תפארת המשיח כמתווך אוהב

מתוך הספר "תפארת המשיח" מאת ג'והן אוון

בזכות אהבתו של ישוע הוא נהיה לנו למתווך ברצון, וכך הגשים את תוכניתו של אלוהים האב

הבה נחשוב על אהבתו של המשיח. אהבתו היא שהניעה אותו להיות למתווך שלנו. אהבתו של האב היא שהניעה אותו למנות את בנו למתווך בינו לבין האדם כדי שהקהילה תיוושע. אלוהים האב אהב אותנו עוד "בטרם היווסד תבל" (אפס' א' 4), ואהבה זו מתגלית בבחירתו הנצחית באלו שיאמינו בו, ויזכו לנחלה נצחית בתפארתו על ידי קידוש רוח הקודש (תסל"ב ב' 13-16; אפס' א' 4-9; פטר"א א' 2). הבחירה, מעשה רצונו של אלוהים, נובעת מאהבתו של אלוהים ומשקפת את טבעו.

הבחירה מגלה בפנינו את הטבע של תפארת אלוהים והוא אהבה

"האלוהים הוא אהבה" (יוח"א ד' 8-9). אהבתו של אלוהים היא הבסיס לישועתנו ולגאולתנו. לכן הבחירה אינה יכולה להתבסס על דבר מלבד אלוהים עצמו. אם היינו מסוגלים לראות את האוצרות החבויים בטבעו המופלא של אלוהים, בוודאי היינו מגלים שהבחירה נובעת מאהבה בלבד.

הבחירה אינה מגיעה לנו וניתנה לנו בחינם

לא היה בידינו לעשות דבר שישכנע את אלוהים לבחור בנו. הוא אהב אותנו למרות שלא היינו ראויים לאהבתו ולכן היטיב עמנו. כל מעשה טוב שאנחנו עושים הוא תוצאה של הבחירה, ואינו הסיבה שבגללה אלוהים בחר בנו. הסיבה היחידה שהניעה את אלוהים לבחור בנו היא אהבתו.

פֵרות הבחירה של אלוהים או תוצאותיה הם ביטויי אהבה שלא ניתן להביעם במילים. אהבה זו מתבטאת במעשיו של ישוע כמתווך ובמותו על הצלב, וכך הבחירה מתממשת ומביאה ישועה לכל אלו שאלוהים בחר להושיע (יוח' ג' 16; ירמ' ל"א 3; אפס' א' 3-5; יוח"א ד' 8-9,16).

תפקידו של ישוע כמתווך נחוץ מכיוון שאלוהים בחר להושיע אנשים חוטאים. בזכות אהבתו של בן אלוהים, הוא נהיה לנו למתווך ברצון, וכך תוכנית אהבתו של האב מתגשמת בבן.

אהבתו של המשיח לנבחרים:

אלוהים אהב את כל בני האדם משום שנבראו בצלמו. כל הטוב שבהם, כל תקוותיהם - הכול ניתן להם מתוך אהבתו וטובו של אלוהים. איכות חייהם הרוחניים הייתה תלויה באהבתם אליו שהתבטאה בצייתנות מתמשכת לרצונו. איזה מצב משמח להיות בו! להתכונן לחיים נצחיים של אהבה במלכותו!

אבל בני האדם חטאו והפכו אויבים לאלוהים, ובעקבות החטא הם סובלים מצער ומכאב. אבל למרות האסון הגדול הזה, טבעם יכול להשתקם ולשוב לקדמותו.

משום כך אהבתו של המשיח מתבטאת ברחמים ובחמלה כלפי אלו שטבעם שוקם. אלו שטבעם לעולם לא ישוקם, אינם זוכים לאותם רחמים וחמלה. לכן המשיח לא ריחם על מלאכים שחטאו, מכיוון שטבעם אינו יכול להשתקם (עבר' ב' 14-16).

יתר על כן, אהבתו של המשיח מתבטאת בשמחה ובעונג להושיע ולגאול את הנבחרים, משום שכך פיאר את אביו.

אבל נשאלת השאלה מדוע הריבון שאינו זקוק לדבר או לאיש, דואג לנו, האבודים והנואשים? מה מניע אותו להטות לנו חסד ורחמים? מדוע הוא שמח להושיע אותנו? האם ראה בנו משהו נפלא? לא! אהבתו האינסופית וטובו הם שהניעו אותו להטות לנו חסד ורחמים ולא דבר אחר (טיט' ג' 5).

המשיח היה מוכן ומזומן להיות לנו למתווך. הוא לקח על עצמו את תפקיד המושיע בשמחה, על פי תוכניתו של אלוהים האב. הדרך בה הלך כדי להושיע את הנבחרים הביאה עליו קשיים וסבל. עבור טבעו האלוהי, דבר לא היה קשה ובעייתי מדי. אבל בישוע התגלה גם טבע אחר שהיה צריך להתמודד ולהתגבר על הקשיים שכרוכים במעשה הישועה. הוא נדרש לרחם עלינו למרות שהוא לא קיבל רחמים בעת שנזקק להם. הוא נאלץ לסלול את הדרך לישועה עד מוות נורא על הצלב. הוא הציל אותנו מזעמו וצדקתו של אל קדוש, על ידי כך שסבל בעצמו את זעמו וצדקתו של אלוהים. אבל הוא לא נרתע. קשיים אלו הדגישו את אהבתו אלינו והגבירו את שמחתו במעשה הישועה. אכן, אהבתו, כזרם מים אדיר, התגברה על הקשיים המאיימים, כפי שאמר: "הנה באתי...לעשות רצונך, אלוהי" (עבר' י' 5-7; ישע' נ' 5-7).

אהבתו הנצחית הניעה את המשיח לקחת על עצמו את משרת המתווך ולפעול למען ישועתנו ולשם כך לבש בשר. בגוף זה כלומר בטבעו האנושי, היה עליו לממש את הישועה. טבעו האנושי שפע בחסד ובאהבה עזה לבני האדם, וכך התאים להגשמת המטרה שהיא אהבה נצחית.

מכאן ברור שאהבתו הנהדרת של המשיח לא הייתה רק אלוהית אלא גם אנושית. אהבתו של האב, המתגלית בתוכניתו הנצחית להרעיף חסד וכבוד על כל הנבחרים, הייתה אלוהית בלבד, אבל אהבתו של המשיח הייתה גם אנושית. ביטויי האהבה הנצחיים של המשיח נובעים מטבעו האלוהי ואינם יכולים לנבוע מטבעו האנושי. ולמרות זאת, הכתובים מציינים ומדגישים גם את אהבתו של המשיח כאדם.

לכן, אהבתו של המשיח אלינו היא אהבה שנובעת מטבעו האלוהי והאנושי גם יחד. אומנם ביטויי האהבה של טבעו האלוהי והאנושי נבדלים זה מזה, אך הם בכל זאת אהבתו של ישוע המשיח. אם אנחנו הוגים באהבתו כאלוהים ובאהבתו כאדם, אנחנו בעצם הוגים במשיח אחד.

בשל אהבתו העזה אלינו לבש המשיח בשר (עבר' ב' 14-17). מעשה זה של אהבה נבע מטבעו האלוהי. גם מותו עבורנו היה מעשה של אהבה שאין לתארה במילים (יוח"א ג' 16). אבל רק באמצעות אהבתו האנושית אלינו הוא מסר את נפשו ומת. לכן נאמר שאלוהים נתן את חייו עבורנו וקנה בדמו את קהילתו.

האהבה הזו מפארת את המשיח, ועל ידי אמונתנו גם אנחנו חוזים בה. חלק גדול מהניצחון ומהברכות הניתנות לקדושים בשמים צפון בתפארת המשיח שאנחנו חוזים בה, תפארת המתגלית גם בתפקידו כמתווך עבורנו (התג' ה' 9-10).

איננו מסוגלים להבין כיצד תפארת המשיח מתגלית במלכות השמים. כאן, עלי אדמות, איננו מסוגלים להכיר את האהבה הזו בשלמותה. שם, נבין את האהבה הזו על כל ממדיה. למרות זאת, אפילו עלי אדמות, אם איננו עצלנים וגשמיים, נוכל לחזות באמונה, בתפארת אהבת המשיח. במקום בו הבנתנו נכשלת, הבה נפנה מקום להלל ולעבודת אלוהים.

אם כך עלינו לעשות כל מאמץ וללמוד לחשוב מחשבות רוחניות. אם נחשוב מחשבות גשמיות, לא נוכל לעסוק באהבת המשיח ובתפארתו. אנשים מעטים בלבד חושבים על עניינים רוחניים.

אנשים רבים עוסקים בדברים גשמיים ועיסוק זה משקף את הלך רוחם. אין טעם לקרוא להם להגות בתפארת אהבתו של המשיח כמתווך. כדי לחשוב מחשבות רוחניות עלינו לעמוד בעקרונות רוחניים, לעסוק בדברים רוחניים ולחשוב על נפלאות תפארת המשיח.

אסור לנו להסתפק במחשבות מעורפלות על אהבת המשיח, שאינן מלמדות אותנו דבר על תפארתו. כל אחד שמאמין שהמשיח הוא אלוהים יוקיר ויעריך את אהבתו, ולא יסתפק במחשבות מעורפלות ולא ברורות על אהבתו כמתווך.

כדי שנחשוב מחשבות ברורות וצלולות על אהבת המשיח, עלינו לשאול את עצמנו את השאלות הבאות:

מאיפה באה האהבה הזו? האם זו אהבה הנובעת מטבעו האלוהי של בן אלוהים שנתן את חייו עבורנו? (יוח"א ג' 16).

כיצד מתגלית אהבה זו? היא מתגלית לנו בטבעו האלוהי שמתבטא במעשים נצחיים של חוכמה, טוב לב וחסד. היא מתגלית לנו בטבע האנושי שמתבטא בסבל שסבל עבורנו, מכיוון שריחם עלינו (אפס' ג' 19; עבר' ב' 14-15; התג' א' 5).

האם אנחנו ראויים לאהבתו של המשיח? לא! אנחנו ראויים לזעם, לא לאהבה. מחשבה זו גורמת לנו להגות בענווה בתפארת אהבת המשיח כמתווך.

מה קנתה עבורנו אהבת המשיח? היא קנתה עבורנו את ישועתנו ושמחה נצחית באדון.

כשאנחנו מלאים במחשבות צלולות ובהירות על אהבת המשיח, לבנו מתמלא בשירי הלל, ואנחנו נהנים מהניחוח המתוק של אהבתו כמתווך (מה"ש ב' 43-47).

בסופו של דבר, עלינו להיזהר שלא נסתפק במחשבותינו על אהבת המשיח, אם איננו חשים אותה בלבנו. אנחנו יכולים לטעום מחסד אלוהים, לחוות אותו בלבנו. אם איננו חווים את אהבתו בלבנו, לא נוכל להבין אותה במחשבותינו.

המשיח הוא החלב, הלחם והבשר שאלוהים מספק לנפשותינו. עלינו תמיד לחפוץ באהבתו. אהבה זו מפארת את המשיח. עד שהתגלה המשיח, איש לא הבין את האהבה הזו, וגם היום היא עדיין נשגבת מדעת.   

המאמר  The Glory of Christ's Love as Mediator

מתוך  The Glory of Christ used by permission from The Banner Truth Trust ©