קריאת מחשבות

מאת צ'רלס ספרג'ון

"תאוות ענווים שמעת ה', תכין לבם, תקשיב אוזנך" (תהל' י' 17).

תפילה אמיתית מתרחשת בלב

טוב להמתין לתשובתו של אלוהים. כל אדם שמצטרף לקהל המאמינים באלוהי צבאות זוכה לברכה גדולה שקשה לבטאה במילים. לעתים התפילה הפשוטה ביותר היא הכנה ביותר, והיא זו שמתקבלת אצל אלוהים. לתפילה פשוטה זו קורא מחבר המזמור "תאוות ענווים".

לא תפילתו הרוגעת של אברהם, לא תפילתו של יעקב שרוחו סערה, לא מילות השכנוע של משה שהפגיע בעד בני עמו וגם לא קריאתו הסמכותית של אליהו – אף אחת מאלה לא פתחה את שערי השמים. הצליל שנוגע ללבו של אלוהים הוא נטיית הלב, אותה תאוות ענווים. השאיפה לדברים הטובים, הרצון האמיתי לראות את פני אלוהים, זה מה שהוא שומע.

לעתים התפילה הפשוטה ביותר היא הכנה ביותר. המהות של כל תפילה היא נטיית הלב. המילים הן רק האכסניה של התפילה עצמה, התפילה היא מה שיש עמוק בלב. סגנונות תפילה מסוימים עשויים למשוך את לבם של בני אדם כאלה או אחרים, אך עלולים להחמיץ את לבו של אלוהים. אלוהים הרי "רצון יראיו יעשה ואת שוועתם ישמע ויושיעם" (תהל' קמ"ה 19), במילים אחרות: אלוהים שומע תאוות ענווים. תפילה היא נטיית לב כנה, רצון עז, אש בוערת.

אם תפילה אמיתית מתרחשת בלב, אין זה הכרחי שיתלוו אליה מילים שיוצאות מן הפה. לעתים איננו מסוגלים לבטא במילים את רצוננו העז בקרבתו של אלוהים ובברכתו. לעתים אנחנו כואבים מדי או נתונים בסערת רגשות, ואיננו מסוגלים למצוא את המילים הנכונות. לעתים כל מה שאנחנו מסוגלים לעשות זה להיאנח ולהזיל דמעה. אבל למרות שאין מילים בפינו אלוהים עשוי לקבל תפילה כזו ברצון רב.

גאווה, ענווה ותפילה

תפילות רבות מנוסחות במילים יפות ומסוגננות. חלקן נאמרות בצורה כל-כך מרשימה, עד שהן כלל לא יזכו להיכנס בשערי שמים, בעיקר אם הן נאמרו כדי להרשים את הנוכחים. אלוהים יאמר: "תפילות אלה נועדו לבני אדם, ולכן מן הראוי שישארו אצלם". אלוהים לא מעוניין בשאריות המזון האנושיות שלנו. תפילה שנועדה להזין בני אדם לא תתקבל אצלו.

אדם עשוי להיות עשיר ברצון טוב אבל כן ועני בכל תחום אחר, ולכן אלוהים ישמע אותו ברצון. יתכן שהוא יאמר: "אלוהים, אני משתוקק להיות צנוע, אבל נאלץ להודות בגאוותי. אני חפץ להיות חזק באמונה, אבל אני אבֵל על חוסר אמונתי. אני תאב לאמונה שיש בה קנאה לרוחניות, אך נאנח כשאני מבחין באדישותי. אני רוצה להיות קדוש אבל נאלץ להתוודות על חטאַי". אם לבנו סוער בגלל דברים טובים שאנחנו רוצים בהם, אדי הרתיחה, הקיטור, יגיעו עד לשמים. לשאיפות לבנו יש קול משלהן. הן נוקשות על שערי השמים, ואלה יפתחו בפניהן.

יחד עם זאת חשוב שנבין שאין זה אומר שהן יתממשו. כשאנחנו מתפללים, עלינו להאמין בהבטחותיו של אלוהים ולצפות שתפילותינו יֵענו בחיוב. הרי זו הסיבה שאנחנו מתפללים בשם ישוע. לעתים אנחנו מבלבלים בין ענווה לבין חוסר אמונה. ענווה היא דבר טוב, חוסר אמונה הוא חטא. חוסר אמונה גורם לנו להימנע מתפילות. ענווה, לעומת זאת, מאיצה בנו להתפלל. לפעמים אנחנו חושבים שענווה פירושה חוסר אמונה. אז נדמה לנו ששאיפותינו הטובות אינן מגיעות כלל לאוזניו של אלוהים, ובשלב זה המחשבות שלנו עלולות להפוך לחוסר אמונה.

לצערי, לעתים חוסר אמונה מונע מאתנו להתפלל, ולכן גם איננו זוכים לתשובה לתפילותינו. אבל אנשים שמאמינים באמת, שמטילים ספק בעצמם ולא ביכולתו של אלוהים, יזכו לסליחה. אלוהים ישמע בבירור את מאוויי לבם הטובים. אנשים כאלה אינם לוקים באמונתם, הם פשוט ערים לעובדה שהם אינם ראויים לדבר, מקווים שאלוהים ישמע את זעקת לבם ומוכנים להמתין עד שזה יקרה. הם חוששים, אבל הם לא יפנו למקום אחר משום שכל תקוותם מבוססת על החסד והרחמים של ריבון העולם. בגלל צניעותם הכנה הם אינם מסוגלים ליהנות משמחת הציפייה להתגשמות שאיפותיהם הרוחניות.

מי שאינו מאמין ראוי לגערה. לעומת זאת יש לעודד את השאיפות הטובות, גם אם האמונה אינה מושלמת. הרי קראנו: "תאוות ענווים שמעת ה' ". אלוהים שומע את תאוות לבנו הטובות, ועוד נופתע לגלות שהוא עונה עליהן בעושר ובנדיבות אף יותר משהעזנו לבקש או לחלום. הלוואי שאמונתנו תגדל גם כן.

אלוהים אכן עונה לתאוות ענווים, לתפילות שנאמרות מתוך הכרה בגדולתו ובעובדה שאנחנו איננו ראויים לדבר טוב ממנו. על תפילות כאלה אפשר לפחות לומר שהן נקיות מגאווה. כמה מזעזע שאנשים מבקשים לפעמים מאלוהים ענווה רק כדי שיזכו לכבוד בעיני אנשים. אנשים מבקשים מאלוהים חסד כדי לזכות במעמד רם בקרב הקהילה.

האין זה נכון שכולנו מגלים מדי פעם שמתחת לזרם הקנאות הכנה שלנו ישנם גם זרמים שמרחיקים אותנו מאלוהים? האם לא קרה שבעיצומם של הניסיונות שלנו לספר אודות המשיח חשבנו שההצלחה תביא לנו שם טוב בקרב המאמינים? שאנשים יאמרו שאנחנו ממש "מומחים בבישור"? לעתים אנחנו מתנהגים כמו יהוא שאמר: "לכה אתי וראה בקנאתי לה' " (מל"ב י' 16). אכן, קשה לנו למחול על גאוותנו.

מזמור י' דן בגאוות הרשעים ובמשפטם, לעומת צנעת המאמינים ובברכתם. עלינו להתפלל שאלוהים יעזור לנו לשמור על צניעות, אם אכן צנועים אנחנו, או יתן לנו ענווה אם הגאווה משחירה את לבנו.

אני מאמין שלכל משיחי יש שתי בררות בלבד, להיות עניו על ידי כך שהוא ישפיל את עצמו, או להיות עניו על ידי כך שאלוהים ישפיל אותו. הצניעות מתוקה מדבש. אין מקום נאה יותר כעמק הענווה בדרכו של המשיחי למלכות אלוהים (תיאור מתוך הספר מסעות ההלך). מי שגר בעמק הענווה נהנה מזיוום של פרחים צבעוניים וציפורים מצייצות, ושר שירי הלל מבוקר עד ערב.

מי שמסרב להיות צנוע, ימצא את עצמו בסופו של דבר במצב לא נעים כלל, כשאלוהים ישפיל אותו. ההשפלה הזאת כרוכה ביסורים קשים, בבושה ולפעמים גם בשם רע בקרב בני אדם - מאמינים ושאינם מאמינים. אנשים שמרימים את האף עלולים לקבל מכה ממשקוף הדלת, ולחיות כל חייהם כשחבורה מתנוססת על מצחם. אלוהים ללצים יליץ ולענווים יתן חן. לכן עלינו להתפלל שהוא יעזור לנו להיות ענווים לפני שהוא ישפיל אותנו.

מי שרוצה שתפילותיו ישָמעו, צריך לבוא לפני אלוהים כשהוא ריק וחסר אונים. רק כשנחשוב שיש משהו רע בנו, נוכל לפנות אל אלוהים. איש אינו רשאי לצפות לאוצר המשיח לפני שהוא מבין שהוא עני מרוד. חסד על חסד ינתן רק לאלה שמכירים בכך שיש להם מחסור על מחסור. כל בקשה שאנחנו מביאים לפני אלוהים צריכה להסתמך על העובדה שאיננו ראויים לדבר, ושכל מה שניתן לנו הוא חסד.

אל לנו לפנות לאלוהים כאילו שהוא חייב לנו משהו. אם בכל זאת ננהג כך, אל לנו לצפות לחסד ולרחמים. אם נפנה לקיסר כדי לזכות בצדק, נצטרך לפנות אליו גם כדי לקבל חסד. הבה נזנח כל דרך אחרת, נבטח באלוהים בלבד ונזעק אליו: "למען חסדך ורחמיך ובשם בנך ישוע המשיח – אנא, שמע תפילתי". זהו הלך הרוח הנכון, ואם נפנה לאלוהים עם הלך רוח אחר, נגורש כשאמתחתנו ריקה.

אלוהים קורא מחשבות

רבים טוענים שבני אדם מסוימים מסוגלים לקרוא מחשבות. אין לי כל כוונה להתייחס לכך כאן. החדשות הטובות הן שאלוהים שומע תאוות ענווים, כלומר קורא את מחשבותיהם. היכולת הזו לקרוא את נטיית לבם של בני האדם שמורה אך ורק לאלוהים. הוא יודע את תאוות לבנו עוד לפני שאנחנו מסוגלים להבחין בהן בעצמנו.

כשאנחנו יושבים בקהילה יש לנו שאיפות ומחשבות, אבל האנשים שיושבים לצדנו אינם מסוגלים להבחין בהן. אלוהים, לעומת זאת, קורא את השאיפות והמחשבות האלה, אפילו ברגע זה, בעודך קורא את המאמר הזה. האנחות שבעומק לבנו מגיעות למרומי כס המלכות. אל נא נחשוב שכאבנו עמוק כל-כך עד שאלוהים אינו מסוגל להבחין בו. אלוהים שומע את נסתרות לבנו, ולכן עלינו לשמוח בו ולהישען על הבטחותיו, על כך שהוא שומע את תפילותינו. ויותר מכך, אלוהים לא רק שומע את תפילותינו אלא גם את רחשי לבנו. היש חמלה גדולה מזו?

כפי שאמרנו, הלב הוא המקום שממנו יוצאות התפילות. השאיפות נוצרות בלב. לב האדם הוא המקור של כל התחינות. תפילות מעומק הלב הן הלב של התפילות.

תפילות חסרות כל לב הן זיוף נורא. תפילה בלי הלב אינה שונה מנביחת כלב או מקריאת תרנגול.

אני חושש שרבות מהתפילות שנאמרות בציבור אינן אלא חטא יומרני. אילו ילדנו ביקש מאתנו משהו כשהוא מעמיד פנים, האם היינו נענים לו? אילו הוא היה פונה אלינו בשפה מליצית ולא טבעית במקום לדבר אלינו בכנות, היינו נוזפים בו. היינו אומרים לו: "בוא, בני, ספר לי בשפה פשוטה מה באמת אתה רוצה". אני חושב שתפילות שמנוסחות במילים מכובדות לכאורה הן הזיוף הגדול ביותר שנשמע באוזניו של אלוהים. תפילות צריכות לבוא מהלב, מתוך הכרה בחוסר היכולת שלנו מצד אחד, וביכולתו האין-סופית של המשיח מצד שני.

להכות בברזל בעודו חם

האם אדם יכול להתפלל מעומק לבו כשהוא משתמש בנוסח תפילה כתוב מראש? בהחלט כן. מי שאינו מסוגל להלך בכוחות עצמו נעזר בקביים. עם זאת, חשוב לזכור שהמילים, גם אם הן נכתבו על ידי איש רוחני ביותר, אין להן כל ערך אם הן לא משקפות את רחשי הלב. הדבר החשוב הוא לא אוצר המילים אלא נטיית הלב. המילים הן רק האריזה של התפילה. השפה, גם אם היא יפה, היא רק הגוף שנושא את התפילה. התפילה האמיתית היא זו שנאמרת במעמקי הלב.

מי שאינו מתפלל מתוך רחשי לבו בעצם מבקש מאלוהים לדחות אותו. אם בזמן התפילה המוח שלנו עסוק במאה ואחד עניינים אחרים, סימן שהרצון שלנו קלוש. במקרה זה לתחינותינו לא ינתן מענה. כדי שתפילה תהיה בעלת השפעה עליה להיות נלהבת, כנה, אחרת היא לא תתקבל. אם כישלונותינו אינם מעציבים אותנו, כולל הכישלון שלנו להתפלל כראוי, ואם קרבת אלוהים אינה מעוררת בנו שמחה וסיפוק, ניאלץ להמתין ארוכות לחסד אלוהים ולרחמיו.

תפילה היא גם סוג של הפצרה. תפילה שהיא רק טקס לא תועיל. הלב והנפש חייבים להיות מרוכזים בתפילה. תפילה ישנונית לא תיכנס בשערי שמים. כשאנחנו מהללים, עלינו להלל בלב שלם, וכך גם עלינו להתפלל. איש הפוסח על שתי הסעיפים אינו מקבל דבר מאלוהים, וכך גם מי שפונה אל אלוהים כשלבו אינו שלם.

כשנפשנו סוערת, לבנו בוער ושאיפותינו חזקות, אל לנו לחדול מלהתפלל. לא תמיד אנחנו במצב הזה ולכן כשזה קורה עלינו להתפלל ולבקש בכל כוחנו. עלינו ללמוד גם להכין את לבנו לתפילה. אבל הדבר הטוב ביותר הוא שאיפות כנות וחזקות ולב בוער. עלינו ללמוד לבשל, אבל את הארוחה הטובה ביותר מכין אדם רעב.

כשהלב שלנו בוער וכשהשאיפות שלנו חזקות, ברורות ורוחניות, עלינו לנצל את ההזדמנות ולהתפלל. לא בכל רגע נופלת לידינו הזדמנות פז שכזאת. כשרוח ממלאת את מפרשי לבנו, עלינו לנצל את ההזדמנות ולהפליג למרחקים. עלינו להקדיש פרקי זמן ארוכים לתפילה ולהגות ביחוד כשלבנו מלא התלהבות. במקרים אחרים לא נותר לנו אלא להתאמץ, כדי שנוכל להתקדם מעט. ברגעים כאלה אנחנו עלולים להצטער על שלא ניצלנו את רגעי השיא, על שהחמצנו הזדמנות לחוויה רוחנית נפלאה. עלינו לחדד את לבנו כך שישאף אלי המשיח.

המשיח פועל בלבנו

המשיח פועל בלב המאמינים כדי שהם יכירו בצורך שלהם. כשלבנו כואב, כשאנחנו נאבקים בפיתויים ובקשיים ונפשנו זועקת משום שהמצפון מייסר אותנו, זה טוב משום שזהו סימן שאלוהים פועל בלבנו. איש אינו משמיע זעקות נואשות כמו אדם שעומד לטבוע ואינו יכול להציל את עצמו. יונה הנביא זעק מבטן הדג ונשא שם את העמוקה בתפילותיו. כשנפשנו עטופה כאב, עלינו להביט אל המשיח ולמצוא בו את הנחמה והתקווה שישמחו את לבנו. לבנו נרדם מהר מדי ושאיפותינו מתעמעמות, אבל כשהמשיח מגלה לנו את העוני הרוחני שבו אנחנו שרויים, אנחנו מתחננים לברכות רוחניות.

הבה נגיש את לבנו כקורבן חי לרוח הקודש כדי שהוא ילמד אותו לשאוף לברכות רוחניות ויכין אותנו ליום שבו אלוהים ירעיף עלינו את ברכותיו. אלוהים פועל כדי שנרצה, כדי שנבקש וכדי שנקבל. הידיעה הזאת צריכה לעודד אותנו ולנטוע בלבנו רצון עז לפנות אליו.

כשאלוהים מאיץ בנו להתפלל, הוא גם מתכוון שנקבל מענה לתפילותינו. כשהמשיח נוטע בלבנו רצון רוחני אמיתי וקדוש, כשהשאיפה שלנו היא לפאר אותו, הוא תמיד שומע.

בביטחון כזה עלינו להאיץ בעצמנו ובסובבים אותנו לפנות אל המשיח. אם יש בלבנו תפילה כנה, עלינו לזכור שלא השטן נתן לנו אותה ושלא אנחנו הכנסנו אותה ללבנו. זהו מעשה אלוהים, זהו פועלו של המשיח. הבה נשליך על המשיח את יהבנו כי הוא דואג לנו, ולמען ירומם אותנו בעת המתאימה (פטר"א ה' 6-7).

המאמר Extraordinary Thought Reading

מתוך Sword and Trowel 2003, Issue 3

אלוהים השומע תפילה,

למד אותי לנהל את חיי בתפילה בעת שאני דואג לעצמי, לנפשי, לגופי, לילדי, למשפחתי ולקהילה.

הצת בלבי אש לעשות את רצונך, לכבד אותך, הרחק אותי מחטאים שבמודע ומכאלה שאינני מודע להם.

עזור לי להבחין בחטא בכל דבר שאעשה, ובטוב שאוכל להפיק בכל מצב.

עזור לי להתפלל כך שאשנה את רצוני בהתאם לרצונך, שהרי אם לא אעשה זאת תהיה תפילתי ריקה מתוכן. כשאני מנסה לשנות את רצונך בהתאם לרצוני, אני בעצם מעמיד את עצמי מעל למשיח, כאילו אני חכם ממנו. דבר זה נובע מחטא הגאווה שבלבי.

אוכל להצליח רק כשאתפלל על פי מצוותך ואבטח בהבטחותיך ובדרך שאתה בחרת.

כשאתה מצווה עלי להתפלל עבור סליחת חטאים, שלום וכל דבר אחר, זה משום שאתה תיתן לי את מה שהבטחת – למען כבודך וגם לטובתי.

עזור לי לשאוף לא רק לדברים קטנים, אלא באומץ קדוש לשאוף לדברים גדולים עבור האנשים שבחרת ועבור עצמי, כך שננהל את חיינו בדרך שתפאר אותך.

למד אותי לנהוג בחוכמה ולהתפלל בכל נושא מתוך אהבה ולא מתוך הכרח. למד אותי לבוא לפניך בכל עת ולשטוח לפניך את צרכַי. תן בלבי הבנה שחטאי הגדול הוא שאינני הולך בדרכיך. אנא, שחרר אותי מתאוות לבי, כך שאוכל להתקרב אליך ולשרת אותך בנאמנות.