ישוע המבשר

מאת אלכס מקדולנד

כיצד הייתם מבשרים  לאישה שנישאה והתגרשה חמש פעמים?

הדוגמה האישית שהציב ישוע עונה בין השאר על השאלה כיצד לבשר. ברצוני לבחון מקרה אחד כזה - הדרך שבה ישוע בישר לאישה השומרונית (יוח' ד).

הברית החדשה מתעדת שתי צורות של בישור - הכרזה ציבורית של דבר אלוהים, ושיחה. עלינו לאמץ את שתי הדרכים. המקרה שאותו נבחן הוא של בישור במסגרת שיחה.

ישוע פגש את האישה השומרונית ליד הבאר. בעקבות השיחה שלהם הזמינה האישה את אנשי עירה לפגוש את ישוע: "בואו וראו איש שאמר לי כל מה שעשיתי", והוסיפה, "האם לא זהו המשיח?" (פס' 29). בעקבות המקרה האמינו שומרונים רבים בישוע. כיצד זה קרה? הרי אילו יכולנו גם אנחנו לבשר לבני תרבות אחרת ביעילות כזו, היינו מאושרים עד הגג. מה סוד ההצלחה של ישוע? אפשר לסכם אותו במשפט אחד קצר: ישוע הצליח מכיוון שהבין ללבה של האישה. יותר מכול היא התרשמה מכך שהאדם שאתו היא שוחחה הכיר אותה, הבין אותה וחשף את צרכיה הכמוסים ביותר - "איש שאמר לי כל מה שעשיתי". הוא הצליח לדבר אתה ברמה האישית.

בעידן הפוסט-מודרני שאנו חיים בו, זוהי נקודה מאוד חשובה. לפני שנים ספורות אנשים התעניינו בעיקר בהסברים מדעיים, בעדויות ובהיגיון. כיום, מרבית האנשים מחפשים משמעות נוספת לחייהם. הם אינם שואלים, "האם נכון לעשות את זה או את זה?" אלא, "איך אני מרגיש בקשר לזה?".

הבשורה המשיחית היא האמת. ישוע עצמו טען שיש רק אמת אחת ויחידה: "אני הדרך, והאמת והחיים" (י"ד 6). אבל אין זה אומר שברגע שאנחנו מספרים על עקרונות האמונה המשיחית ומסבירים את ההיגיון שיש בהם, סיימנו את המלאכה. הדוגמה שהציב ישוע מלמדת שעלינו להסביר את העקרונות וגם להוכיח שהבשורה מתייחסת לחייהם של השומעים. עלינו לבשר את הבשורה ברמה האישית. במילים אחרות, עלינו לגרום לשומעינו להבין שהבשורה נועדה להם באופן אישי. ישוע התייחס לחייהם הפרטיים ולצורכיהם האישיים של שומעיו. אם אנחנו רוצים ללכת בעקבותיו, כפי שאנחנו אכן מאמינים שעלינו לעשות, מן הראוי שנבשר כפי שהוא בישר.

צרו קשר (יוח' ד' 4-9)

מי יזם את השיחה? ישוע או האישה השומרונית? ישוע. הוא היה הראשון שדיבר. הוא זה שיצר את הקשר. הוא שבר את הקרח ופרץ את המחסום. העובדה הזו הפליאה את האישה השומרונית, מכיוון שהיא חיה בחברה שבה הגברים, ובמיוחד אנשי הדת, לא פנו לנשים בציבור (הפרושים לא שוחחו אפילו עם נשותיהן בעת שחלפו על פניהן ברחוב!). באותה תקופה היהודים לא התערבו עם השומרונים. היהודים אפילו נמנעו מלהשתמש באותם כלים ששומרונים השתמשו בהם. והנה, במקרה שלפנינו ישוע ביקש מהאישה שתיתן לו לשתות מכדה!

מדוע שררה עוינות כזו בין היהודים לשומרונים? כמו שבדרך כלל קורה עם דעות קדומות, גם במקרה זה הסיבה נעוצה בעבר הרחוק. הכול התחיל כשהיהודים חזרו מגלות בבל בשנת 538 לפני הספירה. הם נתקלו בעוינות מצד אלו שהתיישבו באזור שומרון בזמן שהם היו בגלות. החוקרים אינם בטוחים אם השומרונים שעליהם מסופר בברית החדשה הם צאצאיהם של השומרונים שהתיישבו בארץ בזמן גלות בבל. מכתבי ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו ברור שהיהודים בתקופת הברית החדשה ראו בשומרונים את צאצאיהם של אותם מתיישבים. דתם של השומרונים בתקופתו של ישוע הייתה מבוססת על התנ"ך - הם האמינו בתורת משה וראו בה את דבר אלוהים.

גם היום אנחנו נתקלים בדעות קדומות: מחלוקות בין יהודים וגויים, שחורים ולבנים, ספרדים ואשכנזים, ערבים ויהודים, ישראלים ופלסטינים! האם אנחנו לומדים משהו מהמתח ששרר אז בין היהודים לשומרונים? האם אנחנו לוקחים דוגמה מישוע?

ישוע ידע אילו דעות קדומות מילאו את מחשבותיה של האישה, אבל הוא לא נתן להן לעצור בעדו. לא הייתה לו כל דעה קדומה עליה, למרות שלה כן הייתה דעה קדומה עליו. הוא נטל לידיו את היוזמה, וכך פרץ את המחסום שחצץ ביניהם. מדוע הוא עשה זאת? ראשית, מכיוון שהוא נזקק לעזרתה. הוא היה צמא. הוא רצה לשתות, ולה היה כד שאתו היא יכלה לשאוב מים. זהו פרט חשוב ביותר. ישוע לא חשש לבקש עזרה ולהראות שהוא זקוק לעזרתם של אחרים. הוא לווה סירה משמעון כיפא, ומאדם אחר עַיִר בן אתונות וחדר לערוך בו את הסעודה האחרונה. פעמים רבות אנחנו נמנעים מלבקש עזרה מאנשים שאינם מאמינים, או שאנחנו מהססים ללמוד מהם. אנחנו שוכחים שכל בני האדם נבראו בצלם אלוהים, ושבזכות החסד שהוא הרעיף על כולם אין אדם שאינו מסוגל לתרום לרווחת הכלל. אבל משום מה איננו מהססים לפנות לרופא, למוסכניק או לחבר, גם אם אינם משיחיים. אם אנחנו רוצים לבשר, עלינו לפרוץ אי-אלו מחסומים. אסור לנו לחשוב שאנחנו טובים מאחרים. אסור לנו לחשוב, "הוא אינו יכול לעזור לי. אני זה שצריך לעזור לו!".

שנית, ישוע רצה ליצור קשר. הוא ראה באותה אישה אדם שזקוק לעזרה. הוא התייחס אליה כאל אישה שנבראה כדי לעבוד את אלוהים אבל כל הזמן בורחת מפניו. הוא פנה אליה ושוחח אתה. הוא התייחס אליה ללא כל משוא פנים. מבחינתו, לא עמד ביניהם כל מחסום. הוא רצה להפיח בה אמונה בו, ולכן יצר קשר. גם עלינו ליצור קשר עם האנשים שסביבנו. איננו יכולים לבשר רק לאנשים שקרובים אלינו. ישוע לא היה פוגש את האישה אילולא בחר בכוונה תחילה לעבור בשומרון ולעצור ליד הבאר. עלינו ליצור קשרים עם האנשים שסובבים אותנו בחיי היומיום - בסופרמרקט, בעבודה, בלימודים - בכל מקום.

לא מזמן הצטרף לקהילה שלנו מאמין חדש. הוא מעולם לא ביקר בקהילה ולא הכיר חלק נכבד מיסודות האמונה. אבל עד מהרה גיליתי שהוא ובני חברים באותה להקת זמר. במשך שבע שנים בני שוחח והתווכח אתו על מהות הבשורה המשיחית, ורק לפני מספר חודשים אותו בחור חזר בתשובה. איש אינו חוזר בתשובה בזכות ויכוחים ולכן אין ערך לויכוח עקר. מצד שני, איש לא יוושע אם לא ישמע את הבשורה, כלומר אם לא ניצור אתו קשר!

לפגישה ליד הבאר יש גם משמעות סמלית. הבאר אינה מסמלת רק את החיים ואת חשיבותם, אלא גם מקום מפגש. בתנ"ך (במיוחד בחמשת חומשי התורה) שימשו הבארות כמקום מפגש בין בני אדם לאלוהים (למשל הגר ומלאך ה'), וכמקום מפגש רומנטי (למשל יעקב ורחל). אין ספק שישוע היה מודע לסמליות של הבאר. הוא גם ידע שאותה אישה הייתה מנודה, כמו שהייתה הגר. אבל הוא היה נחוש בדעתו לכבוש את לבה ולהושיע אותה.

עלינו להיות מודעים לרקע שממנו באים האנשים שלהם אנחנו מבשרים. אינני מתכוון רק לסביבה שבה הם חיים כרגע, אלא גם לרקע הכללי יותר - לרקע התרבותי. יכול להיות שהדברים שנאמר להם יקבלו משמעות אחרת בגלל הרקע שממנו הם באים, במיוחד אם נשתמש בדקויות של מילים ומושגים שלא יובנו כהלכה. אל לנו להתבייש ליצור קשרים עם אנשים שנחשבים למנודים מהחברה, אפילו אם זה אומר שהם לא יבינו אותנו כהלכה. תלמידיו של ישוע תמהו על כך שהוא שוחח עם אישה. במקרים אחרים הוא אף הואשם בקשר עם מוכסים וחוטאים. ברור לנו שהתנהגותו של ישוע עוררה חשד. אבל הוא התעלה על הביקורת שנמתחה עליו. גם עלינו לנהוג כך, לעשות את מה שנכון לעשות ולהתעלם מהביקורת.

עוררו סקרנות (יוח' ד' 10-12)

ישוע עורר במידה מסוימת את סקרנותה של האישה ברגע שביקש ממנה לשתות. היא ראתה בו יהודי ותו לא, ולכן לא הבינה מדוע הוא מבקש ממנה לשתות. גם כשאנחנו מבשרים איננו חייבים להיות משעממים וצפויים מראש. לאנשים רבים יש רושם מסוים בנוגע למאמינים בישוע. בסביבה שאנחנו חיים בה אנשים מאמינים שאמונה דתית וממוסדת היא דבר שלילי, וכל מי שמאמין באלוהים נחשד קודם כול בצביעות. עלינו להפתיע אותם לטובה! עלינו לעורר את סקרנותם!

ישוע עורר את סקרנותה של האישה השומרונית. כששאלה אותו מדוע הוא מבקש ממנה מים, הוא ענה על שאלתה בחידה: "לו ידעת את מתנת האלוהים ומי הוא האומר לך 'תני לי לשתות', היית את מבקשת ממנו והוא היה נותן לך מים חיים" (פס' 10). ישוע דיבר על מתנתו של אלוהים, על המים החיים, ובעצם גרם לה לשאול: "מי אתה באמת?". הוא חשב על כל מילה שיצאה מפיו כי רצה לעורר את סקרנותה. והאישה אכן החלה לתהות. "אפילו דלי אין לך והבאר עמוקה, אם כן מאין לך מים חיים? האם גדול אתה מיעקב אבינו שנתן לנו את הבאר?" (פס' 11-12).

יכול להיות שהיא לא הייתה חכמה במיוחד, אם כי סביר להניח שהיא התייחסה למובן המילולי של דבריו, כדי להתל בו. בכל מקרה היא נלכדה ברשת שישוע טמן לה. היא לא רק החלה לשוחח אתו על מים חיים (אולי חשבה שהתכוון למים זורמים ורעננים), אלא גם תהתה מיהו. בנימה ספקנית היא שאלה: "האם גדול אתה מיעקב אבינו שנתן לנו את הבאר?".

דבריו של ישוע היו מסתוריים בכוונה. הוא הרבה להשתמש באמירות מסתוריות כאלו כדי לעורר סקרנות בשומעיו. עד לא מזמן, המשיחיים התביישו באמירות אפופות מסתורין. לכל דבר היה חייב להימצא הסבר הגיוני. אבל בעידן שאנחנו חיים בו היום, אנשים אוהבים מסתוריות. אנשים כבר מבינים שלא ניתן להסביר כל דבר בעזרת היגיון אנושי. בנקודה הזו אנחנו מסכימים אתם, למרות שאנחנו טוענים שהאמונה המשיחית היא הדבר ההגיוני ביותר. אל לנו להסתיר את הדברים המסתוריים והפיוטיים. נהפוך הוא, עלינו להציגם באומץ כחלק מבשורת המשיח. כך נהפוך אותה מעניינת יותר באוזני השומעים.

הבשורה מספקת

ישוע ניהל עם האישה שיחה עמוקה. הוא ידע שהיא לא הייתה רק סקרנית, אלא גם חיפשה סיפוק ומשמעות. היא כבר נישאה חמש פעמים לפני כן, וביום שבו פגשה את ישוע היא חיה עם גבר נוסף. היא כמהה לאהבה אמיתית ולסיפוק, אך לא הצליחה להשיגם.

מִיק ג'גר, סולן להקת "האבנים המתגלגלות", שר: "אני לא מוצא סיפוק" (I can`t get no satisfaction). המילים האלו מבטאות את הרגשתם של מיליוני אנשים בעולם, גם של אלה שנדמה שיש להם הכול. בוריס בקר, הטניסאי הצעיר ביותר שזכה באליפות ווימבלדון, אמר לאחר שניסה להתאבד: "ניצחתי בווימבלדון פעמיים, פעם אחת כטניסאי הצעיר ביותר. הייתי עשיר כקורח. היה לי הכול: כסף, מכוניות, נשים, הכול... אני יודע שזו קלישאה. אבל תמיד אלו הם שחקני הקולנוע והזמרים שמתאבדים. יש להם הכול, ובכל זאת הם כל-כך אומללים... חייתי באי-שקט נוראי. הייתי בובה שהופעלה על ידי חוטים". למרות ההצלחה המרשימה לא הצליח בוריס בקר למצוא סיפוק.

המשורר דאגלאס קופלנד מדבר בשם כל דור האיקס של העידן הפוסט מודרני: "הסוד שלי הוא שאני זקוק לאלוהים. נמאס לי, אינני יכול להמשיך עוד בכוחות עצמי. אני זקוק לעזרתו של אלוהים כדי לאהוב, כי אינני מסוגל לאהוב עוד". חוסר סיפוק, במיוחד בכל מה שקשור למציאת אהבה אמיתית, חקוק עמוק בלבם של בני האדם. כך זה היה בימיו של ישוע וכך זה גם בימינו. הלב האנושי זועק בכל מקום: "אינני מוצא סיפוק!".

ישוע דיבר עם האישה על צימאון מתמיד, צימאון שהאישה הבינה היטב: היא הרי הייתה צריכה לשאוב מים מן הבאר מדי יום ביומו כדי להרוות את צימאונם של בני ביתה. לעומת זאת, ישוע דיבר על סיפוק הצרכים העמוקים ביותר של האדם, הצרכים הרוחניים. בידיו נמצאים המים החיים - מקור מים שנובעים ומספקים חיי עולם.

אבל האישה לא הבינה את דבריו. היא חשבה שישוע דיבר על מים בעלי סגולה על-טבעית (אבל עדיין מים) שיגאלו אותה מהצורך היומיומי לשאוב מים מן הבאר. בכל מקרה היא מאוד רצתה את מה שישוע הציע לה, גם אם לא הבינה את דבריו כראוי. היא רצתה למצוא סיפוק. יכול להיות שגם בשלב הזה של השיחה היא עדיין דיברה אליו בנימה היתולית, אבל ברור שדבריו נגעו ללבה.

הסיפוק שהבשורה המשיחית מציעה נוגע ללבם של השומעים. הבשורה משכה את תשומת לבם של הרומאים והיוונים במאה הראשונה לספירה, והיא עושה את זה גם היום. בני האדם מחפשים כל הזמן סיפוק ומשמעות, אך אינם מוצאים אותם מחוץ לבשורה.

חשוף את האמת (יוח' ד' 16-18)

בשלב מסוים החליט ישוע לשנות את הנושא. בלי כל התראה מוקדמת הוא ביקש מהשומרונית לקרוא לבעלה! סביר להניח שהאישה לא הייתה מוכנה לבקשה הזו. לפני כן היא הגיבה על דבריו בבדיחות הדעת ולא חסכה במילים, אבל לפתע היו שפתיה קפוצות. הפעם היא ענתה לו בשלוש מילים: "אין לי בעל". ברור שישוע פגע בנקודה רגישה.

מה קרה? מה ישוע ניסה לעשות? עד לנקודה שבה הוא שינה נושא הוא התקדם בזהירות וניסה לכבוש את לבה בעדינות. האם הכול נהרס? ישוע נגע בנקודה אישית ורגישה, וגרם לה לעמוד על המשמר. אבל הוא המשיך בדבריו. הוא חשף את העובדה שהיא כבר הייתה נשואה חמש פעמים, ושכעת היא חיה עם גבר נוסף. כנראה שהיא הייתה אישה מושכת מאוד, אבל גם אדם שקשה לחיות אתו!

לכל אדם יש נקודה רגישה. הדור שלנו מאמין, למשל, שיחסי מין הם נושא רגיש ואישי. שזהו עניין פרטי שאינו קשור למוסר של הכלל. שלאיש אין זכות להתערב. אם כך, למה ישוע התערב? למה הוא החליט לדבר דווקא על הנושא הזה?

ישוע רצה לחשוף את האמת בפני האישה. הוא כבר עורר את סקרנותה. הוא כבר התייחס לכמיהה שלה למצוא סיפוק. בשלב זה הוא התייחס לעובדה שהיא חוטאת. בנקודה הזו רובנו נכשלים פעמים רבות. מצד אחד, ישנם משיחיים שניגשים ישר לנושא. עוד לפני שהם זכו באמונם של השומעים ולפני שעוררו את סקרנותם הם כבר צורמים את אוזנם ומעליבים אותם. מצד שני, יש בינינו כאלה שאינם מדברים כלל על החטא. ישוע נתן לנו דוגמה לגבי האיזון המושלם. הוא זכה באמונה של השומרונית, עורר את סקרנותה, ואז דיבר על הבושה והאשמה שלה.

בני האדם עושים מאמצים עילאיים בניסיון להיפטר מאשמת חטאיהם שרובצת עליהם, אבל היא צצה בכל פעם מחדש. אחת הדוגמאות הקלסיות לכך ניתנת בספרו של אלבר קמיThe fall ("הנפילה"), המספר על אדם שראה בחורה עומדת לקפוץ מגשר. הוא לא ניסה לעצור בעדה, והיא אכן קפצה אל מותה. שנים רבות אחר כך האיש נתקף יסורי מצפון נוראיים. לא היו בידיו הכלים הדרושים כדי לזהות חטא מסוים, להתוודות עליו, לבקש מחילה ולקבל סליחה. במקום זאת הוא התענה על ידי רגשות אשם.

למרות שהעולם מנסה לבטל את המודעות לחטא ולאשמה, המצפון האנושי אינו פטור מהם. אלוהים ברא אותנו בצלמו, וזה אומר בין השאר שיש לנו מצפון. אבל ללא עקרונות מוסר ברורים, המצפון משתולל. כשאיננו מנסים לעורר את המודעות של שומעינו לעקרונות המוסר הברורים שהכתובים מגדירים, וכשאיננו מספרים להם על הדרך שבה הם יכולים לקבל סליחה, אנחנו בעצם מזיקים להם. אנשים רבים אכולים רגשות אשם, והניסיון שלהם להשתיק את המצפון רק גורם להם לחוש אשמים עוד יותר.

למרות שבתחילה האישה השומרונית נרתעה מדבריו של ישוע, בסופו של דבר היא לא פחדה מהשינוי בכיוון השיחה. להפך, היא התרשמה עוד יותר. בהתחלה היא אמרה עליו: "יהודי אתה" (פס' 9). אחר כך היא שאלה: "האם גדול אתה מיעקב אבינו?" (פס' 12). ולבסוף היא אמרה: "אני רואה שאתה נביא" (פס' 19)! היא חשבה שהוא נביא מכיוון שהוא חשף את החרפה שמילאה את לבה. סיפור זה מעיד על כוחו של אלוהים הבן: "לא היה צריך כלל שמישהו יעיד על האדם, כי ידע מה שבאדם" (ב' 25). איננו יכולים לחקות את ישוע מכיוון שאיננו יודעים הכול כמוהו. אבל עלינו ללמוד את הטבע האנושי כדי שנוכל לקשר את הבשורה לחייהם של שומעינו ולגעת בנקודות רגישות. עלינו ללמוד מישוע כיצד לבשר. עלינו להביא את הבשורה במלואה ללבו של האדם, ולזכור שהבשורה כוללת גם את רגשות האשם שלו. האדם יוכל לפנות לישוע ולבקש שיטהר אותו מחטאיו רק אם יבין שהוא חוטא.

תשובות לשאלות קשות (יוח' ד' 19-26)

ברגע שהאישה השומרונית העלתה על שפתותיה את המילה "נביא", היא חשבה על דת. מרגע שראתה בו נביא, היא חשבה שיוכל לענות על שאלה שהטרידה אותה. היהודים והשומרונים האמינו בעקרונות שונים ועבדו את אלוהים בדרכים שונות. הבעיה שלה והדרך שבה היא ביטאה אותה אופיינית לימינו. האישה השומרונית לא פסקה מי צודק ומי טועה, ואפילו לא שאלה מי מהשניים צודק – היהודים או השומרונים. העובדה שדתות שונות מאמינות בדברים שונים לא גרמה לה לשאול: איזו מן השתיים היא הדת האמיתית? זו הסיבה שאנשים רבים מתנגדים לאמונה שטוענת שהיא היחידה שמציגה את האמת.

איך ענה לה ישוע? יש משמעות רבה לתגובה שלו. מי שנקלע למצב דומה אולי חושב שהאישה ניסתה לשנות את נושא השיחה מכיוון שלא היה לה נוח לשוחח על חייה האישיים. יש לנו נטייה לא להרפות מנושא מסוים. היינו מצפים שגם ישוע יחזור אל הבעיה האמיתית וידבר שוב על חטאיה המוסריים של האישה.

אבל הוא לא נהג כך, ועובדה זו יכולה ללמד אותנו רבות. היא מלמדת אותנו מהי רגישות. איננו חייבים לחבוט בשומעינו על הראש כדי להביא אותם למשיח! אנחנו צריכים להציב גבולות לגבי החטא, אבל לא לחטט בחייהם האישיים כשאין בזה צורך. ישוע הציב גבולות, והמשיך הלאה.

הוא התייחס לאישה בכבוד וענה לשאלתה ברצינות. הוא לא אמר: "אל תשני נושא!", למרות שיכול להיות שהיא שמחה לשנות את הנושא! הוא התייחס אליה בכבוד, כאל אדם שווה ערך, ויִחס חשיבות לשאלתה. עלינו לנהוג כמוהו. עלינו לענות על השאלות שאנשים שואלים אותנו ולא על שאלות שהיינו רוצים לענות עליהן!

אם כן, כיצד ענה ישוע על שאלתה (פס' 21-24)? חשוב שנבין את עמדתו בעניין, מכיוון שהוא ענה על שאלה שאנחנו צריכים לענות עליה גם היום.

הסוף עוד לא הגיע

קודם כול, ישוע הדגיש שאף אחת מהדתות אינה מספקת. גם היהודים וגם השומרונים לא לקחו בחשבון את מלוא ההתגלות של אלוהים. השומרונים "נתקעו" עם חמשת חומשי התורה ועם ההבנה (השגויה) של מה שאלוהים ציווה בהר גריזים (דבר' כ"ז). היהודים "נתקעו" עם התנ"ך ועם ההבנה (השגויה) של מה שאלוהים ציווה על דוד ועל שלמה לעשות עם בניית בית המקדש. שני העמים חשבו שהמילה האחרונה שייכת להם, אבל שניהם טעו. המילה האחרונה הייתה של אלוהים, והוא אמר אותה באמצעות ישוע המשיח. גם ירושלים וגם הר גריזים הצביעו על המשיח. גם בין המשיחיים יש כאלה ש"נתקעו" בנקודה מסוימת. יש אנשים שמדגישים את התורה יותר מאשר את הבשורה. אחרים רואים במותו המכפר של המשיח על הצלב סוף פסוק, ואינם מביטים בתקווה אל מלכות השמים. אסור לנו להיתקע היכן שהוא בדרך.

בלעדיות

ישוע הדגיש דבר נוסף שאינו נופל בחשיבותו מאחרים. הוא הדגיש את הבלעדיות של האמת של אלוהים. לאחר שהבהיר שהרעיונות היהודיים והשומרוניים אינם נכונים, הוא הדגיש שאלוהים גילה את רצונו לעם ישראל, ודרכו לגויים. השומרונים לא הכירו את האלוהים שאליו הם השתחוו, האלוהים שהיהודים כן הכירו, שכן "הישועה מאת היהודים היא" (יוח' ד' 22). אלוהים מגשים את מטרתו דרך תולדות עם ישראל. זו הסיבה שישוע הזדהה בפניה כיהודי: "אנחנו משתחווים לְמה שאנו מכירים" (פס' 22). יש אמת אחת ויחידה. הישועה – מקורה ביהודים. ישוע הוא יהודי, וכל ההיסטוריה של עם ישראל הובילה לנקודת השיא הזו – לבואו לעולם. האמונה המשיחית היא אמונה יהודית, וכשאנחנו מבשרים אסור לנו לשכוח שהאמת של אלוהים היא אחת ויחידה. ישוע לא ניסה לשלב איך שהוא את היהדות עם הדת השומרונית. בעניין הזה אין כל מקום לטעויות. האמת של אלוהים אינה אמת יחסית. זוהי אמת מוחלטת. איננו יכולים להתפשר עם האמת של הבשורה. האמת שמתוארת בכתובים אינה אחת מיני רבות. נכון שעמדה כזו נוגדת את רוח התקופה שאנחנו חיים בה, אבל נאמנותנו למשיח מחייבת אותנו להיצמד לאמת.

ישועה

ישוע הדגיש שהישועה מקורה ביהודים. האמונה המשיחית אינה עוסקת במידע. הבעיה העיקרית איננה הבּוּרוּת שלנו והצורך בידע נוסף, אלא העובדה שאנחנו משועבדים לחטא וצריכים להיוושע. ההיסטוריה של עם ישראל היא היסטוריה של ישועה. במהלך יציאת מצריים וגם בגלות בבל אלוהים פעל בריבונותו כדי לשחרר את עמו מעבדות. אבל ברור שהעבדות האמיתית של העם לא הייתה מדינית אלא רוחנית. "כולנו כצאן תעינו, איש לדרכו פנינו, וה' הפגיע בו את עוון כולנו" (ישע' נ"ג 6).

כשאנחנו מבשרים את הבשורה, עלינו להדגיש את הישועה שאלוהים מספק בריבונותו ובחסדו. עובדה זו היא עיקרה של האמונה המשיחית. רק אלוהים יכול להושיע. והוא מושיע רק דרך בנו, ישוע המשיח. אנחנו נושעים מחטא ומקבלים את צדקתו של המשיח רק בזכות מותו המכפר, ניצחונו על החטא והמוות ותקומתו. אנחנו חלשים ואיננו מסוגלים להושיע את עצמנו. העניין הוא שהאנשים ששומעים אותנו מתקוממים בדרך כלל למשמע האמת הזו. הם מודעים לכך שהם אינם יודעים הכול ואינם יכולים לעשות הכול, אבל הם עוד לא נואשו מהרעיון שהתשובות לכל השאלות החשובות נמצאות בתוכם (הומניזם). אנשים יפנו למשיח ויוושעו רק אחרי שיקבלו את העובדה שאלוהים הוא האחד והיחיד שיכול להושיעם. אסור לנו להתפשר על האמת הזו!

רוחניות

התנ"ך אומר בבירור שלאלוהים יש תוכנית עבור כל אומות העולם, לא רק עבור עם ישראל. במסגרת הברית שנכרתה עם אברהם אלוהים אמר: "ונברכו בך כל משפחות האדמה" (ברא' י"ב 3), "והתברכו בזרעך כל גויי הארץ" (כ"ב 18). ההבטחה הזו מצאה ביטוי גם בדברים שישוע אמר לאישה השומרונית. העבודה שאלוהים עושה אינה מוגבלת למקום או לאומה מסוימים. היא נעשית ברוח ובאמת. הדלת למלכות השמים פתוחה בפני השומרוני בדיוק כמו שהיא פתוחה בפני היהודי, מכיוון שהמשיח מושיע בריבונותו. כשהאנושות הייתה עוד בחיתוליה, עבודת אלוהים נעשתה במסגרת של טקסים שאלוהים קבע ובמקומות מסוימים, אבל היום אנחנו פונים לאלוהים דרך ישוע המשיח. "יודוך עמים, אלוהים, יודוך עמים כולם. ישמחו וירננו לאומים..." (תהל' ס"ז 4-5). כיום עלינו לעבוד את אלוהים ברוח. עלינו לעבוד אותו באמת ובכנות, בהתאם למה שהוא גילה לנו.

אלה הן הבשורות הטובות ששמעה השומרונית. הדרך שמובילה לאלוהים לא נסגרה בפניה, גם לא בגלל חוקים וזהות אתנית, או משום שהייתה מנודה מן החברה. הדרך הזאת פתוחה בפני כולם.

הצלחה?

ניסינו להגדיר את העיקרון שישוע פעל לאורו כשבישר לאישה השומרונית - עיקרון "המישור האישי". אבל האם העיקרון זה נחל הצלחה? כיצד הוא השפיע על האישה?

ראשית, אין ספק שהאישה נולדה מחדש והאמינה בישוע. יש כאלה שתוהים אם היא באמת האמינה, וזאת בגלל השאלה שהציגה בפני תושבי עירה: "האם לא זהו המשיח?" (יוח' ד' 29). אבל התהייה הזו מתעלמת משני דברים חשובים. האחד, דבריה נאמרו כדי להזמין את תושבי עירה, ולא כדי להכריז על אמונתה. היא לא רצתה להחליט עבורם מהי האמת. היא הזמינה אותם להיווכח בזה בעצמם. הרי היא אמרה: "בואו וראו איש" מדוע שתאמר את זה אם לישוע לא הייתה כל השפעה עליה?

שנית, היא אמרה בבירור: "בואו וראו איש שאמר לי כל מה שעשיתי". למה היא התכוונה? כוונתה מוסברת בחלק האחרון של השיחה שלה עם ישוע: "אני יודעת שיבוא משיח. כשהוא יבוא, הוא יגיד לנו את הכול" (פס' 25). אם כן, יש בידינו שלוש פיסות מידע. האישה האמינה שהמשיח יסביר הכול. ישוע העיד על עצמו שהוא המשיח. והאישה הצהירה בפני רבים שישוע אמר לה כל מה שעשתה. המסקנה ההגיונית היחידה היא שהאישה הסכימה שאכן ישוע הוא המשיח. היא נולדה מחדש.

מעניין שהיא הלכה מיד לספר על כך לאחרים. זהו סימן מובהק של אמונה. בואו ניקח דוגמה מהאישה השומרונית בעניין הזה, וכמוה נלך בעקבות ישוע!

המאמרPreaching in the Postmodern World - Jesus the Evangelist

מתוך Free Church of Scotland, January 2004