|
גרתי באחד הכפרים בשומרון. הכפר שלנו היה כפר מיוחד. איש מאיתנו לא רצה לגור בו, אבל לא הייתה לנו ברירה כי היינו חולים בצרעת וכולם פחדו להידבק במחלה שלנו. לכן גרנו כולנו יחד בכפר הזה.
יום אחד שמענו שישוע עומד להגיע לכפר שלנו בדרכו לירושלים. ידענו שהוא מרפא אנשים ושהוא אפילו מקים לתחייה אנשים שמתו. כשהוא התקרב לכפר, אני ועוד תשעה חברים עמדנו על הדרך מרחוק וקראנו אליו: "ישוע אדוננו, רחם נא עלינו!".
ישוע ענה לנו: "לכו אל הכוהנים שיראו אתכם". מיד עשינו כדבריו, ובדרך כולנו נרפאנו! כולם שמחו וכל אחד הלך לדרכו. היו מי שהלכו לירושלים לבית המקדש, אחרים חזרו לביתם או הלכו לשוק כדי לפגוש חברים ובני משפחה שאותם לא ראו זמן רב. |
אני, לעומת זאת, חזרתי אל ישוע. ידעתי שהוא מסוגל לרפא מפני שאלוהים נתן לו את הכוח הזה. חזרתי להודות לישוע וכל הדרך היללתי את אלוהים בקול גדול. כשראיתי את ישוע רצתי אליו, נפלתי על פניי לרגליו והודיתי לו בהתרגשות רבה.
ישוע ראה אותי והסתכל סביב. "היכן החברים שלך? הרי ריפאתי עשרה אנשים. רק אתה חזרת לומר לי תודה?", הוא שאל. ואז הוא עזר לי לקום וברוב חסדו אמר לי שלא רק שנרפאתי מהצרעת אלא הוא גם מעניק לי ישועה בזכות אמונתי. נושעתי! נושעתי בחסדו של אלוהים!!!
מי אני?
התשובה מהסוף להתחלה (םיערוצמה תרשעמ דחא) לוקס י"ז 19-11 |