|
באזור הגלעד כולם הכירו אותי כגיבור חיל. אבל החיים שלי כילד לא היו קלים. כשנולדתי, לאבא שלי כבר הייתה אישה אחרת והילדים שלה גירשו אותי כדי שלא יהיה לי חלק בירושה של אבי. נאלצתי לעזוב את הבית והסתובבתי עם חברים.
כאשר בני עמון יצאו להילחם בבני ישראל, הגיעו אליי זקני גלעד וביקשו ממני לצאת בראש החיילים למלחמה בעמונים. למרות כל מה שעשו לי אחיי הסכמתי לעזור והפכתי למפקד הצבא.
הדבר ראשון שעשיתי היה לשלוח שליחים אל מלך בני עמון כדי לברר למה הוא יוצא למלחמה נגדנו. המלך ענה שזו תגובה על כך שבני ישראל נלחמו בעמו לאחר שהם יצאו ממצריים ולקחו שטחים מארצו. שלחתי אליו שוב שליחים ובאמצעותם ניסיתי להסביר לו שקיבלנו את מה שאלוהים נתן לנו – שאנחנו לא יכולים להצליח לבד במלחמה ולא היינו יכולים לכבוש שטחים אילו אלוהים לא היה עוזר לנו. מלך עמון לא הקשיב לי. |
אז עשיתי מעשה נורא. נדרתי נדר לאלוהים: "אלוהים, אם תיתן לי ניצחון במלחמה בבני עמון, הראשון שיֵצא לקראתי כשאשוב בשלום מהמלחמה, אקריב אותו כקורבן עולה למענך". הייתי בטוח שכשאשוב הביתה אפגוש תחילה את עדר הכבשים שלנו.
בעזרת אלוהים באמת ניצחנו במלחמה. אבל, כשחזרתי לביתי בשלום – הראשונה שיצאה לקראתי הייתה... הבת שלי! בתי היחידה, שיצאה לקבל את פניי בתופים ובמחולות. בכיתי וקרעתי את בגדיי כי הבנתי שעלי לקיים את הנדר שנדרתי לאלוהים.
מי אני?
התשובה מהסוף להתחלה (חתפי)
|