ההתעוררות הרוחנית בימיו של ג'ונתן אדווארדס

מאת דיויד קאלהון

ג'ונתן אדווארדס השפיע רבות בתקופתו וכתביו התאולוגיים מטביעים את חותמם עד עצם היום הזה

ג'ונתן אדווארדס נולד ב-1703 בקונטיקט שבארה"ב למשפחה פוריטנית ששירתה את אלוהים במשך דורות רבים. בגיל 13 החל את לימודיו באוניברסיטת ייל, ולאחר ארבע שנים סיים אותם בהצטיינות. הוא למד שנתיים נוספות לימודי תאולוגיה וב-1724 התמנה למורה בייל ולימד שם במשך שנתיים. ב-1726 הצטרף כעוזר לסבו ששירת כרועה קהילה בנורת'המפתון שבמסצ'וסטס. ב-1729, כשסבו נפטר, התמנה אדווארדס לרועה הקהילה.

אדווארדס החל לראות פרי לעמלו רק שמונה שנים לאחר שעבר לגור בנורת'המפטון שבארה"ב. בעמוד הראשון של ספרו הוא כתב: "בסוף חודש דצמבר (1734), החל רוח אלוהים לפעול בקרבנו בצורה יוצאת דופן". ההתעוררות הרוחנית שעליה הוא דיבר התרחשה בסוף שנת 1734 ונמשכה גם בששת החודשים הראשונים של שנת 1735: "פעולת רוח הקודש שהביאה לישועת רבים, הייתה מדהימה". בעיר התרחש שינוי בולט לעין: מריבות משכבר הימים נשכחו, בתי המרזח התרוקנו מאדם. אדווארדס כתב ש"תענוג להביט באנשים כשהתאספו יחד". הוא סיכם את התקופה הזו: "היה ברור לכול שאלוהים ברא אותנו מחדש". אבל מאוחר יותר הוא כתב שלמרות שהיו אגודות לתפילה ולעבודת אלוהים משותפת, חל ניוון בעבודת האלוהים.

בפברואר 1740 כתב אדווארדס לג'ורג' וויטפילד, שהיה רועה קהילה ודרשן ידוע, והזמין אותו לנורתהמפטון בתקווה "לראות את פעולת אלוהים לישועה בניו אינגלנד (שם עבד אדווארדס) בעידן רשע, חשוך ואומלל". לא עבר זמן רב ובנורתהמפטון ובערים שסביבה התרחשה "התעוררות רוחנית נוספת". אדווארדס כתב: "אני מקווה שאנשים רבים נושעו ועומדים כעת במשיח". ההתעוררות הזו נמשכה גם בשנת 1741, ואז פסקה.

אבל תקוותו של אדווארדס לא פסקה לרגע. הוא המשיך לצפות לפעולת רוח הקודש. למעשה, הוא קיווה לחזרה בתשובה שתקיף את העולם כולו, שתתרחש בעקבות התעוררות גדולה של הקהילה המשיחית בעולם כולו ותוביל להרחבת עבודת הבשורה.

ניתן לכנות את ההתעוררות שאותה תיאר אדווארדס בשם "ההתעוררות הגדולה", למרות שיש אנשים הטוענים שהיא הומצאה על ידי דרשנים, שהתלהבו יתר על המידה מההתחדשות הרוחנית של שנות השלושים והארבעים של המאה ה-18. אבל האמת היא שאפשר לראות את תוצאות ההתחדשות הרוחנית הזאת גם במאות הבאות, בעיקר בכל מה שקשור להתפתחות עבודת הבשורה ברחבי העולם.

לפי הגדרתו של אדווארדס, התעוררות רוחנית היא "ימים של חסד" שבהם אלוהים שופך את רוחו, ופועל בקרב האנשים לישועה ולהתקדשות. אדווארדס תיאר זאת כך:

"מאז שחטא האדם הראשון, הרוח פועל בלבם של אנשים כדי להביא אותם לישועה. לרוח אלוהים יש סמכות ויכולת להשפיע על לבבות בני האדם, ופעולתו נעשית בדרכים נהדרות ובלתי רגילות בימים של חסד".

לדעת אדווארדס, התעוררות רוחנית לא אפיינה את דרך פעולתו הרגילה של אלוהים בקהילה. התעוררות כזאת היא פעולה בלתי רגילה שנעשית "בימים של חסד". גל של התעוררות רוחנית הוא אומנם אירוע יוצא מן הכלל, אך אינו מפתיע. בתולדות הקהילה וגם בכתובים כבר היו גלי התעוררות רבים, ואדווארדס האמין שעד שישוע ישוב עוד יהיו רבים כאלו.

גלים של התעוררות רוחנית מתרחשים בעתות ברכה שאלוהים מעתיר עלינו בריבונותו. הם אינם פרי של מעשי אדם, ואינם תוצר של מניעים נסתרים (למרות שלעתים האדם משתמש בהם לתועלתו ומעוות אותם). ב-1742 אדווארדס כתב שאדם שמנסה להסביר התעוררות רוחנית באמצעים אנושיים טועה טעות מרה. האדם צריך לבסס את הסבריו על אלוהים בלבד. "נראה לי שהאלוהים הגדול מעצם מהותו מראה בדרך שבה הוא פועל שהוא אינו זקוק לדבר, ומגלה את כבודו, ריבונותו, רוממותו וכוחו". התעוררות רוחנית, אם כן, ממחישה את ריבונות אלוהים, ואמת זו עולה היטב מדרשתו המפורסמת של אדווארדס, "אנשים חוטאים בידיו של אל זועם". הוא נשא את הדרשה הזו פעמיים: בפעם הראשונה ביוני 1741, בקהילה בנורתהמפטון שבה שירת כרועה, ובפעם השנייה באנפילד, קונטיקט, ביולי 1741. לדרשה הראשונה לא הייתה השפעה רבה, אך השנייה השפיעה בקנה מידה רחב. עובדה זו ממחישה את טענתו של אדווארדס שרוח אלוהים נושב היכן שהוא חפץ. כמובן שאדווארדס ביסס את טענתו על דברי המשיח (יוח' ג' 8).

אדווארדס אמר שאלוהים בוחר מתי לחולל התעוררות רוחנית, והוא פועל בלבבות האנשים כרצונו. התעוררות רוחנית אינה היסחפות של ציבור מסוים אחרי תפיסה כוללנית ורדודה. אדווארדס אמר ש"מעשה הישועה של אלוהים הוא מורכב, ויש בו מגוון עצום של פעולות. ובכל זאת כולן קשורות זו בזו ומקבילות זו לזו". אסור לנו להגביל את אלוהים "בדברים שהוא לא הגביל את עצמו. בפעולת הפדות אלוהים תמיד נוהג לגלות דברים חדשים ונהדרים... לתדהמתם של השמים והארץ".

העובדה שהתעוררות רוחנית אינה מעשה אדם מביאה למסקנה שעל המשיחיים להמתין בסבלנות לפעולת אלוהים. נושא זה היה קרוב מאוד ללבו של אדווארדס. עלינו לקוות ולהתפלל עבור התעוררות רוחנית וגם לפעול למענה. אדווארדס הסביר ש"אנחנו לוקחים חלק במעשה חסד של אלוהים, אך הכוונה אינה שאלוהים עושה חלק קטן ואנחנו עושים את השאר, אלא שאלוהים עושה הכול ואנחנו עושים הכול. אלוהים גורם לכול ואנחנו פועלים בכול (מכיוון שאלוהים גורם לנו לפעול). אלוהים הוא היחיד - ממנו נובע הכול, הוא היוצר ואנחנו יצירי כפיו, כלים בידיו של היוצר. במובנים שונים אנחנו פעילים באופן מלא וסבילים באופן מלא".

אדווארדס אמר שעלינו לשרת במסירות, להפיץ את דבר אלוהים ולהתפלל בכנות ובתקווה שאלוהים יגרום להתעוררות רוחנית.

אדווארדס היה דרשן דגול. בתקופות טובות ובתקופות פחות טובות, בימים רגילים ובימים יוצאי דופן, בזמנים של התעוררות רוחנית ובזמנים של התפוררות רוחנית, הוא עמד מול הקהילה בנורתהמפטון ודרש מתוך הכתובים על אהבה, חסד, מלכות השמים, יום הדין, משפט אלוהים והגיהינום.

לאדווארדס היה חשוב להדגיש שרוח הקודש מחולל התעוררות רוחנית רק דרך אמיתות הכתובים. אבל אדווארדס ידע שהתעוררות רוחנית לא כרוכה רק בהכרת האמיתות של הכתובים, אלא באמונה, שהיא מתנת אלוהים וכך כתב:

"הצורך העיקרי של אנשים הוא לא בידע תאולוגי תאורטי. האדם יכול להיות בקי בנושא כזה או אחר בלי להרגיש דבר... האנשים אינם זקוקים לידע שימלא את מוח, כמו שהם צריכים שלבם ינוע באמצעות הידע שבמוחם. הם זקוקים לדרשות שמשתמשות בשכלם ונוגעות בלבם".

אדווארדס לא חשש לומר: "אם דרשנים מצליחים לחשוף יותר מן האור ולעזור להבין יותר מן האמת בזכות מילים חריפות שהם משתמשים בהן, הרי שיש לזה מקום. רק חשוב להקפיד שגם המילים החריפות יבואו מתוך דבר אלוהים. כשאנחנו קוראים לאלה שאינם מאמינים לפנות אל  המשיח, עלינו להשתמש בדבר אלוהים אשר מגלה את האמת ורק את האמת". בדרשתו "אנשים חוטאים בידיו של אל זועם" ביקש אדווארדס למשוך את תשומת לבם של שומעים שווי נפש ואדישים, שראו את עצמם "חסינים מפני האש האוכלת שהיא דבר אלוהים".

לפי מיטב המסורת של אותה תקופה נהג אדווארדס לחלק את דרשותיו לשלושה חלקים: מבוא, עקרונות מנחים ודרכים לישום. בממוצע, כמעט חצי מדרשותיו היו ברות ישום. הוא השתמש בגוף שני (אתה, אתם), בתיאורים ברורים וציוריים (כדי ששומעיו לא רק ישמעו את האמת אלא גם יפנימו אותה בלבם), בלשון רבת עוצמה (כשקרא לחוטאים לחזור בתשובה), במילים מפצירות (הוא ריחם על האובדים) והדגיש את הדחיפות לחזרה בתשובה (הוא עודד חוטאים לחזור בתשובה מיד, משום שהזמן קצר וההזדמנות מוגבלת).

אדווארדס דיבר תמיד בעוצמה וברצינות רבה. הוא לא נשא את דרשותיו בקול חד-גוני, והקפיד להביט בעיני שומעיו. אדווארדס אלתר בדרשותיו, אם כי נעזר ברשימות שהכין מראש. הוא עבד קשה כדי להיות דרשן מיומן ויעיל כמיטב יכולתו.

הוא לא רק הדגיש את חשיבות הלימוד הנאמן של כתבי הקודש, אלא גם את החשיבות של תפילה כנה. "אנחנו יודעים שיש לנו אל שומע תפילות... (לכן) הבה נעסוק בחובה להתפלל... הבה נשקוד על חיי תפילה ונתמיד בכך... 'תפילה יוצאת דופן' תיצור הזדמנויות 'יוצאות דופן' של חסד אלוהים, שפועל באמצעות התעוררות רוחנית. זהו רצון אלוהים, שבאמצעות חסדו המופלא... תפילותיהם של המשיחיים יהיו לאמצעי עיקרי וחשוב בהגשמת תוכנית מלכותו של המשיח בעולם. זהו רצונו של אלוהים: שתהיה תפילה כנה בקרב עמו, (תפילה) שתקדם את פניו של מעשה גדול שהוא עומד לחולל בקהילתו".

שנת 1742 הייתה השנה האחרונה של ההתעוררות הגדולה בנורתהמפטון וברוב אזורי ניו אינגלנד. אבל אדווארדס לא התייאש. הוא המשיך להודות לאלוהים על מה שעשה בקרב הקהילה שלו, והתפלל שימשיך לפעול גם בעתיד. באותה שנה, מספר זקני קהילה החלו לארגן כנסי תפילה. כנסי התפילה נועדו לעתות מיוחדות, ובמהלכם התפללו המשתתפים לישועת העולם. כדי להביע תמיכה בתוכנית זו, כתב אדווארדס: "אם נעיין בכתבי הקודש ונבחן את כל הדוגמאות לתפילה שנמצאות בהם, נראה שאין תפילות רבות שמדברות על חסד אחר מלבד החסד לישועה, להתחדשות הרוח, לשגשוג הקהילה ולקידום תפארתו של אלוהים ומלכות חסדו בעולם".

אדווארדס נאבק כדי להראות שאלוהים הוא המקור להתעוררות רוחנית, וביקש להציב אמות מידה שיעזרו לאנשים להבדיל בין אמת לשקר. הוא עשה זאת בעזרת מספר ספרים שכתב על העקרונות של התעוררות רוחנית. אדווארדס אמר שהתעוררות רוחנית היא מעשה מופלא של אלוהים, אבל התעוררות רוחנית כנה ואמיתית לעתים מתעוותת ונשחתת על ידי חטאי האדם: גאווה, אשליות, חוסר איזון, ביקורתיות יתר ועוד.

"קשה להיות תומך נלהב של מה שהיה טוב ונפלא באירועים יוצאי הדופן האחרונים, ובאותו זמן לראות את הנטייה המשחיתה של הרע ולהתנגד לכך נחרצות".

אדווארדס האמין שהתעוררות רוחנית כרוכה במאבק רוחני ובעימות קשה עם טבעו החוטא של האדם ועם כוחות החושך. "כשהשטן מגלה כיצד הוא יכול לזעזע את הביטחון והשקט הנפשי של האדם, הוא מוביל אותו לקיצוניות". המשורר ריצ'ארד לובלייס, בן דורו של אדווארדס, סיכם את דרך חשיבתו של אדווארדס: "תקופות של התחדשות מלוות בתסיסה רוחנית ובמלחמה גלויה בין שני הצדדים מכיוון שהן כרוכות בשינוי השקפת עולם. כמו שקרני השמש הזורחות מעל בִּיצה יוצרות ערפל, כך זריחתה של נוכחות אלוהים בקרב אנשיו עלולה ליצור תקופה ראשונית של בלבול ואי-סדר".

אדווארדס האמין שבחייו של מאמין יש מקום לצער ולשנאה כלפי החטא לצד אהבה כלפי אלוהים, הכרת תודה ורצון עז ללכת אחריו. הוא לא פחד לומר שרגשות כאלה הם הגיוניים ונאותים. "אלוהים, בדברו, התעקש על כך שנהיה בעלי רוח נמרצת ונלהבת, ושלבנו יהיה כרוך אחריו ואחרי רצונו".

אדווארדס טען שאסור לנו להסתייג מרגשות עזים, אם כי אסור לנו לשפוט את כתבי הקודש לאור חוויות חיינו אלא להפך: "יש אנשים, שבמקום לתת לכתובים להיות השופט היחיד, הם הופכים את ניסיונם האישי לשופט ודוחים דברים מסוימים רק משום שהם עצמם לא חוו דבר דומה". אדווארדס טען  שהרגשות חיוניים לאמונה משיחית חיה ואמיתית, אבל הם חייבים לעמוד במבחן. באחד מספריו הוא כתב שיש "רגשות שעלינו לעודד ורגשות שעלינו לדחות. (עלינו) להפריד בין החיטה והמוץ, בין זהב לסגסוגת, בין מה שיש לו ערך לבין כל דבר בזוי". ביטוי של רגשות באמונה יכול להיות תוצאה של פעולת רוח אלוהים, אבל גם יכול לבוא ממקורות אחרים. באחת מדרשותיו (על יוח"א ד' 1) הוא אמר ש"הדרך האמיתית שבאמצעותה אפשר להבחין בפעולת רוח אלוהים היא לבדוק האם קיימים בחייו של המאמין הערכה גדולה יותר לישוע, התנגדות קשה יותר לשטן, כבוד רב יותר לכתובים, אהבה עמוקה יותר לאלוהים ולבני אדם". כשארבעת המרכיבים האלו נוכחים, אנחנו יכולים להיות בטוחים שאלוהים פועל כדי לעורר ולהרחיב את קהילתו.

סיכום

באחד מספריו של אדווארדס מוזכרת תפילה נוגעת ללב: "אבינו, בתקופה הזאת הצורך הוא עצום. אנחנו מתפללים שתשפוך את רוחך עלינו. החסד והרחמים נעלמים מהעולם, ורוע ובוּרוּת שולטים בכל מקום וגם בקהילה. אנחנו מתפללים, אבינו שבשמים, שתבוא בגבורה ובחסד ותְחיה את אנשיך כדי שלא נהיה חלשים, קהי חושים וחסרי חיים. כדי שנהיה בעלי רוח נמרצת ונלהבת, נשרת אותך ואת הזולת ונאהב אותך ואת רענו כמונו. אנחנו מתפללים, אבינו, שתושיע את האובדים כדי שדעת תפארת המשיח תכסה את הארץ כמו שהמים מכסים את הים. אנחנו מתפללים למען כבודך בלבד ובשמו הנעלה של ישוע. אמן". גם אנו יכולים להזדהות עם תפילה כזו ולייחל להתגשמותה.

המאמר Special Seasons of Mercy: Jonathan Edwards and the Great Awakening

מתוך The Banner of Truth, October 2003