מילה למשיחי באשר הוא

מאת צ'רלס ספרג'ון

"מאכלי הוא לעשות את רצון שולחי ולהשלים את פועלו"

מילות עידוד למחפשים

הפסוק הזה מעודד את מי שמחפש אחר האמת. כובד חטאינו רובץ על כתפינו ומסב את תשומת לבנו לכך שישוע מכנה את פעולת הישועה "רצון שולחי". אנחנו נוטים לראות במשיח את זה שמרחם, ובאלוהים האב את הקפדן וחמור הסבר. האב לעתים מצטייר בעינינו כשופט נוקם. אבל המשיח אומר שפעולת החסד היא "רצון שולחי".

במילים אחרות, המשיח בעצם אומר, "אני פועל כדי להושיע את החוטאים על פי רצונו של אבי". ישוע ריצה לאלוהים את כל האנשים שהאב בחר להושיע.

אם מצאנו את עצמנו בגן ביתו של אלוהים, בל נחשוב שהגענו לשם בטעות. שער הגן פתוח בפנינו, ואלוהים רצה שניכנס אל גנו. אמונתנו בישוע המשיח אינה פרי מאמצינו, אלא מעשה ידי אלוהים, שבחר שנאמין בו. אם ביקשנו מנוחה לנפשנו הפצועה באמצעות קורבן המשיח, אין כל סיבה לפחד שמא הפרנו את תוכנית האלוהים הנצחית או פעלנו בניגוד לתוכניתו, כי רצון אלוהים הוא שנבקש מנוחה לנפשותינו.

אחד הפחדים הגדולים ביותר הוא שאלוהים לא יסלח על חטאינו. אבל הרצון של  אלוהים לסלוח היה קיים עוד הרבה לפני שרצינו בסליחתו. אלוהים החליט שנאמין עוד זמן רב לפני שבכלל החלטנו להאמין בו. לכן איננו צריכים לדאוג בקשר להתגשמות תוכנית הישועה של אלוהים.

אלוהים לא הסתיר את הבטחתו, שכל המאמין בבנו יקבל חיי עולם. הוא לא לחש בחשכה "דִרשו את פנַי לחינם". אם אנחנו באים לפני אלוהים ומבקשים את רחמיו ועזרתו, אנחנו יכולים להיות בטוחים שהוא יעזור לנו ושאיננו פועלים בניגוד לרצונו.

ישוע נשלח לעולם במטרה להושיע

איזו נחמה גדולה יש לנו בידיעה שישוע בא לעולם כדי להושיענו. נניח שאנחנו חולים, ומישהו מספר לנו על רופא שהגיע לעיר כדי לעזור לחולים ולרפאם. האם לא היינו רוצים לפגוש אותו? ונניח שאנחנו עניים, ושומעים על פטרון עשיר שרוצה לעזור לעניים. האם לא היינו פונים אליו?

המשיח הרי בא במטרה להושיע חוטאים. אם אנחנו רעבים למשיח, אנחנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שישוע הוא זה ששם את הרעב הזה בלבנו וקורא לנו אליו. המשיח לא היה נוטע בלבנו רעב וצמא לדברו או תחושת ריקנות נוראית, אלמלא התכוון להשביע את רעבוננו, להרוות את צימאוננו ולמלא את הריקנות שבלבנו.

אסור לנו לחשוב שישוע בא לעולם כדי להושיע רק את הטובים שבינינו, או שאנחנו כבר אבודים כי חטאנו חטא שאין עליו כפרה. דווקא התחושה שאיננו ראויים לסליחתו של אלוהים, וההכרה בכך שאנחנו חוטאים וחלשים, צריכה לחזק את התקווה שישוע בא כדי לשחרר אותנו. הוא בא כדי להושיע את האובדים, ובלעדיו אנחנו אכן אובדים ואבודים. לכן הבה נתעודד מעצם הידיעה שאלוהים רצה בישועתנו, ושישוע נשלח כדי להגשים את הרצון הזה.

ישוע שמח בישועת החוטאים

כמה מעודד לדעת שישוע שמח כשחוטאים נואשים כמונו נושעים. זוהי המטרה שהוא בא להגשים. עוד מִקֶדם הוא ציפה ליום שבו הוא יבוא לעולם ויושיע אותנו. ואכן, כשהיום הזה הגיע, הוא היה למשרת עבורנו, וברצון. "במגילת ספר כתוב עלי, לעשות רצונך, אלוהַי" (עבר' י' 7).

המשיח ירד מהשמים כשהוא מוכן ומזומן לקראת המשימה שהוטלה עליו - להושיע אותנו. הוא לא הביע כל מורת רוח מתפקידו להושיע חוטאים. אילו רצה, הוא יכול היה לרפא את המצורעים מרחוק, אבל הוא בחר להתקרב אליהם ולגעת בהם, כדי להפגין את אהבתו ודאגתו לחוטאים. ישוע מילא ברצון את יעודו.

הוא לא הקיף את עצמו בשומרי ראש שירחיקו מעליו את ההמון. להפך, הוא התהלך בקרבם, מוקף אנשים. הם הכירו את שמו. לא היה לו פנאי לנוח ולאכול, וכשכבר פרש לנוח, אנשים המשיכו לנהור אחריו ולדרוש את פניו. הוא מעולם לא כעס על כך, ותמיד הפגין סבלנות ורחמים.

ישוע הוא משיחנו, והוא ממלא ברצון את תפקידו. הוא שמח על כך שהנבחרים נושעים. הוא סבל על הצלב ומת כפושע, אבל עשה זאת ברצון משום שבא כדי לפדות אותנו מחטאינו.

מותו היה משפיל מאין כמוהו, מוות כואב ובודד, אבל ישוע הלך לקראתו ברצון.

ישוע לא הסתתר כשמרצחיו חיפשו אחריו. הוא הלך לגן שמנים בידיעה שיתפס. יהודה איש קריות ידע היכן ישוע נמצא. כאשר מצאו אותו, אמר להם ישוע: "כמו על שודד יצאתם בחרבות ובמקלות!" (לוקס כ"ב 52). הוא היה מוכן להסגיר את עצמו. הוא יכול היה להתגבר על כל דבר שאיים לכבול אותו, אבל הסגיר את עצמו מרצון. הם לא יכלו לכפות עליו דבר. הוא זה שנתן להם את היכולת לאסור אותו. למרות שיכול היה למנוע את הדבר, הוא הלך לצלב "...ולא יפתח פיו. כשה לטבח יובל וכרחל לפני גוזזיה נאלמה, ולא יפתח פיו" (ישע' נ"ג 7).

קורבנו של ישוע ומותו על הצלב נעשו ברצון ובהסכמה מלאה במלוא מובן המילה. אפילו בשעת צערו העמוקה ביותר הוא היה מלא שמחה שאיננו יכולים להבינה. עלינו לזכור את השמחה הנפלאה שמילאה את לבו גם כשהלך לקראת מותו על הצלב.

אם אנחנו אוהבים לשרת את הזולת, עלינו לעשות למענם הכול בשמחה, וגם לסבול למענם בשמחה. אנחנו יודעים שישוע, "בעד השמחה הערוכה לפניו סבל את הצלב ובז לחרפה" (עבר' י"ב 2).

כשישוע התמלא צער ומועקה, הוא הביט לעבר המטרה היקרה שלמענה סבל, והדבר חיזק ושימח אותו. אומנם בני דורו לא יכלו לראות את השמחה הזו, אבל אין ספק שהיא מילאה אותו, גם כשנפשו הייתה מרה עליו עד מוות (מתי כ"ו 38).

גם כעת, במלכות השמים, אין דבר שמשמח אותו יותר ממראהו של חוטא שנושע. ישוע קונן על ירושלים מכיוון שידע שלא תינצל ביום הדין, אבל הוא מתמלא שמחה גדולה בכל פעם שחוטאים חוזרים בתשובה. זוהי שמחתו, זהו אושרו - הוא מתענג אפילו על אנשים עלובים כמונו שבאים לפניו, מבקשים ישועה ומוצאים מזור למכאוביהם.

כדי שנמצא נחמה ושלום, עלינו להגות במשיח. אם נשים את ביטחוננו בצלב, הצלב יביא אותנו לידי אמונה. אם נהגה לעתים קרובות יותר בחסד אלוהים, ברצונו ובאהבתו, רוח הקודש יפעל בנו ויחזק את אמונתנו במשיח. אין טעם להגות כל הזמן רק בחטאינו, שכן מחשבות כאלה ייאשו אותנו.

טוב שנכיר בכך שאנחנו חוטאים ושלבנו קשה, אבל לא נוכל למצוא רפואה בידיעה שאנחנו חולים, או נחמה על ידי התעסקות מוגזמת בבעיותינו. לכן, הבה נפסיק לחפש אמונה באמצעות עיסוק בלתי פוסק בטבענו החוטא, והבה נפסיק לחפש נחמה בתוכנו. הדבר הטוב ביותר שנוכל לעשות הוא להגות במשיח ולהביט לעברו. אם נעשה כך, נמצא בו תקווה ונחמה.

אם נחשוב על רצון אלוהים כפי שהוא בא לידי ביטוי במותו הנורא של ישוע על הצלב, נבין שהוא אוהב אותנו. בואו נסיר את עינינו מהמוות שחטאינו מביאים עלינו, ונישא את עינינו אל מותו של ישוע. הבה נזכור שאלוהים רוצה להושיע את החוטאים, ושהמשיח פעל בשמחה למען הישועה הזו. איזו בשורה נפלאה! 

כשישוע אמר שרצונו הוא לעשות את רצון שולחו, הוא נתן לנו דוגמה. ככל שנידָמה לו, כך נגשים את רצונו של אלוהים בחיינו.

המשיח ציית

בפסוק שקראנו בתחילה ישוע אמר: "מאכלי הוא לעשות את רצון שולחי" (יוח' ד' 34). במקום אחר הוא אמר לאביו: "לא כרצוני אני כי אם כרצונך אתה" (מתי כ"ו 39). אנשים בעולם חושבים שאם יגשימו את רצונם, הם יהיו מאושרים. לדעתם, הדרך אל האושר עוברת בהתגשמות של משאלותיהם ורצונותיהם.

אבל זוהי טעות. לעולם לא נוכל להיות מאושרים בדרך זו. אושר מושלם נוכל למצוא רק כשנתכחש למאוויינו ונשאף לעשות את רצון אלוהים.

אנחנו חושבים: "מאכלי הוא לעשות את רצוני". אבל ישוע מורה לנו על דרך אחרת: "מאכלי הוא לעשות את רצון שולחי". זה היה מקור הנחמה שלו. רוחו מצאה אושר בכניעה לרצון אביו ולא בהתגשמות רצונו שלו.

הכאב והסבל שלנו הם תוצר של הניסיון שלנו להגשים את רצוננו. האם היינו מרגישים עצב וסבל לו נכנענו לרצון אלוהים? אם ניכנע לרצון האב, כאבנו יומתק, אובדננו יהפוך לשמחה, ואפילו נמצא את עצמנו שמחים בעיצומו של הסבל שיבוא עלינו, כי נבין שכל אלה רק מועילים לנו.

התפקיד שהוטל עלינו

עלינו להבין את התפקיד שאלוהים מטיל עלינו. ישוע דיבר על רצון שולחו. גם אנחנו חיילים שנשלחו למשימה. כשהדברים משתבשים או מסתבכים אל לנו לסגת ולחשוב: "מה עלינו לעשות עכשיו?". עלינו פשוט לציית!

מאמינים רבים חושבים שהאנשים היחידים שנקראו לשרת הם בעלי התפקידים בקהילה, אבל למעשה, כל משיחי נקרא לשרת. נכון שלא כל אחד נקרא ללמד או לדרוש, אבל כולנו נקראנו לשרת באמצעות המתנות שקיבלנו. אנחנו כוהנים לאלוהים. כמאמינים, נשלחנו לעולם הזה כדי להגשים מטרה מסוימת, והמטרה הזו דומה למטרה שישוע הגשים. רוח הקודש שוכן בנו ופועל בנו כדי לחבוש לנשברי לב, לקרוא לשבויים דרור ולבשר לענווים (ישע' ס"א 1).

איננו יכולים לקחת חלק במעשה הכפרה. ישוע הלך אל המוות לבדו, אבל אנחנו יכולים ללמוד ממנו ולשרת את הזולת. לפני שהלך אל מותו, ישוע ציווה על תלמידיו ללמוד ממנו ולהמשיך במעשיו. הוא אפילו התפלל אל האב ואמר: "כמו ששלחת אותי אל העולם, כן גם אני שלחתי אותם אל העולם" (יוח' י"ז 18).

ישוע מעולם לא שכח שהאב שלח אותו. הוא לא בא לעולם כדי לדאוג לעצמו ולענייניו.

גם אנחנו צריכים לזכור שאלוהים שלח אותנו לעולם הזה. לא כדי להתעשר, להקים משפחה ולחיות חיי נוחות. אנחנו זקוקים לחסד אלוהים כדי לזכור את שליחותנו ולבצע אותה.

מהו מאכלו של ישוע?

האם ישוע בא לעולם הזה כדי לשקול את רצון אביו? כדי ללמוד את הנבואות שמדברות על יום הדין? כדי להגות בכתבי הקודש ולהביט לעבר העתיד? לא ולא. מאכלו היה לעשות את רצון שולחו.

יש אנשים שמאכלם הוא למצוא דופי באלה שמנסים לעשות את רצון אלוהים. אנשים כאלה מצביעים על הפגמים בחייהם של אלה שמתאמצים לפעול למען הבשורה.

האם פגשתם פעם משיחי מושלם וללא פגמים? כשאלוהים מברך אותנו, עלינו לזכור שלבנו, מקום משכנו של רוח הקודש, הוא עדיין חוטא. אלוהים קבע שאוצרות האמונה ישמרו בכלים ארציים, כדי שכוחו המדהים של אלוהים יבוא לידי ביטוי דרכם.

יש משיחיים שמאכלם הוא לפתח שיטות חדשות ולהכין כל מיני תוכניות מתוחכמות שיעזרו להם לבשר את הבשורה. הם מדברים כל הזמן על תוכנית כזו או אחרת, שבדרך כלל אינה מעשית. אבל ישוע היה מאוד מעשי בדרכי החשיבה שלו ובמעשיו, ולכן תוצאות מעשיו ניכרות בחייהם של אלה שנושעו. הוא לא חלם חלומות. נפשו בערה באש הקדושה, וכל תוכניותיו ושיטות הבישור שלו היו מעשיות ומושלמות להפליא. הבה ננהג כמוהו ונלך בעקבותיו.

יש מאמינים שעסוקים בכל מיני פרשנויות מיסטיות במקום להתמקד בהפצת הבשורה. הם חושבים שהם מבשרים את הבשורה, אבל בעצם מקדישים חלק ניכר מזמנם לשאלות חסרות תועלת. הכתובים אומרים כיצד עלינו לבשר את הבשורה. איננו צריכים ללכת שבי אחרי המסתורין ולנסות לגלות סודות שבני אדם טרם גילו בכתובים, ובכך רק לרומם את עצמנו. מוטב שנתמקד בהכרזת הבשורה, כי העבודה רבה והזמן קצר.

אנשים רבים בעולמנו אינם מכירים את האמיתות הבסיסיות של האמונה המשיחית, ולכן עלינו לצאת ולספר להם על המושיע שמת כדי לספק להם סליחת חטאים.

אנחנו מוקפים אנשים שילכו לאבדון, בלי לדעת זאת. כיצד יצילו את עצמם אם לא ישמעו אודות הישועה, אם לא ידעו היכן ניתן למצוא אותה? מישהו צריך להגיד להם שיש חיים במשיח הצלוב. שמחתו של ישוע היא מעשית. הוא שמח כשנכנע לרצון האב וכששירת את החוטאים.

שמחת הישועה ונחמה ברצון אלוהים

אמרנו דברים רבים על הפסוק שפותח את המאמר, אבל לב לבו של הפסוק הוא זה: ישוע המשיח ניזון מרצון אלוהים, ומצא שמחה גדולה בישועתם של הנבחרים. קראו את יומניהם האישיים של אנשים גדולים כמו וויקליף ווסלי, וראו עד כמה נאמנים הם היו לקריאתם ובטוחים בישועתם ובאהבתם לאלוהים. נסו לדמיין אותם דורשים בפני קהל של אלפי אנשים ושומעים את השאלה המתבקשת: "מה עלי לעשות כדי להיוושע?". לא היה להם כל זמן לחשוש או לפחד. לבם היה עסוק רק בעיקר.

אנשים אלה נקראו לבשר. הם ידעו שאלוהים שלח אותם לעולם כדי להכריז את הבשורה, ולכן לא הרשו לספק וליאוש לקנן בלבם. הם חיו למען אלוהים, ורוח הקודש פעל בקרבם ומילא אותם ביטחון בכוחו המופלא.

ישנם משיחיים שמקדישים זמן ניכר לניתוח נבואות התנ"ך ולחוויות רוחניות. אבל האמת היא שמוטב היה אילו הפשילו שרוולים והתחילו לעבוד, אילו יצאו החוצה והכריזו את הבשורה. אנשים שאוכלים כל הזמן ואינם עובדים, בסופו של דבר, יסבלו מבעיות עיכול.

עלינו להיזהר פן נהפוך לאנשים ללא אלוהים, אנשים שאין להם כל סיבה לחיות ושדבר אינו חשוב בעיניהם. פן נהפוך לאנשים שהפסיקו להתפלל עבור החוטאים וחדלו להדריך אחרים אל הצלב, שלא יכולים עוד לעודד איש או לספר לילד קטן על המשיח. עלינו לזכור את דבריו של המשיח: "אני שלחתי אתכם כמו שהאב שלח אותי. עכשיו לכו ועשו את רצוני". רק כך נגלה מה רב הוא השכר שמקבל מי שמציית למצוותיו.

הבה נבטא את אמונתנו במעשים. הבה לא נשכח לשלב בחיינו את לימוד הכתובים עם מעשים שנעשים מתוך אמונה. אם לא ננהג עם אחרים כפי שישוע נהג אתנו, נגלה מהר מאוד שמשהו חסר באמונתנו. ישוע שמח לבשר לאישה השומרונית. הוא שמח לבשר לה עוד לפני שנולדה מחדש.

פועלו השלם של אלוהים

שימו לב שישוע אומר שחוץ מזה שמאכלו הוא לעשות את רצון שולחו, הוא גם חפץ להשלים את פועלו. וזוהי שמחתנו, להמשיך ולהתמיד עד שפועלו יושלם בנו. איננו יודעים מתי זה יקרה. לכן הבה ננצל את הרגע. הזמן שעומד לרשותנו הוא קצר ויקר.

כאשר מבשר מפורסם שהפיץ את הבשורה לבני שבט אינדיאני ידע שהוא עומד למות, הוא לימד את אחד הילדים את אותיות האלף-בית. הוא הודה לאלוהים על כך שלמרות שלא יכול היה לדרוש עוד בקהילה, נשאר לו כוח ללמד את הילד הקטן. הוא עמד לסיים את חייו, ועד הרגע האחרון  פעל להשלמת פועלו של המשיח. גם אנחנו צריכים לחשוב כל הזמן כיצד נוכל לשרת את אלוהים. שמחתנו צריכה להיות תוצר של האפשרות לפעול למען המשיח.

לעולם אל לנו לומר: "זמני חלף. עכשיו הגיע תורם של הצעירים. אין לי עוד מה לתרום". נניח שהכוכבים שבשמים היו אומרים: "אורנו נצנץ כל-כך הרבה זמן, הגיע הזמן שנפרוש". מה היה קורה אם האוויר היה מפסיק לספק לנו חמצן לנשימה, אם המים היו מפסיקים לזרום או אם הטבע היה עוצר מלכת? כמה מוות והרס היו מתרחשים? אסור לנו ללכת בטל. מאכלנו הוא לעשות את רצון שולחנו ולהשלים את פועלו בכל יום.

ולבסוף, הבה נחשוב על הכבוד שעלינו להביא לישוע. איך ישוע מסוגל לאהוב אותנו? לא ברור לנו כיצד בן האלוהים בחר לאהוב אנשים חוטאים כמונו. איזה פלא גדול הוא זה, שעוד כשחיינו בחושך ודחינו את אהבת המשיח ובזנו לה, ישוע בא לעולם כדי להושיע אותנו.

ואכן, ישוע שמח כאשר הוא מושיע חוטאים ומביא אותם אל כבודו. לאור האמת הזו לא נותר לנו אלא לומר בפליאה: "ישוע מושיעי, כיצד אוכל להלל אותך כראוי? כיצד אוכל להראות עד כמה אני אסיר תודה על כך שהושעת אותי ושמחת בי?". הבה נחליט שמהיום והלאה מאכלנו יהיה לעשות את רצונו של זה ששלח אותנו ולהשלים את פועלו. בואו נקווה שאלוהים יתן לנו את החסד הדרוש כדי לתרגם את המילים האלה למעשים. בואו נתפלל שמילות האהבה האלו יקרבו אותנו למשיח, ושנהלל אותו לנצח נצחים.

המאמר Inspiration for Seekers and Veteran Christians

מתוך Sward and Trowel 2004, Issue 3