע נבין מדוע זה היה כל כך חשוב.

כשאלוהים קורה לנו לעשות דבר מסוים, הוא גם יוודא שכל מה שצריך להיעשות אכן יֵעשה. הוא יכשיר אותנו למשימה, יכין את לבבם של אלה שיעבדו אתנו ויפר את עצתם של אלה שמתכוונים להפריע. אנחנו יכולים לגשת למלאכה באומץ, לא משום שאנחנו טובים או ראויים, אלא משום שהוא טוב וראוי. כשאנחנו מלמדים את דבר אלוהים, עלינו להתפלל ולסמוך על אלוהים. כשאנחנו יוצאים לבשר, עלינו להתפלל ולסמוך על אלוהים. הוא יעזור לנו כמו שעזר ליהושע.

2. מדוע נדרשו הגברים לעבור ברית מילה דווקא בשלב זה? מדוע הם לא עשו זאת במהלך הנדודים במדבר?

מדוע בני ישראל לא מלו כל תינוק בגיל שמונה ימים בעת שהיו במדבר? יש האומרים שהתנאים במדבר לא התאימו לכך, אבל אין זה נכון. התנאים בעבר הירדן לא היו שונים מהתנאים במדבר. האמת היא שבני ישראל פשוט לא צייתו לאלוהים ולא עשו את מה שהיה עליהם לעשות: "כי ארבעים שנה הלכו בני ישראל במדבר... היוצאים ממצריים אשר לא שמעו בקול ה' " (ה' 6). זו הסיבה. בכלל, ברית המילה הייתה הסימן של שייכות ושל קשר, וכשאנשים בעם רצו להפגין את הריחוק שלהם מאלוהי ישראל, הם חדלו למול את בניהם.

אבל למה אלוהים ציווה עליהם למול את בשרם דווקא כאן, על גדת הירדן? הרי בכל המובנים לא היה זה מקום מתאים. חִשבו על כך. עם ישראל חוצה את הירדן, מוקף אויבים, ונמצא באזור נחות מבחינה אסטרטגית. היינו מצפים שיהושע יעמיד שומרים מסביב כדי להגן על המחנה מפני צבאות זרים. והנה אלוהים אומר לו להכין סכינים מאבנים, ולעשות ברית מילה לכל הגברים. הגברים לא היו מסוגלים לזוז, שלא לדבר על להילחם ולהגן על משפחותיהם. זה נשמע חסר כל היגיון.

זוכרים את סיפורם של שמעון ולוי? שכם, הבן של חמור, שכב עם דינה, בת יעקב. כשבניו של יעקב שמעו זאת, הם התעצבו. אבל חמור אמר: "במקום לריב, מדוע לא תרשו לנו לשאת את בנותיכם ואתם תישאו את בנותינו?". שני הצדדים הסכימו על כך לכאורה, בתנאי שכל תושבי שכם יעברו ברית מילה כדי שיוכלו לשאת את בנות ישראל. אבל האמת היא שבני יעקב רקמו מזימה. ביום השלישי, כשכל הגברים בעיר סבלו מכאבים עזים ולא יכלו לזוז, באו שמעון ולוי והרגו את כל הגברים (ברא' ל"ד). אתם מבינים איזו סכנה נשקפה לבני ישראל כשאלוהים ציווה על כל הגברים למול את עורלתם? למרות הסכנה אלוהים ציווה עליהם לעשות זאת לאחר חציית הירדן ולא לפני כן, מדוע?

התשובה נמצאת במצווה עצמה של ברית המילה: "...'ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך, את כל ארץ כנען, לאחוזת עולם, והייתי להם לאלוהים'. ויאמר אלוהים אל אברהם: 'ואתה את בריתי תשמור, אתה וזרעך אחריך לדורותם. זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך, הימול לכם כל זכר. ונמלתם את בשר עורלתכם, והיה לאות ברית ביני וביניכם...' " (בראשית י"ז 8-14).

אלוהים הוא טוב ונאמן. במסגרת ברית המילה אלוהים התחייב לברך את עם ישראל, להרבות את צאצאיהם ולתת להם את הארץ. בימיו של יהושע אלוהים עמד לקיים את הבטחתו, ודרש מבני ישראל לקיים את חלקם. אומנם העם היה צריך לקיים את המצווה גם במדבר, אבל לאחר שהעם חצה את הירדן אלוהים מימש את הברית, ולכן אין כל פלא שהוא דרש גם מהעם למלא את חלקו.

מדוע עמי כנען לא תקפו את ישראל? משום שאלוהים המס את לבם (יהושע ה' 1). לכל דבר יש סיבה אצל אלוהים. הוא הכין תוכנית שלמה ומקיפה, ודאג שכל התנאים יבשילו כדי להגשימה.

אלוהים תמיד נאמן לבריתו. הוא הבטיח לעם ישראל שיביא אותו לארצו, וכך עשה. הוא הבטיח שהמשיח ילבש בשר ויכפר על חטאים, וכך עשה. הוא הבטיח שכל מי שמאמין בלבו ויודה בפיו שישוע הוא המשיח - יוושע, וכך גם עשה.

3. מהי חרפת מצריים?

עם ישראל לא נבחר בזכות טוב לבו יוצא הדופן או בשל גודלו, אלא דווקא בגלל היותו עם קטן (דבר' ז' 7-8). אבל מרגע שאלוהים בחר בישראל, בניו הפכו לבני עמו של אלוהים. בכל פעם שעם ישראל נמצא תחת שלטון זר, זוהי חרפה משום שעליו להיות כפוף למרותו של אלוהים בלבד. לכן הנביא צפניה קרא לשלטון של מואב "חרפת מואב" (צפניה ב' 8), ונחמיה כינה את הגלות של עם ישראל "חרפת הגויים" (נחמיה ה' 9).

גם אנחנו נבחרנו על ידי אלוהים "להיות קדושים ובלי דופי לפניו באהבה" (אפס' א' 4), כדי שנהיה "לתהילת כבודו" (פס' 12). כל דבר ששולט בחיינו חוץ מהמשיח הוא חרפה לנו ולאלוהים. לאחר שנושענו בחסד המשיח אסור לנו להשתעבד שוב. יש לנו אדון אחד בלבד - ישוע המשיח. לכן, הבה נסיר את כל האדונים האחרים בחיינו. כל מה ששולט בחיינו הוא אדון. אם הטלוויזיה שולטת בנו, היא האדון שלנו. אם זה האינטרנט, המחשב, אוכל, כסף או כל דבר אחר – עלינו להסיר אותם מעלינו ולהיכנע למשיח לבדו. אחרת גם אנחנו נהיה כפופים לחרפתם של האלילים ששולטים בנו.

4. מדוע נדרש העם לחגוג את הפסח דווקא בשלב הזה, נוכח פני האויב?

נסו לדמיין את תושבי יריחו, עומדים על החומות ומביטים במתרחש. העם העצום חצה את הירדן והקים מחנה לא רחוק מהעיר. כל תושבי יריחו ציפו למתקפה שתתחיל בכל רגע, ואז התברר שכל הגברים עברו איזה טיפול רפואי ואינם מסוגלים לזוז. חולפים כמה ימים עד שהגברים במחנה ישראל חזרו לתפקד. אבל אז תושבי יריחו ראו אותם מתרוצצים, משחקים כדורגל, משתוללים. הם חזרו לעצמם. "עוד רגע תתחיל המתקפה", חושבים תושבי יריחו. ואז הם רואים שכל העם חוגג אירוע כלשהו.

מדוע? מדוע בני ישראל לא חגגו את הפסח לפני שחצו את הירדן, או אחרי שכבשו את הארץ? מדוע הם התפנו לחגיגות במקום להמשיך במשימה של כיבוש הארץ?

שוב, יש קשר הדוק בין חג הפסח לבין הכניסה לארץ המובטחת. בחג הפסח הראשון אלוהים הסביר למשה מה עומד לקרות, וקישר גם אז בין הפסח לבין הארץ: "וארָא אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב באל שדָי, ושמי ה' לא נודעתי להם. וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען, את ארץ מגוריהם אשר גרו בה... והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי ידִי לתת אותה לאברהם, ליצחק וליעקב, ונתתי אותה לכם מורשה - אני ה' " (שמות ו' 3-8). כך התחיל סיפור הפסח. זמן-מה אחר כך, בערב הפסח הראשון במצריים, אלוהים ציווה: "והיה כי תבואו אל הארץ אשר יתן ה' לכם כאשר דיבר, ושמרתם את העבודה הזאת (את חג הפסח)" (י"ב 25).

וכמו שבברית המילה אלוהים קיים את חלקו ורק אחר כך דרש מבני ישראל לקיים את חלקם, כך היה גם עם חג הפסח. אלוהים שחרר את בני ישראל מהעבדות במצריים, נתן להם את תורתו, הגן עליהם גם כשהפנו לו עורף והביא אותם לארץ כפי שהבטיח. לכן הוא דרש מהם לחוג את הפסח אחרי שנכנסו לארץ, ולא לפני כן.

אלוהים עשה את חלקו. הוא בחר בנו בטרם יסד את התבל, ושלח את בנו יחידו כדי להושיע אותנו. ישוע מת על הצלב, אלוהים הקים אותו מהמתים, ונתן לנו דרכו צדקה מושלמת שאיש לא יוכל לקחת מאתנו. זו הסיבה שאנחנו חוגגים היום את סעודת האדון. עם ישראל חגג את הפסח בעיתוי לא נוח, כשסכנה נשקפה לו, משום שבָּטח באלוהים, וכך גם עלינו לקיים את מצוות המשיח.

5. מדוע פסק המן דווקא בשלב זה?

נסו לדמיין את האווירה הנפלאה ששררה במחנה ישראל. לאחר ארבעים שנות נדודים הם הגיעו סוף-סוף לארץ המובטחת. מזג האוויר היה מצוין - הרי מדובר באביב. אלוהים חולל נס, וכל העם ציית. הם מלו את בשרם, חגגו את הפסח - הכול לפי מצוותו של אלוהים. אין ספק שהם הרגישו מאוד רוחניים. אחרי ארבעים שנות מרד באלוהים יושרו כל ההדורים. העם ודאי חשב שאלוהים יביא עליהם ברכות מיוחדות. אבל למחרת בבוקר, כשיצאו מהאוהלים עם הצנצנות ביד כדי למלא אותן במן, גילו שהמן חדל. הם הבינו שמאותו יום ואילך יהיה עליהם לעבוד כדי לאכול. מה קרה? האם אלוהים העניש אותם על כך שהם צייתו לו? בוודאי שלא. המסר היה ברור: הנדודים במדבר תמו. הגעתם לארץ זבת חלב ודבש, ואוכל לא יגיע עוד מהשמים.

אלוהים הוא טוב ונאמן, ומספק את כל צרכינו. ישוע אמר שאלוהים נותן את מה שאנחנו צריכים עוד לפני שאנחנו מבקשים. אבל חשוב שנזכור: אלוהים הבטיח את מה שאנחנו צריכים, לא בהכרח את מה שאנחנו רוצים. היו אנשים שוודאי חשבו כמה נחמד יהיה לטבול תמרים מיריחו בתוך המן. גם אנחנו רוצים בדרך כלל יותר ממה שאנחנו צריכים. אלוהים נאמן, ולכן הוא נותן לנו את מה שאנחנו צריכים. עלינו לסמוך עליו ולדעת ש"די לנו חסדו", ושהוא יודע טוב מאתנו מה נחוץ לנו.

סיכום

אלוהים מקיים את הבטחותיו. הוא הבטיח ליהושע שיהיה אתו כפי שהיה עם משה, וכך גם עשה.

כשאלוהים קורא לנו לשרת אותו, הוא מספק לנו את כל מה שדרוש כדי שנוכל להצליח. הוא פועל בלבם של חברינו לעבודה וגם בלב מתנגדינו.

בני ישראל לא צייתו לאלוהים במהלך הנדודים במדבר, ואלוהים בכל זאת היה נאמן.

אין חרפה גדולה יותר, לנו ולאלוהים, מלעבוד אדון אחר מלבד ישוע.

אלוהים תמיד מקיים את חלקו בברית. הוא הושיע אותנו, שילם על הצלב את מחיר חטאינו, ועלינו להיות נאמנים ולקיים את מצוותיו.

אלוהים מספק את כל צרכינו, לא את כל מה שאנחנו רוצים. גם זה היבט חשוב של חסדו.

המסע של יהושע כמפקד בצבא אלוהים