|
אילולא עמדתי וראיתי את העורבים במו עיניי, גם לי היה קשה להאמין. עשיתי כמצוות אלוהים והסתתרתי בנחל כרית שליד הירדן.
שתיתי מים מהנחל ובכל בוקר וערב היו העורבים מביאים לי לחם ובשר. נשארתי שם עד שהמים בנחל יבשו. משם הלכתי לצידון. בצידון פגשתי אלמנה ענייה שקוששה עצים כדי להכין עבורה ועבור בנה את הארוחה האחרונה ממעט הקמח והשמן שנשארו לה. בכל הארץ הייתה בצורת קשה. האלמנה ידעה שלא תוכל לספק מזון לה ולבנה וששניהם ימותו ברעב |
אמרתי לה שאלוהים שלח אותי, ושהוא הבטיח שהוא ידאג לה ולבנה ושלא יחסר להם קמח ושמן עד שאלוהים ימטיר שוב גשם על הארץ. היא האמינה לדבריי ונתנה לי לאכול מהמנה האחרונה שהייתה לה.אלוהים קיים את הבטחתו וחולל נס.הוא סיפק לאישה קמח ושמן שלא אזלו עד ששלוש שנים מאוחר יותר הוא המטיר גשם על הארץ.
באותה תקופה איזבל, שהייתה מלכה רעה, רצתה להרוג אותי בגלל שהרגתי את 400 נביאי הבעל, עובדי האלילים, שהיא עזרה להם ותמכה בהם. ברחתי למדבר וגם שם אלוהים דאג לי לאוכל ולמים ושמר עליי. היו ימים שהרגשתי כל כך בודד שחשבתי שאני המאמין היחיד באלוהים, אבל אלוהים אמר לי שגם אם אני מרגיש כך חשוב שאדע שאני לא לבד ושיש לפחות עוד שבעת אלפים מאמינים באלוהים. אלוהים תמיד היה נאמן אליי ואני המשכתי לעבוד אותו עד שעליתי בסערה לשמים
מי אני?
התשובה מהסוף להתחלה (והילא). |