נאמנות - למי?

"כבד את אביך ואת אִמֶּךָ, למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלוהיך נותן לָך" (שמות כ' 12)

טוב ונכון לרצות לבטא את אמונתנו בטבילה.

בספר מעשי השליחים כתוב שהטבילה הייתה המעשה הפומבי הראשון שבאמצעותו אנשים הביעו את אמונתם בישוע המשיח. בחג השבועות, כששמעון פטרוס הכריז את בשורת הישועה בירושלים, שלושת אלפים אנשים האמינו ונטבלו באותו היום (מעשי השליחים ב'38,41). גם הסריס ואחרים ששמעו את הבשורה מפיליפוס נטבלו מייד לאחר שהאמינו (מעשי השליחים ח'). זה אולי נראה לנו קצת מוזר היום, אבל באותה תקופה כך היה הנוהג הרגיל.

למעשה, בכל כתבי הברית החדשה אנחנו מגלים שמי שחזר בתשובה והאמין הצהיר על כך מייד בטבילה... כולם, חוץ מאחד.

בבשורת לוקס כ"ג 39-43 מסופר על פושע שהיה צלוב לצידו של ישוע. הוא חזר בתשובה והאמין. בגלל הנסיבות הוא לא נטבל ובכל זאת ישוע הבטיח לו שכבר באותו היום הוא יהיה עימו בגן עדן.

WWJD (What Would Jesus Do)?
אז מה עושים? מצד אחד, ישוע מצפה שנבטא את אמונתנו בטבילה (מרקוס ט"ז 16). מצד שני, אנחנו מצווים לכבד את ההורים שלנו (שמות כ' 12). האם ציות לאלוהים וכיבוד אב ואם הם שני דברים שסותרים זה את זה? התשובה לכך היא, לא!
מחבר האיגרת אל העברים מזכיר לנו ש"...אין לנו כוהן גדול שאינו יכול לחוש עימנו את חולשותינו, אלא אחד שהתנסה בכול כמונו, בלי חטא. על כן נקרבה בביטחון אל כס החסד, לקבל רחמים ולמצוא חסד לעזרה בעיתה" (עברים ד' 15-16).

מכיוון שישוע "התנסה בכול כמונו, אך בלי חטא", נוכל ללמוד מניסיון חייו ומהדוגמה האישית שהוא הציב לנו. כעת כל מה שנותר לנו לעשות הוא למצוא בכתבי הקודש סיטואציה דומה לזו שאנחנו מתמודדים איתה היום, ולנהוג כפי שישוע היה נוהג.
כשישוע היה בן 12 הוא ביקר בירושלים עם בני משפחתו. כשכולם עזבו את העיר ויצאו למסע בחזרה לגליל, הוא נשאר לבדו בירושלים (לוקס ב' 41-52). לאחר יום שלם של חיפושים אחרי ישוע בשיירת עולי הרגל, יוסף ומרים החליטו לחזור ולחפש אותו בירושלים. לאחר מכן הם מצאו אותו בבית המקדש. כשנשאל למה הוא נשאר בירושלים, ענה ישוע שהוא נשאר בבית אביו. כלומר, ישוע ידע בדיוק מי הוא והיכן עליו להיות. אך יוסף ומרים לא הבינו את מה שהוא אמר להם.

ישוע לא ניסה להסביר שוב או לשכנע את ההורים שלו בצדקתו. במקום זה הוא נתן לנו דוגמה מצוינת כיצד עלינו להתנהג עם ההורים שלנו: "וירד איתם ויבוא אל נצרת וייכנע להם..." (לוקס ב' 51).

על פי מה שדבר אלוהים מלמד, כל משיחי צריך להביע את אמונתו בטבילה. אמנם הטבילה לא מושיעה אותנו, אבל אי אפשר להתעלם מכך שהמשיח ציווה על המאמינים להיטבל. יחד עם זאת, יכול להיווצר מצב שבו הטבילה תגרום לנו להפר מצווה אחרת של המשיח – כמו במקרה שלך.

מבחינת החוק במדינת ישראל, הילדים נמצאים תחת אחריות ההורים שלהם עד גיל 18. כרגע אינך יכולה להיטבל מפני שבכך תמְרי את פי אביך ותפרי את המצווה לכיבוד אב ואם, אבל כשתתבגרי ייתכן שהדבר יהיה קל יותר. לכן אני מציע שתתפללי, בייחוד עבור אביך, ותמתיני לרגע הנכון שבו תוכלי גם להיטבל כמצוות המשיח וגם לכבד את אביך – כמצוות המשיח.