עברית
חיפוש:
כללי
מאמרים
חפש

שופטת, לוחמת - מי את? שופטים ד'-ה'

בכתבי הקודש מוזכרות רק מעט נשים שאלוהים השתמש בהן בתפקיד ציבורי רב משמעות. אחת מהנשים האלה הייתה דבורה. מה הפך אותה לאישה שאלוהים השתמש בה?

מאת:  איתן קשטן

הרקע יבין מלך כנען מלך בחצור (זו שבגליל). סיסרא, שר צבאו, נמצא כנראה בעמק ו"לחץ" את בני ישראל (שופטים ד' 3). דבורה, שהייתה נביאה ושופטת, שלחה את ברק בן אבינועם לקרב. ברק היה מוכן לצאת לקרב רק אם דבורה תעזור לו, והיא נענתה לבקשתו. הקרב התקיים למרגלות התבור ובסופו הביס צבא ברק את צבאו של סיסרא, שמרכבותיו הכבדות שקעו בבוץ. סיסרא עצמו ברח ומצא מקלט באוהל של יעל אשת חבר הקיני, והיא - לאחר שרכשה את אמונו - הרגה אותו. בני ישראל היכו ביבין מלך כנען ובצבאו וכשהמשימה הושלמה יצאו דבורה וברק בשירת הלל שמתארת את הקרב. התיאור הראשון של הקרב שמופיע בתנ"ך (פרק ד') מנוסח כדיווח עיתונאי ובפעם השנייה שהוא מתואר בשירת דבורה (פרק ה') הוא כולל גם את הפרשנות הרוחנית המלאה אודות האירועים. הצצה לאישיות של דבורה דבורה מילאה בחיי היום יום שני תפקידים חשובים: נביאה ושופטת. דבורה מוצגת בתנ"ך כנביאה. זה די חריג משום שבדרך כלל הנביאים היו גברים. על פי המסורת היהודית מוזכרות בתנ"ך שבע נביאות: שרה, מרים אחות משה, חנה אם שמואל, אביגיל, חולדה, אסתר המלכה ודבורה. מעניין שרק על חולדה נאמר במפורש שהיא מסרה לעם את דברי האלוהים. אל דבורה אפשר להתייחס כנביאה משום שהביאה לעם את מצוות האלוהים. בנוסף היא הייתה שופטת במלוא מובן המילה. נאמר שהיא ישבה בין הרמה לבית אל, בהר אפרים, "ויעלו אליה בני ישראל למשפט" (שופטים ד' 5). מה הפך את דבורה לכלי כל כך יעיל בידי אלוהים? לראות את הצורך ולפעול התכונה הראשונה שאפיינה את דבורה הייתה יכולתה לזהות את הצורך. היא הייתה נביאה ושופטת וענייני ביטחון וצבא לא היו אמורים להעסיק אותה. אבל היא לא נותרה אדישה למצב המחמיר. צבא יבין הביא לשדה הקרב "תשע מאות רכב ברזל" (ד' 3) ולאחר המתנה ארוכה שאחד הגברים ייחלץ לפעולה, היא החליטה לעשות מעשה. בניגוד לרבים ורבות היא לא רק אמרה לאחרים מה עליהם לעשות אלא הייתה מוכנה לפעול בעצמה ואפילו לסכן את חייה. דבורה פנתה לברק ושלחה אותו לשדה הקרב עם צבאו. היא עצמה התנדבה להיות כוח הפיתוי שימשוך אליו לנחל קישון את סיסרא שר צבא יבין ואת רכבו וצבאו. מטרתה הייתה לגרום לסיסרא לרדוף אחריה לנחל קישון הבוצי ושם ישקעו המרכבות הכבדות בבוץ וברק יוכל לתקוף אותן בקלות. למה שסיסרא יתפתה לעשות זאת? משום שהיא וצבאה יֵראו בעיניו כטרף קל. כמה אמון היה על דבורה לתת בברק! היה עליה לבטוח שהוא באמת ימלא את חלקו ויציל אותה מציפורניו של סיסרא. וכמה אמון היה עליה לתת באלוהים, שיחלץ אותה ואת שותפיה מהמצב המסוכן. היא תכננה תכסיס צבאי מבריק וניחנה בחכמה כמצביאה צבאית, אבל מעל לכל היא ראתה את הצורך ונחלצה לתת לו מענה, כפי שעשתה בעבר. לדבורה לא היו כאן שאיפות אישיות להאדיר את עצמה כמנצחת בקרב. היה ביכולתה להורות לברק ללכת לקישון ובעצמה יכלה לצאת לקרב עם 10,000 הלוחמים. יתר על כן, היא הסבירה לברק שהיא תצא אִתו לקרב כבקשתו, ושלמרות הניצחון התהילה תיפול בידיה של אישה. על מי היא דיברה, על עצמה? לא. היא דיברה על יעל שהרגה מאוחר יותר את סיסרא. סמכותיות ונחישות סמכותיות נתפסת אצלנו בדרך כלל כתכונה שמעידה על גאווה, אבל אין זה כך. סמכותיות היא תכונה מצוינת אם משתמשים בה כראוי ורק בעת הצורך. דרך אגב, זה היה אחד המאפיינים העיקריים של המשיח. הוא מעולם לא לקח לעצמו סמכות שלא הייתה לו אלא חזר ואמר שרצונו לעשות את רצון שולחו. מצד שני הוא לא חשש לומר "ניתנה לי כל סמכות בשמים ובארץ" (מתי כ"ח 18). שימו לב כיצד דבורה תפקדה. היא קראה לברק, הסבירה לו בדיוק מה עליו לעשות ו"יצאה מהתמונה" ברגע שתפקידה הסתיים. המצב הקשה ששרר באותה תקופה מתואר היטב בפרק ה', ולמציאות הזו דבורה מגיבה בסמכותיות רבה. עם ישראל הכיר בה כבעלת סמכות. אבל היא לא לקחה על עצמה סמכות מעבר למה שהוטל עליה על ידי אלוהים. היא הבינה שעליה לדרבן את ברק לצאת לקרב, וברגע שזה קרה היא נסוגה. האתגר הזה הוא קשה ביותר. לעתים קרובות אנחנו פעילים ורוצים לקחת על עצמנו את הכול. אבל אז הכישלון כבר אורב לנו "מעבר לפינה". כשאנחנו עושים הכול בעצמנו אנחנו חורגים מהסמכות שאלוהים נתן לנו ואז במקום להועיל אנחנו עלולים להזיק (ראה מקרה גדעון). כשאנחנו עושים הכול לבד ולא משתפים אחרים אנחנו גם מונעים מהם לשרת את אלוהים ולמלא את תפקידם. אנחנו מחנכים אותם לעצלות במקום להיות אנשים יוזמים ופעילים. וכמובן אנחנו פוגעים ברבים סביבנו כי אנחנו עוסקים בדברים שאיננו מבינים בהם די. היכולת להתמקד רק במה שאלוהים קרא לה לעשות - לא יותר, אבל גם לא פחות - העניקה לדבורה יכולת מרשימה לשרת את אלוהים. הכרה בחסדו של אלוהים ובהגנתו ובאותו עניין, כשדבורה סיכמה את הקרב יחד עם ברק היא לא הותירה ספק למי מגיע הכבוד. פרק ה' כולו הוא שיר הלל שמתאר את המצב האבוד לכאורה ששרר באותם ימים מול ההגנה של אלוהים. דבורה מפנה בו את כל תשומת הלב לאלוהים: החל מהפסוק השני, שבו היא מודה לאלוהים על רוח ההתנדבות של העם, דרך הבנה של שליטתו על איתני הטבע (פס' 5) ושליטתו באירועים שמנוהלים לכאורה על ידי בני אדם (פס' 7-6). דבורה גם הבינה שהיזמה שלה ושל ברק לצאת למערכה הייתה למעשה היענות לאלוהים, שקרא להם לקום ולפעול: "עורי, עורי דבורה, עורי, עורי דברי שיר. קום ברק ושבה שבייך בן אבינועם" (פס' 12). דבורה הבינה היטב מי היה אחראי על מה שקרה ולכן הציגה את עצמה, את ברק בן אבינועם ואת יעל כשותפים מלאים. היא לא הציגה את עצמה כמי שדחפה את ברק או כמי שתפקידה רם משל אחרים. היא החמיאה לשבטי ישראל השונים על שותפותם בהיענות לקריאת אלוהים לצאת להילחם. ובסוף השירה היא אומרת: "כן יאבדו כל אויבך, ה' ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" (פס' 31). חכמה אלוהים יכול להשתמש בכולם. אבל עלינו מוטלת המשימה לציית לו, ולפעול בחכמה וביראה. דבורה פיתחה אסטרטגיית קרב מצוינת. כנראה דבורה משכה את צבאו של סיסרא לקישון כי שם היה לכוח הרגלי של ברק יתרון על פני הכוח הרכוב של סיסרא. לברק היא אמרה: "לך ומשכת בהר תבור" (שופטים ד' 6), כדי שהוא יוכל לתקוף מלמעלה כלפי מטה. התכונות הפשוטות והטובות של דבורה ונכונותה להשתמש בצייתנות בכישרונות המיוחדים שאלוהים העניק לה, אפשרו לה להיות כלי טוב בידי אלוהים.

 
איתן נולד וגדל בירושלים. האדון הושיע אותו בשנת 1989. הוא נישא בשנת 1984 ויש לו ארבעה ילדים. איתן הוא זקן בקהילת 'חסד ואמת' ומדריך את הנוער בקהילה. הוא מנהל את החותם ועוסק בתרגום וכתיבת מאמרים.

שלח לחבר

*
שלח לאי-מייל:
 
 
 
 
 
 
אנא הזינו כתובת דוא"ל תקינה
*
שם השולח:
 
 
 
 
 
 
אנא הזינו את שם השולח
*
E-mail השולח:
 
 
 
 
 
 
אנא הזינו כתובת דוא"ל תקינה
הערות:
 
 
 
 
 
 
האורך המקסימלי הוא 100 תווים אלפאנומריים
שלח
נקה
ההודעה נשלחה בהצלחה!