|
יום אחד עמדתי בתוך המון אנשים ליד הכנרת. כולם אמרו שישוע עומד להגיע. הם גם סיפרו שהוא מחולל ניסים: הוא ריפא מצורעים, משותקים התחילו ללכת ועיני עיוורים נפקחו אחרי שישוע נגע בהם. כל החולים חיכו לו כי הם רצו שהוא ירפא אותם.
אני פחדתי לגשת אליו. כבר שתים עשרה שנה שאני סובלת. הלכתי לכל הרופאים הכי טובים, שילמתי הרבה כסף ואפילו מכרתי רכוש יקר כדי שירפאו אותי, אבל לא רק שלא הבראתי, מצבי נעשה רע יותר ויותר.
החלטתי שאני לא מוותרת. ידעתי שרק הוא יכול לרפא אותי. לכן הלכתי מאחוריו עם כולם ולאט, לאט התקרבתי אליו. ידעתי שהוא בן אלוהים, ושהוא יכול לרפא אותי אם רק אגע בו, או אפילו רק בבגדו. התקרבתי ונגעתי בו ומיד נרפאתי.
שתים שנה הייתי אישה חולה וברגע שנגעתי בישוע, הרגשתי מיד שנרפאתי מן המחלה! לא רק אני הרגשתי זאת, גם ישוע חש שקרה משהו. הוא הסתובב, פנה אל ההמון ושאל: "מי נגע בבגדי?". |
התלמידים שלו התפלאו, "הרי יש כל כך הרבה אנשים מסביב, כולם דוחפים ומנסים להתקרב אליך. איך אתה שואל שאלה כזאת, בטח רבים נגעו בך". ישוע הסתכל ואמר: "מישהו נגע בי, כי הבחנתי שיצאה ממני גבורה".
הבנתי שאי אפשר להסתתר מפני בן האלוהים. פחדתי, רעדתי מרוב פחד, כי ידעתי שהוא מדבר אליי. ניגשתי ונפלתי לרגליו. סיפרתי לו ולכל ההמון כמה סבלתי, ושנרפאתי כשנגעתי בבגדו.
ישוע הביט בי ואמר שלא רק נרפאתי מהמחלה, אלא גם חטאיי נסלחו בזכות אמונתי!
התשובה מהסוף להתחלה (םדה תבז השיאה)
שישוע ריפא (לוקס ח' 48-43). |