מסר משיחי בעולם המודרני

מאת אלכס מקדונלד

ישוע ציווה את הקהילה: "עשו את כל הגויים לתלמידים" (מתי כ"ח 19). כיצד על הקהילה לבצע את המשימה הזו?

בברית החדשה כתוב בבירור שדרך אחת למלא את מצוות המשיח היא לבשר. כדי לגלות כיצד על הקהילה לבצע את המשימה הזו, נבחן את הדוגמה שהציבו ישוע ושאול השליח בחייהם.

האמונה המשיחית היא לימוד. המורים אינם מלמדים רק על ידי דיבור אלא גם מציבים דוגמה מעשית לתלמידיהם. תלמיד של המשיח כל הזמן לומד דברים חדשים. לכן, עלינו ללמוד מדרשנים גדולים מן העבר ומדרשנים ומבשרים של היום - מאנשים המכריזים את מסר הבשורה בנאמנות ובעקביות.

עלינו לשאול את עצמנו: למי אנו מכריזים את הבשורה? את התשובה לכך נגלה דרך הדוגמה של ישוע ושאול, שכן הם הבינו בדיוק למי הם מכריזים את הבשורה. למשל, עולים חדשים יהיו שונים במידת מה מישראלים שגדלו בארץ. אבל למרות השוני, ישנם תחומים משותפים רבים. כמו כן, הבה נזכור שאנשים צעירים חושבים אחרת מאנשים בני גילם של הוריהם. בתחום הזה של תפיסות והשקפות עולם, לימוד הברית החדשה יכול לעזור מאוד מכיוון שהעולם הפוסט-מודרני והפלורליסטי של היום דומה מאוד לעולם היווני-רומי של אז.

לכן, לפני שנבחן את הגישה של ישוע ושאול, הבה נחשוב על מספר מאפיינים של העולם שבו חיו אז, ועל הדמיון שקיים בינו לבין עולמנו כיום.

העולם בתקופתו של ישוע

ישוע נולד לפני קצת יותר מאלפיים שנה, בתקופת אאוגוסטוס, בעיר קטנה ואלמונית שבגליל. אאוגוסטוס, הקיסר הראשון ברומא, היה אדם מוכשר ובעל מנהיגות מרשימה. הוא נפטר כשישוע היה בערך בן עשרים ואחריו עלה לשלטון טיבריוס הקודר והחשדני. טיבריוס כיהן כקיסר בתקופת צליבתו של ישוע. אחרי טיבריוס עלו לשלטון קליגולה, קלאודיוס ונירון.

איזה מן עולם היה אז? במובנים רבים, הוא היה דומה לעולמנו כיום - עולם של שינויים, של תקשורת ושל מאבקים.

השינויים במאה העשרים

במחצית הראשונה של המאה העשרים התרחשו שינויים גדולים בעולמם של בני האדם, במחשבתם ובהתנהגותם. למשל, בשנות החמישים אנשים שחיו באנגליה הכירו את האמונה המשיחית (גם אם לא היו משיחיים בעצמם). הם קיבלו את העובדה שאלוהים קיים ואת אמיתות הכתובים (גם אם לא ביקרו בקהילה) והאמינו בהפרדה המוחלטת בין טוב ורע (גם אם לא תמיד עשו את הטוב).

בשנות השישים, השתנה העולם ללא היכר. היה זה עולם פסיכודלי, עולם שסבב סביב תחושות והרגשות, עולם ששלטו בו תורות מן המזרח והתפיסה הקיומית (אקזיסטנציאליזם). היה זה עולם שחיפש את החוויה ולא את האמת. הססמה הנפוצה הייתה: "עשו אהבה, לא מלחמה!". כברלא היו עקרונות שכדאי למות עבורם או להילחם בעדם. אושרו של האדם והיחסים האישיים שלו עם הזולת הפכו לחשובים ביותר. זו הייתה ההתחלה של מה שנקרא היום "העולם הפוסט-מודרני והפלורליסטי". אדם משיחי שחי בתקופה כזו נאלץ להיאבק בנטייה הרווחת להתעלם מקיומו של אלוהים. היה עליו להתמודד עם נטייתה הגוברת של החברה להתעסק עם מוזיקה, אמנות, סרטים, פילוסופיה וספרות. 

היום אנחנו חיים בעולם אחר לגמרי - עולם שבו האנשים, שלהם אנחנו מבשרים את בשורת המשיח, מאמינים שמוצא האדם הוא מהקוף או מהחלל, שאלוהים הוא כוח עליון חסר אישיות (כפי שמתבטא בסרטי "מלחמה בין כוכבים") ושאין אמת מוחלטת. כיום רשאי כל אדם לראות את העולם מנקודת מבטו –  כי "איש באמונתו יחיה".

שינויים מהפכניים התחוללו לא רק באמצעי התקשורת, כמו הטלוויזיה, סרטים ואינטרנט, אלא גם בתוכן המשודר. המצב גרם לבלבול רב שמתבטא למשל, בהצגת השקפות עולם מנוגדות מצד אחד, ומיזוגן של אותן השקפות עולם סותרות או חלקים מהן לתפיסה אחת מצד שני. בעולם המודרני הכול מותר ולכן הסתירה אינה מטרידה איש.

השינויים במאה הראשונה

בדומה לעולמנו כיום, העולם בו גדלו ישוע ושאול היה נתון בתהליך של שינויים גדולים. מבחינה פוליטית, אחרי תקופה קצרה של עצמאות, בשנת 64 לפנה"ס שוב נכבשה ישראל והפעם על ידי הרומאים. בגלל מיקומה הגאוגרפי המחבר בין שלושת היבשות אפריקה, אירופה ואסיה, נחשפה ישראל תמיד לתנודות הפוליטיות והדתיות שחלו בעולם העתיק. אבל תנודות אלו התחזקו במיוחד במאה הראשונה לספירה וברור שהיו חלק מתוכניתו של אלוהים.

ישוע נולד בבית לחם מכיוון שבאותה העת נערך מפקד תושבים ושם התפקדו יוסף ומרים (לוקס ב'). בגלל החשדנות הפוליטית של המלך הורדוס, נמלטו יוסף ומרים למצריים בטרם מלאו לישוע שנתיים. באמצע שנות השלושים לחייו, נצלב ישוע בגלל חולשתו של הנציב הרומאי, פונטיוס פילטוס.

באותה עת התרחשו שינויים גם בתחום התרבות, הפילוסופיה והדת. ישוע לא רק דיבר וחי עם אחיו היהודים, אלא גם עם חיילים ופקידים רומאיים, גובי מס ששיתפו פעולה עם הרומאים ועם היוונים ואלו שהלכו בעקבותיהם. ישוע עמד בפני פילטוס הספקן ששאל: "מהי האמת?" ובפני המתייוונים שלא האמינו בתחיית המתים.

השינויים הפוליטיים שהתרחשו השפיעו רבות על המסחר ועל התקשורת. בעקבות הסכמי השלום שנחתמו ברחבי האימפריה הרומאית, היה בטוח לצאת למסעות סחר ברחבי  מדינות הים התיכון. בזכות הסכמים אלו הגיע גם ישוע למקומות רבים, כמו לגליל, לצור וצידון, לערים היווניות לאורך הגליל, לשומרון וליהודה. גם תלמידיו של ישוע נהנו מחופש תנועה זה והגיעו למקומות רחוקים יותר ברחבי האימפריה.

גם בתחום התקשורת חלו שינויים רבים – אחד הביטויים לכך הוא השימוש בשפה. ברור לנו שישוע דיבר עברית - הוא קרא בתנ"ך בבית הכנסת בנצרת (לוקס ד'). הוא דיבר ארמית - כפי שתלמידיו הזכירו בכתביהם ("אלי, אלי, למה שבקתני") ובהחלט סביר להניח שהוא דיבר גם יוונית. בעקבות כיבושיו של אלכסנדר הגדול, הפכה השפה היוונית לשפה הבינלאומית, "שפת העולם" - בדומה לשפה האנגלית בימינו. השפה היוונית (ולא הלטינית) הייתה השפה המדוברת ביותר באימפריה הרומאית, ובמיוחד במזרחה. ישוע גדל בגליל, אזור בו שכנו תרבויות רבות. לכן, הסבירות שישוע דיבר יוונית רהוטה היא גבוהה מאוד. ידוע לנו שאחיו של ישוע, יהודה, ותלמידיו, שמעון פטרוס ויוחנן, דיברו ואף כתבו ביוונית. גם שאול השליח עשה שימוש נרחב ב"שפת העולם".

מאפיין נוסף של המאה הראשונה לספירה הוא הבלבול שנוצר כתוצאה מהסתירה שבמיזוג בין תרבויות ותפיסות עולם מנוגדות. ניתן לומר שבאופן כללי, רומא גילתה סובלנות כלפי אנשים בעלי השקפות עולם שונות כל עוד הם לא היוו איום על סמכותה. בדרך זו שלטה רומא בכור היתוך ששילב דתות ופילוסופיות שונות. אנו רואים זאת בברית החדשה. אפילו ישוע נאלץ להתמודד עם ניסיונם של המתייוונים לשלב היבטים מסוימים מהיהדות עם תפיסת העולם היוונית (בעוד שהפרושים התנגדו לכך). גם שאול השליח היה צריך להיות מודע לתפיסות העולם השונות שאפיינו את הקהל שאליו דיבר ולהיות ער לסכנות הכרוכות במיזוגן. אחת הסכנות אתן נאלצה הקהילה הקדומה להתמודד הייתה ניסיונם של היהודים למזג את האמונה המשיחית עם תורת הפרושים, וכן ניסיונות להטמיע באמונה המשיחית את הפילוסופיה היוונית ואת תורת הנסתר.

ישוע הכריז את הבשורה

הדרשה על ההר היא בוודאי הדרשה המפורסמת ביותר בעולם (מתי ה' 1-ז' 27). זוהי גם הדרשה הארוכה ביותר שמתועדת בברית החדשה. למרות זאת, איננו נוהגים לראות בה דוגמה לדרך שבה יש להכריז את הבשורה. חבל, מכיוון שאנו יכולים ללמוד ממנה מספר מאפיינים חשובים מהדרך שישוע לימד.

הקהל שישוע דיבר אליו

במתי ה' נאמר בבירור שישוע לימד את תלמידיו (פס' 1-2), אבל תהיה זו טעות לחשוב שהוא דיבר אליהם בלבד. "המונים המונים הלכו אחריו מהגליל ומדקפוליס, מירושלים ויהודה ומעבר הירדן. כראותו את המון העם עלה במעלה ההר" (מתי ד' 25-ה' 1). כשישוע סיים לדרוש, היה כבר ברור שהמונים אלו הקשיבו לדבריו מכיוון שנאמר ש"השתומם המון העם על תורתו" (ז' 28). גם סיכום הדרשה על ההר שמופיע בבשורת לוקס מצביע על כך שהקהל הגדול אליו דיבר היה מורכב מתלמידיו ומעם רב (לוקס ו' 17).

מי היו אנשים אלו? מאין באו? מדוע רצו לשמוע את דברי ישוע? נראה שהגיעו ממקומות רבים: מיהודה, מירושלים, מהגליל, מדקפוליס, מעבר הירדן ואף מצור ומצידון. רבים מהם היו יהודים - אנשים שהכירו את התנ"ך אבל סביר להניח שבחלקם היו בני עמים אחרים, שכן ידוע לנו שישוע בישר אף לאישה פניקית ממוצא סורי שחיה באזור צור וצידון (מרק' ז' 24-30), לאישה שומרונית (יוח' ד') ולשר מאה רומאי (מתי ח' 5-13).

מכאן אנו למדים שאם נאמץ את הדרך שבה ישוע הכריז את הבשורה, לא רק משיחיים יקשיבו לדברינו.

אבל מדוע התקבצו האנשים האלה ממקומות כה רבים ורחוקים כדי לשמוע את ישוע? "הוא סבב בכל הגליל כשהוא מלמד בבתי הכנסת ומכריז את בשורת המלכות ומרפא כל מחלה וכל מדווה בעם. שמעו יצא בכל סוריה והביאו אליו את כל החולים הסובלים ממחלות ומכאובים למיניהם... והוא ריפא אותם. המונים המונים הלכו אחריו מהגליל ומדקפוליס, מירושלים ויהודה ומעבר הירדן" (מתי ד' 23-25). אנשים נהרו אחריו מכיוון ששמעו שיש בכוחו לרפאם. מה אנו יכולים ללמוד מכך? הרי איננו יכולים לרפא אנשים כמו שישוע עשה, אבל אנו כן יכולים להשתתף בפחדיהם ותקוותיהם. אנו יכולים לכאוב את כאבם של האנשים ולהבין ללבם. אנו יכולים להראות שאכפת לנו מהם כבני אדם, ולא כנתונים סטטיסטיים או כ"נשמות תועות". אנו בהחלט יכולים להציע להם מרפא – לא מידנו אלא מיד אהבת אלוהים במשיח. ההמונים שנהרו אחרי ישוע חשו באהבתו אליהם.

השיטה של ישוע

כיצד דיבר ישוע אל הקהל ה"מגוון" הזה? הוא הרי הסב את תשומת לבם! הם לא איבדו עניין בדבריו! הוא לא היה משעמם! סגנונו היה פשוט, ממוקד וישיר. הוא ידע שיש לו מסר חשוב להעביר ומשום שדיבר לקהל מגוון, הוא בחר בסגנון ושפה שידברו ללבם של כולם.

גם עלינו להתאים את דברינו לקהל מגוון ומבולבל שחשוף לתרבויות שונות. לכן עלינו ללמוד לדבר בפשטות ובישירות. כדאי שנשתמש בניסיון החיים והדאגות ששותפים לכל בני האדם. כמובן שיש זמן ומקום להתייחס לצרכים של קבוצות מסוימות או אדם מסוים, אבל עלינו גם להתייחס לצרכים המשותפים לכל בני האדם.

בימינו אופן הצגת הדברים הינו חשוב ביותר. קודם כול, קולנו נשמע בין קולות רבים אחרים, תפיסות עולם ואמונות שונות: היהדות, האסלאם, העידן החדש, הבודהיזם, האקזיסטנציאליזם ואחרים. בנוסף, "אמצעי ההמחשה הוא המסר". אנשים לא יקשיבו אם דרך הצגת הדברים לא תהיה מרתקת.

סגנונו של ישוע בהחלט היה מרתק! הנושא שעליו דיבר היה ברור: החיים החדשים במלכותו. המטרה אליה כיוון הייתה ברורה: להביא אנשים למלכותו. המבנה בו השתמש היה ברור: הוא פתח את דבריו בהבטחות המופלאות של אלוהים. צעד אחר צעד, הוא תיאר בבירור את משמעות החיים המשיחיים בעולם הזה והחיים במלכותו, וסיכם במשל רב-עצמה על היסוד האיתן והיסוד הרעוע.

אנשים רבים חושבים שאין צורך ללמוד מהדוגמה שישוע הציב בדבריו! הם חושבים שמספיק שיאמרו ככל העולה על רוחם. הם סבורים שיוכלו לקפוץ מנושא אחד למשנהו ושדבריהם חשובים ומרגשים רק מכיוון שהם אומרים אותם! אנשים החושבים כך דומים לאוויל שבנה את ביתו על החול. דבריהם לא יועילו משום שהם לא למדו מהדוגמה שנתן ישוע. כשאנו מכריזים את הבשורה, אנו חייבים ללמוד מהדוגמה שישוע נתן לנו. אנו צריכים נושא, מטרה ומבנה ברורים. בואו נכין את עצמנו כך!

לישוע היה סגנון מילולי מאוד החלטי. לא היה זה סגנון כתיבה אלא סגנון דיבור. בעידן בו אנו חיים היום, חשוב מאוד שנפתח סגנון מילולי מכיוון שאנשים נוטים להיות חשדניים לגבי דברים שנאמרים בהיגיון יבש ובשיטתיות. אנשים נמשכים יותר לחוויה האישית של האדם ולעולמו הפנימי. בהמשך, נבחן מספר מאפיינים בסגנונו המילולי של ישוע: כיצד הציג וביטא רעיונות ועובדות, כיצד המחיש את הרעיון וכיצד לימד ליישמו בחיים. לפעמים קשה להפריד בין שלושת המרכיבים האלה, אבל ניתן לראות בבירור שכולם קיימים.

 גם כשאנו מכריזים את הבשורה, עלינו להציג את האמת, להמחיש את אותה אמת וליישמה. עלינו להסביר על איזו אמת בדיוק אנו מדברים, כדי שאנשים יבינו אותנו. עלינו להמחיש אמת זו כדי שאנשים יבינו את משמעות הדברים. עלינו ליישם את האמת שדיברנו עליה כדי שאנשים יבינו שאמת זו נוגעת גם לחייהם.

כיצד להציג את האמת?

ישוע הציג את האמת במילים פשוטות, בשפה מובנת ובמשפטים קצרים! "אתם אור העולם" (מתי ה' 14) או "בקשו וינָתן לכם" (ז' 7). הוא לא השתמש בשפה גבוהה ובמילים רמות. אפילו המשפטים הארוכים שאמר אינם מסובכים וקל מאוד להבינם.

ישוע השתמש בשאלות, חזרות וניגודים. שימוש באמצעים אלו הניע את הקהל להקשיב באופן פעיל. ישוע השתמש בשאלות שאין צורך לענות עליהן בקול רם: "הן אם תאהבו את אוהביכם מה שכרכם?" (ה' 46). המאזינים הקשיבו באופן פעיל וניסו להשיב על שאלותיו בלבם.

ישוע חזר על מילים. "אשרי...אשרי...אשרי" (פס' 3-11). כך הדגיש את המסר. הוא גם השתמש בניגודים: למשל, הברכות וההבטחות שאתן פתח את הדרשה כביכול מנוגדות - "אשרי עניי הרוח, כי להם מלכות השמים" (פס' 3), או "שמעתם כי נאמר... ואני אומר לכם" (פס' 21-22).

כשאנו מציגים מסר כלשהו, עלינו לנסות לדבר בסגנון פשוט כמו סגנונו של ישוע. עלינו להשתמש בכלים שהזכרנו כדי להדגיש את המסר שבדברינו.

כיצד להמחיש את האמת?

דרשתו של ישוע מלאה בהמחשות. הוא המחיש את המסר שלו על ידי שימוש בדימויים - "אתם מלח הארץ" (פס' 13), משלים - משל היסוד האיתן והיסוד הרעוע (ז' 24-27), לשון ציורית - "אל תשליכו פניניכם לפני החזירים" (ז' 6) ודוגמאות - "מי שמאלץ אותך ללכת אתו מרחק של מיל אחד, לך אתו שניים" (ה' 41). הוא גם השתמש במצבים שאנו נתקלים בהם בחיי היום-יום (למשל מעולם הנגרות) - "מדוע אתה רואה את הקיסם אשר בעין אחיך ואינך שם לב לקורה אשר בעינך?" (ז' 3).

כשאנו מציגים מסר מסוים, עלינו להשתמש בדימויים, מצבים ודוגמאות ציוריות. אם אנו מדברים לקהל משיחי, אנו יכולים לתת דוגמאות מכתבי הקודש (כך שנוכל לבארם ולהסבירם), אבל כשאנו מדברים לקהל מגוון, עלינו לתת דוגמאות ולתאר מצבים שמוכרים לקהל מניסיונם האישי, מחייהם הפרטיים, מהטלוויזיה, העיתונים ואפילו משירים ברדיו.

כיצד ליישם את האמת?

אין זה משנה עד כמה הצלחנו להציג את האמת או להמחיש אותה. אם לא ניישם אותה בעצמנו ולא נסביר כיצד ליישמה, לא נוכל להעביר את המסר בשלמותו.

אם נקרא את הדרשה על ההר ונמתח קו מתחת למילים "אתה" ו"אתם", נגלה דבר מעניין. אם נוסיף למילים אלו גם את מספר הפעמים שישוע פנה ישירות לקהל ואמר לו לעשות דבר-מה, נגלה דבר מעניין אף יותר. כמעט בכל משפט ישוע מדריך את קהל מאזיניו ומסביר כיצד ליישם את דבריו.

זהו שיעור חשוב עבורנו. המסקנה היא שלא כדאי להשאיר לסוף דברינו את ההסברים הנוגעים לישומם. אם נעשה כך, אנשים יתקשו לקשר את דרכי היישום למסר שעליו דיברנו וכתוצאה מכך הם יאבדו עניין בדברינו. לכן, כדאי שנשלב לאורך כל דברינו דרכים לישום ולא רק בסופם. כך יוכלו אלה שאתם אנו מדברים לראות כיצד הדברים האלה מתבטאים בחייהם.

עם זאת עלינו להימנע מלומר לאנשים מה עליהם לעשות ותו לא. כך לא מיישמים דבר. ישוע הסביר לקהל מאזיניו כיצד לעשות דבר-מה ומדוע לעשות כן. למשל, כשישוע דיבר על תפילה (ו' 5-15), הוא לא רק אמר לאנשים שעליהם להתפלל אלא גם הסביר להם כיצד להתפלל (תפילת האדון) ומדוע עליהם להתפלל (הגמול שיתן לנו אלוהים).

ישוע הסביר לקהל שומעיו כיצד ליישם בכל תחומי חייהם את מה שלימד. ישוע פנה לכל סוגי האנשים: כאלה שחיפשו את האושר האמיתי, נרדפים, צדקניים, אנשים שתכננו להתגרש מנשותיהם, חומרניים, אנשים שחששו לגבי עתידם, אחרים שהתפתו להיגרר בעקבות הרוב ועוד.

דברי ישוע כל-כך מוגדרים וממוקדים ולכן ניתן לזהות בקלות אנשים שונים מבין מילותיו. כשאנו מכריזים את הבשורה עלינו לדעת בדיוק למי אנו מדברים. אם איננו מביטים ישירות אל המטרה, קרוב לוודאי שנחטיא אותה! עלינו לדבר אל האנשים האמיתיים, שנמצאים אתנו ולא לקהל דמיוני!

עלינו לשים לב לדבר נוסף. בדברי ישוע ניתן להבחין בסמכותיות, בעיקר כשהוא דיבר על דרכי הישום של האמיתות שלימד.

הקהל שם לב לסמכותיות שבקולו: "כשגמר ישוע את דבריו אלה, השתומם המון העם על תורתו, כי לימד אותם כבעל סמכות ולא כדרך שלימדו סופריהם" (ז' 28-29). ישוע הכריז את דבר אלוהים שהם גם דבריו שלו. הייתה לו הסמכות כבן אלוהים וכמשיח ולכן השתמש במילים "ואני אומר לכם". הסמכות שאפיינה את דבריו ממחישה את הדרך שבה עלינו להכריז את הבשורה. אסור לנו להכריז את הבשורה כאמת אחת מיני רבות (כפי שנהוג להאמין בעולמנו). עלינו להכריזה כאמת האחת והיחידה.

ישוע לא דיבר בקלילות. הוא לא אמר "תעשו כרצונכם". הוא דיבר בהחלטיות. ישנה דרך צרה המובילה לחיים ודרך רחבה המובילה לאבדון (פס' 13-14). מערכת היחסים בין האדם לישוע היא שמכריעה. יבוא יום בו ישוע יאמר לאדם שיתייצב מולו: "מעולם לא הכרתי אותך, סור ממני עושה הרשע" (ז' 23). בסיכום דבריו, מחדד ישוע מסר זה. החכם מציית לדבריו של ישוע ושורד את הסערות בחיים. האוויל אינו מציית לדברי ישוע ונוחל מפלה גדולה (פס' 24-27).

בצורה דומה, עלינו לומר לאנשים שעליהם לבחור בישוע, גם אם בימינו הם סבורים שאין זה חשוב במה אדם מאמין, ושכל דרך שבה יבחרו לחיות או להאמין הינה לגיטימית ואין עדיפות לדרך מסוימת. אלו שקרים! אסור לנו לפחד להשתמש בשפה חדה וציורית כדי לקרוא תיגר כנגד תפיסת עולם זו.

בדרשה על ההר, ישוע לא רק לימד עקרונות משיחיים המתקשרים שעל פיהם עלינו לחיות, אלא גם נתן דוגמה ברורה לדרך שיש לדרוש ולבשר. הוא הכריז על מלכות שמים (ד' 23). "חִזרו בתשובה, כי קרבה מלכות שמים" (פס' 17). הוא דיבר באופן ישיר, חד וברור. הוא השתמש במושגים ובמילים שאנשים הבינו. הוא הכיר את קהל מאזיניו כפי שהכיר את הדרשה שדרש ולכן ידע כיצד לפנות אליהם.

המאמר Preaching in the Postmodern World

מתוך Free Church, December 2003

לפעמים קשה להסביר משהו שנראה ברור מאליו. הדבר דומה לשימוש בטלסקופ. רבים שמשתמשים בטלסקופ ומצפים לראות את טבעות כוכב הלכת שבתאי מתאכזבים ואומרים: "ראיתי גרגירי אבק בלבד".

"אבל", משיב להם האסטרונום, "אני כן מבחין בשבתאי במלוא הדרו".

הסיבה היא שהטלסקופ אינו מותאם לעינו של זר. בעזרת מעט ידע ניתן לכוון את הטלסקופ כך שהצופה יוכל לראות את מה שנסתר מעיניו קודם לכן. כשאנחנו מנסים ללמד את דבר אלוהים קורה דבר דומה. רק רוח הקודש יכול לכוון את האמת כך שהאדם יוכל להבחין בה.

(צ'רלס ספרג'ון)