הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד?

מאת ג'והן פייפר

עבודת אלוהים פירושה להקריב למען אחרים

"ישוע המשיח הוא הוא - אתמול, היום ולעולמים. אל תיסחפו על ידי תורות שונות וזרות. הן טוב לסעוד את הלב בחסד ולא בדברי מאכל אשר לא הועילו למי שחי על פיהם. יש לנו מזבח אשר אין רשות למשרתי המשכן לאכול מעליו. הבהמות אשר דמן מובא אל הקודש ביד הכוהן הגדול לכפרת החטא, גופותיהן נשרפות מחוץ למחנה. לכן גם ישוע, כדי לקדש את העם בדמו, סבל מחוץ לשער. על כן נצא נא אליו אל מחוץ למחנה ונישא את חרפתו. כי אין לנו פה עיר קבע, אלא את זו שלעתיד לבוא מבקשים אנו. לכן בכל עת נקריבה בתיווכו זבח תודה לאלוהים, כלומר, פרי שפתיים המודות לשמו. ואל תשכחו לגמול חסד ולשתף את הזולת באשר לכם, כי זבחים כאלה יערבו לאלוהים" (עבר' י"ג 8-16).

"יש לנו (המשיחיים) מזבח אשר אין רשות למשרתי המשכן לאכול מעליו" (פס' 10). בואו נחשוב יחד על המשמעות דברים אלה. ישוע הקריב את עצמו על מזבח הצלב (ז' 27; ט' 14) עבורנו פעם אחת ולתמיד (ט' 28). הוא היה לשה הפסח שלנו (קור"א ה' 7), לקח את מקומנו (קור"ב ה' 21; פטר"א ג' 18), נשא את חטאנו (פטר"א ב' 24) והפך למקור מזון רוחני עבורנו (יוח' ו' 53). הוא מספק את כל צרכינו העמוקים ביותר ונותן לנו חיי נצח.

הסיבה שלמשרתי המשכן אין רשות לאכול מעל המזבח נעוצה בעובדה שהם דחו את ישוע כמשיח וכבן אלוהים. כל מאמין רשאי לבוא ולאכול. ישוע אמר: "אני הוא לחם החיים. כל הבא אלי לא ירעב, והמאמין בי לא יצמא עוד" (יוח' ו' 35). האדם ממנו נשללת הזכות לבוא ולאכול הוא זה שאינו מאמין ומסרב לבוא.

וכך, בפסוק הזה, אנחנו רואים את ההפרדה שנוצרה בין האמונה המשיחית לאמונה שכפרה מבוססת על קורבן בעלי חיים. ישוע בא והפריד את האמת מן השקר. ישנם שני מזבחות: המזבח הישן שעמד בירושלים ועליו הקריבו את הקורבנות הישנים, והמזבח החדש, זה שעומד מחוץ לשער (עבר' י"ג 12), עליו ישוע הקריב את עצמו בעבור חטאים פעם אחת ולתמיד. כל הבא למזבח הזה ומבקש סליחת חטאים וכוח, ימצא תקווה ויהיה רצוי לפני אלוהים. אבל המסרב לבוא, לא יהיה רשאי לבוא אל מזבח החיים והוא יאבד בחטאותיו.

אלו שדחו את ישוע כמשיח דחו את האמונה המשיחית על עקרונותיה. אבל בעיני אלוהים האמונה המשיחית היא ורק היא הדרך לרשת את ההבטחה והברכות שבמלכות אלוהים.

האמונה המשיחית היא הדרך לחיים: "על כן נצא נא אליו אל מחוץ למחנה ונישא את חרפתו. כי אין לנו פה עיר קבע, אלא את זו שלעתיד לבוא מבקשים אנו. לכן בכל עת נקריבה בתיווכו זבח תודה לאלוהים, כלומר, פרי שפתיים המודות לשמו. ואל תשכחו לגמול חסד ולשתף את הזולת באשר לכם, כי זבחים כאלה יערבו לאלוהים" (עבר' י"ג 13-16). אלו חיים של שמחה והקרבה לאלוהי האהבה.

סוגי קורבנות

בכתבי הקודש קיימים סוגים שונים של קורבנות. ישנו קורבן הכרוך בסבל: "על כן נצא נא אליו אל מחוץ למחנה ונישא את חרפתו" (פס' 13). ישנו קורבן הלל: "לכן בכל עת נקריבה בתיווכו זבח תודה לאלוהים, כלומר, פרי שפתיים המודות לשמו" (פס' 15), וישנו קורבן שכרוך בחיינו המשותפים עם אחינו לאמונה: "אל תשכחו לגמול חסד ולשתף את הזולת באשר לכם, כי זבחים כאלה יערבו לאלוהים" פס' 16).

הקורבן שבחיים המשותפים

חייו של משיחי אינם מתאפיינים רק בהלל ועבודת אלוהים אלא גם בחייו המשותפים עם מאמינים אחרים: חיים של עשיית מעשים טובים עבור הזולת ושל שיתוף הזולת ברכושנו ובחיינו. "אל תשכחו לגמול חסד ולשתף את הזולת באשר לכם", ומדוע עלינו לעשות כן? "כי זבחים כאלה יערבו לאלוהים" (פס' 16).

למה התכוון המחבר באומרו מילים אלו? "תהא אהבת אחים קיימת ביניכם. הכנסת אורחים אל תשכחו, כי יש אשר הכניסו אל ביתם מלאכים מבלי לדעת זאת. זִכרו את האסורים כאילו הייתם במאסר עמהם, זכרו את המעונים, כשם שגם אתם חיים בגוף" (פס' 1-3).

המחבר התכוון לכך שמעשים טובים ושיתוף האחים במה שניתן לנו באים לידי ביטוי גם בהכנסת אורחים. אנחנו יכולים להזמין אנשים לביתנו (גם אנשים שאיננו מכירים), אנחנו יכולים לבקר אנשים שנמצאים בכלא ולעודד את הזקוקים לתמיכה. כמובן שיש מאה ואחת דרכים לעשות טוב לאחרים ולשתף אותם בחיינו, אבל זו אינה הנקודה. הנקודה היא שאנשים השואבים את כוחם וחוכמתם ממזבח הצלב, מישוע המשיח, הם אנשים שחיים עבור אחרים. אלו האנשים שקמים בבוקר וחושבים כיצד הם יכולים לעשות טוב לאחרים. זהו הקורבן שהם מביאים לאדון בכל יום ויומו.

זו גם אחת הסיבות שחברות תקשורת מקימות תת-חברות קטנות. הן עושות זאת כדי לפתח מערכות יחסים קרובות בין העובדים וכך מעמיקות את שיתוף הפעולה והאכפתיות, ומשיגות תוצאות טובות יותר.

מדוע זבחים אלו ערבים לאלוהים?

נאמר לנו: "כי זבחים כאלה יערבו לאלוהים" (פס' 16). אם נבין מדוע זבחים אלו טובים בעיני אלוהים, גם אנחנו נשמח בהם ולא נראה בהם נטל:

הם מכבדים את מותו של ישוע

מעשים טובים והקרבה למען הזולת מדגישים את הסיבה שלשמה ישוע סבל. הם מוכיחים שמותו הגשים את מטרתו. "לכן, גם ישוע, כדי לקדש את העם בדמו, סבל מחוץ לשער" (פס' 12). ישוע מת כדי לקדש אותנו, כלומר, כדי לטהר אותנו ולהפוך אותנו לקדושים, לאנשים הרוצים לעשות טוב ולאהוב כפי שהוא אהב. כיצד התקדשותנו באה לידי ביטוי? כיצד אנחנו מוכיחים בחיינו שהמשיח לא סבל לשווא?

ישוע המשיח "נתן את עצמו בעדנו כדי לפדות אותנו מכל עוול ולטהר לו עם סגולה שוקד על מעשים טובים" (טיט' ב' 14). כשאנחנו להוטים לעשות טוב, אנחנו מראים את האמת ואת הכוח שבסבלות המשיח. אלוהים שבע רצון מרצוננו לעשות מעשים טובים ולשתף את הזולת בכל אשר לנו, מכיוון שכך באים לידי ביטוי סבלותיו של ישוע במלוא עוצמתם.

הם מציגים את אמינותו

מעשים טובים ושיתוף אחרים מציגים את נאמנותו ומהימנותו של ישוע. "רחקו מאהבת כסף ושמחו בחלקכם, כי הוא אמר: 'לא ארפך ולא אעזבך' " (עבר' י"ג 5). (המילה "כי" משמשת כבסיס לחירותנו מאהבת כסף). כולנו מבינים שאהבת יתר לכסף עלולה למנוע מאתנו מעשים טובים ושיתוף הזולת ברכושנו. לכן נאמר "רחקו מאהבת כסף", כדי שנהיה חופשיים לחיות למען הזולת. כיצד אנחנו יכולים להישאר חופשיים מאהבת כסף? "כי הוא (אלוהים) אמר: 'לא ארפך ולא אעזבך' ".

בכל פעם שאנחנו עושים מעשים טובים ומשתפים אחרים בחיינו, אנחנו מעידים שאיננו תלויים בכסף ושאנחנו בוטחים בהבטחת אלוהים, בנאמנותו ומהימנותו. כשאנחנו פועלים למען הזולת בלי לדרוש שכר או טובת הנאה כלשהי, אנחנו מעידים שדי לנו בתגמול שמעניק לנו אלוהים. מעשים למען הזולת הם עדות לערכו של אלוהים ולאמינות הבטחותיו.

אלוהים אוהב לראות את שמו מפואר ואת אמיתותיו מקבלות ביטוי מעשי. לכן הוא אוהב את הקורבן שבעשיית מעשים טובים ובחיי שיתוף.

הם פועלו של אלוהים

אלוהים מתענג על יפי מעשיו ופועלו. "אלוהי השלום אשר בדם ברית עולם העלה מן המתים את רועה הצאן הגדול, את אדוננו ישוע, הוא יכשיר אתכם לכל דבר טוב, כדי שתעשו את רצונו, בפועלו בכם את הרצוי לפניו ביד ישוע המשיח, אשר לו הכבוד לעולמי עולמים. אמן" (פס' 20-21).

אנחנו יכולים לחיות למען אחרים - לעשות טוב ולשתף את הזולת רק בזכות חסד אלוהים שניתן לנו. "בחסד אלוהים הריני מה שאני וחסדו עלי לא היה לריק. אדרבה, עמלתי יותר מכולם, אך לא אני אלא חסד אלוהים אשר אתי" (קור"א ט"ו 10). מכיוון שאנחנו יודעים ש"ישמח ה' במעשיו" (תהל' ק"ד 31), אנחנו יודעים שהוא שמח בחסדו שנותן לנו אמונה, חופש ורצון עז לחיות למען הזולת. מעשינו הטובים ושיתופם של אחרים בחיינו הם מלאכתנו, אך מעל הכול הם פועלו של אלוהים.

עלינו לשמוח, כפי שאלוהים שמח, כאשר אנחנו עושים מעשים טובים

חיינו הם עדות להגשמת המטרה שבמות ישוע

הדרך שבה אנחנו חיים מעידה על המטרה שלשמה סבל המשיח. אנחנו צריכים להתעודד בעובדה שחיינו יכולים להעיד על כך שישוע לא מת לשווא. מעשינו הטובים וביחוד יכולתנו לשתף את הזולת במה שיש לנו, הם ביטוי לניצחון הצלב.

חיינו (על כל חולשותינו) הם ביטוי לנאמנות אלוהים ולהבטחותיו

זוהי חוויה מרגשת ועמוקה לתלות את תקוותנו באלוהים ולא באהבת הכסף. מצד אחד, אנחנו חשים פגיעים וחוששים מהסיכון שכרוך בכך, אבל מצד שני אנחנו מקבלים תחושה עמוקה של ביטחון בדרך שבחרנו, הדרך שמפגינה את נאמנותו ואמינותו של אלוהים.

חיינו הם עדות לפועלו של אלוהים

מדהים לחשוב שכשאנחנו נדיבים כלפי הזולת, אנחנו מבטאים באופן  מעשי את מעשי ידיו של אלוהים. מעשינו הטובים הם ביטוי לכך שהוא אשר החל את פעולתו בחיינו אף ישלים אותה בבוא המשיח.

עלינו להתפלל לאלוהים ולבקש ממנו שיטע בנו את הרצון לשתף אחרים בחיינו. כך נשמח את אבינו שבשמים!

המאמר The Sacrifice of a Shared Life

מתוך  © Desiring God Ministries, Used by Permission, www.desiringgod.org