זה כל כך קליני שבא לי למות!

"וישוב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תשוב אל האלוהים אשר נתנה" (קהלת י"ב 7). 

אחי היקר, 

באופן רשמי,
ההגדרה הרשמית כיום, לפחות על פי מה שאני מצאתי. מתארת מוות קליני כמצב זמני בו הלב מפסיק לפעום ולספק דם וחמצן למוח, אבל רקמת המוח עדיין חיה.
מהרגע שבו מפסיק לזרום דם וחמצן למוח מתחיל תהליך שבו תאי מוח נהרסים, התהליך הזה עלול להוביל בסופו של דבר למוות מוחי, בשל חוסר היכולת של תאי המוח להתחדש.
לעתים ניתן, באמצעות טיפול רפואי מהיר, לחדש את זרימת הדם והחמצן למוח, וע"י כך למנוע מוות מוחי, אך עדיין ישנה סכנה של נזק מוחי. גודל הנזק משתנה בהתאם למשך הזמן שבו המוח נותר ללא דם וחמצן.

שתי דקות,
תוך שתי דקות בערך, מהפסקת זרימת הדם והחמצן למוח נהרסים כ-30% מתאי המוח, במצב זה עדיין קיים סיכוי סביר לשמור על תפקוד המוח.

לאחר ארבע עד שש דקות,
לעומת זאת, נסיונות החייאה שנעשים לאחר 4 עד 6 דקות, בהן לא הייתה זרימת דם וחמצן. הם מאוד קשים. סביר להניח שהמטופל יחווה בעקבותם נזק מוחי משמעותי ואולי אפילו מוות מוחי, גם אם הלב והריאות שלו חזרו לתפקד.

 עשר דקות,
לאחר עשר דקות של חוסר חמצן לרקמות החיוניות (הלב והמוח), סיכויי ההחייאה קלושים.

בזמן ש"ישנת"...
מכיוון שבזמן המוות הקליני עדיין קיימים תפקודים של המוח, יכול לעיתים האדם לחזור לתפקוד גופני, קוגניטיבי (הכרתי) מלא, ולספר את מה שהוא חווה.

אנשים שחוו מוות קליני וחזרו לחיים, סיפרו את מה שהם חוו. חלק חשו שהם יצאו מהגוף שלהם, אחרים ראו אור לבן, היו כאלה שהרגישו שהם נמשכים למנהרה והיו גם שסיפרו שהם ראו קרובי משפחה שנפטרו.

דוגמא בכתובים,
ניסיתי למצוא דוגמא למוות קליני (כפי שהגדרנו למעלה) בכתבי הקודש, אבל אני לא יכול להניח את האצבע שלי על מקרה מסויים ולומר: "הנה, כאן יש לנו מצב של מוות קליני".

נכון, יש מקרים שאפשר (אם אנחנו ממש מתעקשים) לפרש אותם כמקרים של מוות קליני. כמו לדוגמא  המקרה שבו: אליהו מרפא את בן האלמנה (מלכים א': י"ז 17-24); ישוע מרפא את ביתו של יאיר (מתי ט' 18-26).
אבל באף אחד מהמקרים האלה, אין לנו תיעוד של מה אותה דמות חוותה בזמן שהיא הייתה במצב של "מוות קליני" (אם בכלל היא הייתה במצב כזה).

מסיבה זו, אני אתייחס רק לחלק השני של שאלתך. העזיבה והחזרה של הרוח לגוף.

זה סיפור מוכר על...
על מנת לענות על השאלה הזו, אנחנו נפנה לאירוע היסטורי מאוד מוכר. מלכים א': י"ז ("הנביא אליהו מנבא על בצורת") בפסוק הראשון של הפרק, אנחנו קוראים את הבשורה הרעה שאליהו מסר לאחאב (הוא אמר לו שלא הולך להיות לא טל ולא מטר במשך כמה שנים). לאחר מכן (בפסוקים 2-7), אליהו ( לפי הנחייתו של אלוהים) הולך ומתחבא בנחל כרית (ליד הירדן). במשך התקופה הזו הוא שותה מים מהנחל והעורבים מביאים לו לחם ובשר בבוקר ובערב (בדיוק כפי שאלוהים אמר לו).

אבל... אחרי זמן מה, הנחל מתייבש. ואז (בפסוקים 8-16), אלוהים אומר לאליהו ללכת צפונה ("...צרפתה אשר לצידון..."). שם הוא מוצא אלמנה שדואגת לכל צרכיו (בדיוק כפי שאלוהים אמר לו). 

יצאתי לרגע, תיכף אשוב!
מכאן והלאה (בפסוקים 17-24), אנחנו קוראים על "ריפוי בן האלמנה". מסתבר שלאותה אלמנה (שדאגה לאליהו) היה בן. פסוק 17 מספר לנו שבן האלמנה חלה במחלה קשה עד כדי כך ש: "...לא נותרה בו נשמה". כאשר אותה אלמנה ראתה שבנה מת, היא מייד פנתה לאליהו בתלונה. אליהו מייד לקח את בנה והעלה אותו לעליית הגג שבבית האלמנה.

שם בעליית הגג, אליהו קרא לאלוהים וביקש ממנו ש: "תשב נא נפש הילד הזה על קרבו, ויחי" (פסוק 21) או במילים אחרות: שהרוח של הילד תשוב לגוף כדי שהוא ישוב לחיים.

אלוהים ענה לקריאתו של אליהו: "ותשב נפש הילד על קרבו, ויחי" (פסוק 22). 

אליהו ואלישע הם היחידים (מכל אנשי אלוהים בתקופת התנ"ך: בראשית עד מלאכי) שהקימו מתים בחזרה לחיים. המקרה שבו אלישע מקים מת לחיים הוא קצת שונה מזה של אליהו, ולמעשה זה המקרה היחיד (ריפוי בן האלמנה ע"י אליהו) בכל התנ"ך בו אנו קוראים על מישהו שנותר "ללא נשמה" וזמן קצר לאחר מכן הנפש שלו חזרה אליו והוא קם לחיים.

סוף דבר,
אז בוא נסכם את מה שדיברנו עליו עד עכשיו.

* מוות קליני הוא מצב זמני בו הלב מפסיק לפעום ולספק דם וחמצן למוח, אבל רקמת המוח עדיין חיה.

* מכיוון שבזמן המוות הקליני עדיין קיימים תפקודים של המוח, יכול לעיתים האדם לחזור לתפקוד גופני, קוגניטיבי (הכרתי) מלא, ולספר את מה שהוא חווה.

* אין מקרה בכתבי הקודש, בו דמות מתארת לנו את מה שהיא חוותה בזמן שהיא הייתה במצב של "מוות קליני" (אם היא בכלל הייתה במצב כזה).

* דבר אלוהים מלמד אותנו (על פי מה שכתוב במלכים א': י"ז) שהנפש (הרוח) עוזבת את הגוף, והיא יכולה גם לחזור אליו. מכיוון שזה מה שדבר אלוהים מלמד, אנחנו צריכים להאמין לזה.