ההזמנה הגדולה

לפני כמה חודשים יצאתי עם משפחתי לחופשה באילת, במסגרת עסקה שנקראת "הכול כלול". בתנאי העסקה נאמר שאנחנו מוזמנים לאכול כאוות נפשנו, ואנחנו נהנינו מהרעיון שמותר לנו לגשת למזנון ולאכול כמה שנרצה ומתי שנרצה. שמחנו להזמנה פתוחה שכזאת, וניצלנו אותה עד תום.

כולנו מכירים היטב את ישעיה נ"ג. הנביא מתאר שם את מעשה הישועה של המשיח. בפרק נ"ד הוא מתאר את הברכות שיהיו מנת חלקו של עם ישראל, ובפרק נ"ה אלוהים פונה אל כולנו, נותן לנו הזמנה ומעודד אותנו לנצלה עד תום.

"הוי כל צמא, לכו למים, ואשר אין לו כסף, לכו שִברו ואכלו, ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב. למה תשקלו כסף בלא לחם ויגיעכם בלא לשובעה? שמעו שמוע אלי ואִכלו טוב, ותתענג בדשן נפשכם. הטו אוזנכם ולכו אלי, שִמעו ותחי נפשכם, ואכרתה לכם ברית עולם, חסדי דוד הנאמנים.

"הן עד לאומים נתתיו, נגיד ומצַווה לאומים. הן גוי לא תדע תקרא, וגוי לא ידעוך אליך ירוצו, למען ה' אלוהיך ולקדוש ישראל כי פיארך.

"דִרשו ה' בהימצאו, קראוהו בהיותו קרוב. יעזוב רשע דרכו ואיש אוון מחשבותיו, וישוב אל ה' וירחמהו, ואל אלוהינו כי ירבה לסלוח. כי לא מחשבותַי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכָי, נאום ה'. כי גבהו שמים מארץ, כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם" (ישע' נ"ה 1-9).

שימו לב להזמנה הפתוחה שאלוהים נותן כאן. כל צמא - שילך למים, ומי שאין לו כסף שיקח יין וחלב כאוות נפשו.

הראשונים שמוזכרים הם העניים, אלה שאין להם כסף לקנות. כמה מתסכל לרצות משהו שאיננו יכולים להשיג, אפילו כשמדובר רק בעניינים חומריים. מאוד מתסכל לראות את החנויות העמוסות כל טוב, בלי יכולת לקנות פשוט משום שאין לנו כסף.

נדמה לי שבימים אלה של אבטלה וקשיים כלכליים קל להזדהות עם אותם אנשים שאליהם פנה הנביא. כל כך קשה כשאין. יש תחושה של חוסר אונים, של תלות באנשים שאינם ראויים לאמוננו. וכשמדובר בעניינים רוחניים, התסכול רב עוד יותר. הנביא מדבר כאן על צימאון רוחני, על צימאון לדבר אלוהים ולרוח אלוהים. אם אתם צמאים לדבר אלוהים, צמאים לקרבתו, אם אתם מרגישים כמו צמח שמצפה לגשמי החורף המתעכבים, אם חלומותיכם אינם מתגשמים, ביחוד הרוחניים, אם אתם מרגישים כמי שצועדים בדרך ללא מוצא, אם אתם מתוסכלים ומתקשים לנהל את חייכם על פי דבר אלוהים, אם אין לכם כוח - הדברים האלה מיועדים לכם. אלוהים פונה אליכם, אל הצמאים שאין להם יכולת וכוח ומזמין אתכם אל מעיין הישועה, אל דברו, אל ברכתו. אלוהים פונה אליכם, התשושים, אל אלה שיודעים שאפשר להגיע למשהו טוב יותר מזה שהם הגיעו אליו, אל אלה שאוהבים את אלוהים, אל אלה שהבטיחו לעצמם שוב ושוב אבל נכשלו, אל המתוסכלים מרוב מאמצים שלא הניבו פרי - ומזמין אותם לבוא ולשתות מים!

הסוג השני של האנשים מוזכר בפסוק 2. מדובר בבזבזנים שבינינו. מי אינו מכיר את הבעיה? אנחנו הולכים וקונים דברים שאין לנו צורך בהם, וכשצריך לקנות לחם וגבינה, כבר לא נשאר לנו כסף. מכירים את הבעיה? בשבוע הראשון של החודש אנחנו רוכשים בגדים חדשים, מבלים ומבזבזים את המשכורת על דברים שאינם חיוניים, ולקראת סוף החודש אין לנו די למוצרים בסיסיים. כולנו יודעים שחטיף שוקולד קטן, שאינו יכול להשביע איש, עולה יותר מלחם שלם שמשביע משפחה. כשאנחנו קונים ממתק או חטיף, אנחנו חשים שבעים לרגע קט. למשך זמן-מה נדמה לנו שהכול בסדר, שהרי נהנינו לאכול ואפילו בטננו מלאה. אבל כעבור זמן קצר הטעם המתוק נמוג, והרעב מתחיל להציק שוב. אלא שאז אין לנו די כסף כדי לקנות אוכל מזין.

בקבוצה הראשונה שהזכרנו נמצאים אנשים תשושים וחסרי יכולת. בקבוצה השנייה נמצאים אנשים בעלי יכולת וחזקים, שפועלים ומשקיעים מאמצים, אבל לא במקום הנכון, ולכן אינם מוצאים סיפוק. הבעיה היא שהם אינם אוכלים מזון שמזין את גופם, ולכן תחושת השובע שלהם נעלמת במהרה. אנשים אלה יכולים להיות פעילים בקהילה, אבל הם מבססים את עבודתם על כוחם שלהם, ולא על כוחו של אלוהים. הם כל כך עסוקים בלהיות רוחניים, עד שהם מאבדים את רוחניותם. הם עסוקים בעשייה עד כדי כך שהם שוכחים להתפלל, לקרוא בכתובים ולהלל את מי שהעבודה הזו מיועדת לו. בסופו של דבר גם הם מוצאים את עצמם מתוסכלים וריקים. לעתים קרובות אנחנו מביטים באנשים האלה ושואפים להיות כמוהם, שהרי הם משרתים בנאמנות, אבל איננו מבחינים כלל בכך שהם צמאים ורעבים לקשר אמיתי עם אלוהים.

אם אתם מכירים את ההרגשה הזאת, אם אתם מזדהים עם אלה שעליהם מדובר בפסוק 1 או בפסוק 2, ההזמנה הנדיבה של אלוהים מיועדת לכם. נדמה לי שכל אחד מאתנו שייך לאחת משתי הקבוצות.

בפסוק 1 ישעיהו אומר שאנחנו מוזמנים לשתות מים, יין וחלב.

מים הם סמל לחיוּת. על הצדיק נאמר שהוא "כעץ שתול על פלגי מים" (תהל' א' 3). בלי מים אין חיים. ומי שמרגיש את עצמו מת מבחינה רוחנית, צריך לשתות מים ממעייני הישועה של אלוהים.

החלב הוא מזונם של התינוקות. יתכן שיש לנו חיים, אבל איננו מתבגרים באמונה. אנחנו נשארים בשלב הינקות משום שאיננו מקבלים אוכל מזין שיבנה אותנו. אלוהים מזמין את מי שאינו גדל באמונה לשתות חלב ולהתחזק. לא רק פעם אחת ודי, אלא באופן קבוע.

על היין נאמר שהוא משמח לבב אנוש, וגם שהוא מסוכן ומוביל לזנות. אבל כשאלוהים מעניק לנו יין, אין בו כל סכנה. מדובר ביין מצוין, שמיועד בעיקר למי שמתקשה לחגוג את ישועתו ואת החסד שהוא קיבל במשיח. האם טעמתם מחסד אלוהים ובכל זאת אתם מתקשים למצוא את שמחת הישועה? אם כך, אתם מוזמנים לשתות יין חינם, להתפלל ולהלל את אלוהים בכל דרך. בואו אל אלוהים, שתו מהיין שהוא נותן לכם, שתו כמה שתרצו. היין הזה לא יגרום לכם לשכרות אלא לשמחת הישועה.

בפסוק 2 הנביא מוסיף להזמנה את הלחם. בלי לחם לא ישבע איש. הלחם מסמל את צרכינו היום- יומיים, את מה שאנחנו זקוקים לו כדי לתפקד. זו הסיבה שישוע לימד את תלמידיו להתפלל: "את לחם חוקנו תן לנו היום". כולנו יכולים לשרוד בלי שוקולד, אבל לחם הוא מרכיב בסיסי שאי אפשר בלעדיו. אלוהים בעצם פונה אלינו בפסוק 2 ואומר: "קנו לחם שיכול להשביע אתכם. השקיעו בדברים שטובים עבורכם".

ברור שאלוהים אינו אומר שעלינו לאכול פיתות ולהשתכר מיין. הוא אומר שמי שצמא או רעב מבחינה רוחנית, צריך לשמוע לדברו ונפשו תתענג בדשן: "שִמעו שמוע אלי ואִכלו טוב, ותתענג בדשן נפשכם" (פס' 2). אם נשמע לאלוהים, נאכל "טוב". כשאלוהים מעניק לנו מים, הוא מעניק לנו מים טעימים ובשפע. כשהוא נותן לנו חלב, יין ולחם, הוא נותן לנו את הטוב ביותר, בשפע ובחינם. עלינו רק לבוא ולקחת. ישוע אמר: "השותה מן המים אשר אני אתן לו, לא יצמא לעולם. המים שאתן לו יהיו בו למקור מים נובעים לחיי עולם" (יוח' ד' 14).

מה הם אותם מאכלים מזינים? כשאנחנו באים אל אלוהים ומבקשים לשמוע את דברו, הוא כורת אתנו ברית כמו זו שכרת עם דוד המלך. בשמואל ב' ז' כתוב שדוד ישב בווילה שלו וחשב על כך שלאלוהים אין בית מפואר אלא אוהל. אלוהים אמר לו ששלמה בנו יבנה את בית המקדש, וכרת עם דוד ברית: "נאמן ביתך וממלכתך עד עולם. לפניך כיסאך יהיה נכון עד עולם" (פס' 16). אלוהים מבטיח שמי שפונה אליו ומטה אוזן קשובה לדברו, יקבל מים חיים, חלב, יין ולחם בשפע ולעולם.

שימו לב להוראות. מי שצמא צריך ללכת, לקנות, לאכול וליהנות מהלחם ומהמשקה. מה זאת אומרת "לכו למים", "לכו שִברו"? אלוהים אומר שעלינו לעזוב את עיסוקינו חסרי התועלת, לפנות אליו, לאכול ולעכל את דברו וליהנות מברכותיו. לכו אל אלוהים, שִמעו אליו, אִכלו טוב ותחיו את נפשכם. אלוהים מספק את כל צרכינו. עלינו רק לגשת ולקחת. כל הצמאים, כל אלו שזקוקים למזון מאלוהים, פנו אליו, פנו אל דברו, פנו אליו בתפילה - והוא יתן לכם בחינם, בשפע ולנצח.

בפסוקים 4-5 ישעיהו מסביר שהברית הזו שאלוהים כרת עם דוד ואתנו תגרום לגויים ולזרים לפנות אל אלוהים. מן הראוי שנעמיק גם בפסוקים האלה, אבל נמשיך לפסוקים 6-7, שם אלוהים מסביר מדוע עלינו להיענות להזמנתו. המאמינים אמורים לדרוש את אלוהים, לחפש אותו ואת רצונו כדי להיות מוגנים באהבתו. הלא-מאמינים צריכים לדרוש את אלוהים כדי להימלט מעונש נצחי נורא. המסקנה היא שכל אדם חייב לדרוש את אלוהים.

בשלושת הפסוקים הבאים (6-9) יש מסר בעל שני חלקים, כשהראשון הוא תוצאה של השני. פסוק 6 וחציו הראשון של פסוק 7 אומרים שעלינו לדרוש את אלוהים, ומסבירים כיצד עלינו לעשות זאת. הם מסבירים לנו בפירוט רב יותר את מה שנאמר בפסוקים 1-3. מאמצע פסוק 7 ועד פסוק 9 ישעיהו מסביר מדוע עלינו לדרוש את אלוהים. זכרו שישעיהו מדבר אל כל המוזמנים.

לדרוש את אלוהים פירושו, בראש ובראשונה להיות קרובים אליו ולקרוא בשמו. אם אנחנו רוצים לדרוש את אלוהים עלינו לשמוע בקולו (להתקרב אליו) ולקרוא לו (להתפלל). אבל אל תאמרו: "איננו יכולים להתפלל משום שאיננו יודעים כיצד", או "איננו מכירים מספיק טוב את הכתובים, ולכן איננו יכולים להתפלל". זה לא נכון. האמת היא שתפילה היא ביטוי מצוין לקרבה שלנו לאלוהים, בדיוק כמו ששיחה עם בן או בת זוג מבטאת לעתים קרובות את הקרבה בינינו. האם יתכן שכשהיינו מאמינים חדשים, לבנו היה חם ובערה בו אש יותר מהיום? האין זה נכון שאז התפללנו יותר ובכנות רבה? נכון שעלינו להכיר היטב את הכתובים, שהרי כך אנחנו שותים את המים ואוכלים את הלחם, אבל עלינו לדרוש את אלוהים תמיד, לפנות אליו כי הוא קרוב. המילה "תפילה" מקשה עלינו לפעמים להבין את מהותה של תפילה. תפילה היא שיחה עם אלוהים. כשאנחנו מתפללים, אנחנו פונים אליו, מהללים אותו ומבקשים ממנו. איננו חייבים להתפלל בשפה מלוטשת, להפך. עלינו לדבר אל אלוהים מעומק לבנו, בשפתנו, שהרי הוא קרוב לנו יותר מכל אחד אחר. האם הייתם רוצים שהילדים שלכם יפנו אליכם בשפה מצוחצחת שרחוקה מלבם? ישעיהו, אגב, אינו משתמש במילה "תפילה", אלא במילה לקרוא.

הדקות הראשונות שבהן אני נכנס הביתה הן המהנות ביותר במשך היום. אני פותח את הדלת, והילדים הצעירים יותר צועקים "אבא!". הם רצים לקראתי ומתחילים לקפץ סביבי ועלי. הילדים הגדולים יותר שומעים את הצעקות, וגם הם שועטים בדהרה. איזה כיף. הילדים שלי קראו לי, הם פנו אלי. ואז הכיף אינו מסתיים, משום שכולם יחד מנסים לספר לי מה קרה ומה הם רוצים ממני. האחד מתחיל לספר מה קרה בבית הספר, השני כבר מחזיק את המחברת עם ההערה (הטובה, כמובן) מהמורה. השלישי אוחז כדורסל בידו ומבקש שאבוא לשחק, הרביעי מפציר שאראה מה הוא עשה במחשב. איזו התרגשות! כולם קוראים בשמי, דורשים אותי!

כך אנחנו צריכים לקרוא לאלוהים: בשמחה, מהלב, באהבה, בביטחון. לא צריך תואר בתאולוגיה כדי לפנות לאלוהים, ולא צריך להיות בוגר בית ספר יסודי. לאלוהים יכולים לפנות דייגים, מוכסים, נגרים, רופאים, חשמלאים ואפילו מובטלים.

מה זאת אומרת שעלינו לדרוש את ה' בהימצאו ובהיותו קרוב? כשאנחנו פונים לאלוהים, לעתים קרובות הוא יעורר את המצפון שלנו ויפקח את עינינו לתחומים שעלינו לתקן. איננו יכולים לקחת מאלוהים רק את מה שנוח לנו. לפנות אליו בשעת הצורך ולהתעלם ממנו כשאנחנו רוצים לחטוא. מי יודע אם הוא יקשיב לנו אז? זוכרים את דבריו של יואל הנביא? הוא לא היה בטוח שאלוהים יסלח: "מי יודע ישוב וניחם?" (יואל ב' 14). עלינו להתנקות כשאנחנו באים לפני אלוהים, ולחזור בתשובה לפני שאנחנו מבקשים את עזרתו בעבודה, בבריאות ובתחומים אחרים. אלוהים איננו קבלן שמספק את כל מה שאנחנו מזמינים אצלו. גם הילדים שלי יודעים שלפעמים אי אפשר לקרוא לי, כי אני כועס, ושעליהם לתקן את מעשיהם לפני שיוכלו לזכות בברכותַי. כמובן שאין זה אומר שאלוהים מקבל אותנו רק כשאנחנו מושלמים, אבל יש לפנות אליו בכנות וביראה, ולא לחשוב שהוא חייב להיענות לכל קריאה שלנו.

לכן, כשאנחנו דורשים את אלוהים איננו רק קוראים בשמו, אלא גם מתקנים את הדרכים שלנו על פי דברו. הרי לא נוכל לגשת לשולחן וליהנות ממים, חלב, יין ולחם כשידינו מזוהמות. לפני כן יהיה עלינו ליטול ידיים. לכן ישעיהו אומר בפסוק 7 שעל הרשע לעזוב את דרכו הרעה ואת מחשבותיו הרעות. אי אפשר להפנות גב לאלוהים ולפנות אליו באותו זמן. תארו לכם שגבר עוזב את הבית ושוכר לעצמו דירה, שם הוא מנהל רומן עם בחורה שאינה אשתו. ואז יום אחד הוא מתקשר אל אשתו ואומר לה: "אני זקוק לעזרתך". מה היא תאמר? אם היא ממש אוהבת אותו, היא לפחות תשאל אם הוא כבר עזב את הבחורה ההיא ואם הוא חוזר הביתה. אם לא, היא ודאי תבהיר לו שאין טעם שיפנה אליה. היא תדרוש ממנו להפסיק את המעשה הרע שהוא עושה וגם את המחשבות שיש לו על אותה בחורה.

כשאנחנו דורשים את אלוהים אנחנו חוזרים בתשובה ובאים אליו. אי אפשר לחפש את אלוהים במקום שהוא אינו נמצא בו. והיכן לעולם לא נמצא אותו? במקום שיש בו חטא.

כמובן שיכולנו להרחיב עוד בעניין הזה, אבל נדמה לי שנאמר די כדי להבין את דבריו של ישעיהו בפרק זה.

עלינו לדרוש את אלוהים משתי סיבות:

ראשית, כי אלוהינו מרחם ומרבה לסלוח (פס' 7). אלוהים שונה מאתנו. אנחנו מבקשים את חברתם של אנשים שאינם פוגעים בנו, ובצדק. אנחנו אומרים לילדינו לא להסתובב בחברה רעה, ולהתעלם מאלה שמנסים לפגוע בהם. אלוהים, לעומת זאת, מעוניין בחוטאים. הוא רוצה באלה שפגעו בו ומפציר בהם לפנות אליו. אם יש חטא בחיינו, אם מחשבותינו רעות, אלוהים רוצה שנבוא אליו. הוא לא שלח את בנו יחידו למען הצדיקים, אלא למען החוטאים. לא הבריא זקוק לרופא אלא החולה. לכן אסור לנו לחשוב שחטאנו במידה כזו שלא נוכל עוד לבוא אל אלוהים. גם אם נתאמץ בכל מאודנו, חטאינו לא יוכלו לגבור על חסד אלוהים. תמיד נוכל לפנות אליו. תמיד יהיה עלינו לפנות מהחטא אל אלוהים הרחמן והטוב. שימו לב למילה "ירבה" שבפסוק 7. אלוהים אינו כמונו. הוא אינו סולח פעם אחת, ובפעם השנייה אומר: "די, סלחתי פעם ולא אסלח עוד". הוא מרבה לסלוח, הוא מרחם, הוא אינו רוצה שיאבד איש. שאול השליח אמר שאהבתו של אלוהים "נשגבה מדעת" (אפס' ג' 19). מי שדורש את אלוהים ימצא אהבה שאינו יכול לתארה, ובמקום להיענש ימצא סליחת חטאים. מי שדורש את אלוהים - מתוודה על חטאיו, יגלה את טוב לבו של אלוהים: "אם נתוודה על חטאינו, נאמן הוא וצדיק לסלוח לנו על חטאינו ולטהר אותנו מכל עוולה" (יוח"א א' 9).

שנית, עלינו לדרוש את אלוהים משום שדרכיו ומחשבותיו רחוקות מדרכינו וממחשבותינו, כפי שהשמים רחוקים מהארץ. מדוע אלוהים מדבר על דרכיו ומחשבותיו בפסוק 8? משום שהוא מדבר על דרכינו הרעות ומחשבותינו המעוּותות בפסוק 7. הרשע שעליו מדובר שם ושצריך לשנות את דרכיו הוא את, אתה ואני. ואיש האוון שצריך לשנות את מחשבותיו הוא גם את, אתה ואני. הנביא אינו מדבר אל מישהו אחר. הדרכים שלנו מעוּותות ומפותלות, ואילו דרכיו של אלוהים ישרות. המחשבות שלנו מתועבות וטמאות, בעוד שמחשבותיו של אלוהים קדושות וטהורות. זה המסר. אם אנחנו רוצים שדרכינו יהיו כדרכיו של אלוהים ושמחשבותינו כמחשבותיו, עלינו לדרוש אותו.

אם חטאתם, חִזרו אל אלוהים, דִרשו את פניו. מדוע? כי דרכיו גבוהות מדרכיכם. אם חשבתם רע, חִזרו אל אלוהים, דִרשו אותו. מדוע? כי מחשבותיו גבוהות משלכם. פסוקים 8-9 אינם רק הצהרה נכונה. הם גם ביטוי לצורך העז שלנו לדרוש את אלוהים. אין מעשה טוב שנוכל לעשות בלעדיו, אין מחשבה טהורה שנעלה על דעתנו בלי שרוחו יפעל בנו.

כל אותן מחשבות על כך שנושענו בחסד, אבל נגשים את יעודנו בכוחות עצמנו הן רעות ונחותות. אלוהים התחיל בנו את פעולתו וגם זה שישלים אותה. יש פער עצום, בלתי ניתן לגישור, בין דרכינו לבין דרכיו של אלוהים ובין מחשבותינו למחשבותיו. קניון עמוק ורחב פעור בינינו, וכדי לעבור מצד אחד שלו לצדו השני, עלינו לעלות על הטיסה הנכונה - עלינו לדרוש את אלוהים. כדי להגיע לצד השני עלינו לפנות לאלוהים ולבקש שיקח מאתנו את מחשבות הבשר, כי "מחשבות הבשר מוות הן, אבל מחשבות הרוח הן חיים ושלום" (רומ' ח' 6). שאול מסביר לרומים שמחשבות הבשר, בניגוד למחשבות הרוח, אינן יכולות להיכנע לדבר אלוהים.

האם אתם צמאים לדבר אלוהים? האם אתם רעבים לברכותיו? האם אתם מתוסכלים מחייכם המשיחיים, מתקשים בענייני היום-יום ובעניינים שקשורים באמונתכם? אל תתייאשו.

1. פנו אל אלוהים, אתם הצמאים והרעבים, התשושים וחסרי הכוח - והוא יתן לכם.

2. פנו אל אלוהים, אתם, שבמשך שנים מנסים להשיג בכוחות עצמכם ולא מצליחים. פנו אליו - הוא יתן לכם.

3. כל מה שאנחנו זקוקים לו נוכל לקבל מאלוהים ובחינם, בשפע ולנצח.

4. עלינו לדרוש את אלוהים - כלומר להתקרב אליו ולקרוא בשמו.

5. עלינו לדרוש את אלוהים משום שבלעדיו אנחנו אבודים.

6. כשאנחנו דורשים את אלוהים, אנחנו נכנעים לו ולמצוותיו, ומתפללים אליו ביראה ובענווה.

7. כשאנחנו דורשים את אלוהים, אנחנו מפנים עורף לחטא ופונים לאל חי ואמיתי.

8. עלינו לדרוש את אלוהים משום שהוא רחמן ומרבה לסלוח.

9. עלינו לדרוש את אלוהים משום שדרכיו נשגבות מדרכינו ומשום שמחשבותיו נשגבות ממחשבותינו.

10. עלינו לדרוש את אלוהים משום שדברו אמת ומשום שהוא תמיד מקיים את הבטחותיו.