עברית
חיפוש:
כללי
מאמרים
חפש

אמונה ופועל אלוהים

באיגרת לעברים י"א מוזכרים גיבורי אמונה רבים. אנחנו יכולים ללמוד מהם שאמונה אמיתית מלווה במעשים, בקשיים ובתקווה. יתר על כן, אותם גיבורי אמונה היו ברכה גדולה לסובבים אותם.
מאת:  איתן קשטן

אמונה אינה רק מה שאנו חושבים או מרגישים. היא מתנת אלוהים, היא ברכה גדולה והיא עוזרת לנו בחיי היומיום

תמיד אנחנו מדברים על אמונה. אנחנו אומרים שכדי להיכנס למלכות אלוהים עלינו "להאמין". אנחנו מבקשים מאלוהים, ובצדק, שיתן לנו "אמונה", שיחזק את ה"אמונה" שלנו. אבל לפעמים יש לנו נטייה מוזרה להפריד בין האמונה לבין אורח החיים.

לפני מספר שבועות שוחחתי עם בחורה צעירה על אורח חייה. דיברנו ארוכות על החטא שבחייה והיא הסבירה לי שהיא סובלת ונלחצת ולכן חוטאת. שאלתי אותה לגבי הקשר שלה עם אלוהים והיא ענתה: "יש לי אמונה חזקה! אני יודעת שאלוהים אוהב אותי ואני אוהבת אותו מאוד - יותר מכל דבר אחר בחיים". אני חושש שהבעיה שלה היא שהיא איננה מבינה מה זאת אמונה והיא בהחלט אינה אוהבת את אלוהים יותר מכל דבר אחר. זו הסיבה שעלינו ללמוד את כתבי הקודש, כדי שנוכל להבין מהי האמונה המשיחית ואיך היא באה לידי ביטוי מעשי בחיים. הרי זה בדיוק מה שאומר פרק י"א באיגרת אל העברים:

"באמונה עברו בים סוף כמו ביבשה, דבר שניסו המצרים וטבעו. בגלל אמונה נפלו חומות יריחו אחרי שהקיפו אותן שבעת ימים. בזכות אמונה לא נספתה רחב הזונה עם הסוררים, שכן קיבלה את המרגלים בשלום. ומה עוד אומר? הן תקצר העת מלספר על גדעון וברק ושמשון ויפתח ודוד ושמואל והנביאים, אשר על ידי אמונה הכניעו ממלכות, פעלו צדק, השיגו הבטחות, סגרו פי אריות, כיבו להבות אש, נמלטו מפי חרב, התחזקו מחולשה, עשו חיל במלחמה והביסו צבאות זרים. נשים קיבלו את מתיהן שקמו לתחיה. אחרים עונו עד מוות ולא הסכימו להינצל, למען ישיגו תחייה טובה יותר. אחרים התנסו בחרפת לעג והלקאות שוטים וגם בכבלים וכלא. נסקלו, נוסו בעינויים, נוסרו במשור, הומתו בחרב, נעו ונדו עטופי עורות כבשים ועזים בסבלם מחסור, צרות והתעללות – אכן העולם לא היה ראוי לאנשים אשר כאלה – ותועים היו במדבריות, בהרים, במערות ובנקיקי הארץ" (פס' 29-38).

הקטע הזה עשוי לעזור לנו לפזר את הערפל מעל המושג "אמונה" ומעל אורח החיים של מאמינים. רבים מלמדים בימינו שאמונה כנה מבטיחה בריאות והצלחה ומונעת סבל. מאמינים רבים חושבים שסבל הוא תוצאה של חוסר אמונה, אבל כתבי הקודש אינם מקבלים את המשוואה הזו.

כעת, כשאנחנו מדברים על אמונה, יבחן נא כל איש את אמונתו ואת אורח חייו.

אלוהים משתמש באמונה שלנו כדי לחולל נִסים

זו הנקודה שמחבר האיגרת מדבר עליה בפסוקים 29 ועד סוף החצי הראשון של פסוק 35. חשוב שנבין היטב את הדברים. לא המאמינים מחוללים את הנס אלא אלוהים לבדו. אבל הכתוב מגדיר קשר בין האמונה של בני ישראל לעובדה שים סוף נפתח ושהם עברו ביבשה. מדוע לא הצליחו בכך המצרים? כי להם לא הייתה אמונה.

ומה נאמר על חומות יריחו, מדוע הן נפלו? נכון, אלוהים הפיל את החומות ובכל זאת אם לא הייתה ליהושע ולבני ישראל אמונה, הדבר לא היה קורה. דניאל נזרק לגוב האריות ואלה לא נגעו בו לרעה. מדוע חולל אלוהים את הנס הזה? בגלל אמונתו של דניאל.

כיצד הצליח שמשון למוטט את הבית על יושביו? בזכות אמונתו - לא בזכות שריריו החזקים.

לא האנשים ולא אמונתם מחוללים את הנס, אבל אלוהים מגיב לאמונתם של אנשים ובמקרים מסוימים מתערב בחוקי הטבע ופועל למען המאמינים בו.

לא את כל המקרים שבהם מתערב אלוהים בנעשה אנחנו מכנים "נס". אבל זה רק משום שאנחנו חושבים שרק שינוי של חוקי הטבע הוא נס. אבל אמרו לי אתם, האם העובדה שהקהילה בישראל גדלה אינה נס? האם העובדה שאנחנו עובדים את אלוהים בחירות ובביטחון אינה נס? האם העובדה שבכנסי הנוער יש ביקוש רב מההיצע אינה נס? האם כשאנחנו מביטים על מה שקורה בקרב הקהילות, הסטודנטים והחיילים המשיחיים איננו מבחינים בכך שאלוהים מחולל נסים?

אלוהים אינו זקוק לאמונה שלנו כדי לפעול, ובכל זאת, בחסדו הוא מגיב לאמונה שלנו ונענה לה. הדבר נכון לגבי רחב, שניצלה משום שהאמינה בכוחו של אלוהים (יהושע ב' 9-11; עבר' י"א 31), דוד שהכניע ממלכות ויסד צדק, אליהו הנביא שנמלט מחרבה של איזבל וכן הלאה.

דברים דומים אומר יעקב: "איש מכם אם יחסר חוכמה, יבקש מאלוהים... אך יבקש באמונה ובלי ספק" (א' 5-6).

אם כן, אלוהים פועל בתגובה לאמונתנו.

לא בכל פעם שאנחנו סובלים אלוהים מתערב כדי לחלץ אותנו מהסבל

ראינו שאלוהים פעל כדי לחלץ את המאמינים מצרה וכדי לעזור להם. ראינו שהוא פועל כך גם בחיינו, אבל אין זה אומר שבכל פעם שמאמין נמצא בסכנה אלוהים יחלץ אותו ממנה. זה מה שכתוב מפסוק 35 ועד 38 בעברים י"א. במילים אחרות, אמונה כנה אינה מבטיחה לנו נוחות וביטחון. חשוב שנבחין שהסבל שעבר על אותם אנשים אינו נובע מחוסר אמונה אלא דווקא מאמונה. ראשית, שימו לב שמבחינה לשונית אין הבדל בין אותן ברכות שדיברנו עליהן לבין הסבל. בפסוק 33 אומר המחבר "על ידי אמונה...", ובפסוק 35, בלי שום הפרדה הוא ממשיך ואומר "אחרים עונו עד מוות". כלומר, אפשר לקרוא את הכתוב כך: "על ידי אמונה עונו עד מוות, התנסו בחרפת לעג, נסקלו, סבלו מחסור".

יתר על כן. כל אלה שסבלו "לא ראו בקיום ההבטחה" (פס' 39). אחת הבעיות שלנו היא שלפעמים אנחנו מצפים למה שאלוהים לא הבטיח. הרבה פעמים אלה שמציגים את הבשורה מבטיחים דברים שאלוהים לא הבטיח. אז אנשים פועלים כדי להשיג תועלת בעולם הזה וכשזה אינו קורה הם מתאכזבים. בני נוער חושבים שאם יאמינו יהיה להם קל יותר מבחינה חברתית, שפער הדורות עם ההורים יעלם, שאם רק יבקשו, פצעי הבגרות על פניהם יחלימו.

הנקודה היא שסבל וצער אינם מעידים על ריחוק של אלוהים, לעתים קרובות הם מעידים דווקא על קרבתו.

"אחרים עונו עד מוות", אומר המחבר. אלוהים יכול לגרום לאלה שמענים את המאמינים לחדול. הוא יכול למנוע מהם לפגוע בנו, הוא יכול לעצור את יד לאחים. לפעמים הוא בוחר לעצור את הפוגעים ולפעמים לא - הכול על פי רצונו הקדוש. למשל, אלוהים מנע מאבימלך לחטוא עם שרה ואמר לו: "אחשוך גם אנוכי אותך מחטוא לי. על כן לא נתתיך לנגוע אליה" (ברא' כ' 6). אם אלוהים מנע מאבימלך לפגוע בשרה הוא יכול גם למנוע מסוהר בבית הכלא במוזמביק להתעלל במאמין שאסור שם. אבל אלוהים לא תמיד מונע את הסבל מאהוביו. הוא לא מנע את הסבל מאוריה כשדוד שלח אותו אל מותו. הוא לא מנע את הסבל מנבות היזרעאלי כשאיזבל גזלה את שדהו ורצחה אותו. אלוהים לא מנע את סבלו של סטפנוס ואפילו את סבלו וכאבו הנורא של בנו יחידו שמת ביסורים על הצלב. כשאלוהים לא נחלץ להגנתו של מאמין אין זה אומר שאמונתו חלשה או שאלוהים אינו אוהב אותו. לפעמים בדיוק ההפך הוא הנכון.

כך בפסוק 34 כתוב שבאמונה הם "נמלטו מפי חרב" ובפסוק 37 שבאמונה הם "הומתו בחרב".

במעשי השליחים י"ב נאמר: "בעת ההיא שלח הורדוס המלך את ידו לפגוע באנשים מן הקהילה, והמית בחרב את יעקב אחי יוחנן" (פס' 1-2). בהמשך הפרק כתוב שהורדוס תפס גם את שמעון פטרוס, אבל במקרה הזה אלוהים החליט להתערב וחילץ אותו. האם אמונתו של יעקב הייתה קטנה משל שמעון? בוודאי שלא.

אם כך, ראינו שאלוהים מגיב לאמונתנו. לפעמים בכך שהוא מתערב באופן חריג ואפילו מחולל נסים ולפעמים דווקא כשהוא מניח לנו לסבול.

אמונה אמיתית מכירה בריבונות אלוהים

אלוהים ריבון! זוהי עובדה שאפשר ללמוד אותה בנקל מתוך הפסוקים שקראנו היום. האמת הזו חשובה מאין כמוה משום שהיא הבסיס שעליו נשענו כל אותם אנשים  - אלה שאלוהים חילץ אותם מהצרות ואלה שסבלו אפילו עד מוות. כשישוע היה בשעתו הקשה ביותר הוא אמר "רצונך ולא רצוני". הכרה מוחלטת בריבונות אלוהים. איוב לאחר שהבין את הדברים שאלוהים טען בפניו אמר: "אחת דיברתי ולא אענה ושתיים ולא אוסיף" (מ' 5), והוסיף: "ידעתי כי כול תוכל ולא יבצר ממך מזימה" (מ"ב 2). זכרו שאיוב אמר את הדברים האלה בשעה שלא היה לו דבר.

תארו לכם שהיינו חושבים שסבל ומוות הם תוצאה ישירה של חוסר האמונה שלנו. זה הרי נורא. אנשים על ערש דווי היו מתים בצער נורא ובלי כל תקווה. הדבר היחידי שהיינו יכולים לומר להם זה "אתה הולך למות כי אמונתך אינה טובה מספיק". איזו מין אמונה זו? איזה מין אלוהים זה? האמונה המשיחית היא מנחמת ולכן אנחנו יכולים גם ברגע הקשה ביותר לאחוז באמונתנו בשתי ידיים כדי להשיג "תחייה טובה יותר" (עבר' י"א 35). זו הסיבה שכתבי הקודש מצווים עלינו לשמוח תמיד - תמיד! ומעניין שבכל המקרים שאלוהים אומר לנו לשמוח תמיד, ההקשר הוא דווקא של סבל. שאול, למשל כתב לפיליפים שיקבלו את אפפרודיטוס משום שכמעט מת עבור המשיח (פיל' ב' 29-30).

אם כך, אלוהים ריבון גם כשהוא מחלץ אותנו מצרה וגם כשהוא מניח לנו לסבול.

עלינו להתמקד באלוהים ובמלכותו

אלוהים חשוב מאתנו, ההבטחות שלו חשובות מענייני היומיום, והחיים במלכותו חשובים מהחיים עלי אדמות.

אמונה פירושה הכרה בכך שאלוהים הוא מעל הכול. כלומר, גם כשאנחנו מאבדים את כל מה שיש לנו, אנחנו יודעים שלא איבדנו את הדבר החשוב ביותר. היום נהוג לומר "העיקר הבריאות". הכוונה היא שלא נורא אם איבדת את רכושך או אם איבדת חברים. הדבר הכי חשוב זו הבריאות. אבל זה ממש לא נכון. הכי חשוב זה הקשר שלנו עם אלוהים. הכי חשוב זה הנאמנות שלנו למשיח. הכי חשוב זה לזכות באהבת אלוהים שבמשיח ישוע ודרכה בסליחת חטאים. זו תמצית האמונה.

שימו לב לפסוק 35 בעברים י"א: "(באמונה) נשים קיבלו את מתיהן שקמו לתחייה. אחרים עונו עד מוות ולא הסכימו להינצל, למען ישיגו תחייה טובה יותר". בשני המקרים האמונה זהה. אלה זכו שמתיהן יקומו בגלל שהדבר החשוב להן מכול היה התחייה הטובה יותר. האחרים מסרו את נפשם משום שידעו שאין להם סיבה לפחד מהלוקח את הגוף אלא מהלוקח את הנפש. גם אלה התמקדו בתחייה הטובה יותר.

ההיסטוריה המשיחית מלאה בתיאורים אודות אנשים שהקריבו את חייהם למען הבשורה. מדוע? משום שהם האמינו - ידעו - שאלוהים אוהב אותם ושיקיים את מה שהבטיח. הם ידעו שבמותם הם הולכים אל האדון, שמותם הוא רווח ולא הפסד. אנשים סבלו יסורי תופת אבל לא התכחשו לאמונתם. הם ידעו שהסבל הוא כאין וכאפס לעומת הברכה שתבוא. הם ידעו לקבל מאלוהים את הרע כמו את הטוב משום שידעו שיבוא היום ובו יזכו בעטרת הניצחון. התחייה הזו היא תחייה לנצח ואליה עלינו להביט.

אמונה אמיתית גורמת לנו לאהוב את אלוהים יותר משאנחנו אוהבים את חיינו ואת עצמנו. אמונה אמיתית גורמת לנו לאהוב את אלוהים יותר מאשר את העבודה שלנו, את החברים, את הבגדים היפים, את הטלוויזיה, את הספורט, את האוכל - את הכול. אמונה אמיתית מביטה מעל ליומיום ואומרת "אלוהים גדול ואהבתו אינה מוטלת בספק גם כשאני סובל". מחבר האיגרת לעברים כתב: "בלי אמונה אי אפשר להיות רצוי לאלוהים, כי כל הקרב אל אלוהים צריך להאמין שהוא קיים והוא נותן גמול לדורשיו" (י"א 6). אברהם עזב את ביתו משום ש"חיכה לעיר שיש לה יסודות, שאדריכלה ומקימה הוא האלוהים" (פס' 10).

אולי שם בדיוק אנחנו נכשלים. ביכולת להוציא את הראש מהמים העכורים של העולם החוטא הזה ולראות את העיר החדשה. זו הבעיה העיקרית של כולנו וביחוד של בני נוער וצעירים. הם חיים את היום כאילו אין מחר. הם חיים את העולם הזה כאילו אין עולם הבא, כאילו אין מלכות מובטחת, כאילו הם עלולים להפסיד לשווא את תענוגות הרגע.

הבשורה קוראת לנו לרוץ "את המירוץ הערוך לפנינו בהביטנו אל ישוע, מכונן האמונה ומשלימה, אשר בעד השמחה הערוכה לפניו סבל את הצלב ובז לחרפה" (י"ב 1-2).

עלינו לרוץ כשמבטנו אינו למהמורות בדרך אלא מופנה אל ישוע. גם הוא בז לחרפה וסבל בגלל שהאמין בברכות העתידות לבוא.

אותם בעלי אמונה אמיתית – אלה הסובלים כראוי - הם מתנה לעולם כולו

כתבי הקודש הם לא רק ספר הוראות. לפעמים האנושיות של המחברים ממש פורצת מהדפים. בפסוק 38 בפרק י"א יש מין מאמר מוסגר, אבל מאוד משמעותי. אותם אנשים שסובלים ברצון עבור אלוהים הם מתנת חסד של אלוהים לעולם. חסד אמרנו, מכיוון שהעולם אינו ראוי לאנשים טובים כאלה, אבל אלוהים נתן אותם.

למה הכוונה? אותם מאמינים שמיישמים בחייהם את האמונה מהווים אור לעולם. זו הסיבה למשל שנאמר לאישה שנשואה ללא-מאמין להעיד לו באורח חייה. חשבו על יונתן, שבעצם ויתר על מלכותו מכיוון שידע שאלוהים בחר בדוד. איזו עדות נפלאה. חשבו על אותם אנשים שחירפו את נפשם כדי לתרגם את כתבי הקודש לשפות שונות, גם כשנאלצו לשלם בחירותם ואף בחייהם. חשבו על אותם מבשרים שסבלו עוני ומחסור, שנרדפו על ידי השלטונות אבל המשיכו לשרת את אלוהים באמונה. כמה תועלת הם הביאו לעולם. הרי אלוהים יכול היה לקחת אותם אליו ולהשאיר את העולם בחושך.

שאול השליח דיבר על כך: "לגבי דידי, לחיות פירושו המשיח, ולמות פירושו רווח... הישארותי בגוף נחוצה יותר למענכם" (פיל' א' 21-24). רואים? עבור המאמין, הדבר הטוב ביותר הוא להיות עם המשיח. אבל אלוהים שם את המאמינים בעולם כדי שיחיו למען המשיח ובכך יועילו לעולם כולו. הרי כל עקרונות המוסר נובעים מהאמונה המשיחית, כל טוב שיש בעולם מקורו באלוהים. רק המאמינים יכולים להביא תקווה לאובדים. זו הסיבה שאנחנו מבשרים את הבשורה. זו הסיבה שאורח חיינו צריך להעיד על האמונה שלנו.

הבה נשאל את עצמנו: האם אנחנו ברכה לעולם? האם אנחנו שונים במשהו מהסובבים אותנו? האם בעבודה אנחנו מתנה למעביד שלנו? האם אנחנו עובדים מסורים שמקפידים לעבוד כראוי, מקפידים על ניצול הזמן, נכונים לעזור ולתרום מעבר לנדרש? האם אנחנו ישרים, מנומסים ונדיבים? האם בבית הספר או בצבא אנחנו מתייחסים בכבוד לסובבים אותנו? האם אנחנו טובי לב? האם אנחנו ברכה או נטל למורים ולמפקדים שלנו?

תארו לכם איזו השפעה תהיה לאמונה המשיחית בישראל אם כולנו נקפיד על אורח חיים משיחי. אם נלמד את ילדינו להתנהג על פי אמות המידה שקבע אלוהים, אם לא נשקר, נתרום לחברה, נשלם מסים כראוי, נהיה מכניסי אורחים, נימנע מרכילות וממזימות, נספר בחום ובאהבה אודות התקווה המפעמת בלבנו. האמינו לי, אילו רק היינו נאמנים ויראי אלוהים, הבשורה הייתה נשמעת בכל פינה ולמאמינים היה שם טוב כפי שהיה למאמינים הראשונים בירושלים (מה"ש ב' 47).

אותם אנשים שקראנו עליהם היום לא היו מושלמים, אבל הם האמינו ולכן היו מתנה לעולם - הבה נהיה כאלה גם אנחנו.

סיכום

1. אמונה אמיתית תמיד תתבטא במעשים.

2. סבל אינו מעיד על חוסר אמונה.

3. לפעמים אלוהים נענה לאמונה שלנו ומחולל נסים כדי לחלץ אותנו מצרה.

4. לא בכל פעם שאנחנו סובלים אלוהים מתערב ומחלץ אותנו.

5. אמונה אמיתית מכירה בריבונות אלוהים.

6. גם כשאלוהים מחלץ אותנו מצרה וגם כשהוא מניח לנו לסבול - מבטנו צריך להתמקד בו ובמלכותו.

7. אותם בעלי אמונה אמיתית הם מתנה לעולם כולו.

 
 
איתן נולד וגדל בירושלים. האדון הושיע אותו בשנת 1989. הוא נישא בשנת 1984 ויש לו ארבעה ילדים. איתן הוא זקן בקהילת 'חסד ואמת' ומדריך את הנוער בקהילה. הוא מנהל את החותם ועוסק בתרגום וכתיבת מאמרים.

שלח לחבר

*
שלח לאי-מייל:
 
 
 
 
 
 
אנא הזינו כתובת דוא"ל תקינה
*
שם השולח:
 
 
 
 
 
 
אנא הזינו את שם השולח
*
E-mail השולח:
 
 
 
 
 
 
אנא הזינו כתובת דוא"ל תקינה
הערות:
 
 
 
 
 
 
האורך המקסימלי הוא 100 תווים אלפאנומריים
שלח
נקה
ההודעה נשלחה בהצלחה!