שחור, לבן, אפור

מאת איתן קשטן

החיים המשיחיים אינם פשוטים. בכל יום עלינו להחליט כיצד לפעול בשאלות רבות. איך להתלבש? מי צריכים להיות החברים שלנו? איך לתת ביטוי לאמונתנו? היכן לגור?

כתבי הקודש ברורים מאוד בכל מה שקשור לחטא. לכולנו ברור שאסור לשקר, לגנוב ולפעול בניגוד למצוות אלוהים. עלינו לנהל את חיינו לאור עשרת הדיברות, כלומר לאהוב את אלוהים, לכבד את הורינו, לשמור שבת ולהימנע מעבודת אלילים, מחמדנות וכדומה. בכל מה שקשור לחטא איננו מגששים באפלה, כי כתבי הקודש שופכים די והותר אור בנושא.

אבל לא הכול בחיים הוא שחור או לבן. יש בחיים גם הרבה גוונים של אפור. וכשמדובר באפור, קשה להחליט מה לעשות.

אם מישהו יציע לנו לשקר או לרצוח, לא יהיה לנו כל ספק מה צריכה להיות התשובה. אם מישהו יציע לנו להתמיד בתפילה ולבשר את הבשורה, גם לא יהיה לנו כל ספק מה לעשות. אבל כשמישהו אומר שיש סוגי מזון מסוימים שאל לנו לאכול - לא בהכרח בעניינים של כשרות, או כשמישהו מציע לנו להימנע מיין, למשל, קשה לנו להחליט. רבים סבורים שאסור למשיחיים לעסוק בספורט תחרותי משום שזו עבודת אלילים, ואילו אחרים אומרים שאין זה כך. מי מהם צודק? כיצד נחליט אם עלינו לעודד את הילדים שלנו לעסוק בספורט תחרותי? יש אנשים שחושבים שלא ראוי למאמינים לשחק מונופול משום שהוא מחנך לחומרנות. האם זה נכון? האם ראוי שנשחק מונופול עם ילדינו? וכמובן שישנם כל ענייני הלבוש, צורת הדיבור, מקום המגורים, האזנה למוזיקה כזו או אחרת וכדומה. כל-כך הרבה שאלות שהתשובה שלהם אינה חד-משמעית.

האם ידעתם שישנם מאמינים הסבורים שאסור להכניס טלוויזיה לבתים משיחיים, וגם כאלה שמתנגדים נחרצות לשימוש במחשב ובאינטרנט? שוב, מי צודק? איך נדע כיצד לנהוג בכל אותם עניינים שכתבי הקודש אינם מדברים עליהם בצורה חד-משמעית?

מאמינים רבים מכינים לעצמם רשימת חוקים – מין תורה שבעל פה. זו הדרך הקלה. הם מגדירים את קוד הלבוש הראוי בעיניהם, את המותר והאסור, וכך בעצם מוסיפים על דבר אלוהים ואוסרים את מה שאלוהים התיר.

אבל עלינו להבין שדברים שפוגעים באדם מסוים עשויים להועיל לאחר. לכן, בתור משיחיים עלינו לגבש את ההחלטות שלנו מתוך יראת אלוהים. במאמר זה ננסה להגדיר עשרה עקרונות, עשר שאלות שעלינו לשאול את עצמנו בכל פעם שאנחנו צריכים להגיע להחלטה בעניינים שמצויים ב"שטח האפור". אינני מתכוון לגבש נוסחה, אלא קווים מנחים שיעזרו לנו.

1. האם ההחלטה תועיל לנו מבחינה רוחנית?

שאול כתב לקורינתים: "הכול מותר לי, אבל לא הכול מועיל" (קור"א ו' 12). מה זאת אומרת שהכול מותר? שאול בעצם אמר שכל מה שאלוהים לא אסר, הוא מותר. אבל לא כל מה שמותר גם מועיל. לכן במקום לתרץ את מה שאנחנו עושים ולומר: "אלוהים לא אמר שאסור", עלינו לשאול: "האם המעשה יועיל לי מבחינה רוחנית?". למשל, האם אלוהים אסר עלינו לישון? בוודאי שלא. האם ישנם ימים שבהם מתחשק לישון עד מאוחר? בטח! אבל בימים כאלה אנחנו צריכים לשאול את עצמנו אם שינה עד מאוחר בעיתוי הזה תועיל או תזיק לנו. אם מדובר ביום חופש, למשל, שינה עד שעות הצהריים עשויה דווקא להועיל, במיוחד כשאנחנו עייפים. אבל אם הדבר הופך להרגל קבוע, אם באופן קבוע אנחנו מתעוררים בשעות הצהריים בלי סיבה מיוחדת, אנחנו עלולים לפתח עצלות. נוסף על כך, השינה תבוא על חשבון דברים אחרים שעשויים להועיל לנו.

בכל מקרה עלינו לשאול את עצמנו: "האם המעשה יועיל לי מבחינה רוחנית?". אם התשובה היא שלילית, עלינו להימנע מכך.

2. האם ההחלטה בונה אותי?

השאלה הזו דומה לקודמת, אם כי לא זהה לה. שאול כתב: "הכול מותר, אך לא הכול מועיל. הכול מותר, אך לא הכול בונה" (קור"א י' 23). השאלה הראשונה בודקת את המעשה לגופו - האם הוא מועיל? השאלה השנייה לוקחת אותנו צעד נוסף קדימה. האם המעשה מעלה אותי על הדרך הנכונה ועוזר לי להיבנות במשיח? ניקח לדוגמה בנייה של בית. הבנאי צריך לשאול את עצמו: "האם העבודה הזו מקדמת את בניית הבית?". זו השאלה שעלינו לשאול גם את עצמנו. אין חוק שאוסר על הבנאי לצבוע את הקירות לפני שמניחים עליהם קרמיקה. הכול מותר, אבל זה לא בונה אותו, זה לא מעלה אותו על הדרך הנכונה שתועיל לבניית הבית. עלינו לשאול את עצמנו אם המעשה יעמיק את האמונה שלנו, אם הוא יוסיף לנו בגרות, אם הוא יעלה אותנו על הדרך הנכונה. האם אתם מבינים כמה זה חשוב?

כשאנחנו מחליטים היכן לגור, למשל, עלינו לשאול את עצמנו אם המקום שאליו אנחנו רוצים לעבור יבנה אותנו. אם נעבור לשם, האם נוכל להמשיך ולהשתתף בפעילויות הקהילה? האם נוכל לארח שם? האם הסביבה שבה נגור תאפשר לנו לתת חינוך טוב לילדינו? האם נוכל לשרת בקהילה כשנגור במקום החדש? האם המעבר למקום החדש יעלה אותנו על הדרך הנכונה ויאפשר לנו להמשיך ולהקים את מקדש אלוהים בלבנו? כמו שספורטאי עושה הכול כדי לחזק את גופו, כדי להגיע מוכן ליום התחרות, כך גם עלינו לעשות את מה שמחשל ומקדם אותנו מבחינה רוחנית.

3. האם ההחלטה עלולה לעכב אותנו במירוץ למלכות השמים?

מחבר האיגרת לעברים אמר: "נסירה נא כל מעמסה וגם את החטא הלוכד על נקלה, ובסבלנות נרוצה את המירוץ הערוך לפנינו" (עבר' י"ב 1). עיקרון זה הוא צדו השני של העיקרון הקודם. בדומה לספורטאי, גם עלינו לעמול כדי להיבנות, אבל זה לא מספיק. אנחנו גם צריכים לסלק מהדרך כל דבר שמפריע לנו. הספורטאים באולימפיידה מסירים כל דבר שעלול להאט את הריצה שלהם. רוכבי האופניים רוכבים על האופניים הקלים ביותר שאפשר למצוא. אין על האופניים כל קישוט מיותר, משום שכל דבר כזה עלול להפריע. האצנים לובשים בגדים קלילים שמתאימים לענף הספורט שלהם. כל אחד מסיר מעליו את מה שעלול לחבל בהתקדמות שלו. "האם אינכם יודעים שהרצים באצטדיון אומנם רצים כולם, אבל אחד מקבל את הפרס? בדומה לכך, רוצו למען תשיגוהו" (קור"א ט' 24).

מה זה אומר? שכמו הספורטאים, עלינו להינזר מכל מה שמפריע לנו. כמו שספורטאי מחליט לוותר על מזונות מסוימים ועל בילויים בשעות מאוחרות משום שזה לא בונה אותו, כך גם עלינו להינזר מכל מה שאינו בונה אותנו במשיח. הרי הספורטאים רצים כדי לקבל בקו הגמר זר שנובל בסופו של דבר – או מקסימום מדליה מזהב, אבל אנחנו רצים למען זר שלא יִבּוֹל לעולם (פס' 25). לכן, לפני שאנחנו מגיעים להחלטה כלשהי, עלינו לשאול את עצמנו אם היא עלולה לעכב אותנו במירוץ, שבסופו נידָמה למשיח. ומה מעכב אותנו יותר מכל דבר אחר? החטא כמובן.

אבל הכוונה היא לא רק לחטאים שכתבי הקודש מדברים עליהם בצורה מפורשת. הכוונה היא לכל מעמסה. עבור אחדים מאתנו, הטלוויזיה היא מעמסה. אם כך, הסירו אותה. סלקו אותה מחייכם. יש בחורות שהלבוש שלהן הוא מעמסה, מפני שהן משתמשות בו כדי לתעתע בבנים. אם הלבוש שלכן הפך למעמסה – הסירו אותו. דברים אלה תקפים גם כשמדובר בספורט, במחשב, בספרים, במוזיקה. בכל תחום עלינו לשאול את עצמנו אם העיסוק שלנו באותו תחום מעכב או בונה אותנו. ואם הוא מעכב, סימן שעלינו להסיר אותו, לסלק אותו מחיינו!

למשל, האם אחטא אם אצא עם אשתי ביום שישי בערב למסעדה טובה? האם יהיה זה חטא לאכול ארוחה טעימה, ואחר כך לטייל לאור הירח ולחזור הביתה בשלוש לפנות בוקר? אין בזה כל רע, נכון? לכאורה בילוי כזה הוא מועיל ובונה את הקשר בין הבעל לאשה. אבל נניח שבשבת בבוקר היא צריכה ללמד את הילדים בקהילה ואני צריך ללמד את הנוער. האם גם אז הבילוי שלנו יהיה מועיל ובונה? לא, משום ששנינו לא נוכל לתפקד כראוי בשבת בבוקר. וכך, מה שבדרך כלל יכול להיות טוב ובונה, מעכב אותנו ולכן ראוי שנימָנע ממנו.

4. האם ההחלטה משעבדת אותי?

נחזור לפסוק שהתחלנו אתו. "הכול מותר לי, אך לא אשתעבד לשום דבר" (קור"א ו' 12). אסור לנו להשתעבד לדבר, פרט לאלוהים עצמו. שעבוד הוא דבר נורא. אנשים רבים הורסים את עצמם ואת יקיריהם רק משום שאינם מסוגלים להימנע משתיית אלכוהול, מצריכת סמים ואפילו מסיגריות. רבים אינם מסוגלים להשתחרר מהשעבוד לגופם, והם עמלים שעות על טיפוחו. אם התסרוקת שלהם לא הצליחה באותו יום, הם חושבים שסוף העולם הגיע, כאילו שתסרוקת היא הדבר הכי חשוב. האין זו השתעבדות? אנשים משועבדים לטלנובלות, לאוכל, לבילויים. כל הדברים שהזכרתי אינם אסורים כשלעצמם. לכן שאול אמר שהכול מותר לו, אבל אסור לנו לנצל את ההיתר הזה כדי להשתעבד. אלוהים ברא המון דברים טובים. הבעיה היא שבגלל הלב החוטא שלנו, יש לנו נטייה לעבוד את הנברא במקום את הבורא.

אלוהים העניק לנו את היכולת ליהנות מיחסי מין, למשל. היחסים האלה בונים את המשפחה ומטפחים אותה. אבל ראו כמה חבר'ה צעירים מתמכרים למין! הם הורסים את עצמם ואת היכולת שלהם לבנות מאוחר יותר מערכות יחסים קדושות וטהורות. הם בוגדים בבני הזוג שאלוהים הועיד להם.

אסור לנו להשתעבד גם לדברים שאלוהים מתיר אותם. אם אנחנו חוששים שאנחנו עלולים להשתעבד, ראוי שנתרחק מהם כמו מאש. לכן, לפני כל החלטה עלינו לשאול את עצמנו אם הדבר עלול להביא אותנו לידי שעבוד. אם התשובה היא חיובית - עלינו להימנע מאותו דבר. זו הסיבה שכדאי להימנע מעישון כבר מהסיגריה הראשונה, כי יש לה את הפוטנציאל לשעבד אותנו ולגרום לנו לרצות לעשן עוד ועוד.

5. האם ההחלטה משמשת כסות לחטא?

הנקודה הזו חשובה במיוחד. לפעמים אנחנו משתמשים בחירות שאלוהים העניק לנו במשיח כדי להסתיר את חטאינו. "התנהגו כאנשים חופשיים, לא כאנשים המחזיקים בחופש ככסות לרֶשע, אלא כעבדי אלוהים" (פטר"א ב' 16). אנחנו הרי מכירים את עצמנו. כשמישהו מעיר לנו על משהו שאנחנו עושים, אנחנו אומרים: "יש לנו חופש במשיח, מותר לנו!". לפעמים אנחנו משתמשים בחירות שיש לנו במשיח כדי לכסות על החטאים שלנו, כדי לקדם את האינטרסים האישיים שלנו. חברים אומרים לנו: "יש לנו חירות במשיח. הוא לא אסר עלינו ללכת לדיסקוטק או לפאב". נכון, אבל למה אתה בעצם רוצה להגיע לשם? בדרך כלל יש בלב שלנו משהו נוסף שגורם לנו ללכת למקומות האלה. בני נוער שהולכים לדיסקוטק או לפאב בעצם רוצים לפלרטט, להשתכר או סתם להתפרע. הם משתמשים בחירות שאלוהים נתן להם כדי לספק את התאוות שלהם.

החירות אינה יכולה לשמש ככיסוי למחשבות הרעות שלנו. לפני שאנחנו מגיעים להחלטה כלשהי עלינו להיות כנים עם עצמנו ולבחון לא רק את ההחלטה, אלא גם את המניעים שלנו. לכן, נוסף לשאלות שכבר שאלנו, עלינו לשאול גם "למה?" - למה אני מחליט כך ולא אחרת?

לפני כמה שנים נהג להגיע לאספות שלנו בחור צעיר. אין ספק שהייתה זו החלטה מצוינת מצדו – להגיע לאספות. אבל האמת היא שהוא הגיע רק כדי "לתפוס" איזו בחורה מאמינה שהוא שם עליה עין. אתם מבינים על מה אני מדבר? גם מאחורי החלטה טובה לכאורה עלולים להיות מניעים שליליים. אסור שההחלטות שלנו יכסו על הרשעות שבלבנו. שאול כתב לגלטים: "אחַי, לחירות נקראתם, רק שלא תהא החירות אמצעי בידי הבשר" (גלט' ה' 13).

אם כך, עלינו לשאול: "האם ההחלטה שאנחנו מגיעים אליה אמורה לשמש לנו כסות לחטא?".

6. האם ההחלטה פוגעת בריבונותו של ישוע בחיי?

אני יודע שהשאלה הזו נשמעת מוזרה. הרי כולנו חושבים שישוע הוא ריבון, נכון? מצד אחד, איש מאתנו אינו חושב שמותר לנו לעשות דבר שנוגד את רצונו של המשיח. אבל מצד שני, לא כולנו תמימי דעים בכל נושא. יש אנשים שחושבים שישוע אוסר דבר מסוים, ואחרים שחושבים שהוא דווקא מתיר אותו. בדיוק על כך שאול מדבר באיגרת אל הרומים י"ד. "יש אדם המחשיב יום אחד יותר מיום אחר, ויש שמחשיב כל יום ויום. יהא כל אדם בטוח בדעתו. מי שמחשיב את היום, מחשיב אותו לשם ה'. האוכל אוכל לשם ה', שכן הוא מודה לאלוהים. וזה שאינו אוכל, לשם ה' אינו אוכל וגם הוא מודה לאלוהים" (פס' 5-6). אתם מבינים את העניין? אלוהים מקבל ברצון גם את הראשון וגם את השני (פס' 3). המסר של שאול הוא שאיש אינו חי לעצמו, אלא שכולנו חיים למשיח. במילים אחרות, המשיח הוא הריבון בחיי כולנו, בין שאנחנו שומרים כשרות ובין שלא. כלומר, כל מגבלה או חירות שאנחנו נוטלים לעצמנו, חייבים להיות תוצר של האמונה שלנו בכך שזה רצונו של המשיח.

לכן, לפני כל החלטה עלינו לשאול את עצמנו בכנות: האם ישוע רוצה שאעשה את הדבר הזה? האם הוא הריבון גם בהחלטה הזו? כשישוע מסר את נפשו בעדנו, הוא הפך לריבון בכל תחומי חיינו – לא רק בתחומים "הרוחניים". מה שחשוב זה לא אם אנחנו קוראים את הכתובים כל בוקר או כל ערב, אלא אם אנחנו מבקשים לדעת מה רצונו של המשיח. אם אנחנו מאמינים שהוא מצווה עלינו לקרוא את הכתובים בכל בוקר, עלינו לעשות את זה בכל בוקר. ואם אנחנו מאמינים שהוא מצווה עלינו לקרוא אותם בערב, עלינו לקרוא בערב - ובלבד שנעשה זאת כתגובה לריבונותו של המשיח ולא כדי לצאת ידי חובה. עלינו לשאול תמיד לאיזו החלטה ישוע רוצה שנגיע - ולהחליט בהתאם, אפילו אם זה לא נוח לנו.

7. האם ההחלטה שלי תעזור למשיחיים אחרים?

החיים המשיחיים בנויים בין השאר על האחדות של הקהילה. לכן, בכל פעם שאנחנו מחליטים עלינו להתחשב גם באחיות ובאחים שלנו. "היזהרו שלא תהיה רשותכם זו מכשול לחלשים" (קור"א ח' 9). לפעמים החירות שלנו עלולה להכשיל את אחינו לאמונה. הרי כולנו משמשים דוגמה זה לזה. שאול הסביר שאין כל סיבה שתמנע ממנו לאכול זבחי אלילים, אבל למען אחיו לאמונה הוא היה מוכן לוותר על חירותו בעניין הזה. על כל אחד מאתנו לשאול את עצמו "מה מועיל לי, מה בונה אותי ומה מותר לי?", וגם "איך תשפיע ההחלטה שלי על הזולת?".

נניח שהייתי מתעקש שמותר לי לצאת עם החברים שלי לפאב. האמת היא שאני בכלל לא נוגע במשקאות חריפים. אבל נניח שהחברים שלי מזמינים אותי, ואני מחליט לנצל את ההזדמנות כדי לספר להם על המשיח. האם לא ראוי שאחשוב לפני כן על כך שמישהו מבני הנוער עלול לראות אותי יוצא מהפאב, ולחשוב שאם אני מבלה שם, זה רעיון טוב וגם הוא יכול לעשות את זה? עלינו לשאול את עצמנו כיצד כל החלטה שלנו תשפיע על אחרים, איזו דוגמה אנחנו נותנים לאחיות ולאחים שלנו.

8. האם ההחלטה תחזק את העדות למשיח?

דיברנו על ההשפעה שיש להחלטות שלנו על אחֵינו לאמונה. כעת נדבר על ההשפעה שלהן על אלה שאינם מאמינים. אני יודע שנדמה לנו שאנחנו יכולים לעשות כל מה שמותר לנו. אבל שאול נתן דוגמה מצוינת גם בעניין הזה: "אם יזמינכם איש בלתי מאמין ורצונכם ללכת אליו, אִכלו כל מה שיוגש לכם ואל תשאלו שום שאלה של מצפון. אבל אם מישהו יאמר לכם: 'זה נזבח לאליל', אל תאכלו למען האיש שהודיע לכם ולמען המצפון. מצפון, אני אומר – לא זה שלך, אלא של האחר" (קור"א י' 27-29).

בפרק ח' ראינו שמותר לאכול זבחי אלילים. אבל כאן שאול אומר שעלינו לחשוב על הלא-מאמין, ועל הדוגמה שאנחנו נותנים כשהוא רואה אותנו אוכלים זבחי אלילים. שאול אומר שאם האיש הלא-מאמין מגיש לנו אוכל, עלינו לאכול בלי לשאול שאלות מיותרות. אנחנו לא אמורים לתחקר אותו: "רק רגע, מאיפה השגת את האוכל? איך אוכל להיות בטוח שלא גנבת אותו?". איזו דוגמה היינו מספקים אילו המארח הלא-מאמין היה חושב שאנחנו חושדים בו? הוא ודאי היה חושב שאנחנו מתנשאים, ולא היה מעוניין כלל לשמוע את הבשורה שבפינו. אבל אם הוא מספר לנו מיוזמתו שהוא גנב את האוכל, מוטב שלא נאכל ממנו. זוהי הזדמנות לדבר אתו על חטא ועל הדרך לישועה. זה בעצם מה ששאול ניסה לומר. בסופו של דבר שאול סיכם ואמר: "עשו את הכול למען כבוד אלוהים. אל תהיו מכשול לא ליהודים ולא לגויים ולא לקהילת אלוהים" (י' 31-32).

לכן, לפני כל החלטה עלינו לחשוב על ההשפעה שתהיה לה על הפצת הבשורה.

9. האם ההחלטה שלי משקפת את אופיו של המשיח?

זוהי שאלה פשוטה וחשובה. האם ישוע היה עושה את מה שאני מתכוון לעשות? כל-כך הרבה פעמים אנחנו אומרים דברים שאנחנו יודעים שישוע לא היה מוציא מפיו. כל-כך הרבה פעמים אנחנו עושים דברים שאנחנו יודעים שישוע לא היה עושה. את השאלה הזו אנחנו צריכים לשאול לפני שאנחנו מגיעים להחלטה, לא אחר כך. יוחנן אמר: "האומר שהוא עומד בישוע, כדרך שהתהלך ישוע כן גם עליו להתהלך" (יוח"א ב' 6). לא נוכל לומר שאנחנו עומדים בישוע אם לא נלך בדרכיו. זה כל-כך ברור. הרי חיינו הם מסע שבסופו נידָמה למשיח. לכן עלינו לצעוד בעקבות המשיח, ולא לחפש דרכים חדשות. עלינו לשאול את עצמנו אם ישוע היה מחליט כמונו, אם ההחלטה שלנו משקפת את האופי והאישיות שלו.

10. האם ההחלטה שלי מפארת את אלוהים?

השאלה הזו מסכמת את כל מה שאמרנו עד כה. "עשו את הכול למען כבוד אלוהים" (קור"א י' 31). הרי הכול נברא במטרה לפאר את אלוהים. זו גם הסיבה שהוא ברא את העולם, בחר בעם ישראל והושיע את החוטאים. לכן עלינו גם לחיות את חיינו בדרך שתפאר אותו. עלינו לשאול את עצמנו אם ההחלטה שלנו, אם המעשה שאנחנו עומדים לעשות יפארו את אלוהים או יביישו אותו. בעניין הזה אין "שטח אפור". אם המעשה שנעשה לא יכבד את אלוהים ויפאר אותו, הוא יבייש אותו.

כאמור, החיים אינם קלים, ובכל יום עלינו להגיע להחלטות בכל מיני תחומים. אבל אם נאמץ אל לבנו את העקרונות האלה, יהיה לנו קל יותר להגיע להחלטות שתואמות את רצון אלוהים.