מתנת העידוד והנחמה

מאת איאן המילטון

תוכחה אומנם מועילה לבגרות רוחנית אבל עידוד אינו פחות חשוב. עידוד לאחר ביקורת הוא כמו שמש שזורחת לאחר הגשם

הקהילה המשיחית מלאה גיבורים אלמונים. אלו הם אנשים שלא ניחנו במתנות רוחניות שמבליטות את נוכחותם או מעידות עליהם. בדרך כלל הם אינם אנשים בעלי ידע רב ביותר או אינטלקטואליים. אבל הם אלו שנותנים לקהילה את הניצוץ שלה ומהווים עבורה ברכה משמים. נסו לחשוב מי הם אותם אנשים בקהילות שלכם. מי הם בניו הרוחניים של בר-נבא, "בן הנחמה" (מה"ש ד' 36)?

מתנת העידוד והנחמה היא יקרה ובעלת ערך רב. המקור שלה זהה לזה של כל מתנות החסד - ברוח הקודש, "המנחם". ואכן, רוח הקודש מנחם את הנזקקים, הפגועים והרצוצים. כדי שגם אנחנו נוכל לנחם, עלינו להיבחר על ידי אלוהים ולשמש כלי בידיו של רוח הקודש. כולנו צריכים לשאוף למתנת החסד הזו. כמעט בטוח שהמתנה הזו לא תפרסם את שמנו ברבים, אבל היא תהפוך אותנו לכלי יקר בחייהם של אחרים.

מדוע אין בקהילה אנשים רבים שניחנו במתנת העידוד והנחמה?

כדי לעודד ולנחם עלינו להעמיד את צורכי הזולת בראש הסולם, לפני הצרכים שלנו

לעתים אנחנו עסוקים בעצמנו, בצרכים שלנו, בדאגות, בבעיות ובמאבקים. אדם שרוצה לעודד אחרים ולנחם אותם מייחס לצרכים שלהם חשיבות רבה יותר מהצרכים שלו. אין זה אומר שאין כל מאבקים בחייו או בעיות, אלא שהוא פשוט דואג לאחרים לפני שהוא דואגים לעצמו. "כל אחד אל ידאג רק לענייניו, אלא גם לענייניו של זולתו" (פיל' ב' 4). אנשים כאלה הם בבואה של המשיח בכך שהם דואגים לזולת ואינם נוהגים באנוכיות.

כדי לעודד עלינו לשקף את הנחמה שיש לנו במשיח

רבים מאתנו אוהבים להצביע על החולשות והפגמים של אחרים, במקום לנחם ולעודד אותם. אבל אדם שמבקש לעודד ולנחם הוא בעל לב רחום ואוהב, שרואה אנשים אחרים כפי שהמשיח רואה אותם. הוא רואה את החטאים והחולשות בחייהם של אחרים, אבל מבין שהאהבה מחזקת ובונה. יש להיזהר בנקודה זו, כי רבים משתמשים באהבה כתירוץ להזנחת חובתם כמשיחיים להוכיח כשצריך. אבל דווקא אלה שיודעים לנחם ולעודד צריכים להיות אלה שמותחים ביקורת, משום שהם כואבים כשאחיהם ואחיותיהם סובלים או נכשלים. ברוב המקרים, אלו שמפנים אצבע מאשימה כלפי אחרים הם אלו שצריכים לשבת בשקט. "מדוע אתה רואה את הקיסם אשר בעין אחיך ואינך שם לב לקורה אשר בעינך? איך תאמר לאחיך: 'הנח לי להוציא את הקיסם מעינך', והנה הקורה בעינך? צבוּע! הוצא תחילה את הקורה מעינך, אחרי כן תראה היטב ותוכל להוציא את הקיסם מעינו של אחיך" (מתי ז' 3-5).

כדי לעודד עלינו לשקף את ההזדהות שיש למשיח עם סבלותינו

לא הרבה אנשים מעודדים ומנחמים אחרים מכיוון שרובנו איננו מבינים עד כמה המשיח מזדהה עם כאבינו. "אין לנו כוהן גדול שאינו יכול לחוש עמנו את חולשותינו, אלא אחד שהתנסה בכול כמונו מבלי חטא" (עבר' ד' 15). ישוע לעולם אינו שוכח שנוצרנו מעפר. הוא מכיר את כל חולשותינו וכישלונותינו, ונוהג בנו בחסד ובחמלה. לצד טבעו האלוהי, המשיח ניחן גם באנושיות ובעדינות. לעתים קרובות הוא משתמש במתנת העידוד שיש לאחרים כדי לנחם אותנו ולהזכיר לנו שהוא חש את כאבינו ומודע לקשיינו.

איננו צריכים תואר בתאולוגיה כדי לעודד אחרים. אנחנו רק צריכים את אותו הלך הרוח שיש למשיח. איננו זקוקים לכושר דיבור מרשים או לאישיות מוחצנת ופתוחה. אנחנו צריכים רוח ענווה שאינה מחכה שאחרים יעשו משהו עבורנו לפני שנעשה משהו למענם. מתנת העידוד משפיעה יותר מתמיד כשהיא גדלה על אדמה פורייה - על ענווה. כמה מילים טובות, מספר שורות על פתק קטן, הבטחה להתפלל, ביקור פתאומי, חיוך, התעניינות בחייהם של אחרים. כל הדברים הללו אינם דורשים מאתנו לקרוא ספרי תאולוגיה, אם כי חשוב שנלמד ונעמיק את האמונה והידע שלנו, כי כך נוכל לעודד ולנחם טוב יותר. אבל כדי לעודד ולנחם עלינו להתמלא רק בחסד שיש למשיח כלפינו. הבה נתפלל שאלוהים יביא אל הקהילות שלנו עוד מנחמים. כך תהיה האחדות שלנו במשיח שלמה ומתוקה.

המאמר Sons of Encouragement

מתוך Banner of Truth, Issue 482, November 2003